צ

צבצביה - (שם)(1) - צב' מצבאות, שהוא השורש של צבא, כלומר מקור החיל° להכוחות וההויות המרובים שבמציאות, וקשרות הרוחניות° עם החמריות° והפעול בפועל, והוכפל לכונה של חיזוק הרושם, וכמו שמכפלת הפילוסופיא את המושגים האוביקטיביים והסוביקטביים [אג' א רלא].

"צדיק דנטיר ברית" - ע' במדור הנטייה המינית, "מאן דנטיר ברית אתקרי צדיק".

"צדיק יסוד עולם"(2) - אנו מדברים ע"ד הצדק° בעצמו בהתגשמותו במציאות, וע"ד האידיאל של הצדק כשהוא זורח° בנשמה כשהוא מצוייר° ונשאף. אנו אומרים שהשאיפה האידיאלית של הצדק מלאה היא עושר של צדק יותר מהצדק המתגשם במציאות. הצדק המתגשם יונק־הוא־את־ברכתו°, מקבל את שפעו, מהאידיאל המופשט של הצדק. והאידיאל המופשט לא בכל עוזו יכול הוא להשפיע את צדקו על הצדק אלא ע"פ התוכן המצומצם הראוי להצדק המתגשם בעולמים לקבל. וזה הצינור המשפיע להצדק המתגשם במציאות הרי הוא מקור הצדק בדרך קירוב, כלומר מקור השפעת לשד הצדק להצדק המתגשם (והוא צדיק יסוד עולם) [עפ"י קובץ ו עג].
האורה המחשבתית של הרעיון העליון המשתרע ממעל לכל המצרים והגבולים. היסוד הנצחי, אור חֵי־העולמים°, הפורח באויר, ברום־עולם° [עפ"י ר"מ לה].
היסוד העצמיי עליו מיוסדה הצדקות°, שהוא איננו תלוי בשום בסיסיות צדדית, מגדלא־דפרח־באוירא° [שם לט].
צדיק עליון(3) - בכללות העולמים כולם, שכולם יחד הנם צדיק עליון אדם־עילאה° - יסוד־עולם°. אדם־אצילי° [עפ"י א"ק ב שע, שם ג קז (א"א 68)].
מכון אור עולמים [א"ק א קלח].
ע' במדור זה, הדר כבודו (של יסוד עולם, צדיק עליון הרצון העולמי, המחולל את החפצים כולם).

"צדיק וצדק" - ע' בנספחות, מדור מחקרים.

'צוקין' - 'ראשי צוקין'(4) - עמקי המחשכים° שבמציאות, שכל קלקולי החיים, כל הבלי השוא, וכל מרורות הרשעה°, מהן יוצאין [קובץ א קעב].

"צורתק" - (שם) - אור־האלהי° שבהויה הנגלית "צור־עולמים"°, ת"ק הוא מחצית מספר האלף°, הרביעי שבמספרים, הנחשב כסמל הרבוי, כלומר: הגלוי שבכל, וכח הפועל והמחזיק שבו, המטביע את החותם על אופני ההתגלות° וגוניה המיוחדים, הכבירים מאד [אג' א רלא].
"צורטק"(5) - קשר הצורות, כי כל הצורות שנצטיירו בעולם ממנו נצטיירו [ק"ה רצח].
כח מוציא הנפרדים יש מאין [פ"ה שלג].
ע' במדור זה, נקודים.

