דאגה - עצב ופחד [פנק' ג רפט]. דאגה - חיפוש עצה° איך למלאת החסרון [פנק' ג רפט]. דבור - המחשבה° הגופנית [אג' ב לט]. דבור - ע"ע לשון. ע"ע שפה. ע"ע פרי השפתים. ע"ע הבל. דבור - תוכן של דבור המתלוה לאמירה° - התגלות הדבור (ההופעה המילולית), כשבא להתגלם בצורה המשפעת על השומע, שמקבל הנהגה ע"י הצורה הדבורית, הבאה אל חוגו, והוא משותף עם דברות והנהגה [עפ"י ע"ר ב נד]. ◊ לשון דבור הוא לשון הנהגה ולשון קשה [ע"ר א קלו]. ע"ע אמירה. ע"ע אמר. ע"ע קול. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "אֹמר" לעומת "דבור". דבור - (לעומת "אמרי פי"°) - ההגיון הפנימי [א"ה ב 902]. הדבור הפנימי - הגיון הלב [עפ"י מ"א א א]. דבור החיצוני - (לעומת דיבור־הפנימי°)(1) - הדיבור אודות צרכיו הפרטיים והכלליים של האדם, בתור איש חברותי ובעל־חי נזון, ובעל צרכים רבים יותר מבעלי החיים האחרים. החלק החיצוני של הדיבור, שהם עלי הדבור ולא פריו [עפ"י ע"ר ב סו]. ע"ע שפתיים. ע"ע שפה. דבור הפנימי - (לעומת דיבור־החיצוני°)(1) - הדיבור השייך להערכים הרוחניים°, שהם עומדים למעלה מצרכיו הפרטיים והכלליים של האדם. פריו של הדיבור [ע"ר ב סו]. ע"ע לשון. דבור - הדבור האלהי - יסוד אור השכל° במקורו [ע"ר א קיט]. דבור - דבור ההויה הכללית - ההשפעה הנהלית, הבאה ע"י השפעת כח המבטא על השומעים והמקשיבים לקול ההשפעה [ע"ר ב נד]. ע"ע קול, קול ההויה כולה. ע"ע אמר, אמר ההויה כולה. דבור רע - הדיבור הרע - ארס שלוח והרחבת ענפי כח הזוהמא° הבשרית והצד העכור שבחיי־הרוח°[עפ"י קובץ ג רנו]. דבקות - יסוד הדבקות־האלהית°. תשוקת הטוהר°המתעלה° ע"י טהרת מחשבה°, עומק הגיון°, חופש°רוחני°, והסתכלות בהירה. ההתהלכות־את־האלהים° של הדורות הראשונים [א"ק ג קסט]. מעלת הערת־השכל°, הארת השכל בעבודת השי"ת [עפ"י פנק' ג ערה]. ◊ תולדת הקשר של הקדושה°, ברצון ובשכל, בחיים ובהכרה שכלית [ע"ר ב עז]. דבקות אלהית - אמונת°אלהים־חיים°, אהבתו°ויראתו°[ע"ט מח]. זריחת° האור הבהיר של כבוד° השי"ת, אמונתו ואהבתו, באופן נעלה מכל מופת וידיעה [עפ"י קבצ' א קלו]. הפניה אל ד', אמירת אלי אתה, בלב ושפה, זו היא האמרה המקנה את עירוב המהות [א"ק ד תנא]. התגבורת של הטבעיות של הקודש°, המחזקת את הנשמה באימוץ אדיר וקדוש מאד [פנק' ב קצה]. התכונה המבוקשת של דעת־אלהים°הטהורה°, המלאה חוסן°וחיל°[קובץ ח רמט]. דבקות הנשמה בצרור־החיים°, באור־ד'°[א"ק ג רמ]. קשור פנימי° נשמתי במה שהוא הכל° ומקור הכל ויותר כל מן הכל, והחפץ המלא טהרה° הולך ומתגבר מבלי להשאיר שום חלק מבלי שאיבת תמצית לשדו העליון° שבעליונים [אג' ג ד]. דבקות°בחיי־החיים°, באור ההויה העליונה שכל החמדות, כל הנצחיות, כל הענוגים, כל השלומים וכל הגבורות, הפארים, התהילות והזהרות ממנה הם באים [עפ"י קובץ א תרסג]. התשוקה האידיאלית°, אשר היא יסוד הכל, חשק°הטוב־העליון°, העולה בטובו מכל שנקלט אצלנו במושג של תענוג°ועידון°[עפ"י א"ק ג קסט]. דבקות אלהית אמיתית - אור התענוג העליון, החיים האמתיים, מקור ההצלחה°ומגמת° החיים וההויה כולה [עפ"י א' צט]. דבקות אלהית פנימית - יסוד כל הידיעות [א"ק א יב]. דבק בחיי־החיים° - דעת צור־העולמים°, המתעלה על כל גבול ומחזה עין בשר [ע"א א מהדו"ב א ב]. תוכנה של הדבקות האלהית - להיות משוקה מטל חיי עד°, משורש החיים האמיתיים שאין לו הגבלה [עפ"י ע"ר א סג]. שאיפת היש האישי, הגודל°והשיגוב°[קובץ ה כו]. חשקת הדבקות האלהית - כלות הנפש ועריגה בלתי פוסקת, ההולכת ומתגברת בכל עת תוסיף ההכרה להתעמק בתהומות הנפשיים [קובץ ז קיח]. ◊ התוכן של הדבקות האלהית הטבעית - אהבת ישראל°[א"ק ג שמ]. ◊ חיים של דבקות אלהית - דבקות שכלית [קבצ' א קסט]. דבקות אלהית - דבקות אלהית בהירה, מגמתה - שרוח° האדם בעילויו°, ע"י הכרה צלולה והתנשאות רצון מטוהר° וגמור, יתנשא לבוא עד לידי השלטת רצונו על ההויה מפני עוזו וחשיבותו [עפ"י ע"ט סז]. ע"ע הצלחה אמיתית. ע"ע עונג. ע"ע בטול. ע"ע חשק. דבקות בד' נותן התורה(2) - זכירת היצירה האלוהית של נשמת האומה אשר אל חי בקרבה, השכינה שורה בתוכה, וחיי עולם של תורה נטועים בתוכה [שי' ה 46 מאגרת רבינו, מכ"ה א תשל"ז]. דבר ד' - כל התיאור והבנין העולמי עם כל חוקותיו [קובץ ה קצב]. דבר ד' - סוד הידיעה־האלהית°[קובץ ה קמג]. דבש - מורה על תכן של הנאה ומתיקות והחשת ענג מוחשי, הקשורות עמו [ע"ר א קמד]. ע' במדור נפשיות, גאוה, ב"שאור ודבש". ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, דבש, סוד איסור הדבש בהקטרה ע"ג המזבח. דגל - ◊ מסמן את ההכרה של הנקודה היסודית, שכל התוכן של הקבוץ תלוי בה. דגל הצבא מרכז את רוח המחנה [ע"ר א מט]. דין - יד שמאל°, המכשיר לשפע הטוב° (שהוא התכלית - יד ימין°) בזמן המעשה, פחד העונש והיראה° <שהיא תחילת הכניסה לדרכי־ה'° ית'> [עפ"י מא"ה ב רפד (פנק' ג קפו)]. דין - "יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"(3) - מחובות מצרים וגבולים צרים [עפ"י א"ק ג ט, שלא]. דין - "משמים השמעת דין"(4) - אושר המציאות במגמתה התכליתית, רום נשמת האדם ובהיקותה, אומצה וחוסנה הטהורים, במעמדם הנצחי החובק כל אושר, כל שאיפה וכל עדנה. הכבוד־העליון° של הוד°נשמת° כל היקום [עפ"י ע"א ד ט ע]. דין - מדת הדין - כח המגביל את האור° שלא יתרבה על הכלים°, וישברו°. הכח העוצר והמעכב, הפועל שלא יבקעו הדברים אל הפועל בעוד שאין הזמן גרמא, בעוד שאין הכשר לזה מצד האנושיות [עפ"י א"ב 65 (א"ה ב, מהדורת תשס"ב, 87)]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, רחמים, מדת הרחמים. דין - מדת הדין - ההנהגה העליונה המצמצמת, המודדת מדה כנגד מדה [עפ"י ע"ר א ריג]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, חסד, מדת החסד. ושם, גבורה, מדת הגבורה (האלהית). דין - מדת הדין האיתנה - הקו המחשבתי° בהמצאת ההויה הנגלית שתהיה מפוארה כ"כ עד ההשתוות, בפעולה והופעה°נאצלת°, עם ההויה הגנוזה בסתר־עליון°[עפ"י ע"א ד ט קלז]. מדת הדין העליונה - אור האמת°[ע"ר ב תפח]. תפיסת הבריאה מצד תוכן הרצון העליון, המתגלה לה בערכו העצמותי עד לחשבון צמצומה וגבוליותה [ב"ר שעח]. מדת הדין של מעלה בעוצם חזקה - האידיאליות המאירה שברעיון היצירה, הקודמת לכל עולמים, הדורשת את האור בתכלית בהירותו [ר"מ צה]. הדין הקדוש - התוכן האידיאלי של כל היקום טרם הבראותו [עפ"י ר"מ לא]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, גבורה גנוזה. ושם, גבורות, הגבורות. ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, יצחק, מדתו של יצחק. ר' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מדת הדין, שעלתה במחשבה, לפני בריאת העולם. דין - מדת הדין של מעלה - הבינה־העליונה°, שהדינים מתעוררים מצדה, כדי לבסם העולם ולשכללו [פנק' ג שדמ]. דין - מדת הדין המיוחסת לבית שמאי(5)- העליה אל חקר עומק החכמה, היא החכמה הגדולה המופשטת ונעלה מכל רגש, בה כלולים כל השלמויות [עפ"י ע"א ב ח ד]. ע"ע חסד, מדת החסד המיוחסת לבית הלל. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, הלכה כבית שמאי לעתיד לבוא. דין - מדת הדין הקשה - ◊ מתיסדת ע"פ המבט של ענין היצורים כשהם מצד עצמם [ע"ר א צט]. דין - דינים - הגבורות°והצמצומים°[ח"פ 6]. דין - דינים - הפעולות המרעישות, המחבלות והנראות כמהרסות ומחריבות את העולם [ע"ר א קלד]. דין - דינים קשים - הדעות הרעות, שהן המביאות את המעשים הרעים [ק"ו קנה]. ר' במדור מונחי קבלה ונסתר, מתוק דינים. דין - כובד הדין - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "חבוט הקבר". דין - עומק הדין - הדקדוק היותר מכוון שבדין [קובץ ה קסד]. דין - שורת הדין - כל מעשה וכל הנהגה בפרטיותה בצדק וביושר, כתורה וכמצוה [עפ"י ע"ר א צח]. דליגה - פעולת הרצון°החפשי° ההחלטי מכל סטרא, ה"רצון־הפשוט"°, שאינו בדרך השתלשלות° מדרגא לדרגא [נ"א ה 26]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "זריקה". דלת - מה שסותם את החלל הפתוח [ע"א א ב נה]. דם - (בביטוי "דם יהודי" וכדומה) - "הדם הוא הנפש" הטבעית בגלוייה המעשיים [רצי"ה אג' ב שמג]. ◊ בו טבוע כח החיים, <והוא מצד עצמו משולל השלמות ובהמי, אבל הוא בטבע נכנע אל השכל והקדושה> [מא"ה ב רסט-ע]. ◊ בו טבוע כח החיים והרצון, <שאמנם מצד עצמו הוא בהמי ומשולל השלמות, אבל כפוף הוא אל כח השכל והקדושה הפועל עליו ומטביע עליו את צורתו> [ע"ר א רנח]. דמות - תוכן המציין בצורה מיוחדת וידועה איזה תאר מוגבל [ע"ר א נב]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, צלם, דמות, תבנית, צורה. דמות האדם - התוכן של מרכז העולם, הרצון°החפשי°, שיתעלה°, ויהיה, עם כל חופשו שהוא כשרון עצמי עדין, עזיז° ומתמיד בפעולתו לטובה° קבועה ההולכת ומתעלה [עפ"י א"ק ב תקס]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, אדם עליון כללי. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, צלם אלהים. ע' במדור אדם הראשון, "אדם הראשון", נשמתו בכל מלואה. דמיון - עולם הדמיון - האספקלריא־שאינה־מאירה°, המלאה הדר°, תבנית כל צורה מפוארה, כל חזון לב מרומם ומתעלה [א"ק א רמב]. דמיון - ע' במדור הכרה והשכלה והפכן. דעת אלהות° - הבינה היותר שלמה שלה - הכרת היחש האלהי אל העולם הכללי ואל כל פרט ופרט מפרטיו, החמריים°והרוחניים°, (כ)יחש הנשמה° אל הגוף°[עפ"י א' מח]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, אלהות, שני דרכים בהכרת האלהות. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, הבנה האישית של האלהות. ושם, הבנה הכללית של האלהות. דעת את ד' וההליכה בדרכיו - התרחבות הכח המוסרי°[ע"א א ה פג]. דעת ד' - תלמוד של חלקי התורה הנוגעים לבירורן של המדות והדעות [ל"ה 178 (פנק' ב קכב)]. דעת ד' ויחודו - ◊ דעת ד' ויחודו הוא מצד הנשמה° לבד [פ"א קעח]. דעת צור־העולמים° - דבקות בחיי־החיים°, המתעלה על כל גבול ומחזה עין בשר [עפ"י ע"א א (מהדורא בתרא) א ב]. דק - רוחני [עפ"י פנק' ד תלא]. ע"ע גס. דרור - הדרור האמיתי - הדרור המתאים להתכונה הפנימית הנטועה בנפש אשר עשה אלהים אותה ישרה°[ע"א ד יג יא]. ע"ע חרות. ע"ע חפש. דרישה(6)- האימות היותר גדול בה - הניסיון המוחשי [פנק' ג כד]. דשן - המחיה הגופנית של המאכל, המלא לשד ושמן, החומר המחיה, האוצר בתוכו כח חיים רב ועצום, החוזר לערך של חיים בהבלעו בגויה המצומצמה [ע"ר א כ]. דשן - "דשן ביתך°"(7) - התוכן התמציתי של הזוהר°האלהי°העליון° בצורה מוגבלה, הראויה להיות המזון המבריא, והנותן את המחיה להנשמה הבריאה, השוקקת אל הנועם° האלהי [ע"ר א כ]. דת - אמצעי עוזר להכשיר את המעשים, המדות, הרגשות, סדרי החברה החיצונים והפנימיים, באופן מתאים המכשיר את החיים ואת ההויה לדעת־אלהים°[קבצ' ב נט]. הדת המעשית - תוכנה, וכל הרגשות המתיחסים לה - רוח אלהים°בצבע° האומה [קבצ' ב פג]. דת - "אורתודוקסיה", נשמתה - תכונת דרישת־ד'°[עפ"י אג' ב ח]. רגשי דת - ציור°קרבת־אלקים° על דרך השכר והעונש [קבצ' ב ל]. דת - רגש דתי - רגש נשגב נטוע בנפש האדם מיוצר נשמתו, כדי להטביע בקרבו את היחש האמיתי שבין האדם לקונו, בתור היחש הראוי להיות בין יציר ליוצרו. [רגש ה]חובק בזרוע עזו את כל יסודות החיים והמוסר° הכללי והפרטי [עפ"י ל"ה 132]. עקרה של הדת - להרגיל את האדם בהכנעה ושיעבוד לאלהים° לפי מובן האדם בהוה. הרגל הנפשות לדביקות°ועבודת־ד'°, שממנו יתד ופינה לכל מוסר ומעגל טוב. מדה כללית מוסרית הנובעת ממקור ההכרה האמיתית של יחש האדם לקונו ולנשמתו הרוחנית [עפ"י ל"ה 81]. הכלל הכולל את הדתות - ההכשרה הרוחנית של האדם ביחשו לקונו על פי הרגש המוסרי הפנימי [ל"ה 82 (פנק' ב סג)]. רגש דת פשוט - ◊ מתבאר לאדם עפ"י השתדלותו להיות יותר קרוב לבוראו בדרכיו, מעשיו ודעותיו [עפ"י ע"א ב 384]. יסוד הרגש הדתי - הגעגועים אל הקדושה° ורוממות הנפש לאהבת־ד'° וכבודו ופחד גאונו [מא"ה ב מד (קבצ' א מו)]. ע"ע רוח האמונה. ע"ע רליגיוזיות, הטבעיות הרליגיוזית. ע"ע דת, בישראל, רגש הדת בישראל. ע' במדור תורה, תורת חיים. ע' במדור אליליות ודתות, דת, אצל כל עם ולשון (חוץ מישראל). ע"ע אידיאה דתית. דת - (לעומת מסורת°) - יסודה הפנימי של המסורת [ב"א 11]. דת - בישראל - אור־ד'°שבנשמת־(ישראל°), הבעת החיים היותר עצמיים והיותר פנימיים שלו, מה שנתן ונותן לו את הכל, שמעמידו על הרום העליון של במתי־ארץ, על המעמד של מורה האנושיות כולה [אג' ב רט]. "גופא דאורייתא", "נר אלהים בארץ" [עפ"י א"ת ב 217]. דת ישראל - המבוע של אור־ד'° בעולם [ל"ה 104]. רגש הדת בישראל - ◊ בא מהגעגועים אל הקדושה ורוממות הנפש לאהבת־ד'°וכבודו° ופחד הדר° גאונו; שכל התורה כולה היא הכנה לזכות את העולם (בעתיד) לדברים שעליהם מיוסד טבע הגעגועים האלה אל הטוב [עפ"י פנק' א קכג (מא"ה ב מד)]. ע"ע מוסר, רגש המוסר. ע"ע רליגיוזיות, הטבעיות הרליגיוזית. דתיות - הגילוי וההוצאה־לפועל, במחשבה ובמעשה, של התורה°ומצוותיה°[ל"י א לג]. ע"ע עבודת אלהים. דת - אצל כל עם ולשון (חוץ מישראל) - ע' במדור אליליות ודתות.
דבור חיצוני ודבור פנימי - מקבילים שני סוגי דבורים אלו לדיבור החול והקודש בע"ר א קצב: "הדבור בכללו יש לו כח כפול: דבור קדש, ודבור חול. דבור הקדש מוצאו הוא ממקור הדעה העליונה, יוצרת כל היצורים, "בדעתו תהומות נבקעו", ודבור של חול מקורו הוא למטה, מהציורים הבאים ומתרשמים בנפשו של אדם מכל מה שיש ביצירה".
ע' בהקדמת המהר"ל, תפארת ישראל, עמ' ב ג: שלא בירכו בתורה תחילה פירוש "שלא היו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל".