"סובב כל עלמין" - יסוד הקדושה° (ש)הוא למעלה מן הטבע°, לא רק מן הטבע הפשוט, כי אם גם מן הטבע השלם הרוחני°[מ"ר 491]. "סובב כל עלמין" - המקור העליון שלמעלה מכל עולמיות, וההואה של עד שלא נברא העולם וחוץ לעולם, שהוא מגיע ובא אל העולם, בכל רחבו ורבויו, ומקיפו ויוצר צורתו [א"ל קכ]. ע' במדור זה, "ממלא כל עלמין". "סובב כל עלמין וממלא כל עלמין"(1)- יסוד הקדושה° הוא למעלה מן הטבע°, לא רק מן הטבע הפשוט, כי אם גם מן הטבע השלם הרוחני°, ועם כל זאת, התשוקה הנפשית לקדושה, מלאה היא את כל רוחב הבריאה כלה [עפ"י מ"ר 491]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, סובב וממלא. סוד - ע' בהגדרות המבוא למדור זה. יסוד הסוד - ע' שם. "סוד ד' ליראיו" - ע' בהגדרות המבוא למדור זה. "סוד ד' ליראיו" - יסודו - ע' בהגדרות המבוא למדור זה. סוד מים אחרונים, נגד מלח סדומית, המסמא את העינים - ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, מים אחרונים. "סוסי אש" המה אתוון דאורייתא(2) - במה שאין האדם משיג מעומק הרעיון בכחו העצמי, מתגדל כח היצירה ע"י חבורו עם האות שבתורה, ועולה הרבה יותר מכחו, כמהירות הנסיעה ובטחונה ע"י הרכב [א"ת ה ד (פנ' כט)]. ""רכב אש וסוסי אש"(3), אינון אתוון דאורייתא" - ע"י כחם של דברי־תורה°, גלי אורה של עצמיותה של הנשמה הישראלית נפגשים עם מקור חייה, ועם נשמת האדם בכללה, ועם הגוונים המרובים של האורות הנשגבים, והמחשבות הולכות ומתגברות, הולכות ומשתלבות°. <וע"י כך מתכפלים דברי התורה בהשפעתם בערך מרובע(4) ההולך ומתגבר> [עפ"י מ"ר 290]. "סוף מעשה במחשבה תחילה"(5)- כל דבר יצא לאור בעתו ובזמנו באופן המתאים להחפץ־הכללי°[ע"א א, הקדמה, יג]. כתר־מלכות°[מ"ש קכא (מא"ה ב טו)]. "סטרא אחרא" - "אל זר", שאין הפעולות שנעשות מצדה נפעלות בתורת צל לדברים העליונים שפועל הוא ית' בערכו [פנק' ג קמה]. ע' במדור זה, "סטרא דשמאלא". "סטרא דימינא°" - סטרא דקדושה°, צד הטוב°[נ"א ד 40]. "סטרא דשמאלא°" -סט"א°, צד הרע°[נ"א ד 40]. "סיהרא באשלמותא"(6) - כאשר הכל על פי כלל סדר העולם הוא מתוקן [עפ"י מא"ה א נט]. "קיימא סיהרא באשלמותא" - <בימי שלמה, נתמלא ישראל בכל עז עצמיותו. עזו רוחו וחסנו, הכרת עצמיותו וכחו לאלֹהַ נגדלו>. דרכים גדולים, ורעיונות כלליים אדירים, נתמלאו הלבבות של האומה לכללה ואישיה [ע"א ד ה כח]. התנשאה המחשבה הישראלית עד כדי היקף עולמים. נשמת־ישראל° בהופעתה, בעצמיות סגולתה°, ההכרה הפנימית בגאותן וגדלן של ישראל, נגמרה כבר באומה, ועת דודים הגיעה, ונבנה בית עולמים בהדר וגודל [קובץ ו רעד]. הבעת עושר האידיאה־האלהית°והלאומית° המשולבות זו בזו בהתאמה הרמונית בהדר°תפארת° כבודו ועז החיים שהתגלה באותו תור הזהב שבפריחת ימי שלמה°, בבנין הבית הראשון [עפ"י א' קו]. "סכלות מעט"(7)- נקודתה הפנימית (של הסכלות), שהיא מחזקת את אור כל החכמה. אותו הציור° שלעד לא יוכל להזקק בלבו של אדם, שלעולם ימצא המדע, שצריך לציירו יותר מבורר, יותר מעודן, (ש)הוא הנושא של כל הזיקוקים והרדיפות השכליות המוסריות וכל התנועות הטובות של החיים הכלליים והפרטיים [א"ק א עו (א"א 50)]. ע' במדור זה, "אין". ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, הבל הבלים. ושם, תכלית הידיעה שלא נדע. ע"ע לילה, "מדת לילה", עילוי מדת־לילה, שבאה אחר היום. ספירות(8) - המגמות° הטובות הניכרות לנו, שהכל הוא גילוי אלהות°, הנכנסות במחשבה וכוונת הלב [עפ"י קבצ' ב קכג]. מה שנתגלה לנו מרצונו ע"פ פעולותיו [פנק' ג ס]. חק השגת האלהות° שבזמן עולם־הזה [פנק' ג קסו]. כוחות התגלות הבורא בנבראים [שי' א"ש 126]. ע"ע אידיאליות. ע"ע אידיאלים. ע' במדור זה, אורות. ושם, מדות ושמות, לעומת ספירות. ספירות נקראות בשם 'אורות' ובשם 'ספירות' - <ספירות מלשון ספיר ע"ש הזוהר והבהירות. הספיר, עליו לבדו תחול הראיה; אבל האור, אמצעי הוא לראות על־ידו דבר אחר>. חק השגת האלהות° שבזמן עולם־הזה הוא העיקר בשם ספירות סתם; והיינו שבעוה"ז תכלית כל העסקים דבקות השגה זאת. אמנם יכינו את הכלים° המקבלים להשגה יותר מעולה ג"כ בתנאי הדבקות°. א"כ, כשהדיבור בספירות, מצד השגת התכלית לפי ערך העולם הזה, יקראו בשם ספירות; וכשידובר בהם מצד שמביאים לקבל אור יותר מופלא, הם אורות [פנק' ג קסו]. ספירות עליונות - גנזי שחקים, ששם חביון־העז°, ושם כל התכונה הכללית של מערכי ההויה, מסבותיה ומגמותיה°, צפויה היא ונערכת [ע"ר א ריד]. "ספר וסיפור"(9) - "וברא את עולמו... בספר וספור" - בהוית העולם וההנהגה הכללית, גווני הסבות° הממלאות את כל חלל המציאות גם הם (כאורח הרעיונות) מורכבים מסבות בודדות בתור אותיות° הממלאות תיבות וענינים [עפ"י ע"א ב ט מא]. ספר של הקב"ה° - הספר של הקב"ה(10) - העוה"ב° עצמו [אג' ב קפט]. "ספרך אשר כתבת"(11) - התורה במעלתה הגבוהה מערכם של ישראל, שאינם יכולין עדיין לקבלה ויקבלוה לעתיד. יחס הספר לכתיבתו ית' הוא מצד ערכו הנעלה הגבוה מערכם של ישראל [ע"א א ה ס 145]. סתים וגליא - ע' במדור זה, קוב"ה דרגא על דרגא סתים וגליא וכו'.
ע' ק"ה קכג־קכה שמביא זוהר ח"ג רכה. הקדמת ת"ז (מהד' וילנא) דף ו, תי' נז, ותי' ע דף קמא. אמונות ודעות לרס"ג סוף מאמר שני. שיר היחוד ליום שלישי "סובב את הכל ומלא את כל". ובס' הנצחון לר' ליפמן פ' ואתחנן, עה"כ וידעת היום בשם בעל הרוקח "הבורא ממלא כל העולמים, וחוץ לעולמים". ובאלימה רבתי לרמ"ק, מעין א תמר ד פ"א "הכל בו, והוא בכל, וחוץ הכל". וע"ש בק"ה עוד וע"ש קצג הערה קנב. ע"ע שערי אורה להרד"ב, שער הפורים, ב־ה. וע' הממדים, הנבואה והאדמתנות לרש"ט גפן, תורת הנבואה הטהורה, מאמר ראשון, עיון בהתחלות הראשונות, פרק עא. ע"ע במדור פסוקים ובטויי חז"ל, תכלית הידיעה שלא נדע, ובהערה שם.
תיקונים, זוהר חדש, קט: "אורייתא באתוון דאינון סוסי אש". ע"ע לקוטי תורה לרש"ז, שיר השירים, דף ב עמודה ד, ודף ג עמודה א: "והאותיות שרשן מבחי' אויר שהוא מקור האור וכו'" "ולכן נק' האותיות סוסים שמגביהים מאד למעלה, והרוכב על סוס, הסוס ישאנו למקום רחוק שלא היה יכול להגיע ברגלים כו'. וכמ"כ עד"מ בשומו כל מחשבתו באותיות מגביהים ומעלים אותו למקום גבוה", עש"ע, ושם דף יא עמודות ב-ד ד"ה לסוסתי. ע"ע שערי אורה להרד"ב, שער הפורים, סי' יז: "צירופי אותיות נקראו סוסים, כי ענין הסוס הוא בחי' התגלות האור שמתגלה ויורד למטה שזה נמשל לסוס". עע"ש סי' יח. (ע"ע הקדמת ת"ז, ח. וסוף תיקון ה, כ:. ובתנד"א פ"ה). ע"ע קבצ' ב ס [22], ושם, קכז [41], פנק' ג שמח סי' מה. ושם, שמז סי' מב "שעמד על יסוד נשמתו, והמעין העליון, מקור הזיקוק ועומק הנהרה, כבר מפכה בו בחזקה, אותו שעומד על רגלי עצמו והמים העליונים שותה הוא לרויה, לא טיפין טיפין הנשאבים מכד וצרצור". (ע' א"ק א עח: "מדתו של רב המנונא סבא, דלא הוה שאיב מכדא, דאיהו כ"ד ספרין דאורייתא, אלא הוה שט בימא רבא, מקור התורה").
מלכים ב ב יא.
ע' א"ק ב תמד. שיר מרובע.
כתר־מלכות - חמדת ימים, שבת קודש, פרק ה "סוף מעשה במחשבה תחלה הוא סוד המלכות שהיתה גנוזה בעצמותו יתברך, כי בה ראוי לבנות העולמות". עש"ע. וע' ביאור הגר"א תז"ח דף נ.
קיימא סיהרא באשלמותא - זוהר ח"א קנ. ח"ב פה.
קהלת י א. זוהר ח"ג, מז:. ע"ע א' אורות התחיה נח. ע"ר א ל־לב. ש"ק, קובץ ה קל. ושם, קובץ ח כו. א"ק א קל, רג־ריב. ע"ר ב סא ד"ה מזמור. ע"א ד ח ט. ושם לו. ח"פ דרוש ב, דף כה: בשם היונת אלם, פרק ג "החומר מתעלה מצד שהוא יותר נצחי מהצורה, כי הצורה נעדרת ואחר כך תבא אחרת והוית החומר עומדת הכן לקבל צורה תמיד". גבורות־ה' למהר"ל פרק כט ד"ה ועוד תעמיק. נוצר חסד פרק ה ז ד"ה גלם, וחילופיהן בגלם. דברי סופרים לר"צ, סי' יז.
עפ"י מאמר הויכוח לרמח"ל סי' קכב-קכז (שערי רמח"ל עמ' פב-פג): "בין בבריאת העולם, בין בהנהגתו, הקב"ה פעל בדרך בני־אדם שעושים הדברים מעט מעט. (בספר חוקר ומקובל מוסיף: בכח חזק לפעולה גדולה, ובכח קטן לפעולה קטנה). כן כל המציאויות עשאם ועושה אותם בהדרגה זאת. בדרך משוער. ועל כן יש לנו מקום להתבונן בהם. וחלקי הדרך הזה ומשפטיו הוא מה שאנו מבינים. לדרך ההדרגה אנו קוראים ספירות. ונמצא לכל פעולה ופעולה שנמצאת בתחתונים - שורש אחד בדרך ההדרגה הזה. בהבנה ובהסתכלות נבואית רואים כל חוק שאנחנו מבינים בדרך ההדרגה - אור אחד. נמצאת עתה כל ההדרגה מפורשת באורות". מה שנתגלה לנו מרצונו ע"פ פעולותיו - מלחמת משה לרמח"ל דף ה ע"א, "לרצונו הבלתי תכלית קראוהו א"ס, ולרצונו שהוא פועל בגבול קראוהו ספירות".
ס' יצירה פרק א א "וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר ספר וספור".
ע"ע ז"ח, מדרש הנעלם נח טו. כג., י' מאמרות לרמ"ע חקו"ד ח"ב יא, וביד יהודה שם ב.