נ

נאמן לעמו - שישים ישעו וחפצו לטובת כלל עמו בחמריותו° ורוחניותו° [עפ"י ע"ר א רפז (ע"א ב 322, מעשר שני, כד)].

נבוב - שבתוכו אין כלום [ע"א ד יב ח (מא"ה ב קלג)].
מקום ריק בלא בניה, בלא מילוי [שם שם].

נביבות - (במובן רוחני) - הריקניות מציורי° הבנה [ע"א ד יב ח (מא"ה ב קלג)].

נברא - הויה שפרטיות מתגלה בקרבה [א' קכה].
ניצוץ חיים אחד שפוע מחסד מקור־החיים° כולם [קובץ ג נו].
ע"ע בריאה.

"נגדלך" - (באמירה כלפי ד') - כשאנחנו מסתכלים במפעלותיו של יוצר כל ב"ה, כל מה שהתכן של הדברים הנתפסים אצלנו בציור ורעיון הולך ומתרבה, ועשרה של המחשבה מתגדל, לפי מדה זו התפיסה הכללית מתגדלת, והציור המאחד את כל המון הפרטים הנפלאים לגודל אחד מתאחד בקרבנו, בצורה של אספקלריא גדולה, המביעה ביקר תפארתה את הגודל של מעשה ד' בהיקפה [אצ"ל: בהיקפו] הכללי, (ה)[ו]אומרת: הבו גודל לאלהינו. והננו אומרים לעומת ההגיון הקדוש הזה: נגדלך. ההיקף הכמותי של כל פלאי הפלאות של מפעלותיו של יוצר כל הנכנסים בדרך איחוד וגודל בציורינו [עפ"י ע"ר א קצח].
ע"ע גדולה. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "מה גדלו מעשיך ד'", "מה רבו מעשיך ד'". ע"ע "נפארך".

נֹגה - התחלת מציאות קצת קרן אור° במעוט האפשרי לפי הערך, שהוא הנהו מקביל אל האור היותר גדול, אלא שלפי הרגשת חסרון האור הוא נקרא חושך [ע"ר א רלח].
[המקום° שבו מתחיל קצת קרן אור להכנס. אמנם לפי המושג בתחילת הציור° ידומה שנמצא החושך, מפני שע"י מעט האור אנו מרגישים מה שחסר באותו מקום מהאור [עפ"י ע"א א 63]].
נוגה - מצב ביניים שבין מציאות אור° לחושך° [מה"ה ד ר].
ע"ע לילה, "מדת לילה".

נֹגה - התגלות המגמות העליונות הגנוזות באור הנשמה הפנימה באופן הנוגה - שהאורה° הרוחנית העליונה, היא מקבלת מההשכלות המעשיות וכל הרגשותיהן כולן להרחיב את גבולה העליון על ידן [ע"א ד ו עב].
ע"ע הזרחה. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, הקשבה פנימית עליונה.

נגע - רעה חלקית, במקרים ובתוכנים הסובבים את האדם, הפוגמת את הכל, ע"י החלק הנשחת המעורה ביתר החלקים [עפ"י ע"ר ב עו].
מכה חיצונית שאינה לפי סדר תהלוכות הגויה כולה [ע"א ב ט מה].

נהלאה - עיפה [רצי"ה א"ש ג הערה 1].

נהר - מורה על אחדות° הכללית [ע"א א א מב].

נהר - (רמיזתו) - החכמה° המקורית, והטהרה° הנמשכת ממנה [ע"א ב ז נב].

נוזל - לפי הצורך של הכלכלה הגופנית, יחשב נוזל - מה שהוא דרוש לגופו של אדם כדי לתן מקום להתנועה התמידית שבקרבו למען המשכת החיים, <כי זאת היא תעודת המצב הדמי°> [ע"א ב ט ריד].
ע"ע מוצק, לפי הצורך של הכלכלה הגופנית.

