תאוה רוחנית - השאיפה למרומים, לקודש°, לנשגב°, לטוהר° וזוך [עפ"י א"ק ג קלב]. תאוה רוחנית חשוכה - תולדתה של התאוה החומרית°, המעכבת על כל מאור ממאורי הקודש העליונים, שלא יתפשט ולא יחדור בנפש ובעולם, מספקת את כל הודאו[יו]ת העליונות, בכח מחשכיה, המיוסדים על יסוד שקר שאין לו רגלים, אלא שכך היא בונה את עליותיה בעולה, בניני רשע וכסל, ומחזקת את ציורי האדם בהשקפת עולם מאופלת, עד שכל אור עולם נחשב לו כזר [א"ק ג קלב]. תאוות - שמרי האהבות, <כלומר ניצוצות־קדושה° שנפלו אל הקליפות°> [קבצ' א קפח]. תאנה - הפרי המתוק. שאין בה צורך כ"א שהיא נוטפת דבש. שכשמה כה תארה, תאנה יבקש הרודף אחרי המותרות במאכלים ערבים כדי ליהנות בהם הנאת הטעם לבדו בלא תועלת. מרמזת על בקשת ההנאות המותריות, שאין בהם צורך הכרחי לגוף רק כדי לבקש הנאה ופינוק, שזה יעיר את לב האדם לסור מדרכי יושר ולבקש רק הנאת השעה, והיא תתפשט בבקשות דברים ערבים וטעמים נעימים [ע"א ב ו לד]. ע"ע שכר, יסוד תאות השכרון והשיטוף ביין. תבונה - (ביצירה ובאדם) - הבנה של תולדה וחידוש דבר מדבר, כלומר השתלשלות של תולדות חדשות העולות ברום מעלות גבוהות [ע"א ב ט ל]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. תגא - ע"ע עטרה, עטרה (אלהית). תדיריות - ההארה° הבלתי פוסקת [ר"מ קנח]. הקביעות והנצחיות [שם קעח]. תהילה - ההכרה הפנימית°שהשפע°הטוב°ומקור־החיים° נוזל תמיד באין הפסק, וכל הנשא, המרומם, היפה והנשגב°, הטוב°והחסד°, הוא באמת בלא כל התעכבות, בתמידות גמורה באין הפסק של זמנים, ובאין הפרעה, בין חלקי העיתים°. זאת היא הארה°עליונה° הנקראת בשם תהילה מלשון "יהל אור"(1), העומדת למעלה מכל בטוי, ואי־אפשר לצמצמה במטבע של ברכה°[ע"ר ב סב]. ההכרה של ההארה העליונה ושל הופעת השלמות האדירה האלהית°, המשלחת קוי נהרה ומהילה נרה על דרכי היצורים. הכניסה הפנימית יותר (מן התודה°) בחצרות־ד'°, העומדת על היסוד של הגודל°, אשר הנשמה° חשה מהאור° הכללי של שפעת ד' וטובו על כל יצוריו, בהנהגתו העליונה° המלאה אור החסד°[שם א רכב]. ההבעה הטבעית האצילה°, הבאה מתוך נחלתה העליונה של סגולת°הנשמה° האלהית, מתת אל חי לעם קדשו, ההארה הצפונה המתגלה [עפ"י שם קצז]. תהילה אלהית - הבעת הכרת גודלו־העליון° של נורא תהילות ברוך הוא, האצורה בתור סגולה טבעית קדושה בתכונת גוי קדוש בכללותו, מתוך אותה נקודת אורה־אלהית° שמאירה בנשמתם־של־ישראל° פנימה, <נקודה, המאירה את הציורים° החשכים של הנבראים, הפודה, באור האמת־העליונה° שבה, את התהילה מכל ציורי° חשך> [עפ"י שם]. תהילת ד' - השׂבעת הנשמה°בזיו°הציור° העליון מכל עליון, <נטייתם של ישראל° מצד עצם החיים> [עפ"י קובץ א תשפא]. הסוד° המושג בשיקופם הפנימי של בעלי היראה־הטהורה° החיים בה [עפ"י ע"א ד ח לה]. תהילה עליונה - ההסתגלות עם המחשבה°הציור°והדמיון°, שיהיו מתאימים להגודל°, ההוד°והיושר° האלקי [פנק' א שעג]. הסתכלות מלאה במציאות ושרשיה [קובץ ה מא]. תהילת ד' האמיתית - אור הדעה וההבנה בהגודל־האלהי°[פנק' א תד]. ◊ תהילת ד' מאירה ומופיעה בשתי מערכות: האחת היא מצד ההארה השכלית, המוסיפה תמיד הכרה, ומדע עליון בגדולת השם יתברך ונוראותיו, שבזה הנשמה מתעלה, והאור־האלהי° הולך ושופע עליה, והשניה היא התהילה הבאה מתוך המעשים הרצויים, מתוך כל מהלך החיים, שקדושת־השם° יתברך ברעיון° הקדוש של העובד האמיתי היא מישרת את כל חייו המפעליים, ועל ידם באה ברכה ותהילה לכל היצור כולו [ע"ר ב עט]. ע"ע ספור תהילת ד'. ע"ע הלול. ע' בנספחות, מדור מחקרים, תפילה לעומת תהילה. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, בהגדרות המבוא, סוד. תהילה - ("לשם° ולתהלה")(2)- הצד הפונה, בהשפעה חצונית, כלפי הפומביות וההשגה הגלויה, נחלת ההמון בענינים שאפשר להם לבא לענין פרסומי [עפ"י ע"ר א קטז]. "תהילתי" - ע' במדור תיאורים אלהיים, "כבודי", "תהילתי". תודה - (לד'°) - רגש הדוחק את הלב להביע את הכרת־הטובה°, בעת°שהחסד°האלהי° מבליט את גמולו הטוב ואת מפעל הצלתו והגנתו. הבלטת הכרת־הטובה [ע"ר א קעה]. רגש שהאדם חש בקרבו, שאי אפשר לו שלא יביע את רגשותיו הפנימיים°, להודות לאדון החסד, רבון כל המעשים, על כל תגמולוהי עליו [עפ"י שם רכב]. רגש הודאה, שהתכן של הכרת־טובה מכריח להכיר מצד מקבל הטובה אל הנותן, המשפיע אותה ברב־חסדו°[שם קפח]. ע"ע הודאה, תוכן ההודאה (לד'). תוהו - העדר סידור [ע"א ב ט שכה]. חסרון כל סדר [עפ"י שם רצד]. בלא צורה° גמורה [קובץ ו קצג]. דבר שאין לו צורה כלל, שהלב נשאר מתהה עליו, מבלי להגדירו מפני חוסר צביונו והעדר צורתו. חוסר צורה ומהות עצמית, הראויה לעמידה ולהערכה [עפ"י ע"ר א קד]. בלא סדרים וחוקים מקושרים [שם רפט־רצ]. יסוד התוהו - התבוללות הצורות המביא לטשטושן ולהעדרן [ע"א ד ו קו]. תוכן החיים - ע"ע חיים, תוכן החיים. תועבות - תשוקות רעות° בלתי טבעיות [ע"א א ה מד]. תועלת בחיים - השפעה טובה° על המהלך המוסרי° הפרטי ועל מצב ההשכלה הפרטית, וכל על מהלך החיים החברתיים והמדיניים [ל"ה 160]. תיו - הרישום החיצוני [ר"מ כו]. תיומת - התיומת - שייכות ההתאמה הפנימית°[רצי"ה א"ש יב הערה 53]. תיכף - תכיפה - היחש המיוחד שיש לדבר הנסמך עם הדבר הסמוך לאחריו [ע"ר א שנו]. תכונה אלהית - הטוב־המוחלט°, מוסר°טהור°וכללי°, המחוזק בדעה ושכל־טוב°[א' קמה]. תכלית - תכונת בקשתה - נקודת הרצון° שהיא מחוברת לשכל°[א"ק ב תקנט]. תכלית החיים - שמחה־של־מצוה°, העונג° של החיים הפנימיים השלמים [ע"א א ה יא]. קרבת־אלוהות°[ע"א א ה מג]. תכלית - התכלית הכללית - החפץ להעמיד את כל הברואים כולם על מכון השלמתם היותר עליונה