פאר - ◊ יבוא כשההשפעה של הטובה היא מזוגה ומתאמת באופן נפלא, שקולה בפלס ישר, ומכוונת במדותיה, בצבעיה השונים באופן הרמוני, שהתפארת°, והיופי־העליון הנשגב° מאד מזהיר ממנה [ע"ר א קח]. פאר אמיתי - ע"ע תפארת. פאר עליון - התפארת־המחלטה°[א"ק א קנג]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ארוסין (בין השי"ת וישראל). פאר - "להתפאר"(1)- לפרח ולהצמיח ענפים וענפי ענפים לפאר°ולתהילה°[ע"ר ב קנט]. להוסיף אור° וחיי עולמים על כל אשר יצר ד' מראש ועד סוף [שם]. להוסיף פאר ושלמות [עפ"י שם קנה]. להגדיל יתר פאר וענף [שם קנז]. מלשון פארות וענפים, להגדיל יותר [פנק' ג צח]. פאר - (לד') - השבח° העליון, של התהילה־האלהית°, בבואו לתכלית ההשלמה שלו כשהוא מופיע בחיים, לשפר את המעשים ביתרון פאר°. גדלות הרוחב של המפעל המעשי והליכות החיים המפאר את שבח התהילה [עפ"י ע"ר א קצז]. ע"ע "נפארך". ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "מפואר". פגר - ענינו - בטול עבודה [ע"ר א ע]. פגר - ע' במדור מוות ועניינו. פדיה - (פדית ד') - ההצלה מכל רע באופן התאורי, בריאת החוק המכיל את תוכן הישועה°. ההצלה המסירה את הרעה החוקית [עפ"י ע"ר א קצו]. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, מציל. פוליטיקה שלנו - בטוי צד הצורה של מהלך חיינו [ל"י א 10]. פטום - השמנת הגוף והגדלתו הכמותית [ע"ר א קלט]. פיוט ושירה° - חיי הפיוט והשירה - סידור הרגשות [א"ק ג רד]. ע"ע התבוננות. פינוק - עידון, הוצאה לפעל באופן שלם וחשוב [הקדמת ש"ה ז]. פנים - הצד העקרי והחשוב בכל דבר הוא פני הדבר [ע"א א ב מג]. ע"ע אחור. פנים - הצד שהחיים הפנימיים של רוח־ד'° אשר במלא עולמו יונקים ממנו [מ"ר 249]. ע"ע אחור. פנים - ההנהגה האלהית שהיא לפנים - לצד ההשתלמות [עפ"י ע"ר ב סז]. ע"ע אחור. פנים - פנים מחשביים - הכחות המפכים ועולים כמעין המתגבר מעצמת טבעם הרוחני, שמהות החיים חתומה בהם בחותם מלא ובולט. ההבהקה התדירית העומדת במלואה וחדושה המתמר ועולה בכל עת ובכל שעה, המפשטת ממנו אורים גדולים <הנעשים לנחלי חכמה מוקשבת מחוללת אורה בינה והשכל לימודיים> [עפ"י ר"מ קפד]. פנים - נושאי החושים העליונים - המזריחים° את המאור הנשמתי מתוך הגויה המלאה את אוצר החיים, אל כל העברים הרחוקים [ר"מ קפ]. ע"ע אחוריים. פנים ואחור בנבראים - אחור - טבע טוב וחפץ טוב. רצון שכלי טוב - פנים [פנק' ג קפ]. פנים ואחור במציאות הרוחניות - הטבע והבחירה. הטבע הוא אחוריה° של הבחירה־החפשית°[קובץ א שמב]. טבע, ושכל ובחירה [פנק' ג קעט]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, נסירת הפרצופים. פנימי - שמימי°. נשמתי°[עפ"י ע"ר א קכד, אג' ג ד]. קשור בעצמות הנשמה [עפ"י ע"ר א קכה]. עצמי וטפוסי [א"א 133]. צורתי°[ע"א ד ט עו]. רוחני°, ציורי°, אידיאלי°ואמוני°[עפ"י א"א 21]. מוסרי° ושכלי [ע"ה קז]. חיוני נפשי [עפ"י א"ק א, מבוא הרד"ך 35]. פנימי - תכליתי [עפ"י ע"א ג ב ר]. פנימי - פנימיות האדם - עומק הויתו [ע"ר ב ז (א"ק א קפח)]. בא מתוך מקורה של הנשמה° [ע"ר א קנא]. הצד הפנימי של האדם - הנפש החכמה ונטיותיה [ע"א ג ב קא]. הכח הפנימי באדם - רוח־ד'° אשר על האדם ודעת°ויראת־ד'° אשר בקרבו [ע"ר ב רנז]. מצבו הפנימי - יחושו הנאמן אל המושגים־האלקיים°, הנטייה אל האשר°והטוב° מצד עצמם [אג' א פה]. החיים הפנימיים - החיים השכליים°והמוסריים° של האדם מצד צורתו וצלמו, צלם־אלהים°[שם כט (ע"א ג א מב)]. עולמו הפנימי של האדם - מחשבותיו, רגשותיו, מדותיו, רצונו [עפ"י קובץ א תרנא]. ע"ע חצוני, חצוניות באדם, הצד החצוני. ע"ע הגיון הפנימי. ◊ עולמנו הפנימי הוא עולמנו במציאות, בקישור בחפץ סמוי, ועולם שאינו עולמנו, בהכרה, בידיעה, בחדירה [א"ק ב שעד]. פנימי - בנין פנים ברוח° האדם (לעומת בנין־חוץ°) - כל מה שהוא מוצע על פי יסוד החפץ הפנימי° לטובה. הטבעת הרצון היותר עמוק. זעזוע הנטיות של הרצון מהדממה שלהן והתעוררותן לטובה°[עפ"י א"ק ג פח]. פנימי - ההכרה הפנימית (לעומת חיצונית°) - ההכרה המתגברת בתוכיותו של האדם כמעין הנובע [א"ק א נח]. מושג פנימי - מושג שבא לאדם מתוכיותו, ומתגלה בו בתור דבר ההולך ומתגלה מפנים לחוץ [עפ"י שם שם]. פנימי - רוממות פנימית - רגש נעלה וידיעה מקפת [עפ"י ע"ה קמה]. פנימיות - הסבה העליונה הגורמת את (המציאות החיצונית) ותולדותיה [עפ"י אג' ד (מהדורת תשע"ח) קסט-קע]. פנימיות היש - העצמותיות הנפשית של עצמו ושל העולם כולו במהותו הפנימיותית [א"ק ג שמח]. פנימיות העולם - (לעומת חיצוניותו°) - כח הכלל° של כללות קדושת°האומה°כנס"י°[אג' א שסט]. ע"ע שכלול פנימי. פסוק - מאמר° המורכב משלובי° משפטים [עפ"י ר"מ קעד]. פסוק - הפסוק, האותיות של שמו (של האדם) שבתורה - הארת הנשמה° העצמית. היסוד°, הצנור° המשפיע לעצמיות ממקור החיים המיוחד לאדם, שהוא כל מרכז התורה (של האדם) [עפ"י א"ק ג קלז, קלט]. ע"ע שם. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, חבוט הקבר. פסיחה - פסיחה על (דבר) - שריה וביאה על אותו הדבר דרך דילוגו, <אין הפסיחה מתיחסת על מה שימנע מלבא שם ויעבור עליו דרך קפיצת דילוגו כ"א על מה שינוח עליו> [עפ"י מ"ש קלט (ה' קפא)]. פעור - התמצית הגנוזה בפעור, שבשביל כך קבורתו־של־משה° היא ממולו - ההנהגה האלהית שבכפירה° ותוצאותיה החירוף והגידוף שהם המדרגה היותר עליונה שמיסודות הגילוי האידיאלי באלהות, גילוי יסוד החסד הפשוט האידיאלי שאין מקום לו גם להכרת טובה(2)[עפ"י קובץ ב סד]. פקידה - (אלהית) - הפקידה היא ביחס למצבה ההוי של נקודה נשמתית קדושה שבכל פרט מפרטינו. עלוי° הנקודה ההוית, הנעלמת במציאותה, ובלועה בעומק הסתרתה, עד כדי כהות אורה°[עפ"י ע"ר א פג]. ע"ע זכרון. זכות° שמתעוררת ע"י איזה ענין להביא ענין שהוא כבר מוכן מראש־מקדם° וגמור, אלא שצריך זכות להגיעו ליד הזוכה בו, <ולא יאמר על דבר שלא נתחדש עדיין וצריך לצאת מן הכח אל הפועל בהדרגה> [מ"ש רפד (ה' רמב)]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, פקידה וזכרון. פקידה - "יפקד ד' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה"(3)- חלוף מעמדים ותכונות, <לא הכבדה וכליון> [א' מא]. פרוד - ערך° הדברים הניתק מעל הכל, שהוא מכון של כל עמל ויגיעת בשר [ע"א ד יא יט (ע"ר ב מח)]. החיים שהשאון והנגוד הוא מקור שבעם [א"ק א קפט]. ◊ הפרוד מביא את המות° ואת הכליון, את הרשעה ואת השקר [שם]. פרודים - התשוקות והציורים° האלהיים בחלקיותם, הפוגמים את רוח האדם, ומעכבים את השלמתו הזמנית והנצחית [עפ"י א"א 78]. פרוזה - סיפור של מאורע שאינו מרותק עם רגשי הנפש והתפעלותיה השיריות [ר"מ קיט]. פרוש - להבין אל נכון יסוד מאמר מצד עצמו, את המונח בו בכללו ובפרטיו, זאת היא תכונת הפרוש, "מפורש" מלשון פרשׂ, "יפרשׂ השׂוחה לשׂחות", הרחבה של עצם הדברים שכבר ישנם בתוכנו של המאמר אלא שהם בו מקופלים, ע"כ עלינו להרחיב הקמטים כדי לעמוד על כל הרחבתו של המאמר [ע"א א, הקדמה, יד (מ"ר 208)]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מ"ם סתומה, מאמר סתום. ע"ע באור. ע' במדור תורה, דרש. פרטי - (הצד הפרטי באדם, לעומת הכללי°) - סגור בעניני עצמו, מרגיש לעצמו בעצמו את מכאוביו וענוייו, וכמו כן הוא בעצמו, יותר מאחרים, מרגיש את שמחותיו [ע"ר א רכא]. פרטי - יחיד מוגבל [א"ק א רנז]. פרטי - יחודי. יחוד הצורה העצמית הלאומית [עפ"י א' י, מ"ר 97־96]. מיוחד לנו [ע"ה קכג]. ע"ע כללי. פרטי - גלוי אנושי [א"ל רכט]. ר' כללי. פרטי - העצמיות הפרטית של כל פרט מפרטי ההויה - התגלות אלהות°הזורחת°בגוונים° שונים לפנינו [א"ק ב שצח]. פרי השפתים - הפעולה שהדבור° עושה, שהוא מחשיף את האור הפנימי של הנשמה°, המלאה תשוקה עליונה וחזון קדש נורא. ובכח הקדושה הגנוזה בסוד פרי השפה, פעולת הצמיחה עוברת היא ושוטפת ג"כ במלא עולמים ופועלת בעולם להשפיע שפע ברכה וחיים מאירים [עפ"י ע"ר א קסב]. ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, תפילה, (התפילה המעשית). פרישות - הפרדת הנשמה הזכה מהסתבכות ברגשי הגויה וכוחותיה, התפעלויותיה ונטיותיה הגסות, שבתחתית המצע של טבע החי אשר באדם [עפ"י ע"א ד ט כה]. הנטיה לצד פרישות וקדושה - (עניינה) - הגנה על הנפש מנטיה קצונית להפקרות ולטמיעה בתוך חיים חמריים [עפ"י ע"ר א קעה]. פרישה - הכשרה של החיים הטבעיים אל ההסתגלות של הקודש־העליון°[ע"א ד ט כח]. פרעות - חסרון הסדרים וזעזוע ההרגשות [ע"א ב ט קכה]. פשטות עליונה - האחדות־המוחלטה°, יסוד העדן־העליון°[ר"מ קג]. פשע(4)- ענין שאיננו מוסיף כלל על גלוי המפעל יותר מעוון°, אלא בחוג הפנימי° של הנשמה יש בזה ציור° יותר מדאיב, המביא לידי התפרצות כזאת, שהיא מכשירה את המקולקל בזה לידי עברינות° גם במקום שאין המית הנטיה החמרית° גורמת. "פשעים אלו מרדים" [ע"ר א קכז]. ההתקוממות על החוקים היותר רחוקים במטרתם מחוש ההרגשה של האדם [עפ"י ע"א ד ה לו]. תכונת הפשע - חפץ המרידה ופריקת עול הקודש°, מתוך כעסנות הדיוטית, הבאה מתוך הריחוק הנורא של האדם, מצד עובי חומרי°, מהאצילות°הקדושה° של הוד° החיים, המוארים מאור־ד'° אשר במכמני המשפטים הקדושים [ע"ר ב ס]. ע"ע חטא. ע"ע עברה. ע"ע סליחה. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, "שבי פשע ביעקב". ושם, פושע. ע' בנספחות, מדור מחקרים, מחילה סליחה וכפרה. פשתן - סגולתו הפנימית(5) - הארת כח החיים בהחטיביות הפרטית, ושמירת הפרט באור נשמתו מהתערובות של פרטי הכלל, שהם מחשיכים את אור הקודש מצד מאפל הפרטיות שלהם [ר"מ קכט]. ע"ע בוץ. פת - האמצעי העקרי שעמו קונים את החיים [ע"א ב ז מא]. ע"ע לחם. "פתוח" - מפורש [ע"א ד יב יט]. ע"ע גלוי. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מאמר פתוח. ע"ע "סתום".
הגילוי האידיאלי באלהות וכו' שאין מקום לו גם להכרת טובה - ע"ע קבצ' א קצט יז.
ישעיה כד כא.
בסדור הגר"א, קלג: אמרי שפר "והנה העון הוא מזיד והיינו כי יודע שדבר זה אסור ומ"מ עובר עליו. ולא שמתכוון למרוד דא"כ היינו פשע. אלא שמתכוון להנאתו, אם בשביל תאוותו וחמדת ממון או כבוד או שאר הנאת הערב או המועיל". במגיד משרים, פרשת מקץ, מהדורא בתרא, יחס החטא לנפש, עון לרוח ו"פשע למאן דחב להכעיס, ההוא גברא טניף נשמתיה". ובחסד לאברהם, מעין חמישי, עין משפט, נהר טז "והענין שיש חטא ועון ופשע, על החטאים הנפש מתגלגלת, העונות הרוח מתגלגלת, ועל הפשעים נשמה מתגלגלת, והיינו ובפשעכם שולחה אמכם, פשע הגיע למעלה שפגם באם עליונה". ע"ע י' מאמרות לרמ"ע, חקו"ד ח"ד יד, וביד יהודה ס"ק ג. ושם ח"ה ג.
סגולת הפשתן - ע"ע חסד לאברהם, מעין רביעי, עין יעקב, נהר נב.