נוי - הנוי - הסדר, ההתאמה של החלקים זה בצד זה, זה אחר זה, וזה לעומת זה [ע"ר א קנב].
יסוד הנוי - הכוון והיחש שבין החלקים [שם רלג].
אמיתת ההוד° [עפ"י ח"פ לז.].
שלמות הציור° [ע"א א 157].
הנוי האמיתי - השלמת ציור המדמה° כפי השורה השכלית° [ע"ר א עניני תפילה כג, (ע"א א 149)].
◊ הנוי ימצא תמיד מחיבור כל ההפכים [קבצ' א מג].
ע"ע יופי. ע' בנספחות, מדור מחקרים, נוי לעומת יופי.

נועם - שטף נועם אלהי - מוסר° עליון°, קדושה° וטהרה° [א"ה 913].
"נועם ד'" - אהבת החכמה° והטוב° [ע"א א א צו].
הנעם העליון - השכל° [ע"א ד ו כג].
עדן־גן° סתרי חכמת הנשמה־העליונה° של חמדת העולמים [א"ת ב 215].
נועם ד' - שפריר הרוחניות, ההכרה הפנימית העלומה [ע"א ד ט נ].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו.

נועם - הופעתה של תכונת החרות° של בינת־כל־העולמים°, עדן° הציורים° ויצירת האידיאלים° באופן הראוי לרדת לתפיסת הוית אידיאלים מוגבלים, יוצרי עולמים, מהוי חיים, ממציאי נשמות, ומחדשי צבאי צבאות, המגלה את הוד־הבינה° בכל מערכי ההויה. אידיאל המגמה°, המקציבה הגבלה° בקצה תכליתה [עפ"י א"ק ב רפג־ה].
הנועם העליון של עולם־הבא° - אור הבינה°, המתגלה במחשבות הגדולות°, הכלליות [שם תקט].
הופעת נשמות־חדשות° אשר יאירו באור המופלא, עד שהתוכן של כל הנשמות° היותר עליונות של עכשיו רק כנפש הבהמה יחשבו לעומת אותו אור החכמה°, אותו עז° החיים בבהירות קדשם, לגבי אותן הנשמות החדשות אשר תופענה בתיקון־העולם° [קבצ' א ריג (פנק' א תקי)].
ע"ע שכינה עליונה.

נועם - נועם אור אלוה נורא הוד - ע"ע אור אלהי.

נועם - העונג והנועם האלהי° - התכן היותר עליון°, המופיע מתוך האורה־האלהית°, המתגלה על מערכת החיים וההויה כולה ומשכלל את המפעלים כולם, שיהיו ראויים כל אחד להביא את פועלו לתכלית האושר° [ע"ר ב עד].
ע"ע עונג, (עונג אלהי בהויה).

נועם ד' - הנועם הנשאב אצל כל אחד ואחד משפעת התורה והמצות שלו, מפעולתם וכונתם, שכשם שהוא נוהג בכל יחיד, ככה הוא נוהג בכללות האומה <היונקת תמיד ממתק טוב הקודש הפנימי של נועם ד'>. הנועם הממתיק את החיים ומשפיע צורה כבודה ומתוקנה, וחיים מלאים תוכן של קורת רוח פנימית בעומק הנשמה הכללית של כנסת־ישראל°, שקויה וניצוצי אורה משתלחים הם אל כל יחיד ויחיד, לפי ערך הכנתו, לפי זוהר נשמתו, ולפי רוב קישורו העצמי אל הכלל. הנועם המרגיע ונותן עונג פנימי לנפש גם בתוך מחשכיה [עפ"י א"ק ג קעד].

נועם ד' - העונג של נועם ד' - ע"ע עונג של נועם ד'.

נְחִיָּה - הנהגה של נחת, מנוחה והשקטת התרגשות שאפשר להמצא בצבא גדול [ע"א ב 309].

