מ

מאור - אור הדבק בחומר וכלי [עפ"י פנק' ג קסד].
מאורות(1) - אורות° שהם מופיעים° בתוך הכלים° [ע"ר א רמא].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, 'אור' לעומת 'מאור'. ע"ע מאור.

"מאור גדול"(2) - (ברזי הנפש) - השכל [א"ק א רנג, קבצ' ב פו 54].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, חַמָּה.

"מאור קטן"(2) - (ברזי הנפש) - הרגש [א"ק א רנג].
הדמיון° [קבצ' ב פו 54].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, לבנה.

מאור עליון(3) - המאור העליון - השפעה° של הוית הישות, הרוחני°, האצילי°, השכלי° והמוסרי°, הקדוש° המצוחצח° [א"ק ב תקכד].

"מאן דנטיר ברית אתקרי צדיק" - ע' במדור הנטייה המינית.

"מאן דנפח מתוכיה נפח"(4) - (הנשמה, "אתה נפחתה") - כח מפעל הנפיחה בא מתוכיותו הפנימית העצמית של הנופח - עיקרה של הנשמה הוא הגעגוע° האלהי העליון, הצמאון° האדיר להכלל באוצר האור, בחיי החיים העליונים, מקור כל החיים ושרש כל ההויות [ע"ר א סז].

"מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא, וכו' מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא, לית ליה חולקא הכא" - דאמר ריש מתיבתא דבהיכלא דמשיח(5) - קירוב הגאולה° יבא דוקא ע"י ההשתדלות להפוך את הכחות הרעים לטובים, ולא לדחות את הרעים [ג"ר 71].

"מארי דתיובתא" - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, "בעל תשובה".

"מארי שבת"(6) - מתעלים בהדרכה השכלית המלאה, שאין צריך עמה כי אם מנוחה וקדושה° ועונג°. עליהם נאמר "כל הקורא בתורה פטור מן התפילין"° [פנק' א קמח].

"מאריה דחובא דחיק" - מליצה טפוסית בספר האידרא(7) על התביעה לאורה רוחנית, הטבועה בנשמת ישראל ובעולם הכללי. התביעה, הבאה מהאיחור של התשלומין של החוב (ביחס לאורה הרוחנית), וכשאין הספוק מתמלא עושים החיים את פעולתם ליבש ולהרס, <ואח"כ צריכה הרפואה לבא בצירופם של כמה מיני תבלין, שלא היו נדרשים כלל אם היתה הרויית הצמאון באה בעתה בלא התנגדות> [אג' ב רלג].

"מגדלא דפרח באוירא"(8) - יסוד העצמיי, שאיננו תלוי בשום בסיסיות צדדית [עפ"י ר"מ לט].

מגיד(9) - גילוי מחשבות מלוליות נשמעות כמפי מגיד [פ"ה כ, יסוד הדברים קבל מפי הרב].
שמיעה כדבור פנימי, כמו מפי מגיד [שם].
ר' במדור הכרה והשכלה והפכן, הרהור.

מדות - (המדות האלהיות) - האידיאלים° האלהיים [פנ' קמד, קנ].
מדות ושמות, לעומת ספירות - המדות שבמקרא והשמות הם מצד עצמו (של הקב"ה) ומסודרים גם בהמשכם בתפילה לפי סדרם הישר ממקורם מלמעלה למטה, אבל הספירות° הם כחות התגלותו בהויית הבריאה והתאצלות השפע° בה מסודרים הם בזה לענין התפילה למפרע מלמטה למעלה [שי' ב 22].
מדות עליונות - המדות העליונות - אבני הבנין של ההויה, מספר° הימים של מעשי בראשית, המקיפות את חלל היש בסדר זמנים [א"א 160].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ימי עולם. ע' במדור זה, "שבעת ימי הבנין". ע' במדור זה, ספירות.

מ"ה - (שם במילוי מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א) - תפארת° עולם, העולם האידיאלי, הטוב°, השופע ומשפיע ומאיר לעולם העשיה [פ"ה תמ].
ע' במדור זה, ב"ן (שם במילוי ב"ן, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה).

מוחין דגדלות - ההכרות הכלליות [צ"צ א כב].

מוחין עליונים(10) - המחשבות הכוללות כל מראש ועד סוף, שהן מחוננות כל, מאשרות כל, מתקנות° כל ומפארות° כל [קובץ ז קלח (ג"ר 97)].
מוחין - אורות° [עפ"י אג' ג כב].

מותרי מוחין(11) - סעיפי אורות°. "קצות שערות° הראש° והזקן°" [אג' ג כב].

"מזיקי־עלמא° אינם יכולים להסתכל באור־המקיף°"(12) - מתמסמסים הם ההבדלים הפרטיים, כשהכלל המקיף זורח באורו הבהיר. <לא הפרטים הם המתמסמסים, לא ההויה יורדת היא מעשרה, כי "שמש ומגן ד' אלהים" ו"לא תהו בראה לשבת יצרה", אבל> אותם ההבדלים הניגודיים, שגורמים שכל פרט מעכב על חברו, שכל הגיון סותר את משנהו וכל קבוצה אנושית צוררת את רעותה, וכל יחיד מהאישים מתנשא לאמר: אני אמלוך ואפסי עוד, תוהו° זה ודאי שב גם הוא לתיקון° ע"י הזרחת° האוביקטיביות, והם משתברים מגבורת הריסותם המחבלת [אג' א שג].

מזל - "במזלא תלייא חבורא דלהון"(13) - חק המציאות של ההויה [שי' ב 41].

"מחצדי חקלא" - ע' בהגדרות המבוא למדור זה.

מ"ט שערי° בינה°(14) - האור־בעצם°, אור־חדש° של תשובה־עליונה°, גילוי אמתת המציאות המשוכללת בהופעת° הקרנת הזרחתה° [עפ"י ח"פ לב: א"ש ד יא, ב"א ד יא].
ע' במדור זה, חמשים שערי בינה. ושם, שער החמשים.

"מטייל בפרדס" - ע' בהגדרות המבוא למדור זה.

מטרוניתא(15) - כנסת־ישראל° [אג' א עז].

מי הבריכה־העליונה°(16) - שטף החיים העליונים [עפ"י מ"ר 160].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, פלג אלהים מלא מים. ע' בנספחות, מדור מחקרים, אמונה.

מים עליונים(17) - המים־העליונים - מי בראשית°, יסוד כל הישות ההולכת ובאה בהמון גווניה°, ההולכים ומפכים בעושר אין חקר [פנק' א תג].
החכמה המושפעת ממנו יתעלה, החכמה האלקית [מא"ה ב רסז־ח].
עלמא דאתי, סוד הבינה° [מ"ר 441].
מים עליונים - הזרם הגדול, כל הררי האור° והאש הרוחניים° שלמעלה מן ההכרה, הסובבים אותנו, המזדעזעים תמיד, וגורמים זעזועים נשמתיים° גדולים בקרבנו [א"ק א קפז].
השכלול־הפנימי° של קודש־העליון°, החפץ הבהיר בעליוניות מגמתו°, שכולו אומר כבוד־אל°. השכלול הפנימי של גדולת הדעת, קדושת הרצון, עילוי החיים, הנצח וההוד, הקדושה והתפארת המלכותית שבכל נשמה [עפ"י שם ג קפא].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מים עליונים.

מים תחתונים(17) - הזרם הגדול, אותם התהומות העמוקים שלמטה מן ההכרה, השואנים, הומים ושוטפים, ומשבריהם וגליהם פוגעים בנו, ואנו מתרעדים ומשתטפים עמם [עפ"י א"ק א קפז].
המחשבות וההרגשות כולן, המתפשטות בכל הנפשות באימוץ רצון והרחבה סוערת לשכלולו־החיצוני° של העולם, בתיקוני החברה, בשיפור החיים, בכונניותן° של כל חמדה ועונג לבב [עפ"י שם ג קפא].
חכמת האדם בהשגתו ועיונו, החכמה האנושית [מא"ה ב רסז־ח].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, רקיע.

מים תתאין אינון בוכים ובען לסלקא לעילא(18) - הפלגים יבלי המים של החיים העליונים של הנשמה הטהורה, במעמקים הם זורמים, במעמקי הטבע הגופני ובתחתית הבשר והדם הנם הומים ורועשים, אמנם מתפרצים הם אל על, צועקים ובוכים, מתנודדים וקובלים, מתאמצים ומתפתלים הם באין הרף לעלות אל הרום, להגלות בצורה מאירה חיה חיים שלמים, מלאים זיו הוד ופאר הדרת גבורת־קדשי־קדשים [עפ"י א' מו].

"מיתה"(19) - נפילת ערך° [ע"א א ה ס].

מלוכה עליונה - מלכות־אין־סוף° במובן העליון - היכולת־המוחלטה° ליצור הכל, לברא כל. הים האוירי־העליון(20) של כל האפשרויות האין סופיות. נזר כל ההתגלות של המלכויות כולן [עפ"י ע"ר א מו, מז].
שרשן המיוחד של ההויות כולן במקור האחדות־המוחלטה°, ראשיתן של ההויות, מקורן הנעלם, רז היכולת העליון, שהוא תמיד בפועל בכל שלמותו התמימה [שם מח].
ע"ע אדנות מוחלטה.

"מלך" - בחי' ז"א° המקנן ביצירה° [מ"ר 423].

"מלכא בלא מטרוניתא לאו איהו גדול ולאו איהו מהולל"(21) - הידיעה האמיתית, שהיא תכלית הכל, אם היא בלא הנהגה כלל אינה שלמות [עפ"י פנק' ג קסו].

מלכא לבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא(22) - עז החיים הנמצא ביסוד המאורעות ההסתוריות, שלא ימוט ולא יבטל, מתחלף הוא בגוונים° שונים לפי הדורות. מה שנתגלה בצורות מיוחדות של מעשים מיוחדים, שהיו אפשריים רק בזמן מיוחד, שלא ימוט ולא יכלה, ויבקש לו צורות וכלים להתקבל בהם בכל דור ודור לפי ערכו [עפ"י ע"א ד ה עה].
רוח־ד'° שמפעמנו, על־פי אותו הסגנון שהחיים נכונים הם לקבלו ולהכירו בכל דור ודור לפי ערכו [עפ"י ע"ה קלז, וע"א שם].

מלכות - (ספירה) - תכונת המלכות בכל העולמות° כולם (ענינה) - שהמגמה° העליונה שבכללות ההויה, תהיה מסודרת יפה בפנימיותה. <בישראל כלולה היא בתכונת נשמת־האומה°> [עפ"י א' קסא].
המלכות העליונה - ההנהגה של כל עולמים°, עפ"י חק חפץ־ד'° עליון, כפי מה שהיא מתגלה במציאות בכל עולם° ובכל פרט שלו לפי מדתו [ע"ר א קס].
כוון ערכיהם° השונים (של כל הנוצרים) במהותם, בתעודת מציאותם, ובערכיהם המוסריים°, בקשר כל הפרטיות עם האוצר הכללי ומקורו העליון° [ע"ר א נג].
האלהות־העולמית°, כלומר ההויה° של העולמים, החיות שלהם, הקיום, המציאות°, הרוחניות° והעצמיות, המעדנתם, הממלאתם ישות, המעלתם תמיד ממדרגה למדרגה, הכל הוא בכלל אור מלכות, הא° האחרונה של שם־הויה°, המתגלה בשם האדנות°. "שכינתיה"° - הכֹּל° [א"ק ב תז].
ההופעה° המלכותית בממשלת המפעל, החיים והמעשה, בגמר ציוריהם° [ע"ר א קנד].
(הספירה°) הכוללת כל עניני הספירות לפי הצריך להעמדת הנבראים התחתונים(23) [פנק' ג סב].
שורש נשמתם של ישראל, כנסת־ישראל° [פנק' ד תמ].
רצון האדון ב"ה שתבא השלמת האדם בבחירה° [פנק' ג מו].
מלכות - (לעומת כתר°) - ארץ°. רצון לפני המקבל. רצון המקבל לעשות רצון המשפיע, <שבאמת הוא עצמו רצון המשפיע, אלא שנשפל ממנו לפי ענין הנושא, שזה במשפיע וזה במקבל> [עפ"י פנק' ג קצב-קצג].
"מלכות כנסת־ישראל°" - כח המוסר האלהי, הנובע מתוך ההשפעה העליונה של השאיפה האלהית המלאה, האצורה בנשמת האומה מירושת קדושת־אבות° וממורשת האידיאליות העליונה של אור תורת אלהים־חיים° העומדת על גבה [מ"ר 283 (ח"ה קא)].
ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "ד' מָלָך". ע"ע כנסת ישראל.

"מלכות" בבחינת כלי דלית לה מגרמה כלום והיא "בית הכנסת" או "ירח" המקבלת מאורות(24) - הרז שההכרות האנושיות הנן סובייקטיביות, יחוסיות. וכל מעשינו, רגשותינו, תפלותינו, הגיונינו, הכל תלוי בזאת°, "בזאת אני בוטח". רבוי הגוונים המצטבעים באין סוף הבלתי מושג שעל ידם אנו יכולים לדבר בו ולהשיגו, ע"י רוב המעשה ורוב שלו', ע"י רוב אהבה ורוב גבורה. הגילוי הסוביקטיבי° שבלב כל דורשיו ומשיגיו, של מקור שם אלקי ישראל, מקור הכל, שעל ידי (גילוי זה) מתגלה ההויה העליונה המשמחת את הכל ומחיה את הכל [עפ"י אג' א מז־מח].

"מלכות אין סוף"(25) - יסוד הכל, המרכז העליון, ראשית כל הצמצומים° כולם, המביאה ליסוד הכל, והיא באמת הכל, כל הראשית° וכל האחרית°, כל ההויה וכל המבוקש מההויה, שם נמצאת בקשת התכלית° בלא כל ההגבלות° והמגרעות שישנן בבקשת התכלית שלנו. <נקרא מלכות אין סוף בדרך השאלה> [עפ"י א"ק ב תקנט].
ריכוז מלכותי, המכונן השלמה בלתי פוסקת המתעלה, בגרעון המכשיר את התוספת°, בצמצום° המכשיר את ההרחבה [עפ"י שם, שם תקכח, ע"ר א מו].
הרשימו°, שכולל כל מה שהוא רצוי בא"ס° ב"ה שיצאו להראות, כל הפרטים שיושגו ע"י ההעלם, בחיבור הכח המתגלה מהאור, <כמו מלכות°, הכוללת כל עניני הספירות לפי הצריך להעמדת הנבראים התחתונים> [פנק' ג סב].
ע' במדור זה, מלוכה עליונה.

מלכות סלקא עד אין־סוף°(26) - בתחית־המתים° כשיאיר אור° גדול ונפלא גם בעולמות° וגם הכלים° יתוקנו°, ואז גם ההכרה שמצד העולמות תהי' זכה ובהירה [עפ"י ע"ר א תיג].
התעלות השכינה°, התכלית הנוראה והנשגבה, התעלות כל הדברים והחזרת הרע לטוב, ואור־הלבנה° כאור־החמה° [עפ"י ה' קה].
שורש נשמתם של ישראל היא ספירת המלכות הנקראת כנסת־ישראל° וכפי עילוי נשמותיהם של ישראל מעלים אותה, והיא מוכנה לעלות עד א"ס [פנק' ד תמ].
עניין עליית המלכות דסלקא עד א"ס - כשכבר זכה המקבל לגמרי לַתכלית בשלמותה - לְתכלית פעולת הרצון על פי הדרכים שלו - אז מצד זה, כביכול, מצדנו, הוא יותר נשגב מהרצון של המשפיע; שהרי זו תכלית הרצון של המשפיע, שיבא המקבל לכלל זאת השלמות [עפ"י פנק' ג קצג].
ע' במדור זה, פרצופים, נוקבא סלקא עד א"ס, עטרת בעלה, באדם. ושם, "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה". ע' במדור תיאורים אלהיים, שמחת ד', ענין השמחה.

"ממלא כל עלמין"(27) - יחשו של הקב"ה° אל ברואיו כולם יחש שוה הוא כחיצוניותו כן פנימיותו, שהם נפעלים רק מיד השי"ת, שהוא פועל בשוה על חיצוניותן ופנימיותן [עפ"י ע"א א א קלא].
התשוקה הנפשית לקדושה° המלאה את כל רוחב הבריאה כלה [מ"ר 491].
גלויו המלא במציאות העולמיות והמצאתה, של משנברא העולם ובתוך העולם, שהוא מופיע בעצם העולם, בכל כלליותו ופרטיותו, תכנו והתפשטותו, ומקימו ונותן לו חיותו, וכנשמה המלאה את כל הגוף [א"ל קכ].
ע' במדור זה, "סובב כל עלמין". ושם, "סובב כל עלמין וממלא כל עלמין". ע' בנספחות, מדור מחקרים, סובב וממלא.

מנצפ"ך - גבורת־החסד°. עומק טוב העליון, עילוי לאין תכלית, (שבו) העילוי המחודש בא אחר הריסת העילוי שקדם לו [עפ"י קובץ א תתמב].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מנצפ"ך צופים אמרום, שכחום וחזרו ויסדום, הי בסוף תיבה הי בתחילת תיבה.

מעין עליון° - המעין העליון(28) - מקור אמת אין סוף, יופי° אין קץ, גבורה° אין גבול, (ה)הולך ומפכה במקור של רזי־תורה°, המתעלה מכל ערך עולמים°, (ה)הולך ושוטף בשטפי נהורים, וזרמי חיים אציליים° בלתי סופיים, חדשים לבקרים, שהם, בעצמת הופעתם, משפיעים תוכן רוחני°, אציל באצילות העליונה, על היסוד המוגבל [עפ"י א"ת י ט, (א"ק א קז), ע"ר א כ].
מקור המעין העליון - המקום° שממנו ההתהוות° והשפעה° העליונה באה ממעל לכל מדה והגבלה [עפ"י ע"ר א סב].
מעין החיים העליונים - אור° כל עולמי עד, מקור ההויה ביסוד העליון, רז המחשבה° הכוללת הכל [עפ"י שם קפא].
המעין הרוחני° של פנימיות הקודש° - אור־החיים° של נשמת־כנסת־ישראל° [א"ק א קלד].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, נחל עדנים, "נחל עדניך".

מעשה בראשית(29) - חכמת היצירה הרוחנית, האמיתיות האלוהיות שבחותם האמת העליונה [עפ"י א"ק א ו-ז (א"א 90־89)].
סתרי מעשה בראשית - מעמקי הטבע, גדולת העלילות העולמיות וארחות הסיבוך הנראה בהם לפום ריהטא [א"ק ד תי].
ביאורי מעשה בראשית - עמוד החכמות שלעומת מעשה־מרכבה°, הידיעה של הידיעה, הבאה אחרי יסוד היסודות של הידיעה של אי־הידיעה. הידיעה שע"י המעשים, חלק הידיעה שאפשר לדעת [עפ"י לא' קעא־ב].
◊ מעשה בראשית ומעשה מרכבה - לדעת הרמב"ם(30) המה חכמת הטבע והאלהות; ולפי ביאור היותר אמיתי - לדעת המקובלים°, הם כוללים את החכמות הרוחניות והגשמיות כולן, עד שכוללים גם כן חכמת הנפש וחכמת המדות [ל"ה 114].
<שיטת בעל שערי אורה> שימושי השמות למעשה, שהיו נוהגים בימים הקדמונים לעסוק בהם העולים בעליית הכניסה לפרדס, והיו משתמשים בגילוי מלאכים° ונשמות° בדרך חזיון הקרוב לנבואה° [אג' ב סט].

מעשה מרכבה° - ההנהרה העליונה°, המסגלת את החושים ואת הרצונות, את ההכרות ואת ההרגשות, להאחז בעומק הרעיוניות° האיתנה, מקור חיים תמימים ונצחיים, עד שהחיים הולכים באומץ קדושתם° לנצח את המות (כולו), והטוב° ממתיק כולו את כל הרע° כליל [א"ק א ז (א"א 90)].
החכמה האלהית המלמדת את המדות, את הספירות° האלהיות והאצילות° כדי להתדבק° במדותיו של הקב"ה°, לשאוף לאידיאלים־האלהיים° תמיד, למלאותם בחיים ובפועל, ברעיון ובציור, בפרט ובכלל, בכל האיווי ובכל השקיקה היותר אדירה והיותר מתמידה שלנו; והרגלינו את עצמנו להכיר את הצורך שתהיה השלהבת מאוחדת עם הגחלת ע"י ההתלמדות להכיר ולדעת שאי אפשר שיהיו מדות במציאות, ושיהיו אידיאלים אלהיים בעולם ובחיים, בנשמה° וברוח° ונפש°, כי אם כשיש אלהים°, כשיש מקור לכל, למעלה מכל, שבזאת האידיאלים מתעלים תמיד, מחשיפים מיום ליום ומרגע לרגע מעין חדש של אורה° ושל חיים טהורים° [עפ"י פ"א ז-ח (מ"ה, דבקות ב, ג)].
ציור° הידיעה שאי אפשר לדעתה, הכרת העלמת הנעלם. הידיעה העליונה הנוסדת על היסוד של אי אפשרות הידיעה. הידיעה שאי אפשר לגדור אותה בחכמה, כי כל החכמות כולן לא יוכלו להכילה. שאע"פ שאינה נכנסת בגדר חכמה° יש איזה הכשר לאדם להרגיש את הענין המופלא של מניעת הידיעה באלהות° בכללותה הנותנת את הצד העליון של הידיעה ובזה היא היסוד של כל החכמות כולן. הידיעה של אי־הידיעה המיוסדת על יסוד היסודות [עפ"י לא' קעא־ב].
ע' במדור זה, תכלית הידיעה שלא נדע.

מצה - (המצה העולמית) - עומק טוב°, חפץ טוב ומרומם [עפ"י א"ק ג קפב].
ע' במדור זה, חמץ עולמי.

מצולות ים(31) - עומק הרע [קובץ ו רג].

מקום(32) - הרשימו° נקרא מקום - מצד הסיבה שיוכלו נבראים להמצא [פנק' ג סב].
כשמתעלם השורש שהוא הבלתי־בעל־תכלית ונראה זה האור הרצוי שיגלה למשיגים. בירידת השורש להכנת קישור(33) בין המשיגים לענין א"ס ב"ה, מצד כלילות זו השלמות בא"ס ב"ה [עפ"י פנק' ג סא].

מקור החיים - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים.

מקיף - (לעומת פנימי°) - סביבה מקורית [א' קמ (א"ק ג טז, ע"ט מ)].
ע' במדור זה, אור מקיף. ושם, אור המקיף יכנס בתוך האור הפנימי.

"מרי דחושבנא"(34) - המטפל בכל עת לזקק את נפשו להפוך את הרע לטוב, "להפכא מרירו למתיקו וחשוכא לנהורא"°, המרגיש וחש את כל מכאוביו הרוחניים [קובץ ו רנד].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, לבו דואג בקרבו.

"משה נטל ביתא דלעילא ושביק ביתא דלתתא"(35) - משה הוא איש־האלהים°, בעלה דמטרוניתא, כל תיקוני עוה"ז גם הג"ע ותיקוני הנשמות בכללם, אינם כ"א דברים טפלים למאוייו הנצחיים, כ"א התיקון השלם של העולמים כולם, שא"א להם לצאת אל פועלם הגמור בשכלולם המלא כ"א ע"י תיקון העולם שע"י ישראל - כל מה שנתבע מצד התיקון הכללי של כל העולמים, (ו)נדחים התביעות של כל כללות העולם המוגבל, וכל הופעותיו, גם הרוחניות שברוחניות [א"ק ד תקיט].
ע' במדור זה, "יעקב נטל ביתא דלתתא". ושם, גונין דלא מתחזין מצד עצמם. ע' במדור הכרה והשכלה והפכן, אספקלריא המאירה.

משיח גנוז בקן° צפור(36) - (המשיח) נמצא בצורה עוברית בכנסת־ישראל° שהיא תמצית כל ההויה כולה. הוא מציאות טמונה, שמתפתחת על ידי רוח־אלהים° המרחפת, בדרך של נוגע ולא נוגע [פנק' א תרלז (שי' 6, 25)].

משיח יצא מהיכל־קן־צפור° (36) - יצא מכל הקדושות° שבכח ויגלה בפועל, וראו כל בשר יחדו [אג' א שסט].

משכא דחויא(37) - קלקול העולם שמצדו מתגברת בהכרח ההרגשה בלא שכל, שמטלת הזוהמא°, השוחד שהגוף משחד הדעת ומעור העינים [עפ"י מא"ה ב נט].
ע' במדור בעלי חיים, "נחש", ה"כרוך על עקבו". ע' במדור זה, נחש, נחש דטומאה.

משפט - (לעומת חסד°) - קו אורה־אלהית° המופיע עלי תבל ארצה לפי הכרתנו: קו הפרטות [עפ"י ח"פ מה.].

משפט עליון°(38) - המשפט העליון - המגמה° העליונה של תכליתה והתעלותה של ההויה [עפ"י א' קסב].
מקור הפרטים המסתעפים מיסוד המשפט העליון, יסוד משפטי ד' אמת, שיסודו גנוז בחביון־העז° של המחשבה־האלהית° העליונה, חפץ־ד'° במגמה העליונה של כל ההויה [עפ"י ע"ר ב נט].
ע"ע צדק. ע' במדור משכן ומקדש, כרובים.

מתוק דינים°(39) - בטול הדעות הרעות, הדינים־הקשים°, ע"י הבנתן ולמידתן לדעתן ממקורן ושרשן, ע"י בירור שרשי הדעות, לתקופותיהן, ולבעליהן, להעמיק בדעות האלה לעיקרן ושרשן בעומק, ולקבל את הטוב שבשרשן, ובזאת הן נמתקות, ועל ידי זה המתוק דינין אתכפיין [עפ"י ק"ו קנה].
ע' במדור זה, העלאת מחשבות לשרשן. ע' בנספחות, מדור מחקרים, תיקון נשמות.

מתקלא(40) - הכוחות המקבילים שבעולם הטבע° ובעולם המדות, העולם המוסרי°. "זה לעומת זה עשה אלהים" [עפ"י נ"א ה 33].

  1. עפ"י שיעור קומה לרמ"ק פ"ג.
  2. חולין ס:
  3. עבודת הקדש לר"מ ן' גבאי, ח"ד פל"ה: "המאור העליון מקור ההויה הוא העקר והשרש לכל ההויות". תולעת יעקב, סתרי תפילות החול וסודן: "וכשהמאור העליון משקיף על בני האדם ורואה מעשיהם הטובים מתוקנים כפי מה שמעוררים הם למטה מעוררים למעלה, ופותח את אוצרו הטוב ומוריד השמן הטוב על הראש ומשם לשאר מדותיו, מההוה ההוא משתפכת הברכה התחתונה להשקות כל חיתו שדי ומשם נמשכת הברכה לעולם השפל".
  4. זוהר ח"א כז.: "ויפח באפיו נשמת חיים, דא שכינתא עלאה וכו', תלת קטירין אינון נשמתא רוחא נפשא לגביה, ובהון ויהי האדם לנפש חיה, דאיהו מפיו ממש אתקרי לשכינתא דאיהי נשמת חיים". ס' הפליאה יב. (ס' הקנה, מהדורת תשנ"ז דף מז:): "ויפח באפיו נשמת חיים, מי שנופח משלו הוא נופח". רמב"ן עה"ת בראשית ב ז: "כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו". רבנו בחיי שמות כ ז: "שהקב"ה נפח באפיו על כל פנים מרוחו נתן בו". רקנאטי, בראשית ד"ה ספר הזוהר [אדרא רבא קמ"א ב] כתיב וייצר ה' אלהים כו': "ולפי הפשט רמז ויפח באפיו על מעלת הנפש יסודה וסודה כי הזכיר בה שם מלא והיא רוח השם הגדול מפיו דעת ותבונה כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו זהו ונשמת שדי תבינם (איוב לב ח) כי היא מיסוד הבינה על דרך אמת ואמונה". עבודת הקדש לר"מ ן' גבאי, ח"ב פרק כ: "והנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו". יושר לבב, בית א, חדר ד, פ"ב: "ויפח באפו נשמת חיים ואמרו המקובלים על זה כי כל הנופח מעצמותו הוא נופח וכו'". ס' נשמת שלמה מרדכי, הקדמה ב (בסוף העמ' החמישי): "ויפח באפיו כו' ואמרז"ל מעצמותו נפח". שפע־טל, הקדמה. עמק־המלך, שער תיקוני תשובה, בפרק א ובפרק ג; ובשער ה פרק לא; ובשער י פרק יא; ובשער יד פרק קנב. ובתניא פ"ב: "וכמ"ש בזוהר מאן דנפח מתוכיה נפח".
  5. זוהר ח"א ד.-ד:.
  6. זוהר ח"ג כט. קכד:.
    כל הקורא בתורה פטור מתפילין - ילקו"ש בא, רמז רכב.
  7. זוהר ח"ג קכז:.
  8. זוהר ח"א ו., ח"ב צא:. עמק המלך שער א פרק נב. אהלות ד משנה א, סנהדרין קו: וביד רמה שם. אגרת רב שרירא גאון, נספח יג עמ' x. ע' במדור זה, מלוכה עליונה, ובהערה שם, הים האוירי־העליון.
  9. ע' מאמר קדמות ס' הזוהר, לרד"ל, ענף חמישי ד, ס"ק ב, ד"ה על מ"ש במגיד מישרים פ' נצבים. ובאבן שלמה, פרק יא, בהערות ס"ק ה דף נב: "וגם ענין מגיד שבא לאדם הוא נשמתו בעצמו, אך שדרכה לדבר עמו פא"פ". וע' א', אורות ישראל ג י.
  10. ירים משה לרמח"ל, אגרת יא, עמ' קה "סוד המוחין הוא פנימיות הענף ששרשו נעשה בו נשמה".
  11. פתחי שערים, נתיב פנימיות וחיצוניות, פרק כה: "השערות הם מותרי המוחין והם הסיגים שיצאו לחוץ".
  12. ע' קהילות יעקב ערך אמ. עמק המלך, שער יד, פרק קמח. דובר צדק לר"צ, פח:־פט.
  13. זוהר ח"ג עז:
  14. ע' ר"ה כא: וברש"י שם, ובהקדמת הרמב"ן עה"ת.
  15. זוהר ח"א כז.
  16. תולעת יעקב, סוד ברכות השחר.
  17. מים עליונים, מים תחתונים - ע"ע א"ק עא־ב, בר"ר פר' ד ה, חגיגה טו., ת"ז תי' יט, זוהר ח"א קנט. ח"ג רכג:. ע"ע בהסבר אור החיים עה"ת, בראשית כח יד, לענין מיין נוקבין ודכורין, "אורות עליונים בשורש נשמתו, הם נקראים בדבריהם ז"ל (זוהר ח"א יח.) מיין נוקבין, מלאכי אלהים העולים בסולם - שהוא סוד נפש האדם, באמצעות המעשים הטובים אשר ישתדל בהם בעולם הזה. ובעלות אלו ירדו מיין דכורין, כי בהתעוררות התחתונים יתעוררו מים עליונים להשפיע אורות נוראים בסוד נשמתו, והוא אומרו "ויורדים בו".
  18. בר"ר פר' ה ד. ת"ז תי' ה. "מים תתאין אינון בוכים ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העילות ובען לסלקא לעילא". ע"ע אור החיים עה"ת, במדבר ה טו ד"ה ואפשר. ובמאור החיים, לבעל אור־החיים, עמ' יד, ד"ה תהום אל תהום קורא לקול צינוריך. ע"ע ע"ר ב תעג סס"ק לד, ד"ה ברכנו אבינו.
  19. ע' א"ש יא ד הערה 17. ובזוהר ח"ג קלה: "כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה, קארי ביה מיתה, כמה דאת אמר (שמות ב כג) "וימת מלך מצרים", דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה". וביונת אלם, פרק ס"ג "אין מיתה אלא גניזה וירידה ממקום כבודה". וע' י' מאמרות לרמ"ע, חקו"ד ח"ב יג וביד יהודה שם, ס"ק לב, מט. ובהקדמת שערי עבודה לר"א הלוי: "כי בחי' ההתגלות נק' מיתה ושבירה שהוא הסתלקות החיות האלקי, ואינם רואים רק הגילוי של העולמות הנערכים לגוף בלא חיות וכו'".
  20. הים האוירי העליון - בתפילת היחוד לר' נחוניא בן הקנה, המובאת בתחילת הלשב"ו הקדו"ש "ד' שדי הטהור בטוהר המציאות ואדיר באחדות השוה המתעלה והמתרומם באויר הקדמון המתמצע לז ללז בקודש הדר נועם טובך" וכו' ע"ש. ובז"ח שיר השירים ע: "ובא אליה מלך גדול, דא את ל', דאיהי מגדלא דפרח באוירא דכיא דאתפס. בגין דאית אוירא אחרא דלא אתפס כלל, ולא ידיע". ובנובלות חכמה ליש"ר מקנדיא עלה יז: "המקום שנתפנה מעליית חצי המלבוש נקרא 'אויר קדמון' ו'רשימו'. ואמר שהמקום שנעשה מפניית חצי המלבוש נקרא 'אויר קדמון' ובספר הזוהר 'אוירא קדמאה', ונקרא גם כן 'רשימו' בפי חכמי הקבלה, שבאויר זה נשאר רושם הן מאור עצמות הא"ס שנסתלק, הן מאור הלבוש שנתצמצם ונתעלה. ובתוך האויר קדמון יש אדם קדמון". ובעמק המלך שער א פרק נב: "אוירא דאין סוף, דהיינו העצמות". ובס"י פ"ב מ"ו "וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס". וביונת אלם, פרק א "טהירו עילאה בגי' שמ"ו... ונקרא אויר קדמון והוא נפש העולם". ובביאורים לס' אוצרות חיים לרמח"ל, סי' ג: "חלל נקרא מה שהוסר ממנו הבלתי תכליות. והרשימו הנשאר הוא אויר פנוי, ואין חלל בלא רשימו, כדלקמן. אך בבחינה מה שנסתלק נקרא חלל, ובחינה שנשאר נקרא רשימו, והיינו אויר קדמון, כאויר שבין עצם לעצם בעה"ז". ובליקוטי הגר"א סוף ספדצ"נ, לח: (מהד' שערי זוהר) ד"ה וכ"א "אוירא הוא בלא גבול". וברד"ל פדר"א ד ס"ק טז "האויר הקדמון הכתר". ובלקוטי תורה לרש"ז, שיר השירים, דף ב עמודה ד, ודף ג עמודה א: "אויר שהוא מקור האור וכו'". ע"ע במדור זה, טהירו עילאה, ובהערה שם.
  21. זוהר ח"ג ה.
  22. ת"ז סה.
  23. קל"ח פ"ח, פתח כו: "מלכות. והוא קשר כל הכחות הנמצאים בכל הספירות להוציא התחתונים".
  24. "מלכות" בבחינת כלי דלית לה מגרמה כלום - זוהר ח"א רנז.; "בית הכנסת" - ערכי הכנויים, לבעל סה"ד, מלכות.
  25. ע' פתחי שערים, נתיב הצמצום ז "הוא בחי' מלכות העליון שבו היה הצמצום והתחלת גילוי רצונו ית' והוא עיקר התכלית והרצון. ולכן בחי' זו נקראת מרכז האמצעי כמו המרכז הוא עיקר התכלית שאליו פונים כל הקוים הנמשכים ממנו".
    נקרא מלכות אין סוף בדרך השאלה - ע' ע"ח, שער דרושי אבי"ע, פרק א. קל"ח פתחי חכמה, פתח כו. שערי אורה להרד"ב, שער הפורים, ה, דף נה: בסופו. היכל הברכה, אוצר החיים, במדבר דף לא.
    ריכוז מלכותי וכו' - ע' קל"ח פתחי חכמה, פתחים ד, כו, כז. שערי גן עדן לר"י קאפיל ב:, פתח ב דרך ב.
  26. זוהר ח"ב קלח:, ע"ע מקורות הרצי"ה ע"ר ב תפא. וע' קל"ח פ"ח פתח קד. ספר הכללים, כללים ראשונים סי' כו. ליקוטי הגר"א ססדצ"נ סוף ד"ה ואמר שם שהצמצום היה במרכז (מהדורת שערי זהר לח:). ובמים אדירים לרמ"מ משקלאב, עמ' יח. ושם עמ' ה בבאר יצחק. ובפתחי שערים, נתיב הצמצום ז, נתיב אורות אח"פ דא"ק ח, יב, נתיב אורות דעקודים ט, יא. ובסוף ספר גנזי מרומים. ובלשב"ו, ספר הכללים, כללי התפשטות והסתלקות, כלל ד ענף ג; ושם, כלל טז ענף ב, עמ' רנז.
  27. ירמיה כג כד, "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ד'", שמו"ר פר' ב "אין מקום פנוי בלא שכינה". ע"ע לקמן בערכי ס, סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, בהערה.
  28. מעין, מקור המעין העליון - ע' בהערת הרר"מ בניצוצי זוהר ח"ב מב: סי' ט.
  29. חגיגה ב משנה א. דרשות הר"ן, דרוש ראשון: "מעשה בראשית היא חכמת הטבע, אבל לא מאותו צד שהתחכמו בו האנשים מצד מחקרם, אבל מצד מה שהידיעה נעלמת בו מצד המחקר, ולא תודע אלא בשפע אלהי. וכו' הפעלים היוצאים מצד הצורה הם נתלים מצד נותני הצורה או נותן איזה שיהיה. וזה העיון נמנע שיושג מצד החכמה האנושית".
  30. לדעת הרמב"ם - רמב"ם, יסודי התורה פרק א-ב, ג-ד. ע"ש פרק ד הלכה י. מורה נבוכים, פתיחה. ובדרשות הר"ן, דרוש ראשון: "מעשה בראשית היא חכמת הטבע האמתית, לא אותה שיתפלספו בה המתחכמים, והיא אמתת ידיעת עצמי הדברים, וזה הוא נמשך ונתלה בנותני הצורות שהם השכלים הנבדלים, ואי אפשר שיודע כי אם בשפע אלהי נבואיי. ולכן תהיה חכמת מעשה בראשית סמוכה ומצרנית למעשה מרכבה, ושניה אליה במעלה, כי שתי אלה החכמות תהיה בהם ההשגה ברוחניים שהם השכליים הנבדלים. וכו'. מעשה בראשית ידיעת צורות הדברים על אמתתם, שהוא הקשר המציאות התחתון במלאכים, ויהיה מעשה מרכבה ידיעת המשך והשתלשלות המלאכים מהשם". ובאור ד', מאמר ד דרוש י: "המכון ב"מעשה בראשית" הוא כפשוטו, שהוא תואר מעשה היצירה, והוא עיקר מה שבא ב"ספר יצירה" הידוע לאברהם אבינו. וכו'. ולפי שהקשר והשתלשלות הזה כפי מה שקבלו רז"ל נתלה בשם המפורש, יחייב העניין הזה סוד סתום ונסתר, להגדלת השם ויראתו. ואמנם המכון ב"מעשי מרכבה" הוא, מה שאפשר השגתו מהעליונים, והשתלשלות קצתם עם קצתם. ולהיות העניינים ההם המקבלים בתכלית המעלה והדקות; והבנת העניינים בחלקי מה שהם באלו העניינים יביא להריסה, וירחיקו האדם מהצלחתו; חוייב בהם תכלית ההסתר והישוב, אשר בעבור זה נמנעה החכמה ההיא מהבחורים, לרתיחת טבעם וקלות תנועתם, ומנעו לדרוש בהם שלא בתכלית ההסתר ובראשי פרקים. וכו'. וכזה ראוי שיובנו דברי הרב המורה בפרקיו, ואם לא יורה עליו פשט הלשון". ע"ע בס' מנֹפת צוף למו"ר הרב יהונתן שמחה בלס, ח"ב עמ' 785-786. ושם עמ' 760-761 קול סתרים סתירה 99, וביישוב שם עמ' 838.
    לדעת המקובלים - ע' עבודת הקדש לר"מ ן' גבאי, ח"ג פרק טו. ושם פרק יח: "וסוד מעשה בראשית שהוא סוד האצילות, וסוד מעשה מרכבה שהוא סוד הייחוד הנעלם, לפי שכל זה סולם לעלות לחדרי הנבואה אשר אי איפשר בזולת זאת החכמה האלהית". וכן שם ח"ד פרק א. ע"ע ק"ה שג-שה.
    שיטת בעל שערי אורה - בהקדמת ספרו.
  31. זוהר ח"ב קפה:, ושם ח"ג קא.:.
    עומק הרע - ס"י פ"א מ"ה.
  32. ע' קל"ח פ"ח, לרמח"ל, פתח כו. ענין החלל הרשימו והמקום.
  33. "הקשר שרצה א"ס ב"ה ליתן להמשיגים זיו כבודו, אל זיוו, היינו שהם מכירים קצת משלמותו הבב"ת".
  34. זוהר ח"ג קעח.
  35. זוהר ח"ב כג.
  36. זוהר ח"ב ז:־ח:. ח"ג קצו:.
  37. בהקדמת ת"ז יב.: "צדיקים דנטרי ברית שוב אינם חוזרים לעפרן, דאיהו עור משכא דחויא דאתברי מעפרא, דאתמר ביה ונחש עפר לחמו". פי' הגר"א לספדצ"נ, פרק ה ד"ה ומשה לא ידע "גוף דעשייה, כתנות עור, משכא דחוויא".
  38. זוהר ח"ג נט:.
  39. הדעות הרעות וכו' להעמיק וכו' לעיקרן ושרשן בעומק - באג' ב קנג: "ומי שזוכה לטעום באמת טעם רזי תורה, יודע הוא כי כל העבודה השלימה רק ע"ז היא בנוי', לקרב רחוקים וללקט ניצוצי הקדושה מכל מקום שנתפזרו. ולענין דיעות צריכים ללמוד בעיון את המקורים שלהם, בשקידה כראוי לתורה לשמה".
  40. ספדצ"נ פרק א. אמנם בקל"ח פתח סט ביאר הרמח"ל "מציאות התיקון הוא משקל מה שצריכים כל האורות לתקן איש בעד חבירו, בכל כך מיני פתיחות, ובכל כך מיני סתימות, שבין כולם נמצאת ההנהגה מתוקנת בכל הסדרים הגדולים שיש לה לסבב כל הבריאה בסיבוב אחד, שבו כל דבר יסתיים בטוב ושלמות גמור". "זה סוד המתקלא שהזכירו בסוד דו"ן, שהוא תיקון העולמות. [...] שההנהגה צריך שתצא בהסכמה, לא די שיהיה כל כח לעצמו, אלא צריך שיביט על חבירו, ויוכנו הכנות בכל אחד - מלבד מה שצריך לעניניו - מה שראוי לצורך האחרים, להתחבר עמהם". ובפתחי שערים נתיב סדר הפרצופים, פתח יב "כי המתקלא הוא סוד סידור ההנהגה בג' קווין של חד"ר, כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים כו'. והם סוד ג' ספרים הנפתחים בר"ה צדיקים גמורים נכתבים כו'".