ראיה - ע' במדור גוף האדם אבריו ותנועותיו, עין. ע' במדור אותיות עי"ן (הוראת האות עי"ן). ראיה לעומת חזון - ראיה - ראית עין, ראיה ממשית, חזון - ראיה של מעלה, ראיה פנימית רוחנית נפשית [שי' מועדים ב 123-4]. ראיה של מעלה - ראיה פנימית רוחנית נפשית, חזון°[שי' מועדים ב 123-4]. "רֵאשׁ מִלִּין"(1)- תורת מוצא המלין לראשיתן בחכמה [ד"ל, אגרת כב]. "רב טוב" - ע"ע טוב אלהי, "רב טובך". רבוי - הריבוי - ההתרבות וההתגדלות הכמותית [ר"מ כה]. רבוי אחדותי - הריבוי° העשיר שבעשירים, הריבוי של אחד של לפני־אחד°, כלומר השלמות של הריבוי בהוד תפארת האחדות האלהית [א"ק ב תג]. רבנים - עבודת הרבנים - השפעה לחבב את הדעות המביאות לאימוץ וסידור אורגני לאומי, לחזק את ההכרה הלאומית ולאמץ ידים רפות של פועלים מוכשרים לעבודה זו. לעדן את המחשבות ולחדדן ולהרבות בהן אמונה אמיצה ועמוקה משפעת הגיוני־קודש האצורים בנשמתם, ולהעלות בזה את התחיה הלאומית כולה למרומי הקודש שמשם לוקחה [אג' ב שכד]. רגש - מקור הרגש - הנטיה שהיא מצומצמת לפי התכונה של הכלי°, המקבלת את החיים בקרבה, כעין אור־הפנימי°, ובכל העולמות° כולם היא תכונת המלכות°[עפ"י א' קסא]. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, ה"א אחרונה של שם שהיא נעשית שם אדנות. ע"ע שכל, מקור השכל. רגש - יסוד הרגש הטוב - לקבל את כל התמציות השכליות ולקבען יפה, עד שמה שע"פ המסקנא השכלית והתורית ראוי הוא שיהיה יפה ונחמד, יהיה הלב° והרצון וכל הנטיות היותר ערות וחיות מסורות לו ברב כח. וכל מה שהתורה והשכל נותנים שהוא דבר מזיק ומפסיד, יהיה מיד נחקק בעצם הרגש הטבעי גיעולו וריחוקו, ממילא יהיה עומק הרגש מתעלה בין לטוב° בין להפכו כפי אותו הגודל הניתן לדבר מצד האמת [ע"א ג ב רנג]. רגש דתי - ע"ע דת. ע"ע רוח האמונה, הנטיה הדתית. רגש לאומי - לב ער ונפש מרגשת בחוש אמיץ ובריא את הטוב לעמו, והשתוקקות באהבה חיה וטבעית להגדיל ערכו והצלחתו [עפ"י ל"ה 132]. ע"ע רוח הלאומי. רגש עליון - הרגש העליון - הלב°, הרוח הנשגב, רוח־הקודש° הכוללת השורה על ישראל° ועל מלכותו°[ע"א ד ה עא]. ע' במדור אישים, דוד. רגשות - הרגשות - הלח הפנימי והעצמי של החיים [ע"ה קכט]. רגשי קודש - רגשי צדק° מלאי חיים לעשות הטוב°והישר°[ע"א א ב ו]. רדיה - של מושל עריץ - השתמשות המושל במשועבדיו להנאתו ולהות בצעו [עפ"י ל"ה 54]. ממשלת מושל עריץ המדכא כל תחת רגליו להנאתו ואהבת בצעו [א"ה ב 241]. התעמרות בעמו ועבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות לבו [עפ"י א"ה ב 88, א"ב ו]. רואה - שמרגיש מנפשו פנימה [ע"א ב ט שנט]. רוח - (הרוח שלא נצחה את עשן° המערכה)(2) - מורה על כח הרצון המתגלה בנפש [ע"ר ב קעז]. ע' במדור משכן ומקדש, אש המערכה. ע"ע