נחל ד' - זיו° החסד° והטהר° של המדות היותר נעלות, וחפץ הטוב°, החסד והצדקה° [נ"א יב 10].

נמוך - (לעומת גבוה°) - פרטי° ומעשי [עפ"י קובץ ג קז].

נמנע(1) - חק הנמנע - הכלי° הראשון שהוצרך להיות מוקדם להתפשטות הטוב הראשון של הארת היכולת° שעל פי עומק החכמה° והחסד־העליון° [עפ"י קובץ ז נג].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, רשימו. ושם, צמצום, הצמצום הקדמון.

נס - ע"ע דגל.

נס - דליגה חפשית רצונית בתוך המעגל שבטבע° עצמו [ע"א ד יא יח].
קפיצות כמה מדריגות בבת אחת במקום הצורך [ה' רכ].
נס - התגלות האור° של חיי האחדות° באדם ובעולם, עם תהלוכות מוסרו° וכל שאיפותיו היותר עמוקות, המקיפות° וממלאות° את הכל [עפ"י א"ק ב תנח].
גילוי חפץ אידיאלי° ורצון חי כללי, מדויק ומפואר, בכל פאר° העדינות היותר עליונה [ע"ט ה].
מקום שאור° החיים הפנימיים° הבהיק במלא אורו [א"ק ב שנט].
התנועה הפתאומית, האפשרות המתגלה להעתיק איתני הטבע ממשמרתם למען תכלית מוסרית נשגבה ואדירה אשר נגלתה בעולם ע"י העמדת ישראל ופעולתו בעולם [עפ"י ע"א ג 128].
פלאי אדון־כל°, בהריסת הסדרים הקבועים הטבעיים למטרה רוממה נשגבה במוסר וחכמה [ע"א ד ה ג].
נסים - התגלות° כח סדר המצב המוסרי° של המציאות [עפ"י ע"ר א רסח־ט].
◊ ההופעה של הניסים באה מההתגלות° העליונה של הארת עולם נשגב° בחוקיו העומד בסדוריו ע"פ דעת־עליון° וסוד רצונו, למעלה למעלה מכל חק וסדר הנהוג בעולם המוגבל שחושינו מגיעים אליו [ע"א ד יא יח (ה' רל)].
נסים - מה שלמעלה ממהלך קביעות תנאי ההויה וסדריה [צ"צ קמג].
ע"ע מופת.
תכלית הניסים - להכין את האדם, להעלותו, להרמת השלמות האנושית ממעלה שפלה, למעלה שהיא רמה ממנה [מ"ש קה].
לצורך ההעלאה אל השלמות, למדרגה עליונה שאינה לפי ההדרגה, ולהכין למעלה יותר גבוהה [שם].
להיות פועלים הגברת הכח המוסרי על שאר כחות הנפש [ע"א ב ט ק].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, הנהגת הטבע והנהגה הנסיית.

נס - הנהגת הנס - בהשגחה° פרטית [עפ"י מ"ש רפו (מא"ה ג קפח)].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, הנהגת הטבע והנהגה הנסיית.

"נס הניתן לכתוב", "נס שלא ניתן לכתוב" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל.

