סבלנות - מדת החסד°והענווה°, הממתקת° את כל הדינים° ובונה את העולם בשכלולו [א' נג]. סגולה - האופי הטבעי [עפ"י קובץ ה קמח]. כח נפשי אופייני [רצי"ה א"ש ב הערה 2]. אופי, תכונה, כח פנימי [שי' סגולת ישראל 115]. סגולה - כח קדוש°פנימי° מונח בטבע הנפש ברצון ד', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי־אפשר לו להשתנות כלל [אג' ב קפו]. "סגולה"(1)- ביטוי מיוחד המציין תופעה שהיא מעל כל פירוש [שי', חוב' 48, שיר הכבוד, 8]. סגולה הצפונה העליונה - (לעומת בחירה° בישראל) - משגב העצם של הקודש° בנקודתו העליונה, <שבא בתאר ישראל°, סגולה זו עומדת למעלה מכל בחירה> [ע"ר ב פ]. ע"ע סגולת ישראל. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עם סגולה. ושם בית יעקב לעומת בני ישראל. ושם ממלכת כהנים וגוי קדוש. ושם בני בכורי לעומת בנים. ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, ישראל, מדת התאר ישראל (לעומת יעקב), ושם, יעקב, מדת התאר יעקב (לעומת ישראל). ע"ע ישראל לעומת ישורון. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, קוב"ה דרגא על דרגא סתים וגליא וכו'. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "בחרתי בכם ויחדתי שמי עליכם" לעומת "אני בכבודי מתהלך ביניכם". סגולת התורה - הסגולה האלהית העליונה, הארת°המגמה°האלהית° בכל יצוריו, בפרטיהם ובכלליהם, המובלטת באותיותיה של תורה°, במצותיה°, חוקיה°ומשפטיה°, וכל התגלותה° האלהית האין סופית [ע"ר א ס־סא]. סגולת ישראל(2)- האופי המקודש המיוחד, של האומה°הקדושה° והנפלאה, אשר אין לו ערך ודוגמא בכל מהות חיים ונפשיות של כל האדם אשר על פני האדמה. התוכן הפנימי° של הנשמה, במהותו העצמית של מזג החיים, משונה ונפלא הוא בבני עם קדוש זה בפליאת עולם של קדושה אלהית עליונה, שעיקר הודה°ופארה° טמון וגנוז הוא במעמקי הפאר החבוי בסתר מהותיותו הרוחנית°, וזהרורי אורים ממנו בוקעים וזוהרים בכל יפי הצדק° של המדות והתכונות הקדושות, של גוי קדוש, עם נורא, עם אלהים זה, שאין דוגמא לגדולת תפארתו בכל העמים תחת כל השמים. הסגולה הגנוזה הזאת היא תוצאת שלשלת הקודש של קדושת עולם, אשר התגלתה בזוהר כבודה ע"י תולדתה האלהית בראשית יצירתה להיות לעם, בפליאת עולם של יציאת־מצרים°וגילוי־שכינה° שנתלותה עמה, וכל סדרי ההוד הנפלאים שנמשכו ממנה ועל ידה, שהם הולכים ונמשכים, כנחלים מלאי מי מרומים ונחלי עדני קודש, מאז ועד סוף־כל־הדורות°. והטבעיות המיוחדה של ישראל, ההגיון האלהי הטהור, היושב בחדרי הלב של הכנסיה, והטוהר המדותי, היושר° הנפשי, החקוק בעומק עצמותה, אורם התוכי לא יועם לעולם בפנימיות ערכו, אף אם רבו מאד המכשולים על דרך החיים, אשר יחשיכו את הדרם° מהופיע בכל הבהקתם בכל ארחות המעשים, הדעות והמדות, בהתגלותם. גאות קודש זאת מורשה היא לקהלת יעקב°, ואיתנה היא סגולה° זו, אדירה ואמיצה היא יותר מכל חקות של כל היקום. (כל זאת הוא מיסוד) התפארת־האלהית° אשר נתגלתה בכנסת־ישראל°, במהות נשמתה, ביסוד