ומוצלחת [ע"א ג א יג]. היסוד התכליתי שבמציאות - החיים העליונים, חיי הקדושה°וקרבת־אלהים°[שם ד ד ד]. תכלית - ע"ע מגמה. תכלית הכללית של האומה הישראלית - ע"ע אומה הישראלית. תכלית המציאות - שתצא אל הפועל הבחירה°הטובה° של עשיית הטוב°והחכמה°בחופש° גמור מרצון וחפץ פנימי [ע"א ב ו ז]. תכלית הבריאה - ההשתלמות המוסרית [ע"א א א נב]. הטבת המעשים בהנהגה הכללית והפרטית, "והאלהים עשה שיראו מלפניו" [מ"ר 395]. תֹּם - תוכן הַתֹּם - המערכה° העליונה, מערכת הקודש°, העולה ממעל לכל ערכים מוסריים°, התמימות השלמה, שאין בה דופי פיסוק וקיצוץ מכל ההופעות°, יושר°השכל°, יושר הלב, יושר הרגש, יושר הרוח°, יושר הטבע, יושר הבשר, יושר ההופעה, יושר ההקשבה [א' כט]. התם - המבוע העליון°, המתעלה מכל הגה חברותי, מכל רעיון של צורך חוצי, ושל צורך עצמי, הוא הוא האושר־העליון°, שכל חפצים לא ישוו בו, שכל תענוגים°רוחניים° לא יערכוהו. התם הפנימי הוא הרבה למעלה מהמוסר, כל המוסר כולו נובע הוא מנחליו המשתפכים מכל עבריו, וממלאים את כל אופקי הרעיונות והמעשים ישרנות אופית [עפ"י א"ק ג קמד]. תמורה - תוכנה - חיוב ערך אחר שיבא במקום ערך קיים [עפ"י ע"ר א נד]. ע"ע חילוף. תמותם - מילואם [ע"ר א קסג]. תמימות - השלמת טבעו של האדם שלא יהיה בטבעו שום דבר של התנגדות לקדושה־העליונה°. כשהאדם ממליך° את השי"ת° על אבריו ומקדש° את עצמו [מ"ש רסב]. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, תמים. תמצית - ישראל תמצית האנושיות כולה ותמצית היש בכללותו - מאוסף בצורה מרכזית לרומם ולשגב הכל [ע"א ד ט נז]. ע"ע אומה כללית. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עם לבדד. תמר - העץ הישר הזקוף בלא עיוותים [מ"ר 379]. תנומה - (לעומת שינה°) - מנוחה קלה וחיצונית הבאה בעקב הלאות של הכח החומרי [עפ"י ע"ר א עו]. ◊ תביעת התנומה ניכרת על האברים החיצונים, על ידה מתכוננים כלי הבשר להיות כלים מכשירי המפעלים הנכבדים לתעודת החיים [עפ"י ע"ר א עו]. ע"ע שינה. תסיסה - מצב שבו יסודות העומדים בהרכבה מזגית, לוחמים זה נגד זה [עפ"י א"ק א רלג]. ציורים° הסותרים זה את זה [שם ד תקכב]. תעוב - התרחקות פנימית [עפ"י ע"א ד יב לה]. תעודת האדם - ע"ע אדם, תעודת האדם. תעופה - מעוף, היקף מרחבו הכללי [עפ"י רצי"ה א"ש יא הערה 22]. ע"ע עפיפה. תעופה - התעופה העליונה - מעמד הרוח הגדול אשר לנשמת האדם, בו מתאחד הוא בשיא רוחו עם המהות הרוחנית העומדת למעלה מכל ערכיו, מתעלה הוא מגבולי הזמן והמקום, והנצחיות הבהירה היא נחלתו, בעזוז חסנה וקדושת ערכה [עפ"י א"ק ג קעט]. תענוג - אור התענוג העליון - חיים האמיתיים° של הדבקות־האלהית־האמיתית°[א' צט]. התענוג הנשגב° באין חקר - הצורה הרוחנית°שהנשמה°, לובשת על ידי ההשתקעות העמוקה בדעת־אלהים°, מתוך דעה° שלמה, המתלבשת בהרגש נאה ולבוש מזהיר של דמיון°מבוסם°, כשהיא, הנשמה, עומדת כולה בעולמה האלהי°[עפ"י א"ק ג קעא]. ע"ע עונג, כח העונג הטהור. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, שעשועים. ע"ע ערב, הטעם הערב (במובן רוחני). תפארת - הערך הסדורי שמושך עליו חן°ויופי°ופאר°[ע"ר א רל]. תפארת - ענין תפארת - דבר של שבח°, שיש בענינו תולדות שבחים אחרים נמשכים, כמו "תפארת בנים אבותם"°[ע"ר ב קסג]. "תפארת בנים אבותם" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. תפארת - (התפארת העולמית) - קיום לדורות ברוחניות° של פאר ושל אצילות° מופשטה [ע"ר א קלב]. התפארת הכללית - חוקי חיים שיהיו מועילים לסדר הנהגה שלמה ומשוערת בין כל הכחות הנפשיים האנושיים, בין השכל°והרגש°, בין הגשם והרוח°, בין העבר, ההוה והעתיד, בין הפרט אל הכלל, בין ההכרות הבאות מחובות האדם לרעהו אל ההכרות הבאות מיחש האלהים° לברואיו, הכל בערך משוער, שהוא הפאר האמיתי [שם רלג]. תפארת - הופעת אור תפארת־ישראל° על האומה° - מרום מצבה של האומה, בו יוחל אור אלהי נקרא בשם המפורש להגלות, בו יגלה ויראה, שכל מה שהאיר° וכל מה שיאיר, כל שחי וכל שיחיה בה, הכל אור אלהי עולם אלהי ישראל הוא. בו תדע האומה כי שם־ד'° נקרא עליה [עפ"י א עט־פ]. תפארת ישראל - המעלה היותר עליונה (של כנסת־ישראל°, בה היא תפעל) באורה על כל העולם כולו, מפני שתכיר האנושות בכללה תפארתה והדרה וההוד הנאצל לכל הדבק בדעת־אלהים°ודרכיו° [עפ"י פנק' א נח]. ע"ע כנסת ישראל, לעומת תפארת ישראל. תקוני הקודש - מההופעות° העליונות° - יניקת פרטי ההמשכות הרצוניות והשכליות, כשהם מתבארים, מהתהום העמוק מהם, מההקפה של כללות הרצון°והשכל°. <שבין המשכה להמשכה, של כל פרט, אנו מכירים איזה הפסק ממולא בשכל וברצון הכללי> [עפ"י א"ק ג עג]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, זקן, "תקוני דיקנא". תרבות - המובן הרחב והכולל של החינוך°, שהוא כולל באמת את כל עבודות רוח האדם השונות, הוא השלמת היסודות הטבעיים (שבנפש החברה האומה והאדם), גילוים והוצאתם מכח לפועל, מהעלם לגילוי שכלולם ופיתוחם [ל"י א ו־ז]. תרבות ישראלית - התרבות הישראלית - התרבות°, הצומחת ועולה מתוך טהרת°אוירא־דארץ־ישראל° גופא, ואינה משתעבדת לעול הגויים שעל צוארנו בארצות הגולה, ואשר מתוך כך היא באה לעבוד בהשתכללות חיינו התרבותית בכל הדרכים המוכשרים לה ובריכוזם הספרותי של אנשי המדע והספרות, בעלי המחשבה והשירה הישראלית הבריאה והמקורית לשם זה [ל"י א (מהדורת בית אל תשס"ב) יג־יד]. תשובה - התשובה הכללית - עילוי° העולם ותקונו°[א"ש ד ג]. ע"ע תשובה הפרטית. התשובה(3)- שיבה אל המקוריות°, אל הראשית°, לחבר את כל ענפי החיים אל השורש אשר משם הם יוצאים [א"ש תוספות תשובה ו (מ"ר 144)]. תנועה לשוב אל המקוריות, אל מקור־החיים° וההויה העליונה° בשלמותם, באין גבולים ומיצרים, במגמה° היותר אצילית°וברוכה°מזוהר° העליון הפשוט° והמבהיק [א"ש יב ח1]. ההערכה° שעל ידה נעשה האדם וכל היש מוצב כולו בעתיד המאושר° הרחוק, חיי־עולם־הבא°במילואם°[א"ק ב תצט]. תשובה - האידיאל של התשובה - תקון° העולם, שיצא ממקורם־של־ישראל°[א' קכז]. קדושת התשובה - אור־ד'° הפועל בתקון העולם, יסוד הבריאה°[א"ש ז ז]. תשובה - עולם התשובה - עולם אידיאלי° מסודר כפי טהרתה° של המחשבה־הראשונה°[עפ"י קובץ ז נא]. תשובה הפרטית - (התשובה) הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד, עד כדי דקות הפרטים של תקוני התשובה המיוחדים, שרוח־הקודש יודע לפרטם לפרטים היותר בודדים [א"ש ד ג]. תשובה - תשובה עילאה - חופש־עליון°, עליצות דרור [א"ק ג ז (א"ש יב ט)]. תשובה עליונה - שאיפת החירות° המוחלטה [ע"ט נז]. תשובה - עולם החירות [א"ת ה ו1 (קבצ' א סח)]. תשובה עליונה - תוכנה - המהלך העליון של שקיקת הנשמה [פנק' א תא]. תשובה עליונה הנובעת ממקור הראשית°, תמצית תוכנה - הדרישה להטהר° ולהזדכך בקדושה°ובפרישות°[עפ"י מ"ר 463]. תשובה - התשובה הרוחנית היסודית - כל הוד° החיים הדרת° הקודש ושמחת ההויה [אג' ג קכה]. תשובה - (תשובה באדם) - השבת אור־ד'° לטבע הנפש [ע"א ג ב רט]. התעלות האדם אחרי הירידות, שאפשר להן להמצא בחיים [עפ"י ע"ר ב ע]. שכלול הרצון <שאימוצו הוא אחד מתנאיו, ועדנו וקדושתו הוא עיקרו ומהותו> [א"ק ב תכח]. לעשות תשובה - להתקרב אל הרצון המקורי, להגשים בחיים את טבע הנשמה [עפ"י א"ש ו ב]. לשוב בתשובה - לקשר את הענפים של החיים המתגלים בכל העלילות, בכל המפעלים, בכל התכונות ובכל המדות אשר לנו, אל מקור שרשם, אל טהרתה° של הנשמה, אל ראשית° הויתה, אל אצילות° כבודה ומקור אור־חייה°[מ"ר 145 (א"ש תוספות תשובה ו)]. לשוב להתקדש°להטהר° מכל חטא°[א"ק ג סד]. ההטבה המוסרית° במעשה, ברגש ובשכל [א' קמג]. מצות התשובה(4)- שישוב האדם ויתחרט על עוונותיו באמת, ויקבל באמת לבל ישוב עוד לכסלה, <ואם יודע תעלומות יעיד עליו שחרטתו וקבלתו נאמנות, בודאי סר עוונו וחטאתו תכופר> [מא"ה ב רנה]. התשובה והתיקון - להוסיף ביתר שאת על מה שחסר מקודם [ע"א א א לג]. להשיב את הדברים והמעשים שנתקלקלו ונתרחקו, ויצאו מהכונה הראשונה מרצון הבורא, להשיבם לשורשם ע"י התשובה והחרטה, שעל ידם האדם מתחדש ונעשה כבריה חדשה, מזוכך, מצורף ומטוהר, ונכון לקבל עוד הפעם את האור־העליון° אשר סר ממנו בסיבת מעשיו המקולקלים, וישוב לאור באור העליון [נ"א ה 25]. תשובה בישראל - התחדשות הכחות כלפי טבעיותו העצמית, החזרה המתמדת אל קדושת הויתה וגלויי פניה האמתיים (של התורה°) [ל"י א מט]. להתעורר בתשובה(5) - לחזור לאמיתיות האדם של תורה ושל ישראל, להיפגש עם נשמתנו ואמיתיותנו. לחזור לטבעיותנו – לעומת שטף החיצוניות שמשכיח את עצמנו [שי' מועדים א 16].לשוב בתשובה - לעשות אותה (את התורה) בכל מלואה, בידיעה ובכונה ובפועל ממש [ל"י א מט]. תשובה - התכונה היסודית של התשובה - ההשערה° בגודל השלמות העליונה של האלהות°, ומתוך כך העוונות בולטים הרבה מאד [א"ש טו ט]. יסוד התשובה - העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות [שם ה ו]. התעלות° הרצון והשתנותו לטובה [שם טו ב]. יסודות התשובה - התביעות שיש לאדם על עצמו [עפ"י שם ה]. התשובה הראשית - שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, <ומיד ישוב אל, האלהים°, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה°ובטהרה°> [א"ש טו י]. תשובה - כאב התשובה - הצער הרוחני, ממעמד החיים הרוחנים° של עצמו, ושל העולם כולו [א"ש ח ח]. ע"ע וידוי. תשובה אמונית - התשובה אשר השפעת המסורת והקבלה, אם מפחד עונש או רשם כל דבר חק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש גורמים הם את התשובה [עפ"י א"ש א]. תשובה טבעית - התשובה אשר צער גופני או נפשי ורוחני גורמים הם את התשובה [עפ"י שם]. תשובה שכלית - תשובה־מאהבה°, התשובה שתבא מתוך הכרת השכל ותשוקת היושר [עפ"י אג' א קעא]. ע"ע אמונה, אמונה טבעית הסתכלותית. אמונה ניסית מסורתית. אמונה תוכית. תשובה פרטית - (תשובה) היוצאת מתוך חשבונות הנפש הקטנים הפרטיים <שאין בהם אלא מקומם, שעתם ופרטם, ולא "חזיין לחפאה על כל עובדין"(6)> [א' צו]. תשובה מאהבה - התשובה השכלית, (הבאה מתוך) הכרה ברורה הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה, אשר עלתה למעלתה אחרי אשר תפקיד התשובה־הטבעית°, והתשובה־האמונית° כבר רשמו בה יפה את רשומיהם [עפ"י א"ש א]. תשובה שמסגלת אותנו בכל הליכות חיינו אל המחשבה־האלהית° בכל מעוף ברקיה [קבצ' ב קנב (קבצ' ג קמח)]. תשובה הבאה בחסד° ונדבה ודעת נפש [ל"ה 215]. תשובה גדולה, תשובה פנימית נובעת מעומק האמת שבאור־החיים° של הנשמה° [א' עט]. תשובה באהבה - תשובה הבאה מתוך הכרה וידיעה [עפ"י אג' א צג]. תשובה שיודעת לברר דבר מתוך דבר, והיא נוטלת את כל הטוב ואת כל האֹמץ והעז הראוי להצטרף לטובה גם מעצם חשכתה של הרשעה, להוסיף על ידם תוספת חיים פאר והוד גדולת אמת [פנק' ג שיב]. תשובה עילאה - (תשובה) שבאה מאהבה גדולה ומתוך הכרה ברורה, (מתוך) הבינה האלהית היסודית [עפ"י א"ת ו ג (א"ש יד כח), ע"ט קכג]. תשובה מלאה, אדירה וגדולה הבאה מאהבה° גדולה ומתוך הכרה ברורה, שהכל מסיע להרמת הרוח אליה, כל התורה, כל המדע, כל הכח, כל ידיעת העולם והחיים, כל ההתערבות בין הבריות, כל תכונת היושר והצדק [עפ"י א"ש יד, כח כט לט]. תשובה עליונה - שאיפת תיקון לכל פגם, (תשובה) הכוללת כל התשובות כולן [עפ"י א"ק ג קכד]. (תשובה) מלאה דעה ושכל־טוב°, המוארה באור־תורה°שבחכמת־ישראל° מורשת אבות, המלאה אצילות° עולמים "וחיי עולם נטע בתוכנו, זו תורה־שבעל־פה"° בכל דרגותיה ובכליל תפארתה°[א"ת ג ב (ע"ט צג)]. מדרגת תשובה מאהבה - שלבו טהור° מכל מחשבת חטא° <(ש)אות הוא כי נשתנה טבעו> [מא"ה א קנז]. תשובה עליונה - (לעומת תשובה־תתאה°) - התשובה בעד הנקודה־העצמית° המיוחדת של האדם בתוכיותו, שיסודה ההשכלה הקדושה° והתאדרות ההשגה בנעם° ד'. זכוך התוכיות להעמדה צרופה וחפשית° באמת ע"י מחשבה נאצלת ובהירות הגיון, שעיקר כונתה אימוץ רצונו של האדם והגברת ערך אישיותו [עפ"י א"ש טז יא, ט ז, טו ו]. תשובה תחתונה - הישרת המעשה והתעלות° עדינות המזג. קדושת המעשים הפרטיים וקדושת הטבע הגופני, טהרת° המזג והתעלות התכונות הטבעיות [שם טו ו]. תשובה תתאה - התשובה בעד העולם, ביחס למה ששופע מן האדם ולחוץ [עפ"י שם טז יא]. תשובה נפשית פנימית - הטבת החפץ הפנימי [א"ש ו א1 (קבצ' ב צג)]. תשובה חיצונית - התשובה התלויה במעשים. עולה־של־תשובה°[שם שם]. תשובה שלמה - לא התשובה מאותו הפרט של (המעשה הרע או) המדה הרעה המורגשת כעת, אלא תשובה מכל חלקי העונות והמחשבות הרעות שהם גרמו (למעשה הרע) או לתכונה הרעה המורגשת עכשיו בנפש, שתתחזק [עפ"י קבצ' ב קז]. תשובה - "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו. תשובה - "זדונות מתהפכות לזכיות" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. תשובה - "זדונות נעשים כזכויות" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. תשובה - "חתירה" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, חתירה. תשובה - "יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, יחיד שעשה תשובה וכו'. תשובה - יד ד' הפשוטה לקבל שבים - ע' במדור תיאורים אלהיים, יד ד' הפשוטה לקבל שבים. "פשט ידיה וקבליה" - ע' שם. תשובה - "עולה של תשובה" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עולה של תשובה. "תשובה ומעשים טובים" - ר' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. "תשובה קדמה לעולם" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. ושם, קדמה לעולם. "תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, חתירה. תשוקה - התשוקה האידיאלית° - יסוד הכל, חשק הטוב־העליון° של הדבקות־האלהית°, העולה בטובו מכל שנקלט אצלנו במושג של תענוג°ועידון°[א"ק ג קסט].
שערי אורה, לר"י ג'יקטיליה, השער השמיני, הספירה השלישית "ומנין לנו כי סוד ספירת הבינה הוא סוד תשובה בנין אב לכל התורה כולה שנאמר: "ובלבבו יבי"ן וש"ב ורפא לו". ואם כן התבונן בהיות התשובה סוד העולם הבא". ובשל"ה, בית חכמה דף יג. "תשובה חזרת והשבת הדברים לשרשן ומקורן הרומזים על ספירת הבינה שנקראת תשובה".