גשמים. רוח אלהי - הרוח האלהי - הרוח הכללי, החפשי והמוחלט, הרם מכל מדע ורגש; ודוקא מתוך רוממותו על כלם הוא מכשיר את המקום לכל התרחבות החיים של כל המדעים וההרגשות היותר אדירות ויותר כוללות ומקיפות את כל המצב הרוחני° של ההויה כולה. מתגלה בקודש°- בנבואה°; ובחול°- בפילוסופיא ובשירה° העליונה [מ"ר 21, 102]. הנטיה האלהית - דרישת־ד'° הבורא כל ומחיה כל, רבון כל העולמים ואלוה כל הנשמות, הצד האלהי המטה את ההשפעה של החיים לרוממות שאיפת דעת־אלהים° בשכל או בהרגשה [עפ"י ב"ר שכו־ז]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ארבע רוחות. ע"ע רוח המוסר. ע"ע רוח האמונה. ע"ע רוח הלאומי. רוח אלהים - החיים הקוסמיים בכל עשרם והדר° גאונם [מ"ר 23]. רוח גן־עדן° אלהים, המנשב בנשמה - הרצון להיות טוב°[א"ש טז ג]. ע' במדור נפשיות, נשמה, (זמן) עליית הנשמה. רוח ד'° - רוח־ישראל° המלא הכללי הממלא את כל חללה של הנשמה°[א' יב]. רוח ד' אשר על האומה בכללה - (ה)הטבעה הטבעית הרוחנית° אשר בנשמת־ישראל°[שם ט]. רוח ד' - נשמת חיי העולם, יד האורה־העליונה°, אור חכמת° כל עולמים [שם כט]. החפץ העליון שהוא יסוד הכל, למעלה מכל תכונה של שלשלאות סבתיות°[ע"א ד יב ו (מא"ה ב קלב)]. רוח ד' העליון - דבר פיו ומחשבתו° הגנוזה, המסדרת את כל היש [ע"ר א קמה]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, רוח אלהים. רוח ד'° - רוח האמת°והחסד°[א"י סח]. רוח קדושה°וטהרה°[ע"א ג ב קעט]. ברוח ד' - בדעת והשכל [ע"א ג ב קסח]. רוח האמונה° - האספקלריא שמתוכה תראינה באופן הקרוב למעשה והליכות החיים, כל התיאוריות הנכללות באורח אצילות ברוח־האלהי° העליון, וברוח־מוסר־המוחלט°, המתגלה במכוני הדתות, לפי חלוקי האופיים המיוחדים שלהן [עפ"י מ"ר 21, 102]. הנטיה הדתית - הנטיה החפצה להתקדש בכל תכסיסי מעשים ומנהגים קדושים, הממולאה ביחש אלהי ומוסר אלהי ע"י השפעה קיבוצית המתהוה ע"י כח נשגב של אדם עליון המתנשא ממעל לכל העם כולו והמרומם אותם אל האלהים בכחו הרוחני העליון השופע מבהירות העליוניות של הנטיה־האלהית, והנטיה האנוכית העליונה העומדת על גבה בצירוף הנטיה־הלאומית. הצד האמוני, של הרבות דעת האמונה והרגשתה, התגלות תמציתה העליון המכוון מהוייתה, וזיכוך הלב הבא ע"י חיזוקה ואומץ הופעתה [עפ"י ב"ר שכו־ז]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ארבע רוחות. ע"ע רוח הלאומי. ע"ע דת. ע"ע דת, רגש דת. רוח הזמן - רוח הזמן האמיתי של היהדות° - שמירת וברכת° הטבע של היהדות בתהלוכה הגינית הראויה לה - שהם כל מצוותיה° של תורה° "דת משה ויהודית"° בפועל, ואהבתם וכבודם ברעיון וברגש, בכל האמצעים החנוכיים הדרושים לזה. אלא שתחת כח המושך של החרדות התשה והרפויה, צריך להכניס כח מושך חי ובריא, יליד אומץ רוח ורעיון בהיר, שיעשה את כל הפעולות, שעשתה הראשונה, ביתר שאת "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון" [עפ"י ע"ה קמח]. רוח הלאומי - הרוח החברתי - קובע את התחום החברותי, בהשלמתו המוגבלת, מתגלה בכונניות° מדינות, עמים ממלכות, וממנו תוצאות לרוח הלאומי המיוחד ולסדרי המשפחה. מקבל לתוכו את כל האורות° במטבע המיוחדת לו ונוטל ג"כ תמציות רבות מהצדדים של ההכרות והנטיות הכלולות בשלשת צדדי הרוח, העליונים ממנו והקודמים לו (הרוח־האלהי°, רוח־המוסר־המוחלט°ורוח־האמונה°) [עפ"י מ"ר 21, 102]. הנטיה הלאומית - הנטיה המוצאת קורת רוח וחיים שלמים בהשתתפות הגמורה עם כללות האומה, עם קיומה והמשכת חייה לדורותיה בצביונה וברוחה הפנימי, שקוטב הענין הוא להבליט את כל הנטיות כולן, של האנוכיות ושל האלהות, של המוסריות ושל הדתיות, הכל בצורה המיוחדת הנאותה לטבע האומה, הרוחני והחומרי, דהיינו לפי הטבע הפסיכולוגי של האומה, ולפי טבע התולדה והמורשה של האבות והגזע, ולפי הטבע הגיאוגרפי של ארץ נחלתה, ולפי הערך של מצבה בכל אלה בין העמים כולם שעל פני כל הארץ. הצד הלאומי המקשר את האומה בצורתה הרוחנית ובמעמדים הרוחניים הנדרשים לה [עפ"י ב"ר שכו־ז]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ארבע רוחות. ע' בנספחות, מדור מחקרים, לאומיות. ע"ע רגש לאומי. רוח המוסר° - הנטיה המוסרית המוחלטת - הנטיה השואפת לצדק, לחיים, ליושר ולמשפט בכל. הצד המוסרי של הרבות היושר, החסד, הצדק וכל הטוב [עפ"י ב"ר שכו־ז]. רוח המוסר המוחלט - ◊ מתגלה בסדרי החיים, במשפט, בחסד ובצדק וכיוצא בהם. הוא בא באנושיות בתור תוצאה מסובבת מתוך התביעה האלהית, המתנוצצת בנשמתה הכללית של האנושיות ומתגלה לפעמים גם בתור חזיון אדיר לבדו בהעלמת מקורו [עפ"י מ"ר 102, 21]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ארבע רוחות. ע"ע רוח אלהי. ע"ע רוח האמונה. ע"ע רוח הלאומי. רוח העולם - השאיפה המציאותית וכחותיה [א"ק ב תעו]. רוח הקודש - אור רוח הקודש המעודד את החיים - רוח השמחה°בנשמה°[קבצ' א רכב]. רוח הקודש - שפעת רוח הקודש המיוחדת לישראל - ◊ שפעה הנמשכת מפנימיותה של תורה°, והיא רוממה הרבה במעלתה ומיוחדת במינה מכל מיני שפע של רוח הקודש, שכל אחד מבאי עולם זוכה לו על־פי מעשיו(3)[עפ"י א"ק א כט]. רוח הקודש - "משמש ברוח הקודש" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, משמש ברוח הקודש. רוח הקודש של כנס"י° - החפץ של האידיאליה°האלהית° היותר גבוהה, לגשמה בחיים ובמעשה, בחיי החברה והאומה°, ולהרגילה בעדנת הציורים° התמידיים, ההולכים ושוטפים תמיד בכח המדמה° אשר בנפש האדם, ולהרחיב צעדיה בחכמה וכשרון, עד שמצד רוב פיתוחה ושכלולה היא מוצאת את עצמה מבונה בכל טוב°, אור