חייה הכלליים, (ה)חודרת בכל נשמת כל יחיד ויחיד מיחידיה [עפ"י ע"ר א כב־ג]. כח אלהי שיש בקרב ישראל [עפ"י ע"א ד ו מו]. סגולתם הפנימית העליונה של ישראל, סגולה אלהית גנוזה שגרמה להופעת°תורה־מן־השמים° עליהם [עפ"י א"ת א ב]. סגולתה הפנימית של אומת ישראל - יסוד מחשבתה ומעמק הגיונה, הטבעי התולדתי מנפש עד בשר, (ש)הוא רק התוכן של המחשבה־האלהית°[עפ"י קובץ ז קע]. סגולת האומה - שכלה הבהיר המלא ברוחה העצמי, המאיר את דרכה, לדעת באפיה הפנימי ידיעה עצמית מקורית את ד'° אל אמת, עד כדי נשיאת דגל קודש זה, שהוא תפארת° כל ההויה כולה, ברמה לעיני כל אפסי ארץ [ע"ר א עה]. הטוב־האלהי° הטבוע בקרבה, סדר־העולם, החיים הישרים°והטובים° המתאימים אל הצדק והיושר, השקט והשלוה, החן° והאומץ הממולאים בהסתכלות אלהית מקפת, כפי מה שהיא נמצאת בנשמת האומה [ש"ה, הקדמה, ז]. השאיפה להאידיאלים־האלהיים°, שנתגלתה באומה שלמה המוכשרת לה, ישראל°, בטבע הנשמה הלאומית הכללית [ע"ה קלו]. סגולה° נטועה וקבועה בנפש הלאומית בעצם טבעה. התכונה האלהית° הפנימית של אהבת היושר°והצדק° והשאיפה האמיצה להאידיאלים° האלהיים הללו ברום עזם, המלאה אהבת האמת° השלמה והמאירה המתיחדת עם אור השלום° וחפץ התעלותו לעד, בחיי האומה כולה, וביחוד בחייה הלאומיים [עפ"י ע"ה קמח]. סגולתה הפנימית של האומה - קדושת ישראל העליונה° הפנימית, שהיא באה מכח שורש הנשמה בקדושתה, שבשביל כך היסוד של האצילות° הנפשית אינו זז גם מהפרטים הכושלים שבהם, מפני שהם קשורים בקרב נפשם עם קדושת־השם° יתברך העליונה [עפ"י ע"ר ב פד־ה]. הסגולה הפנימית של ישראל - אהבת° השם יתברך, ואהבת תורתו ומצותיו באהבה של נטיה טבעית [ע"ר ב רפט]. יראת־ד'°[מ"ר 402 (קובץ ח קצח)]. החוש הקדוש° של האמונה°בטהרתה°, שהוא בישראל ענין סגולי°, לא מצד בחירת נפשם בפרט אלא מצד מחצב הקדושה וסגולת ירושת אבות° שלהם, שבה אין שום הפרעה יכולה לשלוט וגם במורד היותר גדול של התוארים החצונים של החיים המעשיים ההרגשיים וההכריים, חיה היא סגולת הקודש של נחלת ד' זאת, אמונת־אומן°, בכל זיקוק סגולתה. האור הגנוז של שלמות חיי האמונה [עפ"י ע"א ד יא, יג יד]. טבע הקדושה שבנשמת־ישראל° מירושת אבות [אג' ב קפו]. העצמיות של הטבע הנפשי שהיא בישראל מורשת עולמים מקדושת־האבות°, הנשמרת כל כך באופן אופיי בעם ד' בכללו [ע"א ד ט קלג]. המדה הישראלית שהוטבעו בה האבות במעלת רוחם, ושבניהם באו אליה בתעלומה פנימית כשנזדככו בכור הברזל, של הידיעה הפנימית המרגשת את אי האפשרות של היפוך הסידור העליון המקיף והחודר של האורה־האלהית°, ההולכת וזורמת בעולמים ומגיעה עד חידור התוכי של החיים, שהתורה° כולה היא מסקנתה האחרונה של תוצאתה [עפ"י א' קמב־ג וההגדרות הקודמות]. יסוד סגולת האומה הפנימי - החפץ האדיר של הצדק האלהי והתפתחותו, שבעומק נשמת־האומה°, הבא לה בירושת מורשת אבות - הסתוריה גזעית [עפ"י ע"ה קמח־ט]. הידיעה "שאתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון, ומבלעדיך אין אלהים" ושרש האמונה° בטהרתה, המחבר את הקדושה° הרוממה, של אור־אין־סוף°, עם הקדושה החודרת בכל העולמים ובכל היצורים כולם [עפ"י ע"ר א קיד]. ◊ ההערכה האלהית העליונה, המלאה בסגולת החיים של צביון האומה וסגולתה הפנימית, נשאבת לא ממקור איזו תכונה מוגבלה, ואיזו מורשת אבות מוקצבת, כ"א ממקור המית הנשמה במקורה, לחמדת פאר מקור התפארת של יסוד חיי כל, חיי עולמי עד, מקור כל טוב, קץ כל נועם, אחרית וראשית כל מחמד [עפ"י ע"א ד ט קמג]. ◊ הסגולה הפנימית שבכלל ישראל אינה נמדדת לפי ערך של כל דור ודור בפרטיות, כ"א היא סוקרת בסקירה אחת כל הדורות מראש ועד סוף [שם ג ב ז (ע"ר א תלב)]. סגולת ישראל - אופי, תכונה, כח פנימי. אור הלבבות והנשמות שמתגלה בהשראת השכינה° בישראל, שאינו מצדנו המוסרי. "שההתחלה ממנו [- ד'] ולא ממנו [- אנחנו]". ערך היצירה, ערך הבריאה, שכך נוצרנו [עפ"י שי' סגולת ישראל 115-116]. סגולת° אורגניות מהותו (של ישראל), קדושתו האלהית הנבחרת, ישראליותו, המתגלית עתה בצורת האומה הקמה לתחיה. מקום° אחדותן הטבעית של ה"קוסמופוליטיות" והלאומיות והאישיות היחידית בעמק־פנימיותה, ישראל ותורות ד' אשר לו תורת־חייו [צ"צ א ק]. ע"ע צדק. ע"ע ישראל. ע"ע נשמת האומה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עם סגולה. ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, יצחק, מדתו של יצחק. ע' בנספחות, מדור מחקרים, סגולת ישראל. סדר - הנוי°, ההתאמה של החלקים זה בצד זה, זה אחר זה, זה לעומת זה [ע"ר א קנב]. סופנת - גונזת, כורכת, כוללת [רצי"ה א"ש ט הערה 17]. סיבה - הסיבות - הסדר עילה ועלול בקישור הנמצאים וסידורם כולם [עפ"י מ"ש שנד (ה' שטז־שיז)]. הסיבות המקוריות - המקוריות של מהלכי החיים והרשמים העמוקים, הרחבים והרמים°, הגורמים למחשבות ולנטיות (של החיים הרוחניים° שאנו רואים בעולם) שתצאנה אל הפועל, ושתחזקנה את מעמדן [עפ"י א"ק ב שנז]. ע' בהגדרות מבוא למדור מלאכים ושדים, נשמות, מלאכים, אורות, נצוצות, או כחות שכליות, סבות, עלולים, וכיו"ב. סיבת הכל - מחולל כל ומחיה את כל [א"ק ב תמב]. סיגים רוחניים - הצללים, מחשבות השקר והחולשה, החנופה והתאוה [א"ק ג רמח]. סימנים מקריים - מסמנים את החצוניות של הדבר המסומן על ידם, שבאה במקרה ושעלולה להתחלף [מ"ר 461]. סימנים עצמיים - מסמנים את מהות הדבר המסומן על ידם ותכונתו הפנימית°[מ"ר 461]. סלה - המשכת השפעה° שתהיה מתמשכת ומנצחת בקרבנו עדי־עד°[עפ"י ע"ר א יא]. הנצח [עפ"י ר"מ קעח]. לאין הפסק(3) [ל"י ב (מהדורת בית אל תשס"ג) של-שלא]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אֹמֶר סלה. סליחה - (סליחת ד') - תוכן תקון הבא מתוך מקור הרחמים°, המאיר על מחשכי הנשמה°, להעביר את יסוד הרשע העמוק (של הפשע°) ממקורו, ע"י התגלות עוצם הטוהר°, הרוממות°והגודל°, של אור־ד'°עליון°[עפ"י ע"ר א קכז]. ע"ע מחילה. ע"ע כפרה. ר' מחילה סליחה וכפרה. ובנספחות, מדור מחקרים, מחילה סליחה וכפרה. סמבולי - מזכיר ומחקה איזה