נס כללי - "נס בתוך נס"(2) - נס° כפול, נס להתנוסס, העוקר את כל ההגבלות של כל חק שבטבע הנסתר ושבטבע הגלוי [עפ"י ע"א ד יא יח].
נס - נס מוחלט - אור־ד'° המתעלה מעל כל מסגרת של כח טבע° מצומצם°, ומרכז ע"י גדולתו° את כל מהות החיים וכל יסוד השאיפות להנצח° וההוד° העליון° [עפ"י ע"ר א מט].
הלמעלה מהטבעיות, אור ד' הרחב והחפשי [אג' ג נט].
יסוד הנס באצילותו העליונה - הכח המעמיד את כל ההויה הרוחנית° והחומרית° לא בתכונה של קישורי סיבות° ומסובבים כי אם ישר° בדבר־ד'° יוצר כל [ע"א ד יב ו (מא"ה ב קלב)].
נס - הכח המנצח את כל מסיבות הטבע°. עטרת הטבע, חייו, נשמתו הפנימית°, האוצר האידיאלי° שלו [עפ"י ע"ר א מט, א"ק ד תקד (א"א 73)].
פנימיות° הטבע. הנהגה שעל פי תכלית המשפט והיושר° האמיתי, שגלוי רק לפניו יתברך שמו° [ח"פ כו.].
עולם הנס - העולם־העליון°, הופעת השליטה הנשמתית [עפ"י א' כז־ח].
ע"ע טבע, עולם הטבע. ע' בנספחות, מדור מחקרים, הנהגת הטבע והנהגה הנסיית. ע"ע טבע הניסי, הטבע הניסי. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, תנאי התנה הקב"ה עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו'.
נס - יסוד הנסים המתגלים ברצון־ד'° - השכל־העליון°, האלהי°, המאיר להדמיון°. כל ההויה המתוארת בחוקיה אינה כי אם לפי הדמיון שלנו, שרק אור השכל של חכמה תתאה מאיר בו, להיות חקי הטבע° מסודרים על ידו, ואור השכל העליון שולט הוא על הדמיון ומבטלו, ובתוך ארג זה נעשו הנסים [עפ"י א"ק א רלב].
נס - הנסים והנפלאות שביציאת מצרים - ע' במדור מועדים וחגים, פסח, יציאת מצרים.

נס קריעת ים סוף - דבר מופלא, בהתפשטות הנס בכל המציאות של המים°, והי' ביטול לסדר טבע כולל, המורה שסילק ית' יד הטבע בכללו מחוק רשום כולו של המציאות. <והנה סר בזה כח הסיבות והמסובבים, ונמשכה ההנהגה עפ"ז לשעה זו בכל המציאות שלא בדרך עילה ועלול וקישור סיבות, כ"א בתוקף יד השי"ת והשגחתו הגלויה הבלתי מתלבשת כלל בלבושי הסיבות וקישורי העלולים. כי כיון שכל חלקי המציאות ע"פ דרכי סיבותיהם ועילותיהם בהנהגה הטבעית אחוזים וקשורים זה בזה, וכל דבר מנהיג את אחיו ומונהג ממנו, ופועל עליו כמו שנפעל ממנו, וכענין ביאור הרמב"ם במו"נ שהמציאות כולה כאדם גדול בעל איברים, א"כ בביטול כח עיקרי ממנו לגמרי הרי עושה רושם בכל סדר המציאות כולו, וא"א בשו"א שינהג מנהגו בשעה זו ע"פ מנהג קשר הסיבות ואחיזתן ע"פ עילה ועלול בהדרגת ההנהגה הנהוגה. ונמצא> שיצא הטבע בשעה זו מלבושי קישור הטבעיות, ונמשך כולו רק ע"פ גילוי החפץ העליון בלא שום הלבשה טבעית מסודרת [מ"ש שנד].
הנס ממדרגה עליונה, שתנאי התנה הקב"ה בעת יצירת הטבע שיהיה מקום לנסים ולהשתנות הטבע, <ומשום זה הנס של קריעת ים סוף נקרא מקור הנסים שהשתתפו בו נסים עליונים ותחתונים, ע"י הרצון והמחשבה העליונה שהיתה בזה לפני בריאת העולם>. מקור המחשבה° ושבירת הטבע [עפ"י טוב רואי, שבת פרק ב מה. דרשות לביאור ניסי חג החנוכה].

נסים נסתרים - נסתרים במערכות סדרי הטבע [עפ"י ל"ה 177].

נסיון - כשהאדם פתאום הוא מוצא את עצמו במצב חדש, בסביבה חדשה, בעולם חדש, נשטף מזרמים חדשים המתיצבים לעומתו, מה שלא עלו כלל על לבו שהם יבואו כנגדו. שצריכים אז לחדש את כל מעמד החיים הרוחניים°, ולהתאזר בגבורה חדשה מקורית ממבוע הנשמה°, להיות נשאר עומד בקדושתו° ומלא צביון תומתו [עפ"י ע"ר א עז].
ההכשרה לגלות את האופי הרצוני החפשי° של האדם [שם פה].
יסוד הנסיון - רצון חפשי° מוחלט, בלתי מקושר בשום הכרח פנימי° או חצוני°, כדי שעצמיותו הפנימית הבלתי תלויה (של המנוסה) תופיע בהדר° גאון עזה° [עפ"י שם].
תכלית הנסיון - הוצאת השלמות הצפונה בעומק הנפש מן הכח אל הפועל הגמור [ע"א א 135].

"נעבדך ביראה" - נרשים את היראה° הקדושה במפעל [עפ"י ע"ר א קפה].

נעלם - ענין גדול ומושכל זך וצח [עפ"י ע"א א ב ז].
מתעלה מכל רעיון ומכל מחשבה, ובא מיסוד התגלות אלהית עליונה [עפ"י ע"ר א קיא].

"נפארך" - (באמירה כלפי ד') - התוכן האיכותי, שהוא מתאים אל המפעלים עצמם, שבהם הרעיון בא לגבול השלמת קדושתו, שעל ידם אנו מציצים מן החרכים הרוחניים, על תפארת המגמות האידיאליות, הנאדרות בקודש, של כל ההויות הנפלאות, ואנו מתנשאים ע"י זה לתפארת־העליונה° ברום° עזה° [עפ"י ע"ר א קצח].
ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "מפואר". ע"ע פאר (לד'). ע"ע "נגדלך".

נפרז - העובר את הגבול הראוי [עפ"י ע"א ב ט ריז].

נפש החיים שבהויה - רצון־העולם° הפועל ושואף [א"ק ב שסט].
ע' במדור משיח וגאולה, "רוחא דמלכא משיחא". ע' במדור נפשיות, נפש החיים.

נפשי - (לעומת גופני°) - איכותי פנימי° (לעומת כמותי חיצוני°) [רצי"ה א"ש יד הערה 31].

נצח - הוראת נצוח המורה התגברות של פגישה על ההתנגדות [ע"ר א רלד].

נצח - כח הוספת הכח שהושפע מצד המנגד עצמו. תכונת התנועה הנצחית שמכל מפריז ומתנגד לה מוסיפה אומץ להגביר חיל [ע"ר א רלא (ע"א ב ט שז)].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ויז נצחם על בגדי.

נצח - מצייר° את ההתמדה העשירה של שטף בלתי פוסק, המנצח את כל אפיסה וכל כליון [ע"ר א קצו].
ע"ע עד.

נצחיות עליונה - מידתה - התממת החיות עם הקיום, התמידיות שאיננה בעלת שינוי ותמורה <מה שאין לו ציור בשום ציור של חיים בעולם> עם הקיום והעמדה המתמידה שבה שטף של ההתמדה הזמנית, מבלי להקשר עם החסרון וההעדר שלה [עפ"י ע"ר א קצו].
ע"ע עד.

נקבה - נקבי - חומר המקבל פעולה, נושא מתפעל, ההפך ממושג נושא פועל [ר"מ קל].
ע"ע זכר, זכרי.

נקודה - הערך היסודי [עפ"י רצי"ה א"ש ד הערה 14].

נקודה עצמית - (הנקודה העצמית באדם) - ע' במדור נפשיות.

נקודת האמונה - ע"ע אמונה, נקודת האמונה.

נקיות - הנקיות (במסילת ישרים) - כשידקדק בנקיון הלב וישעבד עיניו ללבו ושכלו במה שאין החטא גלוי, כי כאשר התאוה מושלת בלב גם מעט, תכסה על הפשע ולא ירגיש, אבל כשידקדק יראה ויכיר וינקה [עפ"י מ"ר 274].

