חביון - פנימיות, גנז [רצי"ה א"ש ד הערה 9]. חביון עז - צורה°פנימית°[מ"ר 257]. "חביון עז" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. חגויה - בינות חלקיה [רצי"ה א"ש ח הערה 16]. חגורה - יסוד הויתה - התאמצות כל שרירי הגוף לחטיבה אחת. קישור כונניות° הגויה בכללה [עפ"י ע"א ד ו לג]. ע"ע אבנט. חדוש - החידוש של המחשבה - פנינים רוחניים שבאים מנטיפות גן־העדן° אשר לנשמה [פנק' ג שכט]. חדוש - (חידושי תורה) - פיתוח שפעת החיים של האורה החיה האלהית הכללית של תורה־שבע"פ°[עפ"י א"ת א א]. לימוד דבר שלא היה אצל האדם מצד מדרגתו אפילו בכח [הגדרת מו"ר הר"ש אבינר, עפ"י א"ת ו ד]. ◊ מוצא החדוש האמיתי - נלקח מתמצית כל המהות של היש הקדום לו. כל הבעה מחודשת באמת אינה יוצאת מהסעיף האחד הקרוב, אותה החוליה שההגיון תופסה, אלא מכל המהותיות, המשכלת והחיה, הפועלת וההוגה של המחדש, "ערוכה בכל ושמורה"(1), וכל חדוש שהוא מזדלף רק מאיזה חלק ומשאיר חלקים בלא תנועה רוחנית, איננו חדוש באמת כי אם סדור מכני במערכת ההשכלה. שאיפת החדוש הוא הזלת התמצית מתנובת הכל°[עפ"י אג' ג ד]. חול - (לעומת קודש) - החומר° של הקודש°[א"ק א קמה (מ"ר 400)]. הנמצא בדרך סיבוב והתעסקות, המעשה הבלתי מכוון רק מסובב ומתפשט [עפ"י אג' ג מא, מב]. כל מה שעודנו רחוק מתכליתו ולא נקשר בקשר התקון שהיתה אליו הכונה התכליתית [מ"ש שמט (ה' קעה)]. ◊ דברים בהנהגת העולם שמועילים לחזק את עולם החיים וחוזק הברואים והטבעים, אלה הם בכלל דברים של חול שעוד אינם עיקר בבריאה [ע"א א ה סב]. דרכי החיים המעשיים. המכשיר את החיים לתעודתם, הנותן חומר כח והכנה להם למען יתרוממו לתכליתם האמיתית שהוא הקודש [עפ"י שם ג ב סט]. האור הבא מימות החול - שפעת החיים, יושר השכל הפשוט הבא מהופעת החושים, החברותיות וכל תוכניה [שם ד ט נד (ג"ר 51)]. חול - השגת החול - השגה מחוברת ברשומה גופנית [קבצ' א נט]. ע' במדור מועדים וחגים, שבת, השגת השבת. חיים חלוניים - החיים המעשיים, הטבעיים, צרכי האדם וחייו. החיים העסוקים בצרכי החמר הפעוטים, אחר שנתפשטו מתוך מרכז הקודש°, שירדו מרום מעלת הנצח, לעסוק בצרכי הזמן של יום יום, של חיי־שעה [עפ"י ע"ר א קכה, קכד]. כח חלוני - כח אשר רק התוצאות המעשיות ביסודי חיי החברה הן מגמתו, שגם להם (כלקודש) יד ושם לשאיפה של עדינות הכוחות וטהרת° המושגים [שם קכב]. ע"ע קודש, לעומת חול. ע"ע כנסת ישראל הטבעית. חול - נטיית חולין - גופניות, בהמיות [א"ש יד ה]. חולוני, חולני - ע' בנספחות, מדור מחקרים, חילוני, חולוני, חולני. חוֹלי - בלבול סדר החיים בכללם במערכת הגוף [ע"א ג א לא]. ◊ הפרעת הסדר מיציאת פרט מהסכמתו אל הכלל בגוף עושה חולי [שם א ה נח]. ע"ע מיחוש. ע"ע