צ

צאן קדשים - ע' במדור זה, ישראל צאן קדשים.

צבאות מעלה וצבאות מטה(1) - כל החיים, וכל מערכותיהם, כל הגופים° וכל הנשמות° [א"ק ג רכד].

צבת בצבת עשויה(2) - רבוי הסבות עד שלעין החלושה לא יוכר כח המסבב ב"ה [ע"ר ב קעח (פנק' א קלב)].

צדיק מושל יראת אלהים - ע' במדור זה, קב"ה, יסוד הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה.

צדיק תמים - מי ששינה אפילו טבע גופו לחפץ טוב [פנק' ה עב].
צדיק תמים בדורותיו(3) - עושה הטוב° והישר° לפי חוקי השלמות הראויים לדור ההוא [מ"ש קב].
ע' במדור זה, התהלכות את האלהים.

"צדיקים" - (שקטנות אמנה בהם לעתיד לבוא)(4) - הצדיקים בדורותינו, כלומר החלק הרחב של כשרי ישראל לכל ערכיהם [עפ"י מ"ר 483].
ע' במדור זה, קטנות (אמנה).

צדיקים גמורים שיצר טוב שופטן(5) - צדיקים שכל מעמקי מהותיותם שקוע הוא בעומק הטוב, והאור האלהי הוא חופף עליהם בכל עת ובכל רגע [עפ"י קובץ ח קסז].

צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה(6) - השתוות יחד צורת° ההשלמה הגמורה - צדיקים יושבים, וצורת ההשתלמות הבלתי פוסקת, הבאה מסבת החסרון הקדום - ועטרותיהם בראשיהם. <ויספיק הזכר של חסרון העבר לתן דחיפה תמידית להשתלמות הולכת ונוספת>. ותהיה הצורה של ההשתלמות הבלתי נפסקת מתעלה על ההשלמה הגמורה, אשת חיל עטרת° בעלה. ונהנין מזיו השכינה ההולכת ומתגברת תמיד, עליה אחר עליה, לאין קץ ותכלית [עפ"י א"ק ב תקכט].
צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם - השכר של עצמם ותענוגם; אבל מצד השקפתם בגילוי יחודו ית', שהוא תכלית הנשגבה, בטלה הנאתם ממעלתם, רק ממה נהנים? - מזיו השכינה - ממה ששכינת° עוזו מאירה, ותכליתו הטובה באה לפועל כאשר בחר ד' [עפ"י ה' קד-ה].
צדיקים יושבים וכו' ונהנים מזיו השכינה - הישיבה היא הקביעות, קבועים הם הצדיקים, "קביעין כן תהויין בהנהו חבורתא"°, איתנים° הם באור־החיים° הקבוע הבלתי משתנה, ודוקא עם זה הוא מלא כל העליצות° וכל האור של זיו° החיים [עפ"י ע"ר א ב].
ר' במדור זה, עולם הבא בו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

צדִּיקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם - ע' במדור זה, צדִּקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם.

צדק צדק תרדוף(7) - אם תרדוף הצדק שבידך, תרדוף ג"כ את הצדק היותר נשגב שהוא כעת נעלה מכוחותיך הגשמיים והרוחניים, כי הבא לטהר מסייעין אותו, ואדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה [ע"א ב 402, פאה ט].

צדקה תרומם גוי, וחסד לאֻמים חטאת(8) - בישראל עיקר הצדקה תכליתה רק לרומם את הגוי, לרומם את הנותנים ולזכותם בעשיית הטוב והחסד, א"כ הוא מצד המעלה ולא מצד החסרון. ובאוה"ע אין כונתם כ"א מצד המצוקה הטבעית המורגשת במה שרואה צערו של המצטער, א"כ הוא רק מצד החסרון. <חטאת - לשון חסרון, כמו "ולא יחטיא"> [פנק' ג רסא-רסב].

צדִּקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם(9) - <בכל הכחות הטובים שנתן ד' לאדם להיות נהנה מטובם> צדִּקים ילכו° בם - בהשתמשם בכל דבר בעתו ובזמנו, במקומו וכהלכתו. ופֹשעים יכשלו בם - ומשחית נפשו(10) יוציא כח הדברים בלא עתם, בלא השלמת התנאים הדרושים להם, (ואז) יהפכו לרועץ וימשיכו אחריהם רעות עד אין מספר [עפ"י ל"ה 158].

צואה רותחת - ע' במדור אליליות ודתות.

צולל במים אדירים - במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

צופים - במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

צור העולמים - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים.

צור עולמים - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים.

ציונים - ("הציבי לך ציונים"(11)) - שרידים מדבר שהיה חי ושלם ושעתיד לחיות בשלמות בשוב ד' את שבות עמו. <ערכם של הקן הקטן והדל, מקדש המעט שבבתי כנסיות ובתי מדרשות, חיי הבית והמשפחה הטהורים, רשמי־שמירת דת ותורה, בהם התכנסה האידיאה־האלהית° בכל ימי הגלות°> [א' קח].

צלם אלהים(12) - דמות־חיים של רוח° בוחר־חפשי°, שהיא ההתגלות° העליונה של ההויה°, ובה צומח עלויה° של המציאות התנאית, המודרכת למרומי המציאות המוחלטת <שבכח המוחלט של המציאות הגמורה, משאלת היא מעשרה לכל מציאות תנאית> [עפ"י אג' ב מא].
שאיפת ההשתלמות, הנובעת מההשתקפות הפנימית° העמוקה אל השלמות האלהית°, הנשקפת ביסודה הפנימי של הנשמה° ממקור השלמות המוחלטה והנצחית מקור אין־סוף°, שהיא בזה צל נאמן של החיים המוחלטים הבלתי מותנים של האלהות המוחלטה, <"בצלם אלהים ברא אתו"> [עפ"י מ"ר 34].
◊ חותם צלם אלהים מוטבע באדם° - ע"י התשוקה הרוחנית° לעטר° את הנשמה° האנושית בעטרת תפארתה, בהוד הדעת וההכרה השלמה, הנותנת לרוח האדם את צביונו(13) [עפ"י ע"א ד ז יב].
הצלם האלהי המאיר מתוך תוכם של ברואיו של הקב"ה° - כח האמונה°, עצם מהותה של הנשמה°, התשוקה להתדבקות־אלהית° [עפ"י מ"ר 487].
ע"ע דמות האדם. ע"ע צלם האדם האמיתי. ע' במדור נפשיות, ניצוץ, הניצוץ הנשמתי שבעמים מצד צלם אלהים שבקרבם.

צלמא(14) - כח הרע והקלקול שבמציאות שאינו נותן מקום לגדולת ישראל [מ"ש רעז].
ע' במדור זה, אֶבֶן דִי לָא בִיְדַיִן.

צמח ד'(15) - הרצון המואר באורה של המחשבה־האלהית° במילואה הכביר [קבצ' ב קנב 28].

צָפוּן - "וצפונך תמלא בטנם"(16) - עונג° היותר נשגב שבהשגה, מה שאי אפשר כלל שתהיה כ"כ ידועה ע"י שום לימוד, כ"א ע"י מה שאפשר לאדם לחזות מבשרו ומנפשו. אין חכם כבעל הניסיון [פנ' כג (קבצ' א פח)].
עומק הרגש היותר צפון בעומק הנפש, הנעלה מכל פה ולשון להביעו [ע"ר ב רצ].

צרור החיים(17) - הרוחניות° הכללית [קובץ א תרנה].
אור־פני־מלך־חיים°. חסד־אלהים° עולם ועד [ע"ר א כא].
צרור החיים את ד' - קשר מחיה החיים ומקורם [ע"ר א קה].
צרור החיים העצמיים - (ה)אצילות° (ה)עליונה [קובץ ג קעט].
צרור החיים - אור־ד'°, אהבת הדבקות־האלהית° [א"ק ג רמ].
החסיון־האלהי° הבא מתוך הדבקות [ע"ר ב עז].

  1. מצודת דוד תהילים כד י.
  2. אבות ה משנה ו.
  3. בראשית ו ט.
  4. סוטה מח:.
  5. ברכות סא: "צדיקים יצר טוב שופטן".
  6. ברכות יז.
    קביעין כן תהויין בהנהו חבורתא - בפיוט "אקדמות מילין".
  7. דברים טז כ.
  8. משלי יד לד.
  9. הושע יד י.
  10. משלי ו לב.
  11. ספרי עקב ז.
  12. בראשית א כז, ט ו. ע"ע מלבי"ם בראשית א כו, כז.
    ע"ע צלם האדם האמיתי - להבחנה שבין "צלם אלהים" ל"צלם האדם" ע' אור החיים עה"ת, בראשית א כז.
  13. במנֹפת צוף, ח"ב עמ' 600 הגדיר מו"ר הרב יהונתן שמחה בלס על פי הרמב"ם מורה נבוכים ח"א ב "האדם [...] הוא צלם אלהים, כלומר דבק בזהותו באמת שכלית אלוהית שהיא צורתו".
  14. דניאל ב לד.
  15. ישעיה ד ב.
  16. תהילים יז יד. סדר הגדה של פסח.
  17. שמואל א כה כט.