נשגב - מה שהוא למעלה בחיים ובהויה מהחושים המטומטמים שלנו, שנאטמו מרוב טומאה° וצרה [א' קכח].
הנשגב - הטוב° המוחלט בשכל ובחיים [שם מח].

נשגב - הנשגב הכללי - אור־החיים° העליונים°, המסדרים את הכל לאושר° עליון ונעלה [א"ק ג רפ].

נשיא - נושא אל הכבוד הלאומי, נושא נזר, <שכשמולך בגאון־ד' הוא שוה מאד לכבוד העם והדרו> [קבצ' ב לה־ו (פנק' א לא)].
נושא כבוד כלל האומה [שם].
ע"ע מלך.

נשיה - העדר התביעה הטבעית, קהיון החושים [ע"א ג ב סה].
העקירה שנעקרה תביעה טבעית מן הלב [עפ"י שם סז].
"נשיית טובה"(3) - הדילדול היסודי שמביא להטביע את כל הנפש האנושית במרירות של מגור ופחד, של דאגת צרה ויגון עוני וחוסר כל, עד שהתביעות הטבעיות, הראויות לאדם החי חיים שלמים הראויים לאיש בעל דעה וטעם העומד להיות לנס בחכמה ויושר לב, הם משתכחים ואינם נתבעים כלל [עפ"י שם סו].

נשים - (לעומת אנשים°) - היסוד הנפעל בחברה [ע"א ד ו כז].

נשמעים לו לעצמו - "כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים"(4) - דהיינו נשמעים לו לעצמו - שמחזיק ומדריך עצמו כראוי בהנהגה ישרה ואמיצה ומרוכזת ומעוררת [א"ל שט].
להוציאם לפועל ממש ולקביעות מעשה [א"ל כה].

נשמת אומה - הפסיכולוגיה הצבורית האמיתית [ל"י א (מהדורת בית אל תשס"ב) ח].
ע' במדור מלאכים ושדים, שר האומה.

נשמת האומה - נצח־ישראל°. הפסיכולוגיה הצבורית. משהו שמחיה אותנו, קיים ונצחי, עילאי אלוהי, טהור עליון [עפ"י שי' ה 485].
נשמת האומה - כנסת־ישראל° [ע"ר ב קנח, אג' א עא, שם ב שסה].
הצורה° המזוקקת של האומה°, חפץ ואמץ עליונות האלהית° בעולם [א"ה ו 167].
רוח התולדה המפורט, המפעם בהסתוריה המפליאה שלנו, במזג דמנו וטבע גופניותנו, וביחוד שתופנו הקוסמי, כלומר תעודת חיינו בכח ההויה בכלליותה, המשתרעת ממעל לכל הגבולים, עד תאות גבעות עולם, שאין כל הזיה שבעולם מוכשרה לסמל צבעיה, ושם חביון הכח ועצם החיים וגבורת האמת המפליאה לעשות, זרוע־ד'° המנהלת חדת העולמים והלאומים [עפ"י אג' ג יג־יד].
אור° אלהים־חיים° בעולמים כולם [שם קכו].
התורה° [א' צד].
נשמת האומה כולה - מקור החיים הנצחיים [קבצ' א קעה].
ראש הפסגה של נשמת האומה - המגמה° הכללית שהאומה שואפת אליה בעצם הויתה [א"ש ד ו].
נשמת אומתנו הפנימית(5) - שם־ד'־אלהי־ישראל°, מקור כל הופעת הרוח של חיינו הלאומיים בטהרתם° [עפ"י אג' ג קצג].
המאור הפנימי של כללות האומה - הכח הכמוס האלהי שיש במגמת הוייתה של האומה בעולם, שהוא הסוד של כל ההויה כולה במקור האור האלהי, שהוא נחל עדנים שאין לו סוף, ומקור עדן נצחי לכל נשמת חיים, המהפך את הכל לאור־חיים° [עפ"י קבצ' א קעה].
הנשמה הלאומית - ההקשבה° הפנימית° הישראלית של כל הזמנים והתקופות התולדתיים, כח הקודש°, הכח האלהי המנהיג את העולם כולו [אג' ג קסז].
החפץ הגדול והאדיר, המחוכם והנאור, הכולל חיי עולמים כולם, עז° וגבורה°, שלום° וברכה° לאדם רב, חפץ החופש־העליון° והנשגב, המאשר את האנושיות כולה, ומוציאה מן השפלות הבזויה, של שיעבוד האליליות° ושל העבדות° של הכפירה° והחמריות° השפלה גם יחד, החופש האלהי הנשא והנעלה המרומם את האדם כולו, בחיי היחיד ובחיי המשפחה, בחיי המדינה והממלכה ובחיי הצבור האנושי בכללו, למעלת החרות° והדרור° "לעלמא דיובלא° עלמא־דחירו°", המכשירו לחיי שלום, נדבה, גבורה ואהבה גם יחד, עדי־עד, המרכיבו על במותי ארץ, המשכלל את חיי החומר וחיי הרוח גם יחד, המאדיר את חיי הזמן° עם חיי הנצח° בחוברת הוד° גדולה° ועז° תפארת°, ע"י האורה האלהית הטהורה° והברורה המאירה בהרחבתה ורוממות תעופתה כל מחשכים. זאת הנשמה הקדושה הגנוזה בטבע וסגולת° העם כולו, המוטבעת בסגולת חייו ועצמות הוייתו, המוכרחת לצאת, להתעופף° ולהתעלות°, להתרחב, להרבות פארות וענפים עד אין סוף, בשכל, בחיים, בסדרי הבית, המשפחה, הממלכה והלאום, בתכונות הנפש לכל גלויי החיים שבהם לכל רחב תנאיהם והיקפיהם [עפ"י ע"ר ב רסג].
נשמת ישראל - שורש° התגלות° האלהות° והרצון של אחדות° ההויה בעולם, בהיקף כללותו היותר עליונה [ע"ט יא].
נשמתן של ישראל מצד הפנימיות° - שורש־התורה° ופנימיותה° [קובץ ח קנז].
מקורה של תורה° [א"ק ג קלח].
נשמת ישראל° - מגמתה - אחדות כל היקום, בהכרה וברגש, בהלך חיים ובנטיות הנפש האנושית. נטית אחדות העולמים° זה עם זה, ע"י משך שטף אור־האלהות, ע"י התאחדות באור־האלהי° במקורו, עם תשוקת שאיפת כל הטוב° הזמני והנצחי° האידיאלי° [עפ"י ע"ט יא].
הנשמה הישראלית - הודה - תפארת° העולם ופאר° הדר° כל עמי התבל [אג' ג מה].
המגמה היסודית של נשמת ישראל - לחיות חיים אלהיים במובן החברותי, כמו שהחיים הללו הנם מצויים למעלה מן החברה, וכמו שהם נסקרים במשאת נפשם של יחידי־סגולה° המקודשים [א"ק ב תקסב].
נשמת הכלל° - צורת° כנס"י°. דמות־דיוקנו־של־יעקב° [א"ק ב רפט (ע"ט ג)].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, מלכות. ע"ע שכינה. ע"ע נשמת כנסת ישראל. ר' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, נצח ישראל.

נשמת האמונה - ע"ע אמונה, נשמת האמונה.

נשמת ההויה - הנשמה האלהית העצמית שבהויה המחיה אותה - העילוי° התמידי של ההויה, שהוא יסודה האלהי°, הקורא אותה להמצא ולהשתכלל [א"ק ב תקלב].
ע"ע נשמת העולם.

נשמת הכלל - ע"ע נשמת האומה.

נשמת העולם - אור־החיים° של השכינה־האלהית° [א' צ].
הנשמה האלהית, אצילות השכינה, מלכות שמים, העשירה המתפשטת [עפ"י א' צח].
כנסת־ישראל°, נשמת העמים כולם, הודם° תפארתם° וברכתם° [קובץ ז קסט].
פנימיות° העולם ואצילותו° [שי' ד סדרה ב - תשל"ג 6].
נשמת העולמים° - חֵי־העולמים° [א"ק ב שמז].
אור־ד'° [קבצ' ב קנה].
אור ד' בעולמו, אור־השכינה, הוד° האידיאליות° האלהית° החיה בכל [א"ק ב שסח].
נשמת חֵי העולמים - נשמת כל היקום, כל היש [קובץ ו סד].
נשמת כל האצילית - אור חֵי־העולמים, הטוב־הכללי°, הטוב האלהי השורה בעולמות° כולם [עפ"י א"ש פרק ב].
הנשמה הכללית של כל נשמות החיים - האור° המחיה את כל העולמים, והתכונה המקימת את כל בניניהם החמריים° והרוחניים°, וכל כליהם, והתלבשויותיהם המפורטות [ע"ר א ח].
ע"ע נשמת ההויה.

נשמת ישראל - ע"ע נשמת האומה.

נשמת כנסת־ישראל° - הצדק־המוחלט° [א"ש ד ז].

נשק - ע"ע זין.

  1. ע' ש"ק, קובץ ו נ, קובץ ז מא, נג, נח, קנא, קובץ ח קנה, פנק' א שיא סי' ו. פנק' ג קלד סי' ב. ע"א א ג לה. ע"ע רופא הנפשות, לקט דברי אמונה ומוסר מהכתבים הרפואיים לרמב"ם, למו"ר הר"ש אבינר, עמ' 34, 157-158, 169-170.
  2. שבת צז., פסחים קיח:, סוטה מז:, חולין קכז..
  3. איכה ג יז, שבת כה:.
  4. ברכות ו:.
    דהיינו נשמעים לו לעצמו - כדמרגלא בפומיה דהרצי"ה, ע' א"ל כה. ע"ע ע"א א ד לז. ש"ק, קובץ ו נד. ע"ע אור החיים עה"ת, בראשית א א, אופן יז. נפה"ח, הקדמת בן המחבר, ד"ה היה אוהב תוכחת מוסר, ובהערה שם.
  5. נשמת אומתנו הפנימית - שם ד' אלהי ישראל - ויק"ר פר' יא ג "שלחה נערותיה תקרא - אלו ישראל, על גפי מרומי קרת - שהטיסן הקב"ה וקרא אותן אלהות שנאמר אני אמרתי אלהים אתם". במד"ר פר' ה ו "למען שמי אאריך אפי אלו ישראל שייחד הקב"ה שמו עליהם אנכי ה' אלהיך ושיתף שמו בשמם ישראל". ע"ע שפע טל הקדמה בן מאה שנה. אור החיים עה"ת, דברים ד ד"ה גם רמז "שדבקות ישראל הוא בשמות עצמם מתאחדים אור נפשם באור שם הנכבד וכו' והוא מ"ש כי חלק ה' עמו הרי כי חלק א' הם ישראל משם הוי"ה ב"ה". וכן שם שמות כ כ ד"ה אכן. ובנפה"ח, שער א יט "ומה נעמו אמרי חז"ל בירושלמי תענית פ"ב. ר"ל בשם ר"י אמר שיתף הקב"ה שמו בישראל. משל למלך שהיה לו מפתח של פלטרין קטנה וכו' אלא הריני משתף את שמי הגדול בהם. והם ז"ל דברו לענין כלל האומה יחידה. וכו'. שהג' דרגין נר"ן ושרש הנשמה מקור שרשם הוא מהד' אותיות השם הגדול ית"ש".