א

אב - הנושא המוליד, המחולל את התולדות [ר"מ קיז].

אב - המקים את הבית, המדריך את התולדות, המאיר את ארחות חייהם בהשפעתו הרוחנית [שם קיח].

אב - הרועה הנאמן. מדריך, העומד במעלות נפשו הרבה יותר גבוה מהמעלה של הצעירות של הבנים°, הצריכה לקבל את השפעתו° [עפ"י ע"ר ב סה].

אבנט - מכוון בתור אמצעי, בין החלק העליון מקום הכחות הנפשיים, לבין החלק התחתון שבגוף, מקום הכחות הגופניים השפלים, שמורה אמנם על היחש החזק שיש לכחות השפלים אל הכחות הנפשיים, עד שהקדושה° המעלה את הנטיות הנפשיות, פועלת להגביל יפה את סדרי הפעולות הטבעיות לצד המעלה והקדושה [ע"א ג ב ד].
ע"ע חגורה, יסוד הויתה.

אבר - אבר הכנף° - הכח הפנימי המניע את העפיפה [עפ"י ע"א ב ח יב].

אגרת רב שרירא גאון - מסמך־היסוד לסדר ההשתלשלות של כל התורה־שבעל־פה°, שהוא כמגדל בנוי לתלפיות של היהדות, עליו תלוי כל שלטי הגבורים במלחמתה של תורה ואמתת דורותיה. בסיס האמונים לחתימת תורת אמת של "חיי עולם הנטועים בתוכנו"° מאז היותנו לעם ד' אלהינו, בקבלת מתנתה, ונמשכים לו באחרית חתימת התלמוד עם המשך דבריהם של הגאונים° מוסרי עניניו [ל"י ב (מהדורת בית אל תשס"ג) מט, נא].

אד - ענן [ר"מ קיח].

אד - לישנא דתברא [ר"מ קיח].

"אדם" - כנוי לגויה. ציור האדם השפל והנבזה על שם האדמה אשר לוקח משם, להוראת היות חומרו שפל מאד, כי הוא המדרגה הפחותה מן הדצח"מ שהוא הדומם [עפ"י ע"א יבמות סג.].
"אדם" - כנוי לנפש. ציור מדרגה גבוהה, כמו שכתוב "בצלם° אלקים עשה את האדם", היינו מצד נשמתו° הרוממה, אשר היא נאצלת מתחת כסא־הכבוד°, ועל שם "אדמה לעליון"(1) [עפ"י ע"א יבמות סג.].
ע"ע "אנוש". ע"ע גבר. ע"ע איש.

אדם - נפש שכלית קשורה בחומר [ע"א ג ב קצט].
אדם - צורת° האדם - המחשבה־העליונה° העושה את האדם לאדם, התורה° [ע"א ד ט יז].
צורת האדם הפנימית - שכלו ומוסרו [פנ' א].
אדם - כחו הרוחני - ע' במדור נפשיות, רוח, הכח הרוחני (של האדם).
אדם - סגולת° האדם(2) - מציינת את רוממותו הבאה בעקב שפלותו - יצור מושפל עד עמקי החומר, ועם זה כונס בקרבו את כל סגולת ההויה הרוחנית המלאה. שדוקא בהשתפלותו אל המורד הארצי הרי הוא רוכס את כל ההויה מראש היש עד סופו [ע"א ד ט קה].
אדם - נשמת האדם בכל חגויה השונים - פרח רז עולם (של) החיבור הנעלה שממנו מתגלה הכבדות הארצית° עם השאיפה השמימית המנצחתה, של שפעת החיים היציריים המשתפלת דרגה אחר דרגה, עד שיוצרת את החמריות°, עם המאור־העליון°, השפעה של הוית הישות, הרוחני, האצילי, השכלי, והמוסרי, הקדוש והמצוחצח [עפ"י א"ק ב תקכד].
יצירה שבה מתגלה האור ההויתי בכל עזו ותקפו. הכח המרכזי, שההויה חודרת באורה כולה אל הויתו, ומשלמת את תכונתה על ידו [פנק' ג של].
אדם - תעודת האדם שנוצר בגללה(3) - להוסיף אור° רצוני° עליון° בעזוז° החיים הפרטיים, להעלותם° אל עלוי° הכלל°, ולהוסיף בכלל זיו° צביוני חדש ע"י עושר הבא ממשפלים. (לעסוק בתורה־לשמה°) [א"ק א מד].
להשלים את מלכות־שמים° <שהיא מופיעה בכל היש בהדר גאונה, והולכת היא ומשתפלת בהעולמים המעשיים, בתהומות מאד עמוקים, בירידות מאד חשוכים>. וברצונו הטוב והאיתן של האדם, שיצא אל הפועל בהיותו מתעלה להיות אוחז במשטר האלהי בהמון עולמים, <שבפליאות נוראות נתגלה ע"י הבהקת אורם של אדירי הקודש שבדורות הקדמונים, ויצא במלא יקרתו בהתגלות האלהית שבאור התורה° ונשמת־ישראל°, הפרטית והכללית, בין כל עמי הארץ>. בכח חסון זה יתקן° האדם ויעלה את החלק הירוד שבמלכות° האצילות־האלהית°, שירדה להיות מנהגת עולמי עד, בצורתם המוקצבה. ובזה יקשור נזר ועטרה למלכות שדי בכל העולמים כולם, והמגמה היצירתית תצא אל הפועל בכל יפעת אידיאליה, מראשית המחשבה עד סוף המעשה וכולה אומרת כבוד° [עפ"י קובץ ח קעב].
מגמת היצירה האנושית - הנשמה החושבת, ההוגה דעה, המציירת° ציורי קודש° [א"ק ג שלד].
תעודת האדם - להיות משכיל ובן חורין, מתענג־על־ד'° ומתעלס בידיעת האמת ושמח בכבוד° יוצר כל [עפ"י קבצ' א נח].
התפקיד האנושי - להיות איש חי מכיר ובעל השכלה [קובץ א קצה].
ע"ע חיי האדם. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, צלם אלהים, חותם צלם אלהים מוטבע באדם. ע"ע דמות האדם. ע' במדור אדם הראשון, תעודת האדם.

אדנות מוחלטה - היכולת° החפשית° האין־סופית, המצויה תמיד בפועל בגבורה־של־מעלה°, היא האדנות המוחלטה והמלוכה האמיתית שהיא עומדת למעלה מכל שם°, מכל בטוי ומכל קריאה°, שהרי האפשרות אין לה קץ ותכלית, והיכולת אין לה גבול והגדרה. מלכות־אין־סוף° במובן העליון, המלוכה־העליונה° [ע"ר א מו].
ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "אדון עולם"(4).

אדריכל - פועל (את) הבנין [א"ק ב שנ].

אהבה - ההתיחסות הנאמנה, הישרה, ההגונה, המתאימה אל האמת המציאותית, מתוך שייכות נכונה וזיקה רצויה, הכרה מלאה ושלמה של המציאות, של הענין שהיא מתייחסת אליו [עפ"י ל"י ב רלד].
מצב גדלותי, רוחני, אינטלקטואלי הכרתי נשמתי, שייכות חיונית, קישור התדבקות והזדהות, מתוך חכמה אמיתית והכרה אמיתית [עפ"י שי' 63, 4־5].

אהבה - עדן החיים, התשוקה האלהית של העלאת נר החיים [מ"ר 24].
שלימות האהבה - השמחה הגמורה ואור הנפש, שעמה כל טוב ואושר ובה כלולים נועם החכמה וההשגה ואהבתה [ע"א א ד לו].
◊ האמונה° והאהבה הן עצם החיים בעוה"ז ובעוה"ב° [א' סט].

אהבה - שמרי האהבה - ע"ע תאוות.

אהבה - עבודת אהבה - זהירות בפרטי כל מצות ודקדוקי תורה מכח השפעת כללות התורה הדבקה בלב בחוזק והכרה ברורה [עפ"י א"ת ג ג].
עבודת ד' וכל מעגל טוב מאהבה - מידיעת הטוב° הגנוז בהם [עפ"י ע"ר א רפו].
מהכרה אמיתית אל הטוב והשלימות [ע"ר א שסז־ח (ע"א א ג לב)].
באהבה - בדרך חפץ פנימי והכרה עצמית [ל"ה 55].
כח העבודה מאהבה - ◊ אינו בא כי אם לפי מדת הידיעה הבאה בלימוד של קביעות ועשירות רבה במקצעות השונים של תורת המוסר° והיראה°, שאי אפשר כלל להמצא מבלעדי לימוד בסדר נכון, למגרס תחילה בבקיאות מלמטה למעלה, ואחר כך למסבר בעומק עיון ודעה שלמה [ל"ה 188].
ע"ע עבודה מאהבה, עבודת ד' מאהבה ותלמוד תורה־לשמה.

אהבה אלהית - האהבה האלהית העליונה, המבוסמת בבשמי הדעה העליונה - ההרגשה הנשמתית היותר חודרת ופנימית, אשר בכנסת־ישראל° בכללותה, בנשמות אישיה היחידים, בחביון־עז° נשמת כללותה, ובכל אשד הרוח המשתפך בכל פלגות תולדותיה [ע"א ד ט פח].
אהבת־ד'° אלהי־ישראל°, עצם החיים (בישראל), נשמת־האומה° ועצם חייה [אג' א מד].
אהבה אלהית - הנטיה היותר חפשית° ונצחית° של רוח החיים, שהופעתה באה מסקירת הגודל הבלתי מוקצב, של אור° הקודש° המקיף עולמי נצח ממעל לכל חק וקצב, שאור החסד° הנאמן° מתעלה שם, השופע ויורד בכל מלא חנו°, ממעל לכל חק ומשפט°, וכל פנות שהוא פונה הכל הוא רק לטובה° ולברכה° לאור ולחיים°, וכל מעשה וכל תנועה מחוללת אך נועם° והוד° קודש [עפ"י א"י כט, ע"ר א יד].
האהבה העליונה - אהבת־עולם° ואהבה־רבה°, אשר לישראל את ד' אלהיהם ואביהם־שבשמים° מלך־עולמים, הבוחר בעמו ומלמדו ומדריכו [ל"י א (מהדורת בית אל תשס"ב) צג].
האהבה(5) - תכלית התעודה האנושית. ההכרה האמיתית כשמתגברת באדם כראוי, מכבוד־אל° הכללי, הנשקף מכל הדר° הבריאה וסדריה הגשמיים° והרוחניים°, בעבר, בהוה ובעתיד, <שגם זה האחרון מוצץ הוא יפה למי שמבקש ודורש־את־אלהים° באמת וחפץ שלם> אותה ההכרה כשהיא מתעצמת יפה באדם, רק היא מטבעת עליו את חותמו האמיתי, את אופיו הטבעי להקרא בשם אדם°. רק אז הוא מרגיש שהוא חי חיים נצחיים ומכובדים. <הוא מכיר כי הדרכים שהחיים מתגלים בהם, לפי ערכנו ביחש מצבנו החומרי, שונים המה, ובכל השינויים ההווים והעתידים לבבו בוטח־בשם־ד'° אלהי עולם מחיה החיים וחי־העולמים°> מצב נפש כזה כשהוא מתאים גם כן לכל סדרי החיים הפנימיים, הנפשיים והגופניים, חיי המשפחה והחברה, וכשהוא צועד בעוזו להיות גם כן מתפלש להיות המוסר הציבורי עומד על תילו ומכונו, אז הארץ מוכרחת להתמלא דעה, ותורת ד' היא נובעת ממעמקי הלב - כל אדם שומע קול ד' הקורא אליו ושש ושמח לעשות רצון קונו וחפץ צורו, שהוא צורו הפרטי וצור העולמים כולם; ומרגיש הוא אז, שהוא האדם, שואף את חייו יחד עם מקור־החיים°, וכל היצור כולו ניצב לו כאורגן שלם אדיר נחמד ואהוב, שהוא אחד מאבריו, המקבל מכולו ונותן לכולו, ויונק יחד עמו זיו חייו ממקור החיים [עפ"י ל"ה 149].
מתק האהבה - רוחב הדעת°, והנועם אשר לעדן־העליון° [א"ק ג ראש דבר כט].
אהבת צור־העולמים° - זיו השכינה°, הכרה שכלית והרגשית, ללכת בדרכי־ד'° באהבת אמת והכרה עמוקה פנימית° [עפ"י ע"א ג ב נ].
זיקי אהבת אלהים - מציאת אור־ד'° בעומק רגש, בתוכן דעה [א"ק ג ריא].
ע"ע אהבת ד'. ע"ע אהבת ד' העליונה. ע"ע יראת הגודל.

אהבה לעומת טוב - ע' בנספחות, מדור מחקרים.

אהבה מינית - ע' במדור הנטייה המינית.

אהבה קדושה - האהבה הקדושה - אהבת־ד'° וכל העולמים, אהבת כל היקום וכל היצור [א"ק ג רעט־רפ].

"אהבה רבה" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל.

אהבת אור ד' - אהבת החיים של הצדיק־האמיתי°, <שאיננה כלל אותה הנטיה הגסה של אהבת החיים המרופדת בשכרון של נטיות החומר הגסים המצוי אצל רוב הבריות, כי אם> אהבת חיקוי לחסד־עליון° בעולמו, המתפשטת על פני כל היצור [קבצ' א קעד].

אהבת ד' - הרגשת השתוקקות תמיד לטוב° ולאמת° שהאדם מרגיש באמת בנקודת נשמתו° הפנימית, <שהכל הוא בכלל טוב או בכלל אמת> [עפ"י קבצ' ב קלג].
(האהבה) מצד כבודו° וחסדיו° שעשה [מא"ה א פט].
גלויה היסודי של האמונה° הגדולה [נ"ה יא].
◊ אהבת ד' באה כשישים האדם לבבו להדמות לדרכי° השי"ת°, אז ע"י ההדמות תולד האהבה, וכפי רוב הדמיון יהי' רוב האהבה [ע"א א ב לו (ע"ר ב קכג)].
◊ האהבה באה מצד השלמות שבנמצאים, שמצדה הם כולם נמצאים באמיתת מציאותו יתברך [ע"א ג ב קעא].
◊ דעת כל המציאות לאמתתה לכל סעיפיה, כפי היכולת לאדם, <שמכלל דעת־ד'°>. דעת הטבע לכל סעיפיו גיאוגרפיה והתכונה, הרפואה וחכמת הנפש, תכונות העמים וכל הנלוה להם, המביאים גם כן לאהבה־העליונה° הזכה בכללות האנושיות [עפ"י קבצ' ב קלא].
ע"ע אהבה אלהית. ע"ע יראת ד'. ע"ע בנספחות, מדור מחקרים, אהבה ויראה.

אהבת ד' העליונה - אהבת השלמות המוחלטת והגמורה של סיבת° הכל, מחולל כל ומחיה את כל [א"ק ב תמב].
אהבת ד' הבהירה - האהבה המרוממה והעדינה לאין־סוף° [קובץ ה צה].
אהבת השי"ת - ◊ בהכרת האמת של המציאות האלהית מצד עצמה, המקור לשמו־הגדול° ב"ה [קבצ' א קלז].
אור אהבת ד' - עדן° החיים, מגמת החיים, עצם החיים, בהירות החיים, ומעין חיי החיים, עליון מכל הגה, מכל רצון והסברה, מכל שאיפה פנימית°, ומכל הזרחה° יפעתית°, הכל בה, והכל ממנה [קובץ ו רמא].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אהבה רבה. ע"ע אהבת שם ד'.

"אהבת חנם"(6) - אהבה שגם כשיש במציאות דברים שכאילו מעכבים לה אעפ"כ תתגבר על כולם ותקבע־חנם [ל"י א קיג].
אהבה שאינה תלויה בדבר <כאהבת ד' לישראל, ברית עולם> [ק"ת נה].

"אהבת חסד" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל.

"אהבת חסד" - (לעומת "תורת חיים") - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל.

"אהבת עולם" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל.

אהבת שם ד' - אהבת הלימוד והידיעה של מציאות השי"ת ודרכיו, וכל המכשירים המביאים לזה [קבצ' א קלו].
ע"ע אהבת ד'. ע"ע אהבת ד' העליונה.

אהבת תורה - ע' במדור תורה.

אוביקטיבי - חיצוני(7) [עפ"י א"ק ג צג].
ע"ע סוביקטיבי.

אוהל - בית הדירה, העלול להיות מוכן למסעות, שמרשם בתוכן הרוחני העליון את העליות הנכספות. מסמן את היסוד המטלטל, את הצביון של ההכנה אשר לתנועה, שכונתה היא תמיד השתנות ועליה לצד האושר־העליון°, לקראת הזיו° של מעלה [ע"ר א מג].
ע"ע משכן.

"אוהל" לעומת "בית" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, "יושב בבית" לעומת "יושב אוהל".

אויב - מי שהשנאה (אצלו) בכח לא בפועל [מ"ש שכז].
מבקש רעה בציורו ונטיתו הרוחנית [ע"ר א לד].
ע"ע קם להרע.

אולפן - לימוד <בתרגום> [ר"מ ב].

אומה - טבע האומה, הרוחני והחומרי - הטבע הפסיכולוגי של האומה, וטבע התולדה והמורשה של האבות והגזע, וטבע הגיאוגרפי של ארץ נחלתה [עפ"י קבצ' ב מה (ב"ר שכו־ז)].
אומה - צורת° האומה - נשמתה ואורח חייה [עפ"י ע"א ד ה סא].
ע"ע עמים, הצד המהותי בחיי העמים.

אומה - האומה (הישראלית) כולה בצרופה הכללי - אֵם החיים שלנו. האופן הכללי° של כל ישראל° בתור גוש אחד, המחבר את כל האישים הפרטיים להיות לעם° אחד, הכולל ג"כ את כל הדורות כולם בהערכה אחת [עפ"י א' עו, ע"ר ב פד].
ע"ע עם. ע"ע גוי.

אומה - רוח האומה היחידי - השאיפה אל הטוב האלהי המונח בטבע נשמתה [א' נב].
ע"ע רוח ישראל. ע"ע רוח ד'. ע' במדור תורה, תורה שבכתב, תורה שבכתב ברום תפארתה ותורה שבעל פה שניהם יחד.

אומה - שכינת האומה - רוח החיים של השאיפה האלהית המקושרת בתוכן הסגנון הצבורי של הצורה הלאומית [א' קו].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "שושנה עליונה".

אומה - ישראל - כנסת־ישראל° המוגבלה בגבול נחלת ישראל [א' מב].
מקום מנוחתה של האידיאה־האלהית° על המרחב ההיסתורי הכללי [א' קח].
אומה הישראלית - התכלית הכללית של האומה הישראלית - להודיע את שם־ד'° בעולם כולו ע"י מציאותה והנהגתה [ל"ה 119 (פנק' ב עו)].
חטיבה° אחת בעולם, המצויינת בתקותה לעצמה לא בשביל עצמה, כ"א בשביל הטוב הכללי, שהוא חן השכל הטוב, המוסר° והיושר° האמיתי, שא"א שיבנה כ"א ע"י תיקון־עולם־במלכות־שדי° [ע"ר א שפו (ע"א ב ט רצ)].
ע"ע ישראל, מהותם העצמית הנותנת להם את אופים המיוחד.

אומה כללית - תמצית° של המין האנושי הפועלת עליו בלי הרף בעיבוד צורתו° הרוחנית° [קובץ ה קצו].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עם לבדד.

אוצר החיים - אורה־של־תורה° במקורה [ע"ר א קמז].
הצד העליון של התורה, היקר בעצמו מכל החיים כולם, אוצר חיים עליונים נעלים ונשאים מכל חיי זמן ועולם [ע"א ד ט ז].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "אורייתא מבינה נפקת". ע' במדור תורה, תורה, שורש התורה.

אוצר הטוב - מקור חי־העולמים° [אג' א קי].

אוצר עליון - האוצר העליון - מקור הברכות° [א"ק א קיט].

אור - יסוד ואומץ המשכת החיים [עפ"י א"ק ב רצז (ע"ט טז)].
כל יסוד החיים, חיי החיים, זיום° ותפארתם° [עפ"י ע"א ד יא יג].
כח הרוחניות° של השכל הגדול, של החפץ הכביר, של המרץ הנשגב° [מ"ר 296 (קבצ' ב עא)].
האור הגדול הכללי - שלמות החיים ובריאותם הנמשכת ממקור אמתתם, המתגלה על ידי כל פרטיותם של דברי התורה, טיפולם וקליטתם, במלא כל הנפש ובכל תפוצות חדריה [א"ל מג].
ע"ע "אור החיים". ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, אורות.
אור - האור בעצם - אור־חדש° של תשובה־עליונה°, המ"ט שערי° בינה° [ח"פ לב:].
גילוי אמיתת המציאות המשוכללת בהופעת° הקרנת הזרחתה° [עפ"י פנק' א תרלו (ב"א ד יא)].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, אור, זוהר, זיו. ושם, אור, זיו, ברק.

אור - (לעומת כלי°) - נשמתו הרוחנית של הכלי <שהוא לבושו המעשי החיצון> [עפ"י א' קנח].
התוכן (לעומת הסגנון) [ע"א ד יב ה].
החיים העצמיים של מחשבת ההויה (לעומת ההויה) [עפ"י ע"ר א כו, וא"ק ד ת (א"ה 1098)].
אצילות האלהות בתור נפש ההויה, (מבחינתה הפנימית), בדיבורים מצד הסתכלות השירית שברוח הקודש [עפ"י א"ק ב שמח].
משמעות עמוקה, תוכן רוחני° [פנק' א תרלז (שי' 6, 25)].

אור - (לעומת חיים°) - דעה°, רוח־הבטה [עפ"י א' יא].

'אור' לעומת 'מאור' - ע' בנספחות, מדור מחקרים.

אור - כללות הרגשה וידיעת מציאות. ערך ההשגה° והרצון הגמור <כי מה שלמעלה מההשגה האנושית אין לקרות כ"א בשם חושך° מצד ההעלם, וכשיש העלם לחושך של מעלה, נגבל בגדר השגה ונעשה אור> [עפ"י מא"ה ד כא-כב].

אור - ההרגשה הנפשית וההבנה של הידיעה [ע"א ב ט קכד].

אור - אוצר האור - חיי החיים העליונים, מקור כל החיים ושרש כל ההויות [ע"ר א סז].
אור - האור הפנימי (של המושג מאורו של אלקים־חיים, צור ישעינו, לגדולי המשיגים) - החיים האמיתיים שאין לנו מלה ליחסם, כמו שהם נמצאים במקור־החיים° יתברך שמו [עפ"י ע"א ג ב נב].

אור אין סוף - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר. או במדור שמות כינויים ותארים אלהיים.

אור אין סופי - האור האין סופי - ההארה האלהית° המקיפה והממלאה את כל, את כל הנשמות° ואת כל העולמים° [פנק' א שצט].

אור "אל עליון קונה שמים וארץ"(8) - החפץ־האלהי°, המהוה את היש כולו, המעמידו ומחייהו, הדוחפו לעילוייו בכל קומתו המעשיית והרוחנית מריש דרגין עד סופם. הנבואה־העליונה° של פה אל פה אדבר בו, הנשפעת לנאמן° בית°, להקים עדות ביעקב לעולמי עולמים, לקומם תבל ומלאה, בנשמת ד' יוצר כל [עפ"י ע"א ד ט טז].

אור אלהי - אור° האמת° הצדק° והדעת° [ע"ה קכח].
זוהר° גדול של שכל בהיר וחשק אדיר של רצון כביר מאד [א"ק ג רטז].

אור אלהי - האור האלהי - המגמה השעשועית° הפנימית° של היצירה כולה, המזריחה° באור° יפעתה° על פני כל היקום, מחייה הפנימיים [א"ק ג קפח].
נועם אור אלוה נורא הוד - מקור הנעימות ומעין העדנים°, אוצר ההופעות° ומקור מקורות החיים [ר"מ עו].
האור האלהי - מקור־החיים° ומקור כל העדן ורוממות כל אושר־עליון°. אור חיי־החיים° [עפ"י קבצ' א רטז (ג"ר 124)].
חיי החיים [ע"א ג ב רכו].
מקור החיים והשמחה° [ע"א ג ב צט].
מקור האור האלהי - נחל עדנים שאין לו סוף, ומקור עדן נצחי לכל נשמת חיים, המהפך את הכל לאור־חיים°. המאור הפנימי, הכח הכמוס האלהי שיש במגמת הוייתה של האומה בעולם, שהוא הסוד של כל ההויה כולה [עפ"י קבצ' א קעה].
אור אלהי עליון - המרחב של אין סוף לבהירות והשלמת חיי עולמים בעד הכל [ע"א ד ט סה].
ע"ע אור עליון. ע"ע אור ד'.(9) ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, אלהי, המקור האלהי.

אור אלהי - האור האלהי - נשמת־האומה° השרשית [א' קנח].
הזיו° הטהור° הממלא נפשות טהורות [ע"א ג ב נ].

אור° אלהים° - תעודת ההויה, מקור הנשמות°, מלא־כל°, רוח ישראל° המופשט [עפ"י א"ת יב א].
אור החיים היותר יפים, היותר טהורים° היותר מאירים° [ע"א ד ו מ].

אור ד'° - העילוי° העליון°, שממעל למקור־החיים°, יסוד המרחב העליון של הזוהר° הבלתי מוגבל שכל עולמי־עולמים° אינם כדאיים לו, שהוא מובדל מכל אורות עולמים, שכל תכונה של אורה בהם הרי היא מכוונת לראות על ידה גופים חשכים, שבעצמם אינם מערך מהות האורה, אבל האור בעצמו איננו דבר נראה, כי לא נתגלה בעולם לפי מדתו הכח הרואה את מהות האור. אמנם אור ד' במעלת הרחבת אצילות° מקורו, הוא האור שאור נראה בו ועל ידו [עפ"י ע"ר א כא].
אור האורים, שאי־אפשר לנו לבטאו ואיננו יכול להתלבש באותיות של שום מבטא גם לא של שום רעיון [א' קלא].
מקור חיי־החיים° ב"ה [ע"ר א קנה].
חיי־החיים°, היסוד העליון מקור חיי אור העולמים° [עפ"י א"ק ג צה].
יסוד כל היש, ויותר מכל היש באין קץ [קובץ א תתיא].
צרור־החיים° [שם רמ].
אור האמת° [עפ"י ע"א ב ט קנא].
אלהי עולם. הטוהר°, הטוב־המוחלט°, האמת המזהרת, הנצח° בכל מלא הודו° [עפ"י א"ק א קפב].
אור ד' מחולל כל - זוהר האמת, הוד° אור־החיים°, שבמקור־הקודש° [עפ"י א"ק א ג (מ"ר 402)].
אור ד' וכבודו° - הקודש־העליון [מ"ר 345].
אור ד' העליון - כולל הכל, ומקור הכל וחיי כל [ע"ר א רח].
ע"ע אור עליון. ע"ע אור אלהי.(9)

אור ד' ממרומיו° - היש־העליון°, הרוחניות° והטוהר° המעולה [עפ"י א"ק ג רפו].
אור ד' - אור פני המלך המתנשא לכל לראש מעל כל ענין העולמות [ע"ר א רפט].
הארת° היש האמיתי וזיו° החיים האלהיים [ע"א ד ט מז].
הקדושה השרשית העצמית, המצואה בפועל, הוד° חיי הקודש°, המרומם ונשא מכל שרעף ורעיון [עפ"י ע"ר א ט].
הנס° המוחלט [ע"ר א מט].
האור העליון שהוא הרבה למעלה מן הטבעיות° [ע"א ד ט מא].
טוב־העליון° [ע"ר א שעב, רפט].
אור ד' המהוה הישות - זרוע־ד'° אשר נגלתה, יסוד ההשתלמות הבלתי פוסקת [עפ"י א"ק ב תקל].
אור ד' וכבודו - אמיתת הרצון־הכללי° אשר בנשמת° היקום כולו [שם ג לט].
אור ד' - המגמה האלהית היותר ברורה ותהומית לאין חקר [פנק' ג שלא].
נשמת־העולמים° [קבצ' ב קנה].
שפעת החיים הנובעים ושוטפים ממקור חיי העולמים [קבצ' א רכג].
אור ד' בעולמו - אור השכינה°, נשמת העולמים, הוד האידיאליות° האלהית החיה בכל [א"ק ב שסח, א"ש יד ד].
אורו־של־משיח° [א"ק ב תקסא].
אור ד' - גאולה° רוחנית עליונה, נהירה אל ד'° ואל טובו [א' צא].
"אורן של ישראל", רוח־ה'° השורה על כלל°־ישראל ותפארתם° הכללית [ע"א א ד לג].
אור־תורה°, אור־חיים° [קובץ ו קפח].
אור ד' אשר באומה° - השראת־השכינה° וקדושת° התורה° והמצוה° [עפ"י ע"ר א קעג].
אור ד' בעולם - האמת° והצדק° של דעת הקודש° [ע"ר א רו].
אור ד' וטובו - הטוב° והצדק [ל"ה 118].
אור ד' בארץ - התורה האמיתית והשכל הצלול והבהיר [אג' א קיז].
אור ד' - קדושת התורה והיהדות הנאמנה, מורשה קהלת יעקב [מ"ר 367].
אור צדק עולמים אשר בתורת־חיים° [מ"ר 366].
המוסר° האלהי° המתגלה בתורה°, במסורת, בשכל° וביושר° [א"ק ג א].
צמאון־אלהי° [עפ"י קובץ ז רח].
נועם° הקודש [א"ק ב שי].
זיו° אור החכמה והשגת האמת [פנ' ח].

אור ד' העליון - (לעומת אור־הדעת־התחתון°) - אור־המקיף° הגדול ורחב מרחבי שחקים [ע"א ד ט כט].

אור האמת - ע"ע אמת.

אור הגדול - האור הגדול - התוכן האלהי° שאי אפשר להגותו ולשערו° [פנק' א שסב].

אור הגלוי - האור הגלוי° - האור הנראה של אור־התורה° וחכמת־ישראל° כולה בקדושתה° וטהרתה°, בבינתה והכרתה, בכבודה וישרותה, בעושר סעיפיה בעומק הגיונותיה ובאומץ מגמותיה. תלמודה של תורה בכל הרחבתה והסתעפו(יו)תיה, בדעת וכשרון, ברגש חי וקדוש, וברצון אדיר וחסון° לחיות את אותם החיים הטהורים והקדושים אשר האור המלא הזה מתאר אותם לפנינו. (אור־הקודש־החבוי°) בהיותו מתקרב מאד אל מושגינו, אל צרכינו הזמניים, ואל מאויינו הלאומיים [מא"ה ג (מהדורת תשס"ד) קכג, קכה].
ע"ע אור קודש חבוי.

אור הדעת התחתון - (לעומת אור־ד'־העליון°) - אור־הפנימי° המרוכז באוצר הדעת אשר לבן־אדם [ע"א ד ט כט].

אור ההשואה - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר.

אור החיים - מקור זיו° החיים [עפ"י א"ק ב שכט].
שאיפת הגדלת כחותיהם [ע"א ד ו מא].
ע"ע אור. ע"ע אור חיים.
אור החיים - אור־ד'°, זיו° החכמה° האלהית, ואור פני מלך חוטר מגזע ישי [ע"א ב ט קנב].

אור החיים העליונים - הנשגב־הכללי° [א"ק ג רפ].

אור העליון - היושר האמיתי, העצמיות והקדושה בבירורה [קובץ ו רסט].

אור העתיד - הופעת° כבוד־ד'° בעולם [א"ק ב קפב].

אור הפנימי - האור הפנימי (של המושג מאורו של אלקים־חיים, צור ישעינו, לגדולי המשיגים) - ע"ע אור, האור הפנימי.

אור השכינה - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, שכינה.

אור התורה - ע' במדור תורה.
אורה של תורה - ע' שם.

אור חדש - ע"ע אור קודש.

"אור חדש" - אוצר חיים חדש ומלא רעננות°, נשמות־חדשות°, מלאות הופעת חיים גאיוניים, ממשלת עולמי־עולמים°, הפורחת ועולה, המשחקת בכל עת לפני הדר° אל° עליון, האצולות מזיו° החכמה° והגבורה° של מעלה [א"ק ג שסח].

אור חיים - אור קיום של הדר° נצח נצחים [א"ק ג נח].

אור חיים(10) - דעה° ורצון°, רוח־הבטה ומציאות־מלאה° [עפ"י א' יא].
ע"ע "אור החיים". ע' בנספחות, מדור מחקרים, אור וחיים.

אור חַי־העולמים° - אור־עליון°, מקור מקורות, חיי החיים [קובץ ה צט].

אור חֵי־העולמים° - הענין־האלהי° [א' סו].
הטוב־הכללי°, הטוב האלהי השורה בעולמות° כולם. נשמת־כל, האצילית, בהודה° וקדושתה° [עפ"י א"ש פרק ב].
החיים האלהיים ההולכים ושופעים, המחיים כל חי, השולחים אורם מרום גובהם עד שפל תחתיות ארץ, המתפשטים על אדם ועל בהמה יחד [עפ"י ע"ט י].
הרצון הכללי, הרצון העולמי [א"ק ג נ].

אור עליון - האור העליון - חייו ומקור שפעו, מחוללו ומהוהו של העולם [עפ"י ע"א ד ט נב].
יסוד הכל ומקורו [קובץ א תרלו].
הזיו° האלהי°, יוצר כל [א"ק א קצב].
האור העליון - זוהר° הצחצחות° של קדש־הקדשים° [א"ק ג רח].
מקור מקוריות כל חיים וכל יש [קובץ ה נ].
מקור מקורות, חיי החיים, אור חי העולמים [שם צט].
מקור החיים והעונג [שם כה].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, אור אין סוף. ע"ע אור אלהי. ע"ע אור ד'.(9)

אור עליון - האור העליון שבהויה - העילוי° הרוחני° [קובץ א קסח].
בהירות חיים והויה מלאה זיו קדש°. החיים העליונים° ברום ערכם, בהופיעם ממכון הטוב° והעלוי° הנשגב° [עפ"י ע"ר א קצג].
לשד חיי העולמים הזולף בחסדי אבות ממקור הברכה°, מיסוד עולם שהוא קודם ונעלה מכל הגבלה° וחוקיות מוטבעה [אג' ג נח].
האור העליון הבלתי מוגבל - המוסר° האלהי המוחלט [א"ת ד ד].

אור קודש(11) - טללי שפעת° חכמה° וציורים° עליונים°, נשגבים° ונעימים°, שהם משתפכים לתוך הנשמה°, מודיעים לה זיוים° עליונים, מנשאים אותה לרוממות° מעלה°, מקרבים לה את היש־העליון°, את הרוחניות° והטוהר° המעולה, את אור־ד'־ממרומיו° [קובץ ו קנ].
אור קודש בו מלאה הנשמה - מאויי נצח והוד עליון ושאיפת חיים אצילית לאין חקר [ע"ר א סח].
ע"ע אור, האור בעצם.

אור קודש חבוי - האור° הקדוש° הגנוז, (ה)מקור האלהי° של התורה°, החוסן° של הנבואה°, סגולתה° של רוח־הקודש° והמחזה העליון°. האור הגנוז של אור הנבואה ורוח הקודש. מעין החיים של שורש התורה האלהית ומכון כל חזון ומראה עליון. אור הקודש של חמדת עולמים הגנוזה, שורש התורה האלהית ומקור הנבואה ורוח הקודש המיוחד לישראל [עפ"י מא"ה ג (מהדורת תשס"ד) קכב־ה].
ע"ע אור הגלוי. ע' במדור אליליות ודתות, חושך חבוי.

אורגן - גוף חי, מסודר [רצי"ה א"ש ה הערה 1].

אורגניסמוס - הקישור העצמי שיש להגוף עם הנשמה [קובץ ה קנה].
אורגניסמוס - (האורגניות הכללית שביצירה כולה) - קישור ושילוב° החלקים זה בזה בכל צומח ובכל חי ובאדם. כל החלקים שביש (ה)צריכים זה לזה, ותהומות רבה והררי עד (ש)הם זה בזה משולבים ומצורפים [עפ"י א"ק ב תיז].
חק האורגניות - היחש החי של השפעה ושל קבלה, (ה)הולך וחורז ומקיף את כל המצוי, את החומריות ואת הרוחניות, את הפעולות, המנהגים, ההרגשות ואת המחשבות [ע"א ד ו מא].

"אורה" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל.
אורה - האורה - העילוי° הרוחני° [עפ"י קובץ א קסח].

אורה - אורה אלהית - שלמות הכל, ושלמות העדן° של מקור הכל, שאין לנו שום מושג ממנה כי־אם מה שאנו חשים את מציאותה ומתענגים מזיוה בכל עומק נפש רוח ונשמה [עפ"י א"ק ג רצ, א' קיא].
הגודל והשיגוב האלהי [קובץ ו צ].

אורה - אורה אלהית - החוסן° המלא, האור העליון, המון החיים ומקור יממיהם [עפ"י אוה"ק ב תמז].
האורה האנושית בכללה המתגלה באורן־של־ישראל° [אג' א מג].
האורה הכללית - המשך החיים הנובע מהתשוקה העליונה והכללית של קרבת־אלהים° [מ"ר 38].
אורה עליונה - אור° חכמת° כל עולמים° [א' כט].

אורה - האורה הכללית - דעת היהדות° בכל הדרת נשמתה הפנימית, העולה מעומקה של תורה°, ומאוצר ההרגשה האלהית הבאה בהתמדת התלמוד והעיון בדברים שהם כבשונו של עולם, עם המכשירים המוסריים והעיוניים הדרושים לזה [עפ"י א"ה 913].

אורה אלהית - החפץ הציורי° והמעשי, לשלטון של עילוי° כל עז° של צדק° ואור° [ע"ה קלב].
השלמות, המעשית והשכלית, הרגשית והתכונית, השלמות במילואה [א"ק ב שעה].
אורה - שלמות בכל תיקונה. חיי קודש° וטוהר° [עפ"י שם רפז, שכט].
האורה העליונה - גדולת החיים של הכרת האלהות האמיתית, הכוללת את כל תענוגי הרוח וכל העדנים עמם ברום עוזם [קובץ ז עו].

אורה חיצונית - נימוסים אנושיים טובים ויפים, תיקוני מדינה וממלכה נוחים ונעימים. התקדמות, סדרים, פאר° ונעימות חיצונית הדורשים עמם חכמה מעשית רבה ללכת קוממיות ולהיות גוי איתן מלא חכמה מעשית וכליל יופי° [עפ"י ע"א ג ב טז].
ע"ע אורה פנימית.

אורה פנימית - אורה־של־תורה°, רוח־הקודש° והנבואה°, ששופע בישראל° ביחוד ממקום בית־המקדש° יצאה האורה°, היא האורה־האלהית° שמאירה בישראל לבדם ואין לזרים חלק בו. כח הקדושה° המיוחדת שהיא מעלה את ישראל למצב רם ברוח קדושה ודעת־אלהים° ודרכיו°, שכולה אומרת כבוד־אלהים° [עפ"י ע"א ג ב טז].
ע"ע אורה חיצונית.

אורה רוחנית - האורה הרוחנית - הגבורה° הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כחותיהם [א' פד].

אורה שכלית - האורה השכלית - הדעות הקבועות וארחות הדעה° [ע"ר א קסח].
◊ האורה השכלית באה מרוב תורה ודעת, מהרבה שימוש־של־חכמים°, ומהרבה דעת העולם והחיים [א"ק א רמ].

אורה של תורה - ע' במדור תורה.

אורה של תורה - ע' במדור תורה, אור התורה.

"אורות" - (עניינו של ספר אורות) - שלמות גילוי אמתת קדושת עצמיותם של ישראל וערכם האלהי העליון הנצחי [א' קפז].

אורות הקדש - החיים בחיים (ה)עליונים ברום עולמים בצחצחות° אידיאליהם°, ספוגי קדש־קדשים° [ע"ר א קפ].
ע"ע מוסר הקודש. ר' חכמת הקודש.

"אורך ימים"(12) - כל הימים° בעמדם בצביונם המלא, (בהיותם) בתוכן העליון°, בקשר החיים עם הנצחיות° האלהית°, (ששם) אין הזמן° עובר, הכל קיים, (כש)כל העשוי בהם עומד ומזהיר, ומשביע את הנשמה° זיו° וצחצחות° ושובע נעימות. מלוא הימים, (כאשר) הצירוף של כל השיגוב, שנעשה מכל פרטי החיים בטוהר° קדושתם°, מתעלה בזיו ונהורא בהירה [עפ"י ע"ר ב עח].
באורך ימים כלולים הם כל הימים וכל ההשפעות°, כל ההופעות° וכל ההזרחות°, כל המדעים וכל ההרגשות, כל צדדי ההסתכלות, וכל ארחות הדעה° [א"ק א סו].

"אורך ימים"(13) - (תאר למעלה שבמצוות כ"אורך ימינו" לעומת "חיינו") - התועלת המגיעה בשלמות הנשמה° במה שנעלם ואינו נרגש כלל אבל הוא מקנה לה קנין נשגב [ע"ר א תיב (פנק' ג רסח)].
ע"ע "חיים", תאר למעלה שבמצוות (לעומת אורך ימים).

אורך ימים - השלמת החיים היוצאת חוץ לגבול התעודה הפרטית. שמאריכים הם על המדה המוגבלת לפרטיותו ויספיק האדם תעודת החיים בעד העתיד בעד דור יבוא [עפ"י ע"א ג א נח (ח"פ מב.)].
הנביעה של האורה° הרוחנית° המתגברת ועולה על ידי הברכה° הפנימית של הנשמה°, שהיא באה ביחוד מהמקור של ההוקרה הפנימית והתוכית של הצד החיצוני המוכר בחכמה°, שזהו התוכן הפרטי שבקניני הרוח, שהיא הכרה מפורדת לחלקים שונים, (העושה את) הימים מבורכים גם בפרטיותם [עפ"י שם ד יג ט].
ע"ע אורך שנים.

אורך שנים - האורה הכללית של השנים. תפיסת חיים העולה בצורה כללית, מפני הוקרת התוכן האצילי° של החכמה° (ה)מביאה נהרה אחדותית בנפש האדם, ודחיפת החיים היוצאת ממנה היא משאת נפש לתוכן ההכללה של החכמה בצורתה הבהירה והמקפת [עפ"י ע"א ד יג ט].
ע"ע אורך ימים.

אורן של צדיקים - האור° הרענן°, שהקודש־העליון° חי במלא חפשו° הנאדר בתוכו [א"ק ג ק].

אושר - האושר - ◊ מקור המנוחה° והבטחה° [ע"ר ב סד].

אושר - (נשמתי) - תחושת הנשמה° את עדונה הגדול, את זיו° חייה המלא עדני עד, מהמון זרמי חיי עולם וישות אדירה, השוטפים בקרבה פנימה, מנחת דשן קרבת° אלהים־חיים°, ואור קדושתו המלאה על כל גדותיה [עפ"י ע"ר א קח־ט].
אושר נעלה - קדושת החיים במוסר° מדות טובות ודעת־אלקים° [פנ' פה].
אושר - שלמות אמיתית בדעת ובהנהגה [ע"א ג ב נה].
המצב המאושר - המצב הנפשי°, שנועם° ד', ועונג° אהבה° ושיקוק עליון° מופיע בתוך הנשמה° במצב של מנוחה וקביעות [א"ק ב תקח].

אושר - קץ האושר - שיהפך העונג° היותר חמרי ויותר מלוכלך בניוול לקודש° אידיאלי עליון [פנק' ג שלט].

אושר העולם - השמחה° העדינה תולדתו של העדן° האציל° הבא מההארה° של זיו° הרעיונות של עומק האמונה°, הרפודה באהבה־האלהית° והדבקות° הגדולה והרחבה שזיו שדי° פרוש עליה [א"א 127].
תכלית האושר - התכלית האידיאלית° האחרונה, שהיא עצת־ד'° וברכתו° לאדם ולעולם [ל"ה 158].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, שמחת ד' במעשיו.
אושר עליון° - שיהיה "ד' אחד ושמו אחד"° [א' קס].
ע"ע תֹּם.

"אות מן התורה"(14) - נשמה מישראל [עפ"י א"ת יא ב].

אותיות - כ"ב אתוון(15) - כלל ההנהגה [ג"ר 29].

אז - מורה על העבר, אבל לא רק בדרך פרוזי°, סיפור של מאורע שאינו מרותק עם רגשי הנפש והתפעלו(יו)תיה השיריות, כ"א באורח שירי, ומצב נפשי מרומם [ר"מ קיט].

אח - הקרוב היותר מקורב, המגובל בגבול האחדות [ר"מ קכ].

אחדות - האחדות - יחוד שלטון השי"ת° בהתחלת הסבות° הראשיות, המסבבות כל המון המעשים, שהן בערך השמים°, ובגמר כל תכליתם, שהן בערך הארץ°, ובכל האמצעים הרבים השונים ומסובכים, אשר ביניהם, שהם בערך ד'־רוחות° העולם, שכאילו מחברים את השמים עם הארץ [ע"ר א רמה].
אחדות ד' - הדעה היותר עליונה של מושג האלהות° [ל"ה 224].
אחדות הרוחנית - שם־ד'° אחד° השוכן בישראל° [ע"א ב ביכורים לט].
אחדות - מגמה° אחת עשירה ואדירה, כוללת כל, וברוכה בכל - אור־החיים° היותר מאירים ויותר שלמים. המקור האחד של כל האידיאלים° היותר נשאים, שאנחנו מוצאים בנפשנו פנימה, שכל זמן שהם עולים° ומתבכרים, הם באים אליו [עפ"י ע"ה קנב].
התוכן של השאיפה היותר נאצלה השיכת לכל הנברא בהתאחד הכל למטרתו היותר עליונה [עפ"י ע"ר א קנט].
השאיפה ותגבורת חיל° החיים בהתרכזות עשירה של חטיבה כללית, בכל, וביחוד במציאות הרוחנית° והאידיאלית°, המתלבשת גם כן יפה בהחמרית° והריאלית בכל מלא עולמים° כולם [עפ"י מ"ר 16].
הכלליות° הקדושה° ברוממות קודש קדשה [ר"מ קסח].
יסוד האחדות־העליונה° - המציאות° ההויתית° המתגלה כחטיבה אחת [עפ"י א"ה 916].
ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "אחד" (תאר כלפי מעלה). ע"ע יחוד ד' בעולם.
אחדות - האחדות האלהית - הרוח° האצילי° המקיף את כל הנטיות כולן ומאחדם עם כל המון הכוחות הגשמיים והרוחניים למטרה מוסרית° עליונה [עפ"י א"ק ג ש].
הטהרה° העליונה של הנקודה האמונית° [קבצ' ב נ].
אחדות אלהים - הטוב־העליון°, הטוב המגלה שאין כל רע° מצוי [פנק' ד עה].
אחדות - האחדות המופעה בעולם - מתבארת ע"י הקשור שיש בין המצוה° התורית° בכלל ההתגלות של דבר־ד'° ובין כל הסדר העולמי במערכי הטבע° וכל מוסדי ההויה כולם. זהו תוכן המברר את האחדות האלהית° בעולם, שהכל מתאים לתוכן אחד והכל מתקשר לאגודה אחדותית אחת [ע"ר א כה].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "יחוד תחתון". ע' בנספחות, מדור מחקרים, אחדות ויחוד.

אחדות - האחדות העולמית - הצד של השיווי שיש למצוא בהויה כולה, עד למעלה למעלה, לדימוי־הצורה־ליוצרה°. הגשמיות והרוחניות, הציור והשכל, השפל והנישא, הם כולם תואמים, מתאחדים ומוקשים [עפ"י ע"ט סז].

אחדות אין סופית - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, יחוד עליון. ושם, אור אין סוף.

אחדות עליונה - הדעת°, אוצר־החיים° אשר בנשמת חי־העולמים° [א"ק א קעד].
אושר° ותענוג°, למעלה מכל אחדות° ומכל צחצחות, שורש נשמתן° של צדיקים אשר עם המלך ישבו במלאכתו [שם ג מד].
הסוד העליון של האורה־האלהית° בראשית° התחלת הופעתה, (אשר אין) יכולת בידי בן אדם להשכיל בכחו בשכלו ובאורח מדעו וחושיו, לצייר° בהויתו, איזה הערכה מסוד האחדות העליונה מלמעלה° למטה° [עפ"י ח"פ מה.].
אחדות מוחלטה - אור הפשטות העליונה, יסוד העדן־העליון° [ר"מ קג].
מקור כל הקדושה°, מכון כל העונג° הנצחי, ובסיס כל השלמות ההולכת ומתעלה עדי־עד° [פנק' א תו].
מלא האחדות המוחלטה - מקור חיי כל החיים אור־אין־סוף°, אדון כל היש ומלא כל ההויה, מקור כל הרחמים ואב כל החסדים וכל גבורות נעם, כל פאר ויפעה וכל תפארת קדש, שומע תפלה° ומאזין עתירה, בלא קץ ותכלית [ע"ר א סה].
ע"ע יחוד ד' בעולם. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, תפארה.
אחדות שלמה - האחדות השלמה - קודש° ד'°, קדוש ישראל° [א"ק ג ס].

אחור - צד הטפל שבכל דבר הוא אחוריו [ע"א א ב מג, פנק' ג ער].
ע"ע פנים.

אחור - הצד החיצוני°, שהוא הרבה כהה והרבה חלוש מהצד שהחיים הפנימיים של רוח־ד'° אשר במלא עולמו יונקים ממנו [עפ"י מ"ר 249].
ע"ע פנים.

אחור - ההנהגה האלהית שהיא לאחור - ההנהגה שהיא לצד ההתחסרות [עפ"י ע"ר ב סז].
ע"ע פנים.

אחור ופנים במציאות הרוחניות - ע"ע פנים ואחור במציאות הרוחניות.

אחוריים - השגה° כללית סתומה, שאינה מתפרטת בפירוט האור בתכונה פרצופית°, כ"א מתבזקת בהתבזקות כללית כמראה האחוריים שאין בו פירוט זיו° הפנים בכל נתוח אבריו נושאי החושים העליונים [ר"מ קפ].
האחוריים של הפנים המחשביים - נחלים הנעשים מהאורים הגדולים המתפשטים מהפנים־המחשביים, נחלי חכמה מוקשבת, מחוללת אורה בינה והשכל לימודיים, המתלבשים בהמון התלמוד [עפ"י שם קפד].
ע"ע פנים, פנים מחשביים. ע' במדור משה, הראני נא את כבודך וגו'. ע' במדור תיאורים אלהיים, אחוריים, ראיית אחוריים.

אחוריים - מראה אחוריים - ע' במדור תיאורים אלהיים.

"אחסנתין"(16) - קשר הקדושה° שהוא ירושה מאבות שיש לאדם בענין עבודת־ד'° [עפ"י מא"ה ג קעה].
כח קדושת טבע הנפש שהיא מורשה לישראל [ה' רי].
ע"ע "עטרין".

אט - ההוראה להליכה בנחת [ר"מ קכ].

אידיאה - מין נשמה°, המשכת כח של צורה° רוחנית°, שיש לכל דבר שבעולם [עפ"י א"ל רמד].
הערך הרוחני האידיאלי של המציאות, פנימיות הדברים. מציאותיות רוחנית או הרוחניות המציאותית [שי' ב 304, 303].
מציאות התוכן הרוחני שהוא שורש המציאות [שם 39, 6־5].
שורש רוחני°, מציאותי, שעומד ביסוד המציאות של כל דבר. מציאות רוחנית, שהיא מקור המציאות החומרית° [עפ"י מה"ה ג רטז].
"למהלך האידיאות" - יסודי עולם רוחניים, מחשבתיים, מציאותיים, שמופיעים במהלך הדורות של קורא הדורות [שם].
ר' בנספחות, מדור מחקרים, אידיאה.

אידיאה אלהית - הרעיון האלהי שההכנה אליו הנמצאת באיזה אופן גלוי או נסתר ישר או מעוות, בכל הלבבות של האנושיות, לכל פלגותיה, משפחותיה וגוייה, ומחוללת דתות ורגשי־אמונה שונים סדרים ונמוסים [עפ"י א' קב].
◊ סגנון המחשבה של הרעיון הרוחני° בהתבררותו ביותר, בגימור קויו הרשמיים ברוח האומנות אשר להסתוריה מבטא את האידיאה האלהית [עפ"י א' קב].
האידיאה האלהית בישראל - הנטיה הרוחנית של כנסת־ישראל° שהיא אורה ונשמתה של הנטיה הלאומית המעשית שלה [עפ"י א' קד, קנח].

אידיאה האלהית המוחלטת - השכינה־העליונה° [א' קיב].
הכשרון אל השכלול העליון והגמור המאיר את העולם כלו בכבודו [א' קה].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, אידיאה אלהית ואידיאה לאומית.

אידיאה דתית - האידיאה הדתית - ההופעה° האלהית המוקטנת המיוחדת לצד הפרטיות [א' קי].
התוכן המוסרי° הבא בתור תולדה מהכרת האחדות האלהית בתור גורם למעמד מוסרי יפה לכל יחיד, המביאו לחיי נצח טובים. ולמעולים וחשובים ננעץ בו גם־כן התעוררות מוסרית אדירה לשמה, המתנוצצת מהעולם האלהי, <המתגלה יפה כשהשיקוע החומרי ודרישת ההנאה הגסה, אפילו בצדדיה היפים והעדינים, המצוי בעולם האלילי המסוגל לו, סר מהם> [עפ"י קבצ' ג קיד-קטו].
ע"ע דת.

אידיאה לאומית - תוכן הסגנון הצבורי של הצורה° הלאומית [עפ"י א' קו].
הנטיה הקבוצית שבצורה הלאומית [עפ"י שם קב־ג].
◊ סגנון החיים הסדרניים של החברה בהתבררותו ביותר, בגימור קויו הרשמיים ברוח האומנות אשר להסתוריה מבטא את האידיאה הלאומית [עפ"י שם קב].
האידיאה הלאומית בישראל - הנטיה הלאומית המעשית שהיא לבושה החיצון של הנטיה הרוחנית של כנסת־ישראל° [עפ"י שם קנח].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, אידיאה אלהית ואידיאה לאומית.

אידיאה לאומית(17) - כנסת ישראל [שי' ב 235].
שכינת האומה [א' קו].
הלבוש של כנסת־ישראל, החודרת בעצמת חייה בכל פרט ופרט מישראל, ובכל מעשיו ותנועותיו, שיחיו ושיגיו, שאיפותיו וקניניו הפרטיים [עפ"י קובץ ו קמג].

אידיאה העליונה - האידיאה העליונה - הרצון° (רצון ד'°) הקדוש° והנשא [א"ק א קמב].

אידיאל - המשך של האידיאה° [שי' 39, 6־5].
אידיאל - הצדק העולמי, שהוא גם הטוב, האור הפיוט וכו' וכו', נשוא מאויי לבה של הכללות [ד"ל כו].
אידיאל - התוכן האידיאלי של העולם - סוד° האלהי° המוחלט שבהויה [א"א 18].

אידיאל - האידיאל המוזער של העולם - האידיאל הנופל בההויה המצומצמה [א"ק ב תנה].

אידיאל - האידיאל המלא של העולם - האידיאל המרומם האלהי° במלא מילואו, יסוד העולם היותר עתיק°, מציאות העולם היותר ממשית. שהמציאות הזעירה° (של האידיאל המוזער, הנופל בההויה המצומצמה) רק מיניקת לשדו העליון היא מתקיימת ומתברכת° [א"ק ב תנה].

אידיאל - התגלמות של אידיאל - ע"ע התגלמות.

אידיאל - הגילוי האידיאלי של כל דבר נעלה בחיי־הרוח° המתפשט במציאות - חפשו° ויסוד מציאותו מתוך רצון מלא נדבה [עפ"י ע"ר א פג־ד].
ע"ע חסד, (לעומת ברית). ע"ע ברית, (לעומת חסד).

אידיאל לימודי - ע"ע לימוד, האידיאל הלימודי.

אידיאליות - הרעיון°, ההתרוממות° הרוחנית° [עפ"י ע"ר א ז].

אידיאליות - האהבה° לדרכי־ד'° הנטועה בנפשו הלאומית (של ישראל°) פנימה°, והיא הולכת ועולה, פורחת ומתגדלת, לרגלי כל מה שמתגבר מקור־ישראל° [ע"ה קלה].
אידיאליות העליונה - גילוי אור הקדש° שבשאיפה הפנימית° של הרוח° [חד' תשס"ח קמה].
אידיאליות - האידיאליות הנשמתית - התשוקה העליונה והרוממה להתדבקות° אלהית, תוכן האמונה° [עפ"י מ"ר 494].
ע"ע תשוקה, התשוקה האידיאלית.

אידיאליות - האידיאליות - האצילות° [א"ק א עט].
אידיאליות אלהית - האידיאליות° הגמורה, כל התפארת°, כל ההוד° שביסוד המציאות [א"ק ג קפד].

אידיאלים - האידיאלים היותר נשאים, שהם הולכים ושואבים תמיד עלוי° וצחצוח° ממקור העצמיות° העליונה° - פלגות נהרי אורותיה° של עריגת הנשמה° לעצמיות האלהית [עפ"י מ"ר 507].
האידיאלים האלהיים° - השמות° האלהיים, דרכי־ד'°, חפציו°, האצילות°, הספירות°, המדות°, השבילים, הנתיבות, השערים° והפרצופים°, שמקצת תכנם האידיאלי° חקוק וקבוע הוא גם כן בנפש° האדם,(18) אשר עשהו האלהים ישר° [ע"ה קמה].
אידיאלים כלליים - מטע ד'°. המגמות° העולמיות כולן, אצילות° האורות־העליונים° ברוממות תעודתם, שנשמתה של האומה הישראלית, ונשמתו של כל יחיד מישראל בפנימיות° מהותה, מאור° זה היא אצולה [עפ"י ע"ר ב קנח].
הכח הנסתר של האצילות° שבנשמת־האומה° [ע"ה קנב].
האידיאלים הנשאים - המגמות° האחרונות של מעשה התורה° והמצוה° [א"ק ג שכב].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, תפארת, התפארת האלהית. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, אלהות. ע"ע בנספחות, בסוף מדור מחקרים, שני מכתבים לברור דברים בשיטת הרב. ע"ע רוממות האידיאלים.

אילת השחר(19) - היופי העולמי שנאזר° מגבורה וצמצומים [קובץ ה ר].

איש - התוכן הממולא בכח המפעל וההשפעה, ששפעותיו עשירות הנה בכל הארחים, לטוב° ולרע°, לבנין ולסתירה, רק הוא בכללות קיבוץ כל חלקיו, ממלא הוא תוכן של אישיות°, צורה° ממולא(ה) בטפוס שלם, העומד הכן לפעול ולהשפיע, לשכלל ולהשלים [ר"מ קכז].
יסוד השלמתו - השכל° העומד בראש והרגש° עוזר על ידו [ע"א ג ב ריג].
ע"ע אשה. ע"ע אנשים. ע"ע גבר. ע"ע "אדם". ע"ע "אנוש".

"איש" לעומת "בעל" - בעל - יקרא על שם הבעילה, כמו "האי מטרא בעלא דארעא"(20), ואיש - יקרא על שם המשפיע, יען כי הוא הנותן לה לחם לאכול ובגד ללבוש [ע"א יבמות סב:, סי' י].

אישיות - צורה° ממולא(ה) בטפוס שלם, העומד הכן לפעול ולהשפיע, לשכלל ולהשלים [ר"מ קכז].

איתן העולם - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

איתנות - הקביעות העזיזה [ל"ה 162].
איתניות ברוח - עז° הרצון הכביר המתגלה באופן בריא וחזק עם כל תנועה נפשית וגופית [ע"א ד ו פג].

אך - מלת המיעוט, הצערת הנושא ממובנו הקדום, קציצת איזה סעיפים מתכונתו, <נרדף הוא עם התוכן של ההכאה הבא בתואר זה> [ר"מ קכא־ב].

אכילה - (לעומת טעימה°) - תתיחס מצד התועלת, התועלת של תכלית האכילה לחזק הגוף ולהמשיך החיים הבאה אחר העיכול, שע"ז יבא פעל אכל, מאוּכַּל [עפ"י ע"א ג א לה].
ע"ע מזון, לקיחת מזון. ע"ע מאכל.

אַל - הוראה שלילית [ר"מ קכב].

אֵל - הוראת הכח [ר"מ קכב].

אלהִי - הנקודה האלהית - מכון השלמות המוחלטה [ע"א ד ט קלד].
ע"ע אמונה, נקודת האמונה.

אלהִי - עידון אלהי - (העידון) של החכמה° והמישרים°, של הצדק והאורה° העדינה הרוחנית° [ע"א ד ו מ].

אלהים(21) - מנהיג ושולט [ע"ר א קיד].
כל כח שבנבראים שיש לו איזה השפעה, <שמוכרחת היא להיות מוגבלת, מאחר שהכח המשפיע בעצמו הוא מוגבל, בבחינת התחלתו ובבחינת סופו, וכל מוגבל הרי מדת־הדין° המצומצמת טבועה בתוכו> [עפ"י ע"ר ב פח].

אַלף - תרגום° של למד [ר"מ קיז].
תרגום של למוד, <בעברית הוא ג"כ ממקור הארמי> ובא על המדרגה הירודה של הלמוד, הצד המתנוצץ אל התלמיד משפעתו של הרב, כתכונת האחורים לעומת הפנים [שם פג].
הלומד מאחר, והוא בערך העתקה ואחורים של הפנים המאירים באור השכל המקורי. ההתלמדות האולפנית, מדת התרגום, שהוא הכשר וחינוך המביא אל המעמד המקורי העתיד [עפ"י שם קיג].
הלימוד המתורגם, לימוד חינוכי, לימוד מכשיר, <שמביא באחריתו ללמוד מקורי, להבנת הלב> [עפ"י שם קיח].
ע' במדור אותיות, למ"ד.

אלף - שור° [ר"מ פג].

אֵם - הוראת האמהות [ר"מ קכג].
המשפעת שפע חיים ליצור בהולדו [ע"א ד ו עג].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל.

אמונה(22) - גדר האמונה בכללה - שאמיתת הענין הנודע קבועה בקרבו, לא מצד הידיעה לבדה כ"א מצד מנוחת הנפש הגמורה כשהוא מקבל אותה בקבלה שלמה, מבלי שיסתער בו מאומה נגד זה [ע"ר א שלז].

אמונה - דת° [קבצ' ב נג].
ע"ע אמונה, נשמת האמונה.

אמונה - מצות האמונה - מצוה מעשית, שיהי' הלב נמשך לאמונת התורה° לעיון העבודה° והמצות°. שכל הדברים הברורים המאומתים שהודיענו השי"ת° בתורתו°, נראה להשתדל שכשם שהם מאומתים מצד אמתתם בשכל, כן יהיו הרהורי הלב מלאים מהם, והיינו על ידי שירבה המשא ומתן בענפיהם בעיון והשכל איש איש כפי רוחב לבו [פנק' ג כו (מא"ה ב רעג)].
צורת מצות האמונה האלהית - שהאלהים יתעלה, שהוא העושה כל המעשה הגדול הזה, אשר עינינו רואות אותו מסודר בעצה° ובחכמה גדולה ועמוקה ומדוקדקת מאד, הוא שהוציא אותנו ממצרים° מבית עבדים ונתן לנו את התורה°, ולו שייכים ומיוחסים כל הדברים אשר הם שייכים ומיוחסים לאלהים <בין שמתבררים ע"פ אמתת הברור השכלי ובין שמתבררים ע"פ התורה והקבלה השלמה> [עפ"י ע"ר א שלו].

אמונה - אמת האמונה(23) - הידיעה ההכרה ההבנה הברורה הפשוטה שכל הנמצאים שבעולם כולם נמשכים ומתגלים לנו מתוך מקור המציאות, וכלשונו של הרמב"ם: 'שכל הנמצאים הם מתוך אמתת מציאותו' [אגרת רבינו, מי"ז בכסלו תשל"ז. מובא בשי' ג 241, הערה 89].
רוממות־רוח־אמונה ואמתת־דעת־עליון - תקף בהירותה של הכרת עולם ומלאו, שלמותו ומקוריותו [ל"י ב (מהדורת בית אל תשס"ז) תסד].

אמונה - עיקר מגמת הדרכת האמונה - לבסס את כח המדמה° בטהרת° השכל° והמוסר° [פנק' ד שסט].

אמונה - כח האמונה - (הכח) להקשיב יפה ולקבל ממה שנמסר [א"א 66].
להיות מוכן לקבל בתורת ידיעה את המסור לנו מאבותינו [שם 94].
הקבלה את מה שנאמר מפי גדולי עולם [ע"א ב ט רעב].

אמונה טבעית הסתכלותית - האמונה המופעה מהעולם [מ"ר 70].
אמונה ניסית מסורתית - האמונה המופעה מהתורה [מ"ר 70].
אמונה תוכית - האמונה המופעה ממעמקי הנשמה [מ"ר 70].
ע"ע תשובה טבעית. תשובה אמונית. תשובה שכלית.

אמונה - שלמות המדעים המושכלים שהם שורשי התורה° [א"ה א 702 (מהדורת תשס"ב ח"ב 30)].

אמונה - רוח° האמונה הקדושה° - הכרה עצמית־פנימית כ"טביעת־עין"°, שהאדם מכיר את העולם מתוך עצמותו [מ"ר 488].

אמונה - כח האמונה - הצלם־האלהי° המאיר מתוך תוכם של ברואיו של הקב"ה°, והוא עצם מהותה של הנשמה, התשוקה להתדבקות־אלהית° [עפ"י מ"ר 487].

אמונה - עומק האמונה - להתדבק° בבורא כל העולמים° ב"ה, בכל סדרי המחשבה והמעשה, והוא גילוי הכח השלם (של האמונה) [מ"ר 488].
ע' במדור הכרה והשכלה והפכן, מחשבה, המחשבה היסודית.
אמונה - הידיעה־ההכרה הבהירה והמלאה בד' אלהים, מקור חיי כל עולמים, הממלאה את כל חדרי הנפש, הרוח והנשמה, הכליות והלב והגוף כולו, ואשר לפיכך הם כולם ממולאים מתוכה אהבה־עליונה° של דבקות° חיונית לאבינו־שבשמים°, אשר מלך בטרם כל יצור נברא - ואחריו [נ"ה ט].
ענג רוממות ושבע נפש פנימי, (של) מלא ההכרה הברה והתמה ורווי עז הבטחון° (ש)על ידי השקפת האחדות העליונה, שהנהגת ההשגחה° העליונה מסבבת כל המעשים וכולם מלאים הם מזיו° הטוב הכללי המקיף הכל וכוללם יחד, של "מה דעבד רחמנא לטב עביד", "עושה שלום ובורא הכל" [עפ"י א"ל קצה].
כח האמונה - ההכרה העליונה והדבקה באמתת צדיקו של עולם, עז מלכותו ומקור חיותו, אשר מראשית דרכו מאז ועד אחרית מופיעה המשכת כל המפעלים ושעשועי התולדה [נ"ה יט].
מציאות נפשית פנימית של זיקת האדם, הנברא בצלם־אלהים°, אל מקורו, יוצרו, רבון־העולמים, שהיא ממלאה אותו כולו ומתוך־כך מתגלית בסידורי מעשיו ודורותיו היחידיים והצבוריים [עפ"י ל"י ג קעז (מהדורת בית אל ב תשס"ג תה)].
כִּווּנָה העצמי של תפיסת־עולם־ואדם שלמה וכוללת, בטבעיותו הרוחנית° והחיונית [עפ"י ל"י ב (מהדורת בית אל תשס"ג) תז].

אמונה - ע"ע בקשת אלהים. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, דרישת ד'.

אמונה - ע"ע הכרה אלהית. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, דעת אלהים.

אמונה - כח האמונה - שלמות תמימות טבעו הרוחני של האדם [עפ"י ע"א ג ב קנג].
בבחי' נפש, הרגשה, כח המקבל שבהוי' [קבצ' ג קכג].
אמונה - ◊ היסוד הטבעי לכל טובה° ולכל מוסר° עליון° הנעוץ בעומק הטבע הישר°, האנושי. מקור חייו הטבעיים, הרוחניים° (של האדם) הנותנים לו שלות לב ושמחת נפש בעוה"ז ואחרית ותקוה לעוה"ב° [עפ"י מ"ר 225].
תוכן הנפש היותר עדין, והמקור לכל התרבות האידיאלית שהאנושיות כולה עורגת אליה [פנק' ב קצד].

אמונה - הנטיה האמונית - מקור הקדושה° בעולם כולו [קבצ' א נד].
אמונה - נשמת האמונה - אור־החיים° האלהיים שבתוך הדת° [עפ"י קבצ' ב נג].

אמונה - עיקר האמונה - ◊ עיקר האמונה היא בגדולת° שלמות אין־סוף°. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת [א' קכד].
שורש האמונה - להביע בפנימיות הנשמה את גדולת־א"ס [מ"ה אמונה לד].
מתוך החכמה° הכמוסה בנשמה°, שעל ידה היא מכירה בגודל האמת־האלהית°, אלא שאינו יכול להוציא אל הפועל את הפרטים, מתוך כך הוא מתקשר הרבה להאמין בהפרטים שהוא מרגיש בפנימיות לבבו, שהם הם מגלים את האמת הגדולה בכל האופנים שדרכה להגלות - במעשה, דיבור ומחשבה, ברגש, בדמיון, במזג ובנטיות נפשיות, ובמעוף חיים פנימי ועליון מכל הגיון לבב ומכל הקשבה מוגבלת [עפ"י קובץ א תתמט].
נקודת האמונה - יחס האדם להאין־סוף ברוך הוא, וכל העולמים כולם מתרכזים בנקודה אין־סופית זו [מ"ר 487].
ע"ע אלהי, הנקודה האלהית. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, לאשתאבא בגופא דמלכא.

אמונה - חוש האמונה - החוש הטבעי היסודי של הנשמה, שנובע באדם מנשמת חֵי־העולמים° מנשמת כל היקום, כל היש [עפ"י א"א 112].
◊ היחש של האמונה בטהרתו בא מפני עצמיות הטבע הפנימי של הנפש האנושית שהיא קשורה בקשר הוייתה בשורש חיי כל החיים, במקור כל ההויה [ע"א ד ט קכה].

אמונה(24) - (בד') - שירת־החיים°, שירת° המציאות, שירת ההויה. שירת העולם העליונה°(25). ומקורה הוא הטבע האלהי° שבעומק הנשמה°, העונג° של ההסתכלות הפנימית° של אושר° אין סוף [א"א 66, 123].
שירת חיינו(26), (ה)מכון ששם האמת העליונה שוכנת בכל יפעתה° והדרה° [קבצ' ב קיב].
האמת הגדולה, התוכן העזיז, מלא הקודש, משך החיים האמתיים, וכל שיגוב ואידור במילואו [א"ק א עא].
האמונה העליונה - שירת העולם ואמת העולם [א' קכז].
הארת האמונה - הארה° כללית למעלה מכל הערכים ובזה היא מבססת את הערכים כולם [שם קכה (א"א 68)].
אור האמונה - שורש כל הקדושות [א"א 141].
האמונה האלהית - המחשבה° היותר עליונה°, שמתוך גבהה היא משתפלת בכל השדרות גם היותר שפלות, ובכל דרגה ושדרה היא מתארת כפי ערכה [מ"ה אמונה ג (א"א 7־66)].
יסוד האמונה - התוכן המקיים את הצביון העליון הבלתי מדוד ושקול, הבלתי מצומצם ומתואר, בתוך כל מה שמתואר ומוגבל, המחיה את כל החוקים, בהתמשכם מראשית° נביעתם עד אחרית° המגמות° כולן, עד אין קץ למורד [ע"ר א לה־ו].
שרש האמונה בטהרתה° - חיבור הקדושה הרוממה, של אור־אין־סוף°, עם הקדושה החודרת בכל העולמים ובכל היצורים כולם [עפ"י ע"ר א קיד].
תוכן האמונה - האידיאליות° הנשמתית°, שהיא התשוקה העליונה והרוממה להתדבקות־אלהית°, שתנאיה הם השואה גמורה ומוחלטת בין המעשה והמחשבה־האלהית° [מ"ר 494].
אמונה, יסודה העצמי - נקודת הציור° האלהי ברקמת החיים הפנימית (של) היחיד או הצבור, המשפחה או האומה°, המפלגה או הסיעה, העושה את הרקמה הנפשית° היותר חטיבית, יותר איתנה ויותר חודרת [עפ"י א"א 78].
האמונה האלהית - הסגולה° של כל יסוד החיים°, של אורם°, של חיי חייהם, של זיום° ותפארתם° [ע"א ד יא יג].
נקודת קדושת האמונה האלהית - יסוד יראת־ד'° באמת [א"א 95].
אמונה - היראה°, התוכן האצילי°, המקודש°, האלהי, של האומה [א"ש טו יא].
היחס האמיתי° הפנימי אל יסוד המציאות במקורו, המשיב לנשמה את צביונה [עפ"י א"א 3־82 (מ"ר 74)].
תהילת־ד'° וסקירת השלמות העליונה [א"ק ד תיא (קובץ ז קמג)].
העומק התמציתי של מהות האמונה - יסוד העלוי° הנשמתי היותר בהיר של האדם [א"א 58].
מהות האמונה - התעמקות חיה בהענינים האלהיים [א"א 68 (קובץ א שלה)].
רז האמונה - אור האלהי שבנשמה, המבקש את הרוח־הטהור°, את הקודש הנשגב בחיים, בהרגשה ובידיעה [קובץ ח ע].
◊ האמונה והאהבה° הן עצם החיים בעוה"ז ובעוה"ב° [עפ"י א' סט].
האמונה - אינה לא שכל° ולא רגש°, אלא גלוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, <שצריך להדריך אותה בתכונתה, וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל> [מ"ר 70].
אמונה - הגיונה העליון - הגילוי האלהי שבנשמה שלמעלה מכל דעת° [ע"ט יח (א"א 56)].
חוש האמונה האלהית - דעת הדעות והרגשת ההרגשות, שמחברת את ההויה הרוחנית° של האדם, המציאותית בפועל, עם ההויה הרוחנית העליונה, ומערבת את החיים שלו עם החיים המציאותיים הרמים מכל גבול ונעדרי כל חולשה פיסית [מ"ר 1].
הרגש של הכלל, (ש)הכל אצור בו <בעומק הרגש מונח הכל - כל הפרטים החבויים בגנזי השכל העליון, אשר רק חלקים ממנו הולכים ומתגלים על פי ארחות החיפוש והמחקר, הרגש הוא תופש בהם שלא בהדרגה, איננו צריך לעזר ההתחכמות בשביל להכיר את טובם> [קבצ' ב פח (פנק' ד סח)].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, בטחון לעומת אמונה.

אמונה(24) - המסקנה היותר מזהירה של הלימודים היותר רמים° ונשאים המוארים באור° עליון° [א"י נ].
◊ האמונה מקפת את כל הידיעות לעשות חטיבה כללית מכל הפרטים כולם, ובזה היא נותנת חיים נצחיים לכל הזוכים לאורה°, והיא מחיה בלשד פנימיותה את המוסר°, את חיי החברה ואת חיי היחיד, כשם שהיא מחיה את כל העולמים° כולם, מראש° ועד סוף [א"ק ג קז (א"א 68)].
◊◊

אמונה(22) (27) - תוכן האמונה - היסוד הקדמון לכל היש, החובק כל המציאות והממלא אותה עצמת הקיום וההמשכה ההוייתית. שורה היא האמונה בכל הנברא ונוצר ונעשה, שורה היא ברומי מרומים, משתפלת היא בשפלי שפלים. וקדמותה° העליונה של אור האמונה וצחצחות טבעיותה האיתן, זהו המכריח את כל החיים האנושיים להיות מוטבעים על פיה [ע"א ד ט קכה].
◊ תוכן האמונה אינו רעיון כ"א מציאות גמורה, הנמצאת בכל חלקי היצירה, גם בדומם, והוא סוד קיומו של עולם [מ"ר 489].
כח האמונה הוא כח כללי ולא פרטי, אור מקיף הנובע ממקור ההויה כולה ומתפשט על הכל [מ"ר 489].
אמונה - עריגת כל העולמים° כולם לחי־העולמים° [מ"ר 494].

אמונה - האמונה הרבה(28) - האמונה־האלהית° (ה)חוקקת את התפקידים של כל כוחות ההויה, שיעשו את עבודתם בכל עז° ומרץ, בכל איתניות של קיום ונצחון, שהכח הכביר של אור האמונה האלהית מאיר עליהם, למסור בידם תוכנים וענינים מתוקנים עומדים על מכונם, ולקלקל ולהפסיד את צורתם וערכם, כדי להוציא ע"י קלקול זה ערכים יותר נפלאים בחדוש פנים לעילוי° ולשבח. מהסתעפות° האמונה הרבה, הכוללת כל היקום, מתגלה הדר° כח המחיה והמפריא, המעודד והמחדש, בכל תוכן שיוצאת ממנה ערות של חיים, אחרי שכבר צללי המות° באו ופרשו עליו את אפלתם. האדם, כל כוחות החיים וההויה, מתעוררים אחרי בלותם, בכח אור° האמונה־האלהית־העליונה, מיסוד אמונת־אומן° של חכמת° ודעת°, אשר באמונת העתות, בכל מסיביהן ותמורותיהן [עפ"י ע"ר א ג].
האמונה המסדרת כוחות ההויה [עפ"י רצי"ה שם ב תלט].
ע' במדור תורה, "אמון רבתא".

האמונה הגדולה - אמונת עולמים. האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה, הפועלת ברוח חיים בשכל־עליון° ומפואר, בסדר והתאמה בכללות המון היצורים והעולמים° כולם. האמונה הפנימית, היודעת את כבודה, את אשרה וגבורתה המדושנת עונג פנימי, המכירה שהיא בכל מושלת, שהיא מחלקת במדה ובמשקל של צדק° ויושר°, אור° וחיים°, לכל המון יצורים לאין תכלית, על פי סדר וערך של יחושים נאמנים, דרוכים ברוח שלום° ואמת° [עפ"י א' מב־מג].

אמונה - "אֹמֶן"(29) - החפש°, אב° האמונה־העליונה°, השכל המקודש שהוא יסוד החכמה° הקדומה, שמכוחו האמונה נאצלת [עפ"י א"א 128, שם 17, (77)].
ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "אהיה אשר אהיה". ע' במדור הכרה והשכלה והפכן, השכלה העליונה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אמונות אמיתיות.

אמונה - "אמונת אומן°"(30) - האמונה° העליונה° שגורל° העתיד בידה הוא. המתק הגדול של הנועם־העליון° אשר לאור עולם שלעתיד, נועם ד' המתבקש בכל שכלול של קדושה° [א"א 128, 80].
הנקודה הגורלית העליונה של כל האדם וכל היצור, בה מתגלה הערך היותר עצמי וטפוסי, היותר פנימי ומכוון אל הטוהר המהותי של האדם, שבה ספיגת כל החיים כולם, כל הזיו° והזוהר° שבעולם, כל השלום° והאושר° שבעולם, כל החיל° והחוסן° שבעולם, השושנה־העליונה° חבצלת השרון [עפ"י שם 133].
האמונה הרוממה המושכלת, מעמק האמונה בטהרתה° הפנימית°, שהמחשבות הנובעות ממנה הן החפשיות° באמת, שאין עליהן שום עול של הגבלה, והן המתדמות ביותר למקור היצירה האלהית, "ואהיה° אצלו אמון". מקור כל השמחות והשעשועים° האציליים, "משחקת לפניו בכל עת ושעשועי את בני אדם" [עפ"י שם 55, 128, 80].
האמונה־האלהית° העליונה, שבישראל, מצד ערכה הפנימי, שאין לו שום הערכה בשום צד המתדמה לו בתואר חיצוני, הוא ענין סגולי°, לא מצד בחירת נפשם בפרט אלא מצד הקדושה וסגולת ירושת אבות° [עפ"י ע"א ד יא יג].
האמונה־האמיתית°. האמונה העליונה [קובץ א קס, תקפט].
האמונה המחי' את בני' באור־ד'° ובשמירת התורה° והמצוה° באמת ובתמים [אג' א קטו].
האמונה הגדולה - הציור° העליון° של ההשכלה הרוחנית° (ש)איננו מצטמצם בשכל הגיוני°, (שאורו) הוא זיו° החיים החזק; חוש־האמונה־האלקי°, בכל גודל עזוזו°, זהו החיים האמיתיים°, החיים ששום מות° אין עמם, החיים ששמחתם איננה נחלשת משום צרה יגון ואנחה, החיים שהטובה והברכה° שרויים בם, עמם דבקים שמחת° עולמים בלא עצב, חדוה° עליונה רחבה ועשירה, בלא שום דלדול ורפיון [עפ"י א"א 131 (מ"ר 75)].
הכח הרוחני שבעומק קדושת הנשמה, רוח החיים הפועם במלוא הנשמה, רוח אלהים שבלב, החי בתוכיותה של הנשמה [עפ"י א"ת ב 105].

אמונה - היסוד העליון של האמונה - הארת° הקודש° בצורה העליונה שלמעלה מן הטבע°, המושלת על הטבע ומשכללתו [א"א 128].
האמונה־העליונה, האמונה־הגדולה, אמונת־אומן [עפ"י שם 131, 133].
ע"ע אמונה, האמונה הרבה. ע"ע השכלה העליונה.
◊
אמונה - היסוד הטבעי של האמונה - עריגת הקודש שבנפש האדם [א"א 128].
טבע האמונה־האלהית° - עומק הטבע הנפשי, תאות הדבקות־האלהית° ברעיון ובחפץ פנימי, (ש)היא תאוה וחמדה עליונה, חזקה מכל התאוות שבעולם [שם 116].
האמונה הטבעית - עריגת הקודש, החשק הפנימי, של הדבקות־האלהית [עפ"י שם 108 (קובץ ז קמא)].
הארת האמונה הטבעית - אור אלהים המפעם בנשמה בכחו הגדול מצד עצמו <חוץ ממה שהוא מואר באורה של תורה, של מורשת אבות וקבלה> [א"א 107 (קובץ ז פ)].
◊ שני צדדים בטבע האמונה: צד החסד שלה - התוך הרוחני, הגרעין האידיאלי, שבאמונה, הצורה השכלית של החובה והמצוה האלהית העליונה שבה, הצורה הטבעית של האמונה, <בצורה הטבעית של הקודש שבכנסת־ישראל° חקוקים הם כל תוכני הצורות של המצות כולן וסעיפיהן, כל התורה כולה>; וצד הגבורה שבה - ההמשכה הטבעית, התאוה הנפשית הפנימית, החומר הרוחני של האמונה, עריגת הקודש של כל העולם, שאפשר לה להיות בישרי לב שבכל האדם כולו [עפ"י שם 128, 117].
ע' במדור מועדים וחגים, פסח. ושם, סוכות. ע"ע יהדות טבעית, ע"ע יהדות ניסית. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, "עמוסי בטן". ע' במדור אליליות ודתות, קליפת האגוז. ושם, "יצרא דעבודה זרה". ע"ע רליגיוזיות, הטבעיות הרליגיוזית.

אמונה - עבודת האמונה - שכלול האמונה ורעיית־האמונה(31), במעשים טובים ובמדות טובות בתורה° וחכמה° עליונה [עפ"י א"א 76, 77].

אמונה - עיקרי אמונה - ע"ע עקרים.

אמונה - רעיית האמונה - ע"ע אמונה, עבודת האמונה.

אמונה - מגמת האמונה הטהורה - השואת המעשה לתוכן המחשבה והבאת הרמוניה שלמה ביניהם [מ"ר 493].

אמונה - "אמונות אמיתיות" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אמונות אמיתיות.

אמונה - "אמונות מוכרחות" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אמונות מוכרחות.

"אמונה באמונה" - ר' "ללמוד אמונה באמונה".

אמונה בברית° - הכונניות° המונחות ביצירת הרגש, שכשיתפתח עפ"י מדתו יהיה תמיד מתאים אל התכונה הרוממה של הדעות° הטהורות° [ע"ר א שפה].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, זכירת הברית.

אמונה עליונה - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אמונות אמיתיות.

אמונה שלמה - אמונה ביכולת ד' ובבריאת העולם יש מאין [פנק' א תי].

אמונה תחתונה - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אמונות מוכרחות.

אמונת עתנו - האמונה המתגלה מתוך כל מקוריותה ושלמותה של רציפות הדורות, בכל תקפה בממשות ההופעה האלהית של עתנו זאת [ל"י ג קיז (מהדורת בית אל תשס"ג, ב תז)].
ראיית יד־ד'° אלהי־ישראל° קורא דורותינו אלה ומכונן פעליהם, המתגלה בהם, בחוסן ישועותינו, בתקומת עמו ונחלתו וחזרת שכינתו, בקיבוץ נדחיו וכינוסם ובבנין בית חייו [ל"י א ריח־ט].

אמירה - ההופעה המלולית, הבאה מסגולת כח הביטוי שבאדם, המתחלת מראשית הציור המחשבתי, שהוא מצויר אצל בעל המבטא. ומפני שראשית היסוד של צמיחת ההבטאה באה מתוך הרעיון°, נקרא זה בשם אמירה; והמקור הוא אמור, כמו ראש אמיר, כלומר התגלות הדבור ביחסו להמדבר בעצמו, טרם שבא להתגלם בצורה המשפעת כבר על השומע [עפ"י ע"ר ב נד].
ע"ע אֹמר. ע"ע דבור, ע"ע קול. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "אֹמר" לעומת "דבור".

אמיתי - פנימי° [א"א 82].
כללי° [ע"א ג ב קסו].
ע"ע אמת, באמת. ע"ע אמת, להיות חפץ באמת.

אמיתיות מקובלות - דברים רבים, שלבד אמתתם ההגיונית הנשענת בדרך כללי מבירורה של תורה° הגלוי והמבורר, "אתה הראת לדעת כי ד' הוא האלהים'", עוד הם נתמכים ביסוד ההכרה הפנימית הכללית שבאומה(32), שהעבר וההוה שלה מרוכס ומקושר בקשורים אמיצים גלויים ומוחשים בהכרה גלויה ואמתית לכל מי שהולך בדרכיה הטבעיים לה [ע"א ג ב קז].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, הגוי כולו, קבלת "הגוי כולו". וע' בנספחות, מדור מחקרים, ודאות באמיתותה של התורה.

אֹֽמֶר - הענף העליון של הבטוי. הבטוי הפנימי מצד המבטא [ע"ר ב נד].
ע"ע אמירה. ע"ע דבור. ע"ע קול.

אֹֽמֶר - אֹמֶר ההויה כולה - רוחה הפנימי של ההויה בסודה הכלול בקרבה, באותו המצב הראוי להתגלות ליצורים בעלי שכל והרגשה, המכירים כבר ציורים שכלים [ע"ר ב נד].
ע"ע קול, קול ההויה כולה. ע"ע דבור, דבור ההויה הכללית.

אמת - השלמות המוחלטת של האלהות [ע"א ד ח לה].
אור האמת - ברק העצם° ממקור־המקורות° עדי־עד° [ע"ה קנה].
האמת כשהיא לעצמה - העליוניות° המוחלטה [א"ק ג ל].
אמת - "אמת ד' לעולם" - ההנהגה העליונה°, שבמדת־הדין°, קשר הקדש־העליון° [עפ"י ע"ר א ריג].
מדת הדין כמו שהיה קודם בריאת° העולם [מא"ה א קלו].
אור האמת - מדת־הדין־העליונה° [ע"ר ב תפח].
אמת - אור־ד'°, מחולל כל [א"ק א ג (מ"ר 402)].
היסוד של החיים השלמים, החיים המקיפים את כל ומלאים את הכל הנובעים מאור צור־העולמים°, הכל־יוכל־וכוללם־יחד° [ע"א ד יב לב].
האמת שלמעלה מכל גבולים - התענוג° האצילי° שלמעלה מכל פגמים, העז° של העדן° שכולו־אומר־כבוד° [עפ"י א"א 77].
גבורת האמת - מציאות חיה וקיימת, עליונה, בחביון־העוז° האלהי, באופן יותר עשיר, יותר קיים ויותר אמיץ בהוייתו, ויותר נעלה בהופעת רוממות אצילות שלמותו, מכל מה שכל רעיון יוכל לצייר ולתפוס [ע"ט נ].
סוד° המציאות העצמית, שלמעלה מהזיו° האידיאלי° דלגבי דידן [שם שם].
זוהר האמת - ההוד של אור־החיים° שבמקור הקודש° [א"ק א ג (מ"ר 402)].
אמת אלהית - החפץ המרומם והנשגב של המגמה° האידיאלית אשר בעליונות הקודש [א' יא].
האמת העליונה - אור° הטוהר° של שיגוב החכמה° השוכן ברום חוסן° אמונת° ישראל° [עפ"י א"ק ב רפה].
האמת העליונה - האמת־האלהית°, שהיא נתונה מיד רבון כל המעשים ע"פ הסדר של אמיתת המציאות, ע"פ המהות העליון שלה [ע"ר א נד].

אמת - מדת האמת - הדין בלא צדקה [מא"ה קסד].

אמת - היסוד ההגיוני המופשט והקר, בעל המופתים והמשפטים המחייבים [א"ה (מהדורת תשס"ב) ב 81 (א"ב ג)].

אמת - (לעומת שלום°) - שלמות הקיום של כל נמצא מצד עצמו ופרטיותו [עפ"י מ"ש קכ (מא"ה ב יד)].
כח האמת האלהית - מקור הקדושה° הכללית של ישראל°, (ה)נותן כחו בהם לכל יחיד פרטי, להתקדש בכח עצמי ולהעשות בזה מוכן להוסיף קדושה מיוחדת מצדו (לאיזה נושא או ענין) [עפ"י ע"ר ב רנה].

אמת - היסוד הנצחי המוציא את דבר המשפט° בקו הצדק° הגמור [עפ"י ע"א ד יב לח].
האמת הגדולה - מקור משפטי ד' [ע"ר ב ס].
אור האמת - נשמת הצדק° העליון°, אשר במשפטי ד' הישרים° [שם שם].
האמת האלהית העליונה - מגמת כל חמדת עולמים, הגנוזה במשפטי ד' [עפ"י ע"ר ב נט].

אמת - ◊ דבר נצחי ומתקיים(33) [ע"ר א רכז].
הנצח [מ"ר 159].
ע"ע שקר. ע"ע כזב. ע' בנספחות, מדור מחקרים, צדק ואמת. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, חסד, אמת (משפט), ורחמים.

אמת - גאולת האמת שלמעלה מכל גבולים - האידיאליות° בתענוג° האצילי° שלמעלה מכל פגמים, העז° של העדן° שכולו־אומר־כבוד° [עפ"י א"א 77].

אמת - באמת - (גישה אמיתית בשיפוט) - בלא נטיה של חפץ להטיב לשום צד [אג' א קנט].

אמת - "לכל אשר יקראוהו באמת" - התכלית האמיתי, של עיקר קיום החיים <ולא הבלי עוה"ז הכלים> [עפ"י ע"ר א רכז, מא"ה, ענייני תפילה, שד].

אמת - להיות חפץ באמת - להיות חי ופועל לפי הדיעות היותר אמיתיות וההרגשות היותר קדושות° לטוב° ולחסד°, כמעשה גדולי העולם אשר נגשו אל ד' במעשיהם הבהירים למלא את העולם חסד ואמת [ע"א ג ב קפד].
השאיפה לציורי° המושכלות מצד עצמם ונצחיותם [א' לה].
ע"ע אמיתי.

אמת - חיי אמת - ע"ע חיים, חיי אמת.

אן - הוראת השאלה ביחס המקום של איזה מבוקש [ר"מ קכד].
אן - בצורה רוחנית - דרישת המטרה התכליתית ממחזה כללי המופיע בהמון פרקים, בתבנית ברקי אורות ונצוצי חיים מבריקים, בצורה זעירה ומעולמת. והשאלה חודרת היא, אן מונחת היא המטרה המרכזית של כל המון בריות הללו שהם בלי תכלית [שם].

"אנוֹש" - יאמר (על האדם) ע"ש הכח היותר חלוש שבנפש° והוא הרצון הסתמי בלא טעם דעת ובחירה ושכל, רק רצון לבד ונטי' דומה ממש לרצון כל בע"ח למיניהם [עפ"י פ"א קעז, קעה].
ע"ע "אדם".

אני - עצמיותי האנושית [ע"ר א מה].

אנרכיא - אנארכיזם הגשמי האינדיבידואלי - אהבה עצמית רבה וגדולה [אג' א קעד, קעה].

אנשים - (לעומת נשים°) - הכח הפועל בעולם (בחברה) [ע"א ד ו כז].
ע"ע איש.

אסתטי - החוש האסתטי - הרגש של היופי° וההידור [ע"א ג ב סז].

אף - הוראה לדבר נטפל שאינו עומד לעצמו, כ"א הוא מצטרף וטפל לדברים אחרים, גדולים ועקרים יותר ממנו [ר"מ קכד].

אף - ע' במדור נפשיות.

אף - (אלקי) - ע' במדור תיאורים אלהיים.

אף - (בתאור הפנים) - ע' במדור גוף האדם אבריו ותנועותיו.

אף - ע' במדור גוף האדם אבריו ותנועותיו.

אפיקורסות - תכן האפיקורסות - הסתלקות האדם מחבור של קדושה°, מהתקשרות אלהית. המחשבה הגרועה, של הסתלקות מוחלטת מאלהות [מ"ר 493].
מהלך מחשבה. מהלך רוח חומרני, מטריאליסטי, המנותק מעוה"ב°, מנותק מקשר עם הנצח [שי' ת"ת 138].
ע"ע כפירה (שלילת האמונה). ע"ע שלילה. ר' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, אפיקורס. ושם, כופר. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, העושה תורתו עיתים הרי זה מיפר (תורה) [ברית].

אץ - ◊ מורה מהירות [ר"מ קכה].

אץ - לחיצה ודחיפה, מקושר עם צרות ביחש המקום° [ר"מ קכה].

אצילות - אצילות רצונית - המוסריות° העליונה המתגלה ע"י קדושה° וחסידות° טהורה° ועליונה [ע"ט קכ].
הרצון התמים והבהיר של האדם התופס את קצה זיוה° של האצילות־האלהית° [עפ"י א"ק ב שמט].

אר - (מורה) קללה ומארה [ר"מ קכו].

אר - הוראת אור, הארה° וזריחה° [ר"מ קכו].

אר - (מורה) לקיטה ותלישת פירות [ר"מ קכו].

ארוכה - רפוי מתמיד וממושך למחלות כרוניות, מתוך קלקולים מתמידים [עפ"י מ"ר 473].
הרפואה המדרגת המשיבה את הכחות שנתרופפו [שם 371].
רפואה טבעית פנימית, לתקן הטבע, והוא לשון תקון כמו "אריך לנא למחזא"(34). דרושה למחלות פנימיות. שבחה של דרך רפואה זו הוא להיות קרוב למזון יותר מלרפואה, כדי לחזק את טבע הגוף בעצמו מבלי להוסיף כח זר על הכח הטבעי [עפ"י משפט כהן, פתיחה טו].
ע"ע רפואה. ע"ע חולי. ע"ע מיחוש.

ארוסין - היסוד החוקי האצילי° שבדבקות° (שבין בני הזוג), שמתוך מעלתו אין בו התפסה לחקוי חמרי° כלל [עפ"י ע"ר א לה].

ארץ - הארץ בכלל - העולם בכלל [ע"א ד ו מו].
גמר כל תכליתם של הסבות° הראשיות [של כל מגמה° ותכלית] המסבבות כל המון המעשים [עפ"י ע"ר א רמה, ע"א א ב ד].
ארץ - המציאות [פנ' קלג].
המציאות המעשית [ע"ר א שכה].
גשמותה של המציאות [ע"א ב ט ל].
כלל כל העולמים° החמריים° כולם [עפ"י ע"ר א קטו].
העולם החומרי [ע"ר ב פ].
נבכי החומר ובמעמקי מסילותיו המסובכות [ע"א ד ט קד].
השטח התחתיתי [עפ"י ע"ר ב סז].
כחות החמריים, מחשבות האדם, סדרי החיים והחברה, וכל הנוגע לכל תהומות, עד מעמקי שפל [קובץ ה סח].
הענינים החומריים° המדיניים האקונומיים [ע"א ג א לג].
ע"ע שמים. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, אחרית. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, ברתא.

ארץ - תכונה ארצית - ברכת הטבע וכל כחותיו [ע"ר א רט].

ארץ - ◊ מכון הטבע של האומה° [צ"צ קא].
ר' שפה.

ארץ - קדושת הארץ - קדושת הכלל° [שי' ה 212].
כלליות הקדושה של כל הקדושות [רצי"ה ג"ר 133].

ארץ אשור - ('האובדן בארץ אשור')(35) - <אשור - לשון הבטה והשקפה> האובדן בארץ בדעות רעות ורוח שטות המביא לידי עבירה. גלות טעות השכל והתרופפות האמונה (בהשגחה וחסרון בטחון וכיו"ב, או זלזול הורים ומורים מפני מיעוט יקרת התורה בנפשו), מפני טרדות עוה"ז והבליו המשכחים את האמת [עפ"י מ"ש סו־ח].
ע"ע ארץ מצרים. ע' במדור מקומות וארצות, אשור. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים.

ארץ הרוחנית - הציורים° ההולכים עם ההסברים של הידיעות האלהיות°, רפידת המחשבה [פנ' קלו].

ארץ מצרים° - ('הנדחות בארץ מצרים')(35) - גלות תאוות עוה"ז, <כי מצרים היא ערות הארץ ומקור התאוות והחומריות כולן> [מ"ש סו].
ע"ע ארץ אשור. ע' במדור מקומות וארצות, מצרים. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים.

אש - החומר השורף והמכלה, המחמם והמאיר, העושה את הפעולות ההפכיות בתכונתן, הכל לפי ערכם של מקבלי המפעלים [ר"מ קכז].
כח האש וחומו - הפועל הגורם להמפעלים שיעשו [ע"ר א קכט].

אִשָּׁה - יסוד השלמתה - עדינות הרגש° הטהור° והטוב°, והשכל° יעזר על ידו כפי המדה האפשרית [ע"א ג ב ריג].
ע"ע איש. ע' במדור הכרה והשכלה והפכן, בינה יתירה (באשה). ע"ע גברת.

את - מלת הצירוף, הוראת הטפלה, הערכת התוספת° [ר"מ קכז].

את - הכלי היסודי לעבודת האדמה להוציא מחיה מן הארץ [ר"מ קכח].

א"ת ב"ש - אחדות החיצוניות והפנימיות <אופן הא"ב בסדר א"ת ב"ש הוא שהקצות הרחוקים מתאחדים, ואין שינוי והפרש, וכלם הולכים להתאחד ולהתקרב עד כ"ל, מפני שב"כל" אין הרחק והבדל מדרגות> [עפ"י פנק' ג לה].

  1. ישעיה יד יד.
  2. כונס בקרבו את כל סגולת ההויה וכו' - ש"ק קובץ א קעב: "האדם הוא תמצית מלאה שההויה כולה משתקפת בו".
  3. תעודת האדם - ע"ע ע"ר א קפא ד"ה מכלל ופרט וכלל. א"ק ב תקלד. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "תוספת".
  4. ע' עטרת ראש להרד"ב, שער ראש השנה סי' ה.
  5. ההכרה האמיתית וכו' מכבוד־אל, הנשקף מהבריאה וכו' וכו' שומע קול ד' הקורא אליו וכו' ומרגיש שהוא וכו' שואף את חייו יחד עם מקור־החיים, וכל היצור כולו ניצב לו כאורגן שלם אדיר נחמד ואהוב, שהוא אחד מאבריו, המקבל מכולו ונותן לכולו, ויונק יחד עמו זיו חייו ממקור החיים - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "מלכנו". ושם, "אבינו". ע"ע ע"ר א רמט, ד"ה ברוך. ושם, רפט ד"ה ברכנו. ושם ב ג ד"ה אמר ר' עקיבא. קבצ' ב קלז [87]. פנק' ב רד מט. ע"ע "שמע". ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ברוך שם כבוד מלכותו. (את ההבחנה בעניין האיר לי אהרן משה שיין).
  6. ע' א"ק ג שכד.
  7. ע' בנספחות, מדור מחקרים, אוביקטיבי סוביקטיבי. ושם, חיצון, עולם חיצון.
  8. בראשית יד יט.
  9. אור אלהי, אור אלהים, אור ד', אור עליון - בין מושגים אלה התקשתי למצוא הבדל, מכל מקום חולקו ההגדרות למחלקות שונות על פי המונחים השונים.
  10. אור חיים - לבירור ההבחנה בין "אור" ל"חיים", ע' הוד הקרח הנורא פרק א סי' ג, ד, ובעיקר בעמ' לו.
  11. אור קודש - בא"ק ג רפו הנוסח הוא: אור חדש.
  12. תהילים כג ו, צג ה
  13. ברכת קריאת שמע שבערבית.
  14. ע' מגלה עמוקות על ואתחנן אופן קצז. בית עולמים קלט.: ד"ה תיקונא "נשמות ישראל הם אותיות התורה".
  15. כ"ב אותיות - בביאור ס' קהלת לרמ"ד וואלי, עמ' קעד "א"ת, דהיינו כללות ההשפעה מא' ועד ת'". ושם קעו: "בגין דאיהו עמודא דאמצעיתא, שהוא כלול מכל האורות, דהיינו מלת "את" שרומזת אל הכללות מא' ועד ת'". ובבאורו לאיכה, עמ' קמא: "כי כ"ב אותיות הם רומזים אל הכללות כידוע".
  16. באור הגר"א על משלי, ד ד, ח כא, יד יח, יט יד, כז כז.
  17. ע' בנספחות, מדור מחקרים, אידיאה אלהית ואידיאה לאומית.
  18. האידיאלים האלהיים - שמקצת תכנם האידיאלי חקוק וקבוע הוא גם כן בנפש האדם, אשר עשהו האלהים ישר - ע' שיחות על אהבה לר"י אברבנאל, מוסד ביאליק, תשמ"ג, עמ' 450־440. ע"ע מלבי"ם, איוב לו א־ד. "האידעען הנטועים בנפשו, הם אמתיות מונחלות וטבועות בנפש נפש ממקור מחצבה, ירושה לה מאלהי הרוחות בעודה בחביון עוזה, והם קדושים וטהורים אלהיים; האידעען קראם בשם דעי, ודעים. (כן אצל רש"ט גפן בממדים, הנבואה והאדמתנות עמ' 103); ייחס מלין אלה לאלהים, כי הוא הטביע דעים אלה בנפשו להשיג על פיהם את סודותיו ואמתיותיו; אצל ד' הדעים האלה הם בתמימות ובשלמות, וא"כ תמים דעים נמצא עמך, והוא האלהות הנמצא טבוע בשורש נפשך". ע"ע בנספחות, מדור מחקרים, אידיאה.
  19. תהילים כב א.
  20. תענית ו:
  21. ע' בהערה במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, אלהים.
  22. אמונה - הגדרות האמונה השונות חולקו לשתי מחלקות (שגבולן סומן ב ◊◊) : הקבוצה הראשונה עד ערך 'תוכן האמונה' (ולא עד בכלל), מרכזת הגדרות למושג אמונה בסתם, ומקורותיה. ומערך 'תוכן האמונה' ואילך הובאו הגדרות לבחינותיה השונות של האמונה, ענייניה, תכניה והשלכותיה.
    גדר האמונה בכללה - אמונות ודעות לרס"ג הקדמת המחבר, "צריכים לבאר מה היא האמונה, ונאמר כי היא ענין עולה בלב לכל דבר ידוע בתכונה אשר הוא עליה, וכאשר תצא חמאת העיון יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסנה בלבבות ותמזג בהם, ויהיה בהם האדם מאמין בענין אשר הגיע אליו". ובשומר אמונים הקדמון, ויכוח ראשון סי' לג (מיסוד המורה נבוכים, ח"א פ"נ) "כי האמונה אינה האמירה בפה, כי אם התאמת הדבר במחשבת הלב והצטיירו בשכל".
  23. האמונה - הידיעה ההכרה - מוסיף רבנו שם באגרת: לכן בלשון התורה שבכתב: אברהם אבינו "האמין בד'"; ובלשון חז"ל בתושבע"פ: "הכיר את בוראו".
    ובהמשך דברי רבנו שם: "הכרה ברורה של הסתכלות האמונה הזאת, נמשכת ומתבהרת לנו, בשלשלת הדורות, מתוך זכירת ימות עולם אל בינת שנות דור ודור, המפגישה אותנו עם הופעתנו המיוחדת הגדולה, שאין דומה ודוגמה לה בכל מערכת האנושיות, ושלשלת דורותיה והשפעתנו בתוכה". וע' בפרקי הקיום הכשרון וההשפעה, שבס' כארי יתנשא.

  24. בע"א ד יא יג מציין הרב שתי בחינות באמונה. סגולית נשמתית - "האמונה האלהית העליונה שאינה מתדמה כלל לשום רישום של ידיעה והכרה בעולם, כי היא הסגולה של כל יסוד החיים, של אורם, של חיי חייהם, של זיום ותפארתם. והסגולה הזאת מצד ערכה הפנימי, שאין לו שום הערכה בשום צד המתדמה לו בתואר חצוני, הוא ענין סגולי בישראל, לא מצד בחירת נפשם בפרט אלא מצד מחצב הקדושה וסגולת ירושת אבות שלהם". ולאידך גיסא, הכרתית חיצונית - "כח האמונה מצד התגלותה החצונית, שאפשר לו להגלות בפועל, בהכרה, ברגש, בביטוי ובמעשה, ששם אין האור הגנוז של שלמות חיי האמונה זורח". בהתאם חולקו ההגדרות כאן לשתי קבוצות.
  25. האמונה היא שירת העולם העליונה - ע' זוהר תרומה קלט: "מ"י, רזא דעלמא עלאה איהו דהא מתמן נפקא שירותא לאתגליא רזא דמהימנותא".
  26. שירת חיינו - ע"ע הסברת והגדרת האמונה בס' כארי יתנשא, פרק שלישי, האלהות, עמ' 30-32.
  27. צריך להבחין בסדרת הגדרות האמונה הבאות (שגבולן סומן ב ◊) בין האמונה בבחינתה כממד אונטי, לבין האמונה כממד פסיכי; ובהגדרות המשתפות ביניהם.
  28. האמונה הרבה - ע' י' מאמרות לרמ"ע, אכ"ח ח"ג יא, ביד יהודה ס"ק יד.
  29. אומן - עפ"י הקדמת ר"י הארוך בר קלונימוס האשכנזי (המיוחסת לראב"ד) לס"י, הנתיב הג'.
  30. אמונת אומן - עפ"י ישעיה כה א.
  31. רעיית האמונה - עפ"י תהילים לז ג.
  32. ההכרה הפנימית הכללית שבאומה - ע"ע במדור תורה, תורה שבעל פה, יסודה של תושבע"פ השמירה של קבלת אבותינו מה שהתנחלו באומה, ובהערה שם.
  33. אמת דבר נצחי ומתקיים - ע' מגן וצינה דף י.
  34. אריך לנא למחזא - עזרא ד יד.
  35. ישעיה כז יג.