ענין על הדמיון לבד [עפ"י קובץ א שעו]. מזכיר על ידו את המחשבות [עפ"י א"ק ג צו]. סנה - מקור הוראת ההכנעה וענות° הלב [ע"א ד ו פד]. "ספור" - ◊ כולל ענין שכלי שמתלבש בדברים גשמיים [ע"א א ג כא]. ספור תהילת־ד'°(4)- כשרון ספור תהילת ד' אשר לישראל° - החוש הקדוש והבריא הנאדר בקודש של הסתכלות מלאה במציאות ושרשיה [קובץ ה מא]. ספיגה - הישפעות וקבלה, התפעלות [עפ"י ע"א ד ט צב]. ספק - (סיבת התפשטותו) - ◊ צללי הספקות מתפשטים לפי אותה המדה שהאורה־האלהית° אינה תפוסה בפנימיות° מהות החיים [א"ק א רט (א"א 39)]. ספרות - האמנות המחשבתית ובטויה [עפ"י פנק' ב רכ (חד' עז)]. ◊ ראי החיים [מ"ר 505]. ספרות - כחה הגדול והעדין של הספרות - הרמת היסוד הרוחני° בעולם בכל עילויו°[א' פב]. ספרים - מקורי המחשבה של החרות° העליונה [פנק' ב רו]. ◊ הספרים אוצרים את כל המילוי של הרכוש המדעי, המוסרי°, וכל האורה° שכל התעוררות חיים פועלים מתגלית בהם ועל ידם [ר"מ קעד]. אנו משוטטים בעולם הרוחני°, מטיילים° בפרדס האצילי, ונשמתנו מופעה בהופעת° אורי קודש, ומתאוים אנו לקלוט את שברירי האורים, לצירם° ולסמנם. והננו לואים מרוב טובה, ומבקשים מקום מנוח, אשר יגדיר את מאוינו, ויציג לפנינו את עדרי הרעיונות במספר° ותוכן, בהשתרגות אורגנית° והסתמלות ממודדה. ומתוך איווי חשוב זה, הננו עטים אל הספרים, ונפשנו מתחממת לאורם, ורוחנו מתקרר בנחת הרוח של ההצטיירות הגונית°, שהם מציירים לנו במלא אוצרות המפיקים זיו°ונוגה°, עושר גדול של תפארת°זיו־החיים° העליונים, מדושני העונג° ורווי השמחות°[קובץ ח קלח]. עיקר מטרתם של כל הספרים - לעורר את האדם לשום את הגיונו שאיפתו ומחשבתו אל המקום°הרוחני° העליון שממנו הם נשאבים [פנק' ב רטו]. סקירה חצונית - (לעומת סקירה־פנימית°) - לא בדרך האור° של החיים העצמיים, כ"א בדרך הכלי° המקבל אל תוכו את האור [ע"ר א כו]. סקירה פנימית - (לעומת סקירה־חצונית°) - דרך האור° של החיים העצמיים [ע"ר א כו]. סרחון - (ענינו) - דבר שמתפשט מקלקול הרוח° לקלקול הגוף [ע"ר ב רו]. "סתום" - רז העליון, אשר מצד עוצם מעלתו לא ניתן להתגלות לכל יצור. המציאות־העליונה°, החיים האציליים°וההופעות°האלהיות° אשר ממפלאות תמים דעים. המציאות הטמירה העליונה המתבודדת בדומיה הקדושה העליונה. מקור החזון הנעלם, שהוא נועד להיות עיקר יסוד ההויה ועילויה האחריתי, המהות של אור התורה° השרשי, האור המחולל את הנסים° בכל הופעותיהם העומד בתור כח שרשי, למעלה מכל ההופעות שכל ארחות המציאות בכל מדרגותיה מסתעפים מהן. האורה הסתומה שהיא יסודה של תורה [עפ"י ע"א ד יב, ב ג (מא"ה ב קל)]. נעלם [שם שם שם יח]. הסתימה - הגניזה. החותמת של כל היסוד המחשבתי [עפ"י ר"מ צד]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מאמר סתום. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "סתים וגליא". ע"ע גלוי. ע"ע "פתוח". ע' במדור אותיות, מ"ם סתומה. סִתּוּמִים - עיכובים לחדירת שפע°חיים°ואור°אמת°[רצי"ה א"ש יב הערה 6].