צחצחות(6) - האור° המחיה, המשיב את הנפש לאור מקוריותה האלהי°, השוטף בהדר° עוזו°, מהמעין־העליון°, המתעלה מכל ערך עולמים°, שהוא הולך ושוטף בשטפי נהורים, וזרמי חיים אציליים° בלתי סופיים, חדשים לבקרים, שהם, בעצמת הופעתם° משפיעים תוכן רוחני°, אציל באצילות־העליונה [ע"ר א כ־כא].
התענוג° הנפלא של תחית־המתים°, באור־החיים°, של העדן־העליון°, של טל אורות טלך, המשעשע° את הצדיקים ומשמחם בשמחה° עליונה תמיד. וציור° התענוג והשלמות של דעת־עליון־שבעליונים° (שעם כל גדלו וזהרו של התענוג הראשון, כלא הוא נחשב לגבי זה), זהו סוד חפץ־ד'° ואהבתו° שצדיקים קשורים בו, וכל נשמת־ישראל° בו דבקה°, וכל התמצית של האורה־האלהית°, המחיה את כל הבריות, ומתקנתם לסעודה־העליונה°, שם היא שרויה [עפ"י א"ק ב שעט].
זוהר הצחצחות הנשמתיות - חיי חיי מקור חי כל חיי העולמים, בסקירת עוזם וכבודם, בהבחנת הערצתם הבלי גבולית [עפ"י שם ג ס].
אור הצחצחות העליונות - עולם־אין־סוף° [מ"ר 295 (פנק' ד עט. קבצ' ב נו)].
תפארת הצחצחות - המוסריות העליונה בהוד קדשה [קובץ ד כג].

ציון - (הכנה ל"ירושלים של מעלה"°(7)) - כח המתנה שבתחילת יצירת הנפש שהולך ומתגדל בכח הבחירה°, שהוא כערך הכנה לגבי תכלית, ונחשב רק כנקודה° וציון לדרך קודש של ירושלים־של־מעלה°, שעולים אליה כפי קדושת הבחירה ויתרונה. הנקודה שמתעלית ביתר שאת לפי התגברות הבחירה לטוב° [עפ"י מ"ר 82].

ציפור שמים(8) - נפש חכמה העולה בהשגתה ע"י גדפין שלה למקום° גבוה [מ"ר 436].

"ציפורים" - הציפורים הטסות, קלות התעופה, מכירות הזוהר° החפשי° והנחמד - הנשמות העליונות, שלא נכנסו עדיין בגופים, הנשמות העתידות להבראות, שוכני ערבות [עפ"י א"ק ד תקג].

צלם - כמו לבוש°, רוחני־גשמי, שהוא אמצעי ומאחד בין הגוף והנשמה [פ"ה רלה].

צמצום - הצמצום(9) - ההשגה היותר עליונה [מ"ר 521].
שצמצם הוא ית' הנהגתו כדי שתהי' לנו השגה ודבקות° בו ית', שזולת זה לא היתה מציאות לנבראים שיקבלו החסד היותר גדול והטובה היותר שלמה(10) [עפ"י פנק' ג קסח].
צמצם רצונו בבריאת העולמות(11) [הסכמות הראיה 105].
מיעוט התגלות האלהות° הכללית, להתראות פרטים ומציאות יש נפרד [עפ"י ל"ה 135].
ריכוז מלכותי(12), המכונן השלמה בלתי פוסקת המתעלה°, בגרעון המכשיר את התוספת°, בצמצום המכשיר את ההרחבה [עפ"י א"ק ב תקכח].
הצמצום הקדמון - כינוס היכולת־המוחלטה° שגרם התגלות חק הנמנע°, שממנו מתענפים כל הנמנעות המוכרחות, שכל האורות° הנפלאות של כל הגדולות°, של החסדים°, של גבורות הגבורות°, ושפעות הכחות של היכולת העליונה, הבלתי גבולית ואין סופית, מתרא[ות] על ידם דוקא. <מעיקרא חשוכא והדר נהורא> [עפ"י קובץ ז נג].

צמצום - צמצום האורה° - ירידתה מחסנה° והגעתה אף עד מחשכים בצמצומה, לצורך הערכת מהותה. כשהאידיאלים° הנשגבים°, העומדים במצב התוהו°, בשורש הנשמה° ומקור שאיפותיה, מתגבלים בגבול וגדר ידוע, ומתקדרים ויורדים מחביון־עזם°. כשהם מקבלים יתרון מעשי ותפיסת־יד של פעולה על ידי הגדרתם, והטהר־העליון° שהיה להם לפני התגלמותם בגדרם המיוחד חדל מהם [עפ"י א' קלב].
יסוד החיים האלהיים שאינם פוסקים והם מחממים גם את כל הכוחות היותר משתפלים כדי להביא הכל לתעודת החיים הגבוהה ההולכת ואור. צמצום האורה האלהית המתרוממת מעל כל, כדי להעמיד את הצביונים הפרטיים מרובי הגוונים° של החיים, שם האוצר גנוז של חיי עולמים ושם חיי המלוכה המתקבלת באורח התמלאות־חיל־של־נפש־עיפה, אחרי אשר תשגב עז, אחרי אשר עולם־מלא יוסד בכל הליכותיו ועליו יקרא שם מלא. אחרי הצימאון הבא מחזקת החיים והרגשותיהם המתפרצות, חמדת עולמים להשגב באור־חיים° אלהיים מרוממים מכל, (לכש)יבוא נחל־העדנים° המתרחב והיה ד' למלך על כל הארץ, והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד [ע"א ד ו מא].

צנור - הוראתו - הגבלת הענינים בסידורם [ע"א ב 225].

"צרורא דלעילא דביה חיי כולא"(13) - היסוד הכללי° [א"ק ג קמז].

  1. בתי מדרשות, ח"ב מדרש אותיות ר"ע השלם נוסח א, אות א, ד"ה שבעים שמות של מטטרון.
  2. ע' שערי צדק לר"י גיקיטילא, השער השני, ד"ה והמדה הזאת נקראת - צדיק.
    הפורח באויר - ע' זוהר ח"א לז:, מגלה עמוקות עה"ת ויגש "שיוסף הוא סוד מגדל פורח באויר (משלי יח) מגדל עוז שם י"י ב"ו ירו"ץ בגי' מטטרו"ן דרגי' דיוסף".
  3. צדיק עליון, אדם עילאה - יסוד עולם, אדם אצילי - להסבר הזהוי בין אדם עליון אצילי לצדיק עליון ע' זוהר שמות ע. ואור החמה לר"א אזולאי דף פז. ד"ה ועוד פי' ב' כללא דכל תולדות. ושם ביחס לדברי הזוהר שם ע: ד"ה אדם איהו ברזא דלעילא וגו'.
    ביחס ליחס שבין איש שהוא צדיק יסוד עולם, ובין צדיק עליון יסוד עולם מציין הרב בא"ק ג קז "הצדיק היחידי הפרטי שואב הוא את אור צדקו משפעת טל צדיק עליון, של אדם עילאה זה, הכולל כל היצור כולו, שכולו ביחד שואף ופועל הוא טוב נפלא, אשר כל רעיון לא יכילהו, ומנובלות אורו כל טוב נמצא, וכל עדן וגן, וכל נשמה ועולם מתמלא רוח חיי עדנים, רוח גבורה וקדושה, עד כדי לתן מלכות למלכים, נבואה לנביאים, שירה לשרים, גבורה לגבורים, וצדק לצדיקים".
  4. במגיד מישרים, אחרי מות "והנך סוכות דהוו מירושלים ועד צוק הוו רמיזין לעלמין דשלטו בהו קליפייא". ובכתבי הרמ"ע מפאנו, מאמר היסודות, ד"ה ודע, "וגם הנה ארץ גזרה שזכרה תורה בסדר יום הכפורים שהוא בית חדודו של צוק דמתניתין, מרכז לשוממות העולם והן מרכז לגיהנם".
  5. בפי' ס"י המיוחס להראב"ד בהקדמה: "סוד הצורה שאמר כי בי"ה ה' (תפארת שבתוך הבינה) ולכן נקרא צורט"ק פי' קשר הצורות כי כל הצורות שנצטיירו בעולם ממנו נצטיירו". ובקל"ח פ"ח לרמח"ל, פתח לט: "לנפרדים עצמם צריך שימצא כח אחד גורם להם הצורה בדרך מה שהם מצטיירים, הוא העומד על הנפרדים עצמם להעמידם בצורתם, והוא הנקרא בספר יצירה (הכוונה כנראה לפי' המיוחס להראב"ד הנ"ל), צו"ר ט"ק, ובו יש כח להוציא הנפרדים יש מאין, לפי בחי' שיהיו ענפים שלו, בהיותו מין הארה אחת שאין לה להוציא ענפים אחרים אלא נפרדים, יש מאין לפי בחינתה. ואמנם כח זה אינו נמצא בספירות מצד עצמם, פירוש - אינו הדרגה אחרונה שבאורות הספירות, יען הוא נמשך לפי היש מאין שאינו הדרגה. כי בהמצא נפרדים, שהם בריאה יש מאין, נמצא ההתפשטות מן הספירות עליהם, להמציאם כמו ענפים להתפשטות ההוא. והנה יש הפרש בין מה שהיה נכלל בזה העולם מן דמות אדם בדרך הנהגות, ומה שנכלל בו מדמות אדם בדרך ציור המראה. כי אותו של הנהגות היה יכול להמצא כולו בכל ענפיו, שאינם אלא אורות, כמו השורש. אך אותו של הנפרדים לא היה יכול להמצא אלא הכח צו"ר ט"ק בפועל, וענפיו בכח, שכבר יש בטבעו ומהותו להוציא ענפים נפרדים ממנו לפי כל פרטיו, מה שאין כן שאר הספירות, שאין בטבעם אלא להוציא אורות אחרים שיהיו ענפים להם".
  6. ע' זוהר ח"א רכד:, ושם ח"ב רי:־ריא. ובפרדס לרמ"ק, שער הצחצחות. ובשערי קדושה לרח"ו ח"ג שער א. ע"ח, שער א ענף ד "ואל יעלה בדעתך כי הי"ס הנקרא אצלינו בס"ה י"ס דאצילות, אל תטעה לחשוב שהם יותר ראשונים וגבוהים מכל מה שנאצלו, כי כמה עולמות קדמו עליהם ולרוב העלמם לא שלחו בהם יד להזכירם בס"ה אלא ברמז נפלא [...] בענין א"ק לכל הקדומים, [...] כמה עולמות אינון סתימין דאינון מתלבשין ומתרכבין בספיראן כו' [...] מרזא דמחשבה עילאה דלתתא כולהו איקרו א"ס כו' [...] כמה מדרגות על מדרגות לאין קץ ומספר קדמו להי"ס הנקרא אצלינו בשם י"ס האצילות. והנה הגאונים הסתירום במתק לשונם וקראום עשר צחצחות על [גבי] כתר עליון וכיוצא בדברים אלו ועם היות כי אין קצבה אל העולמות שבמקום הזה כי הם אלפים ורבבות". ובעמק המלך, הקדמת המחבר, הקדמה שניה, פרק חמישי. ובקהילות יעקב ע' צחצחות. ובירים משה לרמח"ל עמ' קכז־ח. ובמים אדירים לרמ"מ משקלאב, עמ' טז. ע"ע לשב"ו, חלק הביאורים, שער דרושי עגולים ויושר ענף ב, אות כח, ד"ה ואין כוונתי, שמסביר שהנודע ומבואר בדברי רח"ו בהא"א דאצילות, כן הוא בהעלם על דרך זה ג"כ בהא"ק, שהוא הא"א דכלל העולמות, הנה ישנו גם בו ועליו, כל בחי' הצחצחות העליונים אשר בא"א דאצילות, והנה הם הטהירו עלאה ואויר הקדמון אשר הם כלל העולם דהקו וצמצום, שהוא באמת עולם מיוחד בפני עצמו, אמנם הוא מאיר בא"ק וכלול בו ג"כ. ישנם מא"ק ולמעלה עד א"ס המקיף כמה עולמות וצחצחות עליונים באין שיעור וחקר.
  7. ציון לעומת ירושלים - ע"ע אג' ד ריז. מ"ר 83־82.
  8. ע' ת"ז קג. "צפרי שמיא דאינון נשמתין קדישין". וע' ניצוצי זהר שם ס"ק א. ובשערי זהר עמ' 266, ערך צפור, ובהערה סא שם. ובמלאכי עליון, ערך סנדלפון, הערות טו, טז. ע' זוהר ח"ג ריז: "'אשר שם צפרים יקננו' בטוליהון מקננן נשמתהון דצדיקייא". ובעבוה"ק ח"ד פרק א (מת"ז תיקונא שתיתאה, כג.): "נשמתין דאתקריאו צפרים". ובאור החיים עה"ת, ויקרא יד ט "שתי צפרים חיות טהורות הם שני משיחים, ונקראו צפור כי כן יתכנו נשמות העליונות כידוע". ובאדיר במרום ח"א (מהדורת ספינר) עמ' ס: "הצפרים המקננים בענפים, והם כמה נשמות התלויות בהם". ובמלבי"ם, שיר השירים ב יב ד"ה עת הזמיר "כי הנפש האלהית יש בה שתי מדרגות: א]. נשמה אשר בגוף הבלתי נפרדת ממנו כל ימי חייו; ב]. מדרגה גבוהה הנקראת חיה ויחידה הבאה אליו ממרום לפי מעשיו וקדושתו והיא נפרדת ממנו בעת הסתיו ותרדמת הנפש. והנה הנשמה במדרגה הראשונה דומה כצפור הזמיר וכו'. ומוסיף לומר וקול התור שהיא מדרגת החיה ויחידה הנשפעת ממרום וכו'". ע"ע מלבי"ם, במדבר יט, תורה אור, בבאור אגדת רבב"נ "החכמים בחידותיהם יכנו את הנפשות בשם עוף השמים וצפרים" וכו' ע"ש. ע"ע א"ק א קפג, א' ק, קה, קנח.
  9. הצמצום, ההשגה היותר עליונה - במגן וצינה לריא"ח ע. הוא ית' בבריאת עולמו נתן לנו רשות להשיג ממנו פעולותיו לפי ערכינו הוא סוד הצמצום.
  10. שזולת זה לא היתה מציאות לנבראים שיקבלו החסד היותר גדול והטובה היותר שלמה - "זו כוונת מה שנאמר בדברי חכמי האמת שבלא הצמצום לא היתה מציאות לנבראים". עפ"י פנק' ג קסח.
    החסד היותר גדול והטובה היותר שלמה - בפנק' ג קסז: "ההשגה והידיעה אין טוב למעלה ממנה בכלל, ותגדל הטובה לפי חשיבות הידוע בידיעה והמושג בהשגה ולפי כבודו וערכו; ובתנאי שהמשיג נמצא בודאי כאשר הוא משיג - שתהיה השגה כזאת הדבקה בו ונאותה להנהגתו, שאז יתענג בתכלית על טוב הידיעה השלמה". ע' במדור זה, "אין בטובה למעלה מעונג". ושם, "עולם חסד יבנה".
  11. לשון הגר"א בליקוטים בסוף סדצ"נ, ד"ה סוד הצמצום. ובמסכת אצילות "שצמצם הקב"ה אורו".
  12. צמצום, ריכוז מלכותי - ע' במדור זה, מלכות אין סוף. אמנם בביאורו של ריא"ח בס' גנזי מרומים למסכת אצילות "סוד הצמצום היה בשביל ליתן מקום לבריאה ולגילוי כבוד מלכותו ית', וליתן מקום לבחירה. ע"י השתלשלות המדרגות שיהיה נמצא בסוף כל המדרגות כח הרע, ולמצוא רשות המתנגד לרצון העליון. וזה בא מצד העלם כח שלימותו ית' הבלתי בע"ת להיות נמצא לנמצאים בכח גבול ותכלית בכדי שעי"ז יהיה השתלשלות המדרגות בכדי ליתן שכר ועונש".
  13. ע' זוהר ח"ג כה. שער הכוונות, דרושי קידוש ליל שבת, דרוש א ענין סעודת שחרית דשבת. פזמון האריז"ל "אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא".