קבוע - (לעומת מתנודד°) - עומד בצביונו בלא שינוי ותמורה [א"ק א רעד]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, קבע, "תורתך קבע". קבוץ - הקיבוץ - הכלל°[קובץ א קלג]. קבלה - מצב של קבלה - מצב של הכשרה להיות כלי° לספג אל תוכיותו [ר"מ עג]. קבלת לשון הרע - היסוד הכללי לקבלת לה"ר - הכח של היות נפעל מכח הרע° החיצוני [ע"א ד ה סט]. מוסד של הכחות הרעים ועיקרם. ההכשר להיות מושפע ע"י הערה רעה מרעי־אדם°, והנטיה להביט על העולם בעין סוקרת את הרע שבו, זה הוא היסוד לכחות של אבירות וקשיות לב [שם סו]. קדום - שמימי°[ע"ר א פג]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מראש מקדם. קדוש - מובדל מכל ציור°ורעיון°, ומכל מצר והגבלה°, כמכל שינוי ותמורה [ע"ר א ריב]. מופרש ונבדל למעלה מהשגה [לא' קפב]. מופרש ומובדל [עפ"י פנק' ג קב]. מובדל משאר דברים [פנק' ה קמט] מובדל [מ"ש קכג]. מובדל ומופרש, והכונה שלם בתכלית השלימות [ע"א א ג מ]. נצחי ונשגב [עפ"י שם ג ב צט]. ע"ע מתקדש. ע"ע מקודש. "קדוש" - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "חסין קדוש". קדוש - הקדוש - זך המחשבה והרעיון°, המתאחד בחושו הפנימי° עם הטוב° הרוחני, המלא כל [עפ"י א"ק א פד]. דבק עם האור° הגדול, המרוה והמענג, המקדש והמטהר, שכל העולמים כולם שואבים מזיוו [קובץ ד צו]. מי שהשלים הכונה התכליתית שכיונה החכמה־העליונה° ביצירתו [עפ"י מ"ש שמט (ה' קעה)]. איש טהור°, אידיאלי°, שהיושר° והטוב המעשי והמוסרי° הוא כל משוש חייו [עפ"י א"ק א קכד]. מי שכבר הגיע למעלה רמה, ששכלו שליט עליו תמיד גם בעת התעוררות ההרגשות, וזאת היא הקדושה° במובנה האחד שהיא התעלות טבעית. ויש עוד מעלה: שהאדם כבר הפך טבעו לטוב כולו, ואז אין צריך כ"כ לשמירה שכלית, ועצם חומרו נמשך אל הטוב ולא יגורהו רע [ע"א א א קמח]. ע"ע קדושה (ענינה באדם). קדושה - יסוד ענין קדושה - הבדלה ורוממות [ע"א א א קלב]. קדושה - דעת־ד'°ודרכיו°[ע"ר א רד]. אהבת־ד'° מצד עצמות דרכיו° העליונים הטובים°, ואהבת הטוב והחסד°[א"ה ב (מהדורת תשס"ב) 194]. הקדושה האלהית - ההליכה בדרכי־ד'° ועשות הטוב־האמיתי°[ע"א ג א טו]. כללות הקדושה בכל גווניה - השמיעה־לקול־ד'°, ההתמסרות לרצון אדון־כל°[ע"ר א צו]. נקודת הקדושה - הנקודה הראשית שבמציאות, מרכז החיים של כל המצוי, חיי הדעה°והוד°האמת°[עפ"י ע"א ד ד ד]. קדושה - ד'°בכבודו°[ע"ר א קפז]. השאיפה הבלתי גבולית לצד האור°והטוב°. מקור הישע° והחיים, יסוד כל האושר° לכל נשמה°[ע"א ד יב כו, כט]. היסוד האידיאלי האלהי המטהר את גסות° הבהמיות [ע"א ד ח לג]. עליית השמים°, התגלות האלהות° בעולם ובחיים, במדע וברגש, ביצירה ובתולדה [קובץ ב קפ]. תכונה מודדת את האצילות° הנפשית ומרוממת אותה במעלות העליונות ששם הכל הוא בנין ושכלול, אין פרץ ואין יוצאת, אין מקדיח תבשילו ברבים ואין יוצא מן השורה הישרה, עד שהמדידה הקדושה מביאה את גאולת האמת° שלמעלה מכל גבולים°[א"א 77־76]. קדושה - (בדברי קדושה) מטרתה - להשריש באדם את הרוממות והכבוד שראוי לו שישער בלבו בכל דבר הנוגע לכבודו של מקום° ב"ה, למען תחקק בלבבו האמת הנעלה שהוד האדם ותפארת נשמתו היא נערכת באותה המדה שכבוד ד' הוא מושג ומשוער בנפשו פנימה [ע"א ג ב טו]. קדושה - (ענינה באדם) - שהאדם מתעלה כ"כ עד שאינו צריך לשום עמל להתגבר על יצרו, כי־אם ממילא ע"י רבוי ההרגל במעשים טובים ובלמוד, הוא הולך בדרך טובה ורצויה, ודרך־ד'° הטובה קבועה היא בלבו יותר מכל חמדה חושית, ואז מאליו הוא הולך וחושב דרכי האמת, והעולה על לבבו יהיה הכל לדרך הטוב°והישר°[עפ"י ע"ר ב קמו (פנ' נא)]. שלא תהיה נפשו נפרדת כלל מקדושת° הבורא ית' גם בעסקו בעניני החומר [מ"ר 276]. שכל הפעולות הן לתכלית טובה° וקדושה, ואפילו הפעולות השפלות, כי אין בפעולות הקדוש° פעולה שהיא לתכלית שפלה כלל [ע"ר א רעג (פנק' ג ערב)]. התרוממות הדברים השפלים למעלה רמה [מא"ה ג (מהדורת תשס"ד) רצה]. שגם הכוחות הטבעיים יצליחם השי"ת שיכוונו תמיד אל הטוב והקדוש [ע"א א ב ט]. שמהפך כל הדברים הגשמיים לקדושים [פנק' ה קה]. ההשלמה העליונה של היפוך כל טבעו לטוב במה שאין החושיות שולטת. להתרומם מעל לתאות המורגשות, באופן שלא יפעלו על האדם כלל, ואף בהיותו עסוק בהם לא ימשיכו לבבו כלל להיות נוטה אחריהם [ע"א א א קמח]. שאין עניני עוה"ז לו ענינים הכרחיים לבד, כי אם ענינים מעולים, והיינו שאין צריך להשתמש בהם לשם אמצעי בלתי נכבד, כי אם גבר כל כך בעוצם קדושתו עד שהפכם לאמצעי נכבד, מתאים עם ענין התכלית בעצמו, לא סותרו [מ"ש רמו]. ע"ע קדוש. ◊ הקדושה, עקר תוכן מעלתה - שיתרומם האדם לשום כל מגמתו ומעיניו לא לצרכי עצמו, כי־אם לכבודו של אדון° כל העולמים° ית' וקדושתו° והשלמת רצון קונו. ההתרוממות אל הטוב°והישר° מצד עצמו כפי האמת המבוררת [ע"ר א רעא־ב]. שיתרומם האדם אל רוממות השלימות, לשום כל מגמתו לא צרכי עצמו כ"א כבודו ית' של אדון כל העולמים וקדושתו. ההתרוממות אל הטוב°והישר° מצד עצמו כמו שהשכל גוזר [עפ"י ע"א א ג מ]. ההתמסרות אל הענין הרוחני°הטהור° במלא טהרתו, בתוכן מסולק מכל עכירות וזוהם רצוני משופל [ע"ר א ח]. הקדושה שבחיים - ההתגשמות המעשית של החיים הרוחניים [א"ק א קצו]. ע"ע קדושת החיים. ע' במדור משכן ומקדש, "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים". תכלית הקדושה - לבא אל מקום°מדרגות° הכונה הטובה° שכיון השי"ת° ביצירתו [מ"ש שמט (ה' קעה)]. הקדושה העליונה - הכרת ערך איכות התכלית העליונה, של כללות ההנהגה העליונה [ע"ר א שח]. רוממות נפש וגדולת קדש°[שם רכ]. הקדושה באדם - באה מהאור° הגדול הזורח° אל בתי נפשו בהכרה גדולה, עמוקה° ואדירה בתוכן החיים ומגמתו°, אז כל רגש בריא גופני שמתעורר לחיים ומתפשט בכוחו, הוא הוספה ליסוד האורה°, השתכללות לבנין האושר°, הטוב°, היושר°והצדק°[שם ב רנט]. הקדושה - קשור בהירות השכל, עדינות הרצון, טוהר המוסר וזיקוק המדות בחטיבה° אחת [עפ"י קובץ ה קכג]. הקדושה העליונה - השאיפה־האצילית° הבאה אחרי שהשכל° מתמזג עם הרצון°, עד שאין להם כלל אותו הטבע ואותה התכונה שיש לכל יסוד מהם בפני עצמו, אלא אור° של איזה מה חדש יוצא ממיזוגם בצביון של דעת° המלא תפארת°[א"ק ג פה]. עוצם הקדושה - הגברת התשוקה האלהית, ואור הרוחני, ברצון האדם וטבעו, עד שהחפץ של הקודש והמגמה האלהית, יהיה יותר עמוק בנפש, מכל הרצונות הטבעיים [קובץ א שכט]. כח הקדושה - הכח הכללי שהוא שורש הקדושה בנפש האדם, הוא הקישור הפנימי, כ"א לפי ערכו, בדביקות־האלהות°. והמושג הכללי הזה הוא האב לכל החכמות, וכל המעשים הטובים°, וכל התורה° כולה, וכל לימודי השכל°והיושר° כולם [פנ' י]. הקדושה האמיתית - השלמת רצון קונו [ע"א א ג מ]. קדושה - מהותה - החשיבות הרוחנית שלפני האדם, ובאה ומאירה לו מלמעלה ממנו [צ"צ קסו]. קדושה - גבורת מציאות ושלמות מציאות היותר גדולה [שי' ג 182]. הקיום המלא והמשוכלל של המציאות [א"ל רעו]. המציאות בשלמות תוקפה, בנצחיותה. מה שנמשך ממקור החיים [מה"ה א ה]. איחוד שמים וארץ, גשר אלוהי, "סֻלם מֻצב ארצה וראשו מגיע השמימה", נמשכת משמי מרומים עד הממשיות הקרקעית [שי' ג 235]. מדרגת מציאות, קיימוּת, שכלול מציאות, נצח ותוקף מציאות, גדלות ואמיתיות מציאות [שי' ג 239]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, טהרה וקדושה ההבדל ביניהן. קדושה - הקדושה העליונה (באדם) - כשרון גאוני מוטבע ביסוד החיים ושורשי הנשמה°, שהוא יסוד הצדקות המופלגה הרוחנית°[עפ"י א"ק ב ש]. יסוד התגלות הקדושה בנשמת האדם - ההתלהבות הפנימית מאור°הקודש°, הצמאון° התוכי לאור־ד'°[א"ק ג רט]. ע"ע קדושת הדומיה. קדושה - יסוד הקדושה - התאחדות הפרטים לכלל° אחד [ע"א א א מו]. קדושה - תוכן הברכה°, התעלות, והבדלה מכל פחיתות ורשעה, מכל חשך וצמצום°[עפ"י א"ק ב תקלד]. המדרגה היותר נעלה, (שבה) ראוי להיות החיים תכלית עצמית [עפ"י ע"ר א תלד]. הקדושה העליונה - ◊ הקדושה העליונה היא חפשית° מכל מעצור של מצר וכל מועקה של איזו הגבלה° והכבדה שעבודית לכל כח וכל חומר°[עפ"י שם ח]. הבעת החיים השלמים בכל מילואם [ע"א ד ט כב]. רוח הקדושה - החביון° האיתן והבטוח בצל־שדי°, אל אלהי אמת [ע"ר א קיז]. אור° הקדושה - עדן°רוח־אלהים־חיים°וזיו°כבודו°, בעצמת נעימת ענוגי°קדשו°[שם ב מט]. העולם־העליון°, המוסריות°הטהורה°, שלטון היושר°, שפעת הנשגב°[א"ק א ערה]. קדושה - הקדושה הגנוזה - המבט הפנימי החודר בעצמותם של כל המגמות הכלליות, אור־האלהי° המתעלה מכל הגיון ורעיון, הקדושה הפנימית המסוקרת בנשמתנו שלא מצד חלק אחד של דעה והשגה, מצד ערך אחד של מציאות, בין ביחש הערך, בין ביחש הזמן והמקום, כ"א הכל־יוכל־וכוללם־יחד°[ע"א ד ו יח (ח"פ מד: מה.)]. כל הכחות הנפלאים האלהיים שהם נעלמים וכמוסים מאד, הבאים ומופיעים באורם° העליון מעטרים ומעלים את פנימיות° הערך הקדוש של הכלל ושל הפרט, של האומה° ושל העולמות° כולם [עפ"י ע"ר א קכט]. קדושה גלויה וקדושה גנוזה - ע' בנספחות, מדור מחקרים. קדושה - קדושה טבעית - יסוד עריגת האמונה° על פי מקוריותה הנפשית [א"א 115 (ע"ר ב שפד)]. קדושה - יחש הקדושה לשמו ית' - שהוא מובדל ומופרש, והכונה שלם בתכלית השלימות. <ע"כ אין לו יחש לנבראים, כי בהיותם אפשרי° המציאות לא ישוו כלל אל ערך מחויב־המציאות° יתעלה> [ע"א א ג מ]. קדושה - הקדושה התלויה בשם השם ית' - דבר נעלם (ו)אינו מושג, והוא נקרא על ישראל ומורה על דבקותם הגדולה בשם ית' בזו המעלה הנעלמת שאינה תלוי' בשום בחירה° כלל [עפ"י מא"ה ג רד]. ע"ע שם ד' המיוחד לישראל. קדושת האכילה - (עניינה של האכילה המקודשת) - ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, אכילה מקודשת, (עניינה). קדושת הארץ - קדושת הכלל°[שי' ה 212]. קדושת הדומיה(1)- הקדושה העליונה, קדושת ההויה שהאדם מכיר את עצמו בטל בפנימיותו הפרטית, וחי חיים כלליים, חיי כל. מרגיש הוא חיי הדומם, הצומח והחי, חיי הכלל כולו, של כל מדבר, של כל איש מאישי האדם, חיי כל שכל וכל מכיר, כל משיג וכל מרגיש, וההויה כולה מתעלה עמו למקורה, והמקור מתגלה תמיד עליה ועליו ברוב הדר, בהוד קדושה באמת ובנחת. כל האושר, כל הטוב והיושר, כל העז°והתפארת°, כל החיל והגבורה שופעים עליו, אורו־של־עולם° הוא, יסודו ואומץ המשכת חייו, בזכותו נזון העולם כולו, וכאין וכאפס הוא בעיניו. הוא אינו מתקדש°, נבדל ונפרש, חי הוא וכל חייו קודש קדשים, חיי חיים הם. דופקי לבבו, מרוצת דמו, שאיפות נפשו, הסתכלותו ומבט עיניו, הכל חיי־אמת°, חיי גבורה אלהית שוטפים בהם ועל ידם. אם יפיל עצמו קדוש הדומיה לעבודה מצומצמת, בתפילה°, בתורה°, בצמצום מוסריות° ודיקנות פרטיות, יסבול וידוכא, יחוש כי נשמה מלאה כל היקום לוחצים בצבתים, להסגירה במועקה מצומצמת של מדה, של התוית דרך מיוחד, בשעה שכל הדרכים יחד הנם לפניו פתוחים, כולם מלאים אור, כולם אוצרים חיים [א"ק ב רצז]. קדושת החיים - החיים עם קדושתם - החיים שהאדם יתרומם עמהם לתענוגים שהם מכובדים גם נצחיים, למעשים שהם עומדים לעד וראויים להיות נחשקים מצד השכל°והיושר°הטהור°[ע"א ג א יד]. קדושת הטבע° - קשרי הסיבות בעלילותיהן כעצת אדון־עולם° אשר לתבונתו אין חקר [קובץ ז לה]. קדש - ע"ע קודש. קדש חמור - בהערכת הקדושה, השופעת על חיי החברה המוגבלים - הקדש הזורם לרומם את החיים המוגבלים למעלה מטבעם, להעמיד אותם במחיצתו של הקדש־העליון° ושאיפותיו [ע"ר א קעה]. קדש קל - בהערכת הקדושה, השופעת על חיי החברה המוגבלים - הקדש השופע בשפעו להעמיד את סדרי החיים החברתיים בתכן של קדש, המשוער להם לפי ערכם [ע"ר א קעה]. ע' במדור משכן ומקדש, קדשים קלים. קהל - (לעומת עדה°) - הקיבוץ [ע"א א 97]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, צבור ושותפין. קודש - רגשי קודש - רגשי צדק° מלאי חיים לעשות הטוב°והישר°[ע"א א 2־71]. התוכן של הקודש - המוסר° וחפץ הטוב [א"ק א צ]. קודש - הענין המבדיל דבר מדבר בהפלאה מיוחדת [ע"א ד ט קכד]. עצם השכל המובדל מחומר°[פנק' ה קמט]. קודש - צד הקודש - הדעת° הברורה שמשתקפת בתוכן ההויה [קובץ א קעג]. הנשגב והטוב°[קובץ ה קסז]. המוסר° העולמי [א"ק ג יב]. שאיפת המוסר בעומק הגודל° שלו, שאיננו מוצא חסיון כי אם באור־ד'°וישעו°[קובץ ז קעה]. האידיאליות° העליונה הראויה להיות נכספת מכל צדיקים, מכל ברי לב [מ"ר 406 (פנק' א תלח)]. קודש - אור־העולם העומד למעלה מהטבע°, מהגופניות° והחברתיות [א"ק ב שיז (ע"ט קיד)]. קודש - מדת הקודש - השפעתה° של תורה° מצד הקדושה° שנתגלה לנו [ע"ר א קלח]. ע"ע קודש־קדשים. קודש - דבר־ד'°[מ"ר 490]. קודש, אור קודש - בו מלאה הנשמה - מאויי נצח והוד עליון ושאיפת חיים אצילית לאין חקר [ע"ר א סח]. קודש, אור קודש - אדם המלא אור קודש - אדם שרצון עצמו הוא טהור°ואידיאלי°[ע"ט קכד]. קודש - תנועת קודש - תנועת אמת°, מלאה עז°וגבורה°[קובץ ו רמה]. קודש - (לעומת חול°) - כל הדברים בהנהגת העולם, המביאים לשכלל את הכח המוסרי° במציאות, לרומם את הכרת האמת ולקדש את הדרכים