חסד°, גבורה°, חכמה°, שמחה°, עדן°ואהבה°, ומתוך שלמות בנינה ומילואה היא מרגשת ג"כ בהארה°פנימית° את האור° והטוב העולה למעלה למעלה מכל הכלים של יכלתה וחפציה, והיא מתנשאת תמיד לעומתם [א' קמה]. כח רוח הקדש - הרגש הקדוש הפנימי והדבקות־האלהית° הזכה, ההולך ומפעם בישראל בתוכיות קדושת נשמתם העליונה, המלאה טל טהר של אהבת צור־כל־העולמים°, אור ישראל וקדושו עדי עד [ע"ר א קסב]. רוחנו הקדוש - רוה"ק° הבאה ע"י הופעת כל חיי הקודש°הפנימיים°והחיצוניים° האחוזים במקור נשמת־ישראל°[אג' ג קיא, קיט]. רוח קודש(4) <(ש)אינו נמצא לנו כ"א בתוכן הדבקות־האלהית° הבאה לנו מתוך אמונת ישראל המעשית והעיונית. כאשר אנו מובלעים בתוך האומה, אומתנו, האומה שמכללה, מכלל כל דורותיה, יש לנו כל אוצר החיים שהם חיים באמת, שאנו חשים בקרב רוחנו פנימה>. לבקש את הטוב°, את הטוב המוחלט, להיות בעצמו טוב, להיות דבק אל הטוב [עפ"י א' קלו (קובץ א קסב)]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, שכינה. ושם, תפארת. רוח טהור - הרוח הטהור - הקודש°הנשגב° בחיים, בהרגשה ובידיעה [קובץ ח ע]. רוח ישראל° - רוח ישראל המופשט - מלוא כל, אור־אלהים°, תעודת ההויה, מקור הנשמות°[א"ת יב א]. ע"ע רוח ד'. רוח עכור - בעוד מצב הנפש מצומצם במאסרי הגוף כמו שהוא, בעוד לא זרחה° הנפשיות הפנימית את אורותיה°, בעוד הדם° עושה את שלו ע"פ תכונותו הפראית [עפ"י קובץ א קעג]. רוחני - ע' במדור נפשיות, רוח. רוחני - החזיון הרוחני שבהויה - האידיאל° שלה, שממשותה הריאלית היא המסקנא שלו [עפ"י א"ת ד ב]. ע"ע חמר, חמרי, החזיון החמרי של ההויה. רוחני - האור הרוחני - מקור חיותם והוויתם של המוחשות והמורגשות [עפ"י קובץ ו רמז]. רוחניות - הרוחניות - רום המעלה, תוכן התורה° ורוממות קדושתה°[ע"ר א קנו]. הכוחות הפועלים לרומם ולשכלל את המציאות [ע"א ב ט ל]. הרוחניות שבעולם - כוחות הרצון וההכרה שבהויה [ע"ט סו]. רוחניות - העולם הרוחני - עולם הדעות והרעיונות [א' נ]. הרעיונות ומסבביהם [ע"א ב ט כא]. עניני הרוחניות - מעלתו ויחשו (של האדם) אל קרבת־אלהים°[ע"א ב ט כב]. הענינים הרוחניים - תוכן המוסר°, הצדק°והיושר°בדעת־האלהים° וערך הקדושה° ופעולתה בעולם [שם ג א לג]. הציורים° המופשטים, ודרכי ההנהגה העליונה וחיי השכל והמוסר [ל"ה 203]. המציאות הרוחנית - המציאות היותר נבחרת, הציורים° הנעלים והנשגבים שהם קיימים לעד לעולם והם הם יסוד החיים [שם ב קעא]. תכונות רוחניות - ההויות השמימיות° בכל מלא הדרן [ע"ר א רט]. ע"ע רוח. ע"ע חמר. רוחניות - היצורים הרוחניים - המחשבות והציורים° הרבים, שהם בריות חיות וקימות המבקשות פדיונן בכל עז ומרץ [א"ק א קצט]. רוחניות - הרוחניות המציאותית - הפסיכיקה העולמית אשר רוח האדם ורוח העולם מתלכדים ובאים בה באחרית הימים לידי הרמוניה שלמה [מ"ר 3]. רוחניות עליונה° - הרוחניות העליונה - שעור־הקומה° השלמה [ע"ר א קלא]. האושר° הנצחי, היסוד, המגמה° התכליתית של ההויה [עפ"י א"ק ג שמד]. רום - החלק המעולה שבכל מדריגת ההשתלמות, המתגלה ביצורים בכלל, ובאדם לפרטיו בפרטיות [קובץ ח צח]. גודל רוח האדם, גדלו ברוממות קודש, בחוסן° יה [ע"א ד ט עא]. האצלת° הרוח והתגלותה של הנשמה [ע"ר א קעב]. רום העליון - הכרת האמת־העליונה° של החסות באל° אמת [ע"ר א קנא]. אור־פני־מלך־חיים°[שם קכט]. רוממות האידיאלים° - הפיתוח של הכח הנסתר של האצילות°שבנשמת־האומה°[ע"ה קנב]. רושם עליון° - הרושם העליון - ◊ הדברים הפרטיים, המתגלים בצורה מצומצמת° בעולמנו, כשהם נובעים ממקור עליון, הרושם העליון הזה חל עליהם ונקרא עליהם תמיד [ע"ר א קטו]. "רחימו" - ע"ע אהבה אלהית. רחמים - תוכן של הגברת הרצון שיש בהחפץ להגשים ולהוציא לאור עולם את כל הטוב האצור בפנימיות נפשו, לטובת הנושא הידוע או הנמצא הידוע [ע"ר א עט]. "רחמים" - צדקה של ויתור [א"ה (מהדורת תשס"ב) ב 93]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מדותיו של הקב"ה אינן רחמים אלא גזרות. ריח - הריח הטוב במובנו הרוחני° - המושג הכללי של ההנאות היפות [מ"ר 213]. ריח - (במובנו הרוחני, לעומת טעם°) - השאיפה האידיאלית° לפי ערכה לפני התגשמותה במעשה [שם 237]. ריח - תכונת הריח - הרוחניות העליונה, הנאתה של הנשמה הפנימית וענוגה°המקודש°[ע"ר א קסד]. האור הפנימי° של קדושת° הריח - תוכן הופעת חיי הנשמה° בצורתה העליונה, במדה של חרות° מכל הזיקוקים והשעבודים של הגופניות [שם קלח]. ◊ מיוחס אל המחשבה הפנימית [מא"ה א קסב]. ע' במדור משכן ומקדש, קטרת. ריח בושם של גן־עדן° - הכרה פנימית מהערך התוכני של הרוחני°, <שעיקר התשוקה הנשמתית להחיפוש הרוחני, בו היא תלויה>(5)[קובץ ז קמט]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, לריח שמניך. ריח רע - ע"ע סרחון. רליגיוזיות - הטבעיות הרליגיוזית - הצמאון לאלהים שבכל עומק נשמתנו. הצמאון שאיננו פוסק מאתנו, ולא מכל המין האנושי, גם לא מכל החי ומכל היצור. <לפעמים אנו פוגשים אותו בגלוי, הוא מלטף אותנו בהמון חבתו, לפעמים הוא מסעיר את נפשנו ברעש וסער, לפעמים מרוממנו מעל לשחקים, ולפעמים יושיבנו עד דכא, ובכל עת הוא חי בקרבנו, ביודעים ובלא יודעים>. הטבעיות הצמאונית הנשגבה והקדושה, הסבה הקרובה הנפשית להתגלות כח האמונה°, חוש האמונה, וההפעמות האמונית, שבתוכה יש תערובת גדולה של טוב ורע, של אורות וצללים. <כשהיא מתמלאת בכל סגולותיה°, בכל עצמתה וחילה, יצא מזה כלי התפארה של יראת־ד'־הטהורה°, הנהדרה והמפוארה. לפעמים יש שנפגמה הסגולה הטבעית מקלקול חיים, מרעתה של הנהגה, מגסות רוח, מזדון ורשע, ממעשים רעים ומתכונות רעות, רפיון וקלקול היסוד°> [עפ"י קובץ ה קמח]. ע"ע דת, רגש דתי. ע"ע דת, בישראל, רגש הדת בישראל. ע"ע אמונה, היסוד הטבעי של האמונה, שני צדדים בטבע האמונה: צד הגבורה שבה. רם - (לעומת גבוה°) - מונח במקום עליון ואיננו מתמשך להשתפל למטה [ע"ר א קיב]. רנה - הארת°הרוח°, לעלות ברעיונה°ודעותיה° אל הרום־העליון°, אל הכרת האמת־העליונה° של החסות°באל° אמת [ע"ר א קנא]. הרוממות הנפשית הנכונה להיות מתלוה עם המוסיקה האלהית°, בהיות האדם יודע שעם מלוי משאלו, ימלא ג"כ משאל הצדק° שהוא עצם רנת ישרים°[עפ"י ג"ר ז 6 (פנק' ד שפא)]. רנה קדושה° - הבעת הקדושה, בשפה ברורה, בנעימה ונגינה מוסיקלית, החודרת ומחשפת את היופי°הטהור°הפנימי°, ומגלה (את) תכונתה הקדושה של נשמת־האומה°, השרויה בתוכיותו של כל יחיד ויחיד מיחידי בניה, בכליל גוני°אורותיה° המזהירים [עפ"י ע"ר א קנז]. ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, תפילה, התפילה המעשית. ע"ע בנספחות, מדור מחקרים, רנה ותפילה. ע"ע זמר. ע"ע הלול. רננה - הרמת הקול בתנועה המקבילה לשמחה°[ע"ר א רכא]. רננה(6)- התעוררות חיצונית המביאה לסקור את הפנים. הרמת קול, ברינה של תורה המעוררת את הכונה וההרגשה הפנימית [עפ"י קבצ' ב קח־ט]. ר' צהלה. רע - האף° והזעם, שמתגלה בעולם [ע"ר א קפח]. חרבן והריסה כיעור וניוול [פנק' א שכט]. שאיפת הריסה, חורבן, החשכה והשפלה [א"ק ב תעו]. נטיות הרע - (נטיות) החורבן, הרשעה° והשיקוע בשפל [ע"ר ב שנח]. שאיפת רע - התנשאות עצמית, התפשטות חיל° ושטף, מבלי הבט אל היושר°, הצדק°, המטרה העדינה [א"ק ב תצה]. ע' במדור נפשיות, יצר הרע. ע"ע טוב. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, "אדם רע". "רע" - היפוך הטוב°. כשמה שראוי להשפיע ולהתלבש באיברים ופעולות אינו משפיע [עפ"י מא"ה ד קסג]. ע"ע טוב. רע - (ענין הרע בעולם)(7) - מציאותו היא מידי ד'°הטוב° כדי לעקרו ולמגרו ולהעמיד את יסוד המציאות על הטוב והטוהר° היותר נשגב°[ע"א ג ב פד]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "הרע מבחין את הטוב". רעיון אלהי - הרעיון האלהי - כל היש כולו, ערכו, מהותו, תבניתו, גילוייו, עזוזו° ועצמתו, המעופף ומשוטט, הולך וזורם, פועל ומתגלה בכל המערכה° ההוייתית [עפ"י ע"א ד ט עא]. רענן - יונק° ממקור חיים [עפ"י א"ק ג רנח]. רפואה - (לעומת ארוכה°) - רפואה חריפה ומהירה למחלה חדה מתפרצת [מ"ר 473]. רפואה פתאומית הבאה על ידי נתוח או על ידי הקזה [שם 371]. רפואה חיצונית פעלית. דרך רפואת המחלות החיצוניות ברוב הענינים, שמחוץ לטבע הגוף, כמו חתוך וחבוש וכדומה [עפ"י משפט כהן, פתיחה טו]. רצון ההויה - רצון ההויה כולה - אור° הרצון של הופעת° גלוי האלהות־המוחלטה°[א"ק ב תקסה]. רצון כללי - אור־ד'°וכבודו°, אשר בנשמת היקום כולו [שם ג לט]. הרצון העולמי, אור חי־העולמים°, שבו כלולים כל המאויים [שם נ]. הרצון הכללי - שפע הרצון המתעלה מעל לכל לראש, שפעת הרצון המחולל כל, הבורא כל עולמים, המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית [שם נד]. רצון העליון הכללי - רצון היוצר, אשר נעשה בחפצו כל [שם נב]. רצון - אור הרצון - אור הפנימיות, הזורח° בתורה, המייחש את האדם והעולם אל רצון־ד'°, יוצר כל ברצונו [א"ק ג לא]. הרצון הנעלה - עז°המוסר° המאיר מהאספקלריא של מעלה, המשים ביסודות, בכחות ובתולדות הנדחפים אל כל רוח, אור חיים שיטה וסדר, להפריח טוב, לסור ממוקש רע [א"ש ט ג]. הרצון - הכח המרכזי של החיים, היסוד המניע את כל גלגלי החיים [א"ק ג סא]. רצון העולם - המדרגה המתגלה בתור נפש־החיים° שבהויה, רצון פועל ושואף, שסעיפיו מתגלים בכל, בדצח"מ, בכל פרטים ופרטי פרטים, ובכללי כללים, שמגמתו להתעלות°[עפ"י א"ק ב שסט]. ע' במדור משיח וגאולה, "רוחא דמלכא משיחא". רציונלי - ע' בנספחות, מדור מחקרים. רקבון - פירוד יסודות של מדוה ומחלה, חולשה והרס [ע"א ד ג ד]. רקיע - כללות כל החוג והמקום° שכל הצבא הגדול (שהמה הברואים כולם) מתקומם בו [מ"ש שנב (ה' קעז)]. כלל העולם החיצוני <בערך אל עצם הכדור הארצי> [ע"א ב ט קמא]. רשמיות - הסכמה מקפת כללית מכחם של האנשים העומדים תחת איזו חטיבה° מיוחדת, המובעת באופן גלוי [עפ"י אג' ב ט]. רֶשע המוחלט - הרשעה° בתור המגמה האחרונה [ע"א ד יב כז]. רשעה - תהום החמריות והתאוות הגסות°[ע"א ד יב כו]. ע"ע טומאה. רשעה - הרשעה - התוכן המשטין° והמחבל [ע"א ד ט קח]. הרשעה - תשוקת הרע°, הזעם, הרצח, הגסות°, וכל סעיפיהם [א"ק ב תעח]. רשעה עולמית - הרשעה העולמית - כל יסוד הרע, האחוז כל כך בשרשים ענפים ומתרחבים, ביצירה הגדולה. שאיפת הרע הגמורה, חפץ השלטתו בכל ערכי החיים והעולם [עפ"י א"ק ב תפח, תפט]. ◊ יסוד הרשעה המתפצלת לעבודה־זרה°ולמינות°, הוא בא לבצר מקום לסיגי החיים, למותרות המציאותיות שבהויה ובאדם, במוסר ובחפץ, במפעל ובהנהגה, לתן להם גודל ושלטון בתוך הטוב והקודש; לא לטהר את הקודש, כ"א לטמאו ולסאבו [עפ"י א' לב]. ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, מחית עמלק. ע"ע טומאה. ע' בנספחות, מדור מחקרים, רשעה, מינות, נוצריות, נצרות.
רוח הקודש, שכל אחד מבאי עולם זוכה לו על־פי מעשיו - תדא"ר פרק ט: "בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח־הקודש שורה עליו".
רוח קודש - לבקש את הטוב, וכו' להיות דבק אל הטוב - ע' ש"ק, קובץ א תקסב. (הערת אסף אורנשטיין).
ריח בושם גן עדן - ע"ע מלבי"ם, שיר השירים א ב־ג.
התעוררות חיצונית וכו' ברינה של תורה - ע' זוהר ח"א קסג. ח"ג ח.: