א "אור חדש" - אוצר חיים חדש ומלא רעננות°, נשמות־חדשות°, מלאות הופעת חיים גאיוניים, ממשלת עולמי־עולמים°, הפורחת ועולה, המשחקת בכל עת לפני הדר°אל° עליון, האצולות מזיו°החכמה°והגבורה° של מעלה [א"ק ג שסח]. אור חדש שעל ציון - לימוד חדש, תורה חדשה, התחדשות של תורה [שי' ת"ת 117-118]. ע' במדור אישים, הרב ראי"ה. אורו של משיח(1)- אור־ד'° בעולמו [א"ק ב תקסא]. אור°גאולה°, אור אל עליון, אור מקור הטוב°, מקור האהבה°והשמחה°, העונג°והעדן° [קבצ' א ריד]. אור הגאולה°[מ"ר 171]. אור הגאולה שתכונתה היא הופעת התורה באור העולם כולו, הופעת הקודש באור כל החול כולו, הופעת הרוחניות המזוככת בתוך כל החמריות, הופעת הנפש בתוך כל הבשר, העלאת ערך כל החיים, הארת אור קדשי קדשים בכל השלבים של המציאות, בכל התנועות של היש [א"ק א קנא]. הופעת°נשמת־העולם°[א"ש טו י]. שורש כל התורה° וכל המצוות° כולן, כל המעשים וכל המדות בכללותם, בכח סגולתם־של־ישראל° ובחירת נצחם, המתגלה בו, <שכח סגולתם של ישראל הוא שורש כל התורה והמצוות והמדות בכללותם> [עפ"י א"ש יג יב והערת הרצי"ה שם]. אור הצדק°, האמת°, החסד°והמשפט° בחיים החברתיים [א' לח]. אור הקדושה והטהרה הזורח במחבא החיים כאשר רוח האומה מתעורר לתחיה [עפ"י א' כ]. האושר־העליון° בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל האושר° הפרטי(2)[שם לז]. תוכן אורו של משיח - מושב כסא° ד' בעולם, הבנוי על פי יסוד השקפת האחדות המציאותית, כשהיא מתגברת כל כך עד שהיא חודרת בכל הפרטים ובכל העלילות כולם [עפ"י א"ק ב תנז]. "אורו של משיח"° - הארת° העולם ברוח־ישראל°, גילוי°נשמתו° האלקית, על ידי התחדשות המלכות בישראל [פנק' א תרלז (שי' 6, 25)]. אור משיח - בכל שלמותה של ישועת־ישראל - ◊ מגלה את מלוא הצורה הצבורית של האדם בישראל, שהיא בנחלת האומה בארץ המקודשת ושייכת לה, ובתכונת דיבורה המיוחד, של סגולת השפה שלה, "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון", ושהיא משתכללת בגילוי צורתה שבכתב, - בגדר הופעתה של אומה: שיש לה כתב ולשון. - וממעמקי החיים במציאותם אל מרומי העליה והתנועה של התשובה° [פנק' א תרלו־ז]. "אורו של משיח", "רוחא דמלכא משיחא", "שמו של משיח"(3)- אורו של משיח הוא המאיר את העולם. שמו, זו הנשמה שקדמה־לעולם°. רוחו, זה הקשור בין שמו לאורו [קבלתי מהרצי"ה]. ע' במדור זה, משיח. ר' שם, משיח, המלך המשיח. ר' שם, משיחיות. אחרית ימים - ("אחרית הימים")(4) - תקופה שלפני הרת עולם, שקודם להויה יצירית חדשה ונפלאה, עת גאולה° [עפ"י א' קכב]. אֵלִיָּה - ע' במדור זה, גילוי אליהו לעשות שלום בעולם. אליהו - ע' במדור זה, גילוי אליהו להשוות את המחלקת. "אתחלתא דגאולה" - התחיה הלאומית שלנו, שהמעמד של כל גלגליה סוף כל סוף בוא יבוא לידי תחיית הקודש <שרק אז תהיה התחיה הלאומית שלנו ראויה לשמה> [עפ"י א"ת ב 136]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "אתחלתא דגאולה" לעומת התחלת גאולה.
אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל האושר הפרטי - לכאורה יש מקום רב להתלבט אם זו ההגדרה, או שכוונת הרב היא שאורו של משיח הוא האושר העליון בחיי הכלל, וכשזה מצטרף אל האושר הפרטי אז מחובר הוא לענין תחית המתים. אך נראה להכריע כפי שנוסח בגוף המילון עפ"י העולה מן ההגדרה הבאה - תוכן אורו של משיח, מא"ק ב תנז. ע"ע ע"ט נא, א' קיז, קסה־ו, אג' ג יב, א"ב 82, ע"ר א תטו, ע"א א 47, שיחודיות הענין הכללי־ישראלי הוא דוקא מצד היות אושר הפרט תנאי בו, ומתאימים הדברים עם דברי הרב בע"ר א קעח־ט, ד"ה הפסח. לט ד"ה והגדת. ושם ב רנד־ה. מ"ש דרוש יד. ע' במדור מוות ועניינו, תחית המתים ובהערה שם; ובערכי כ, כלל, הכלל, בהערה שם.
ע' בנספחות, מדור מחקרים, נשמה, נפש, רוח.
ע' דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית מט א, המחלק בין הביטוי "אחרית הימים", שמשמעותו סוף התקופה הנכחית (ובדרכו הולך גם הנצי"ב בהעמק דבר, שם: "דבאמת אין משמעות באחרית־הימים בכ"מ על ימות המשיח"); לבין "אחרית ימים", שמשמעותו 'בסוף ימי העולם. (שזה "אחרית־הימים של הקב"ה", דהיינו בסוף חמשת אלפים)', ע"ש.