ואת המדות [עפ"י ע"א א 146]. הַמְכוּוָן [אג' ג מא]. מְכוּוָן אידיאלי°, מראשית° עד אחרית°[אג' ג מב]. צורת° החול [א"ק א קמה (מ"ר 400)]. המגמה° של החול, תעודתו ותכליתו [ע"א ד ט כו]. תכלית החול, המנוחה־השלמה°, שהנשמה האלהית מופיעה באדם בכל הדרה° בעת תגבורת הקודש°, ואז הוא מכיר כי הוא חי חיי־אמת°, חיים של נועם־ד'°וההתענג°מזיו°כבודו°[שם ג ב סט]. כל מה שבא אל תכלית הכונה העליונה במציאותו וכבר קשור הוא בתכליתו, (ש)קדוש° יאמר לו [עפ"י מ"ש שמט (ה' קעה)]. אור הקודש - דגל שם־ד'° וקדושת לבת קודש של אור התורה°ואמונה°גדולה°וקדושה°, כמו שהיא חקוקה על לוח לבם ונשמתם של כללות שומרי אמונים [אג' ג קעו]. הקודש העליון - האידיאליות־האלהית° החיה במילואה בכל פינה ונקודה, של חיים, זמן, ומקום, ומקוריהם ותולדותיהם לאין תכלית בגודל ובקוטן. זהרי האורה° של החיים הנחמדים והחביבים, שמנועם־ד'° המה מפכים והולכים במלא עולמים, במלא נשמות ובמלא חיינו פנימה [עפ"י אג' ג לה (ושם רסו, ובע"ר ב רנה)]. פנימיות° החיים [שי' ד 58]. ע"ע כנסת ישראל הניסית. קודש - יסוד הקודש במילואו - שלמות הקדושה הישראלית העורגת אל חייה השלמים, כפי המבוטא בדברי הנביאים ורוח הקודש שבכתובים ושבדברי חז"ל באמת ותמים, וכן הדברים חרותים על הלב הכללי של האומה [אג' ג קעג]. קודש - שם תאר - חטיבה° חיה שלמה [צ"צ צה־ו]. קודש - אידיאליות° של אור־ד'°, של טוב־העליון°[ע"ר א שעב]. קֹדש - האצילות°, מקור כל ההויה [ח"ר 34]. מרום הקודש - אור שם־ד'°, חי־העולמים°[א"ק ג רט]. קודש עליון - שם־ד' במילואו°. הופעת°העצמיות°, לשד היש°, מעומק ההויה, משורש פנימיותה°, המקור שמשם ההתהוות הנשמתית, אושר° הנשמות. שורש המקוריות°העליונה°[עפ"י שם ב תצה]. אור־ד' וכבודו°. קודש־הקדשים°[מ"ר 345, 399, 405]. אור־החיים°[ע"א ד ח לג]. זוהר° הנוצץ מאור־אין־סוף° [קובץ א שט]. אור הקודש העליון - ההופעה האלהית הכוללת כל, שמתוכה יוצאים ענפים מלאי עז חיים, וחסינות°הויה°ומציאות°, היורדים לתוך המורד של כל תהלוכות החיים, שמתגלגל בהם האדם, שחייו קשורים להקדושה־האלהית°[עפ"י ע"ר ב עז]. הקודש - אמתת המציאות והיש הגמור של הכל, ההופעה־האלהית, הסתעפות° חיים וישות ממקור־החיים° והיש [והישות]. מקור הכל [עפ"י א"ק א ב (מ"ר 401)]. הישות הכבירה והאיתנה, חיי החיים בעוצם מקוריותם, והזרמת שפעתם ההומיה [עפ"י שם ב שח]. רום הקודש - מקור ההויה. תוכן היש המוחלט. הישות המוחלטה, שאין עמה העדר וכליון. מקום° השאיבה המקורית, ששם היש המוחלט שוכן בחביונו, האידיאליות שממעל למדת כל חרות°, מפני שאין תוכן של עבדות מוכשר לצאת משם, אפילו אחרי רבוא רבבות של הורדות והשתלשלויות. מקור החיים, שהוא למעלה מן החיים (משם) שואב ישראל° את רוחו [עפ"י שם רפד־רפה]. מכון עז הקדש - הרוממות המוחלטה שהיא מזהרת בשטפי אוריה, בתחיה חדשה גם את הגלמים° כולם, למלא אותם בתוך תוכיותם הוד חיים, להשאיבם במעמק אור אלהים־חיים°, להפכם מתכונת המות° והשאיה הדוממת להדרת כבוד וחיי־אמת° של תחית נצחים [ר"מ קעב־ג]. קודש - הרוממות הנשגבה [קובץ ח א]. הקודש העצמי - החכמה°[א"ק ב רפג]. הטוב°. רום־חביון°[א"ש ו ו]. אור קודש - הנצח° והשיגוב [ע"ר א פה]. הקודש - העולם הנצחי, הרוחני°, השכלי, הקיים [א"ק ב שכג]. הקודש העליון - המחשבה האידיאלית הרוממה, המחשבה° האלהית החפשית° מכל צמצומים°[עפ"י א' עב]. מחשבתו של יוצר בראשית ברוך הוא [עפ"י ע"א ד יב כח]. קודש ד' - תוכן המחשבה־העליונה, מגמת° כל המגמות, שבכללותה של ההנהגה האלהית° בכל ההויה כולה [ע"ר א ר]. הקודש העליון - החפץ הבהיר בעליוניות מגמתו, שכולו אומר כבוד־אל°[א"ק ג קפא]. צחצחות° אור הנשמה° בכל חופשה° ועצמה [קובץ א תשפא]. המגמה°הרוחנית°העליונה° של אצילות החיים וההויה°, שישראל°, מעומק טבע נשמתם° אחוזים באחיזתה [עפ"י א' צ]. שורש נשמתם והויתם של ישראל [עפ"י ע"ר א קנט]. מקור חיי האומה ומציאותה בעולם ויסוד כל תקוותיה [מ"ר 418 (נאדר בקודש, לתחית הקודש סי' יב)]. ראש הררי קודש - מעמקי נשמת־ישראל°[מ"ר 298]. אור הקודש היותר מְעוּמָק שבעולם - התוכן הישראלי המיוחד, החיים הקדושים, השופעים בפנימי פנימיות° ההבהקה של אור אלהי אמת° והולכים בדרך ישרה על כנסת־ישראל° ופיתוח נשמתה, אחוזים בלשד החיים של קדושת אמונתה°, הטהורה°בטוהר־עליון°, שרק העולם העתיד להתחדש ברום טהרת קודשו יוכל לספגו ולהאיר את עלילות החיים על ידו. רוח עליון זה קובע בכחו, בחיים המעשיים שבישראל מעבר מזה ובחיי האמונה ותוכן שפעת° הלב והסתעפות° הרוח מעבר מזה, את תביעתה הפנימית של האומה, גבורת עמדתה וחשק נצחונה, מעוז בטחת תקותה ואור עתידה [א' כא־ב]. אור הקודש - הזוך והזוהר הנפשי העומד מוכן להופיע בעולם ע"י אורם של ישראל, ההולך לקראת תחיתו ועלייתו [קובץ ח רה]. רוממות הקודש - יסודות המוסר העליונים, מרחבי האצילות הנשמתיים [קובץ ח קכ]. הקודש המרומם - המטרה האלהית העליונה בכל ההויה, והמגמה הפנימית° של אור צלם־האלהים° אשר לאדם [ע"ר א כח]. מרומי הקודש - אור־התורה° בשורש שרשה [א"ק א נו]. קודש עולמים - אור־ד'°ותורתו°, חשק האורה° הרוחנית, הגבורה° הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כחותיהם [עפ"י א' פד]. ע"ע קודש קדשים. ע"ע מקור הקודש העליון. ע"ע מקוריות, (המקוריות המציאותית). ע"ע ראשית הכל. ע"ע מחשבה, המחשבה העליונה. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, אבא. ושם, מעין עליון, המעין הרוחני של פנימיות הקודש. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, שמי שמי קדם. קודש העליון - הקודש החבוי בחביון־העז° האלהי, המופיע לא ע"י שום הכרה שכלית בעולם, כ"א בהתגלות דבר־ד'°בנבואה°ורוח־הקודש° הבהיר העליון, העומד למעלה מציור הקודש המוכר, המתגלה בצורה הכרית גם ביותר שלם שבבני אדם מקדישי־שם־ד'°[עפ"י ע"ר א קיב]. יסוד הקודש העליון - היסוד הנצחי המתרומם מכל הגבלה°, ומעלה את כל אופי שבחיים אל הרום־העליון°, עד שהכל אובד את התוכן החילוני° המוגבל, ותופס לו מכון בקודש, ונעשה גם הקודש° היסודי עומד ברום עזו הנערץ וגם התוכן החילוני כולו הופך אור קודש [ע"ר א קעב]. קודש הקדשים - קיים שבקיים, נשמת המציאות [מה"ה א ה]. ◊חי־העולם°, האלהות°, מקור ההויה בעומק תוכן רומו, שם הוא קודש הקדשים [א"ק א קמג]. קודש קדשים - יסוד הכל, יסוד היסודות, למעלה מכל שם°, תואר וכנוי, המתרומם מעל כל הגיון°, גם של קודש°, באותה אין־הסופיות שהוא מתרומם מעל כל חול°[עפ"י מ"ר 408]. קודש־העליון°, ששם גם החול וגם הקודש באים מתוכן אחד ומתגלים בתור צביון אחד, "כי לית שמאלא° בהאי עתיקא־קדישא°, דכוליה ימינא°" [מ"ר 406]. מדרגה המופיעה מיסוד הקדש־העליון, שהוא היסוד הנצחי המתרומם מכל הגבלה, ומעלה את כל אופי שבחיים אל הרום־העליון°, עד שהכל אובד את התכן החלוני° המוגבל, ותופס לו מכון בקדש, ונעשה גם הקדש היסודי עומד ברום עזו הנערץ וגם התכן החלוני כולו הפך אור קדש [ע"ר א קעב]. ◊ נושא בתוכו את הנושא של הקודש ואת הנושא של החול, את החומר° ואת הצורה°, בצורה עליונה אידיאלית°, באחדות מעולה [קובץ ח צא]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, רום עולם. קודש קדשים - יסוד הקדושה־הגנוזה°, מקור השפעה°העליונה° של תורה° מצד הופעתה מפי הגבורה באספקלריא־המאירה° לרועה נאמן°. הבחינה הפנימית (של הקדושה), סוד ברכתה־של־תורה°, קשורה של תורה למקורה האלהי מצד נותן התורה ב"ה [עפ"י ע"ר א קלח]. ע"ע קודש, מדת הקודש. קודש הקדשים - (בבית המקדש) - ע' במדור משכן ומקדש, בית קודש הקדשים. קוטן - הקוטן לעומת הגודל° - הפרטיות [א"ק א עט]. ע"ע קטנות. קול - היסוד היותר פנימי, שהוא מתגלה בהארה של שני יסודות צמיחת ההבטאה: האמר°והדבור°[עפ"י ע"ר ב נד]. "קול" - רמיזת ענין הקול - אל גילוי הרצון והשכלת דבר <שהתחלתו הקול, שממנו יוצאים דברים> [נ"א ג 25]. קול - קול ההויה כולה - האֹמר הכללי, שכל ההויה כולה מדברת ברוחה המיוחד, שכבוד־אל° מתבטא על ידה, הנעלה מהענפים של הבטוי ההויתי - מהענף העליון של האמר°, ומהענף השני של הדבור°. והוא למעלה מההקשבה של כל היצורים בפרטיותיהם. כי הוא אמר כללי, היוצא מתוך המציאות בהקיפה הכולל, ולא יוכל להפרט בפרטיותם בשום תיאור מתגלה לכל נוצר מפורט [עפ"י ע"ר ב נד]. קול אלקים הקורא אל האדם מטהרת נפשו פנימה - הרעיונות המתרוצצים פנימה באדם שמוצא נפשו מתרגשת ומתגעגעת להתפרץ להיטיב יותר מחוג יכולתה. הרעיונות הרמים, שהם למעלה מחוג יכולתו, שמתרגשים בקרבו [עפ"י ל"ה 117]. קול פנימי - הקשבת הקול הפנימי - תפיסת הרגשות הטמירים ואת מהות חיי הנשמה [עפ"י פנק' א שצז]. קומה - גמר שלם בכל דרכי השכליות והמדות הנאותות לאדם מצד שהוא אדם, נברא בצלם°ובדמות° לעבוד לקונו [מ"ר 82 (פנק' ג רלא)]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, שעור קומה. ע"ע קימה. קופיות - ההתחקות°[ר"מ כד]. התוכן הקופי - ההתחקות העוזבת את ערכי עצמותה ופונה אל מה שהיא רואה מתוכנים חוציים, נפעלת על ידם להקלט בהופעה החיה והפועלת על פיהם [שם קלו־ז]. היסוד הקופי - הערכים המחוקים [שם קלז]. קופיות - הקופיות האנושית - הצטלמות°החיקוי° החודרת בכל השטחים, הפועל בכל השדרות לפי ערכיהם [ר"מ כב]. קופיות קדושה - הקופיות° המעולה ומפליאה, מתחילה מהתנסחות שבלונית, ועולה ובאה, מתגדלת° ומתרוממת עד לכדי חידור פנימי פנימיות, מקור קודש־קדשים°. החיקוי הטוב המשכלל את הישות, מקור הפאר וההתהדרות, המעלה את כל שפל אל רום, מכון המנהגים הטובים והקבלות היקרות שהן הולכות משרים וקולעות אל מטרת רוממות צביונו [עפ"י ר"מ כב כג]. התוכן הקופי המטוהר ונאדר בקודש - יסוד ההעתקה המעולה [שם כד]. יסוד הקודש שבתכונת החיקוי°, להיות האדם וכל מדרגה של מציאות שוקקים להתדמות לצד עילאה, ובזה הם מתרוממים ומשתגבים [עפ"י שם צ]. קופיות רעה - ההריסה של החקוי° שאינה לפי התוכן, הענין, והכונה היוצרת, החמושה בעדי הצדק° המוחלט [ר"מ כב]. הקופיות° המורידה, המסתפקת בחיקויה, שלא תרומם למעלה, לא תדאג על שטחיותה, ולא תרים את רוחה, אל ההתעמקות הנשמתית במעמק מעין החיים [שם כג]. יסוד החול° שבתכונת החקוי°, שממנו באה כל הירידה של הכלל והפרט, וכל השקיעה במצולות הסכלות והרשעה, בזה שהוא זוקף את כל התעלותו על חשבון החקוי, ואינו חודר לתוך ההתרוממות הפנימית, שיש בתוך התוכן של חקוי זה ונטיתו [שם צא]. קטנות - (לעומת גדלות° באדם) - פרטיות°. כשאדם עומד במצב הפשטות של אמונה וסדר מוסרי מחובר ביראת־העונש° ואהבת שכר, בתור דבר העיקרי, הגורם לכל סיבוב החיים הרוחניים° שלו, וכל המעשים הטובים והמדות הטובות יונקים אז משורש קטן ושפל זה [עפ"י א"ק ג שכא]. קטנות - הבינוניות°. האנשים הנדים בחפצם כאשר ינוד הקנה, שהם אינם שלמי היצירה. עלילות האדם לנטות פעם לטוב ופעם לרע, שהיא אות על רפיון נפשו וקטנותה [עפ"י ע"א ב ט רכד]. קטנות, נערות(2)- תוכנם - שיקועה של המחשבה רק בעולם המעשי, אף על פי שנראים גם בו סימני גדולה רוחב והעמקה, כללותו איננו יכול לעלות בכל זה מערכו המזער, והוא תוכן נערות וקטנות, שיפה הוא לחנוך, ומסוכן הוא אם ישאר בתור מטרה אחריתית [א"ק ג קמא]. קטנות - פרטיות [עפ"י מ"ש ס]. המהות המוזערה, ביחושה הפרטי למציאותנו המיוחדת [עפ"י ע"ר א יט]. ע"ע התקטנות. ע"ע גדלות, במעמד הבהירות שלה. קטרוג - מיעוט צביון° ועושק כחות, אורות°ונשמות°[עפ"י אג' ב קע]. קיום - העמדה הקבועה, המתעלה מכל שינוי ותמורה [ע"ר א ב]. קיימות - העמדה הבלתי משתנה כלל [שם קצה]. מעמד קיים - בלא שום שינוי, חלוף ותמורה [שם]. קיחה - מורה על ענין שייכות הרשות שתהיה מסורה לו [מא"ה א קלג]. קימה - העמדת כל שעור־הקומה°[ע"ר א ריט]. ע"ע קומה. קימה - (קימה באדם) - מלא הקומה ואזירת החיל°[עפ"י ע"ר א פז]. שלמות הנפש° והשכלת האמת° שהוא עומד לעד [מא"ה א קעז]. קלח - שורש הטמון בארץ [קבצ' ג קכג]. קללה - ציור° שלילת מציאות הנפש, בכללה או בחלקיה [ע"ר א רצא (ע"א א 81)]. קם להרע - (הקם) לבלע ולהשחית, בפועל ובמעשה הגופניות והחומריות [ע"ר א לד]. ע"ע אויב. קנאה טהורה - גבורה° חמה וצוהלת°, המדרכת עז° ומאזרת חיל°[ע"ה קנג]. קנס - דבר משפט שהצורך נותן לעבור על השורה הבינונית כדי לתקן לא את אותו המאורע כ"א את כלל החיים [עפ"י ע"א ג א עא]. קרבה אל ד' - ההכרה העליונה בהדר°גאון־ד'־ועוזו°, ההכרה בכלליות° המציאות והאהבה°[צ"צ א כד (א"ל ריב)]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, "קרבת אלהים". קרוב - מגושם° ומצומצם. מורגש [עפ"י א' לא, נה]. קריאה - תפילה° ובקשה [ע"ר א רטז]. קריאה למלך° - תפילה והבעת ההכרה של הממלכה האלהית°, באדם ובעולם, בחיים ובמציאות [ע"ר א קנ]. קריאה אל ד'(3)- השתדלות שיהיה ד' קרוב° לו בהשגחתו°. הגברת החיל שיאיר־ד'־פניו° לו ותהיה השגחתו חופפת עליו לשמרו מכל רע, בין בעניני גופו בין בעניני נפשו [עפ"י מ"ש נו (מא"ה א קסו)]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, דרישת ד'.