ארוכה. ע"ע רפואה. חולשה - רשלנות החיים ומיעוט צביונם [ע"א ד ט כב]. חומר - (תכונת ההחמרה, להחמיר) - הדיוק, העול, הזהירות וההרחקה מכל כעור ותעוב, גם נגד הנטיה, ונגד הזרמת האורה, כפי מה שהיא מצטיירת° לפעמים בנפש. ולפעמים יצא גם בזעף לשם הבאה למגמתה העליונה של השאיפה הקדושה°[עפ"י ע"ר א קפג]. חומר - (לעומת כח°, ענינו) - שלא להיות פועל כי אם מקבל פעולות של הכוחות [מ"ש קיז (מא"ה ב יא)]. חומר (לעומת צורה°) - כח מקבל פעולה [ע"א ב ט רמ]. חומר - (לעומת רוח) - ע"ע חמר. חוסן - עז°ואיתנות°[ע"א ג ב קנה]. ע"ע "חסין". חופש - ע"ע חפש. חוץ - ע"ע סקירה חצונית. ע"ע חצוני. חושך - החשכה פנימית - ע' במדור נפשיות, החשכה פנימית. חטא - תוכן של חסרון [ע"ר א עז]. הפסד והורדה°[ע"א ג ב נא]. חטא - הירידה המוסרית°, מצד שעדיין לא בא השכלול האנושי לאותה המדרגה העליונה שאין החטא° נמצא עמה [ע"א ד ה לו]. חטא - חסרון מוסרי° בטבע הנפש° ותכונת המדות הנוטות לאיזה כיעור וקלקול. פגם התכונה הנפשית [ע"ר א עז]. הפחיתות שבנפש [מ"א א ו (ע"ר ב קכב)]. מעמד הנפש שלא נשלמה בכל בכללותה [ע"א ד ה לו]. חטא - המובן הפשוט של החטא - השגגה°[ע"ר א קכו]. ריקות הפעולה מתכנה הראוי [ע"ר ב קסב]. פעולה בלתי הוגנת המונחת ברוב בתועלת הבאה מצד סכלות [עפ"י ע"א ב 194]. ◊ קלקולו של כל חטא בא מתוך מעוט האור° של הנשמה° שלא האירה יפה בתוכיות החיים [ע"ר א קכו]. ע"ע עברה. ע"ע עוון. ע"ע פשע. ע"ע הרהור חטא. ע"ע מחילה. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, פושע. ע' בנספחות, מדור מחקרים, מחילה סליחה וכפרה. חטא - כל דבר שהוא אמצעי להפריד ממנו השכל [פנק' ג קעד]. ע' בהגדרות מבוא למדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, מצוה. חטא - אי התאמה להרמוניה נצחית [עפ"י א"ק ג ז]. חטא - (לעומת מעילה°) - החסרון ו(ה)השפלה שנעשה בנפשו, שהיא עלולה כעת לחטאים אחרים הבאים מסיבות שונות לידי נסיון יקראו חטא, מלשון חסרון, כמו קולע אל השערה ולא יחטיא, כי חסר נפשו מטובה ומדת הזהירות שקנתה הפסידה לפעמים ע"י חטא אחד המאבד טובה הרבה [ע"ס 34]. חטובה - מאורגנת(2)[קובץ ו רכט]. חטיבה - צורה°אורגנית°[עפ"י א"ק א יד]. אחדות גמורה [ע"א ד ו מה]. קשור כללי [א"ש ה]. חטיבה פנימית - מאור מאחד במהותיותו העצמית [עפ"י א"ק ב תנז]. חיות טבעי - התוכן החיוני - המזגים והתכונות הגופניות [ע"ר א קכב]. חיי האדם - חיבור נטית החפץ לקיום ההרגשה העצמית - אשר לכל חי - עם רגש שאיפת ההשתלמות, הנובעת מההשתקפות הפנימית° העמוקה אל השלמות האלהית°, הנשקפת ביסודה הפנימי של הנשמה° ממקור השלמות המוחלטה והנצחית, מקור אין־סוף°[מ"ר 34]. חיים - אור הקודש° וההערצה המביאה לפתוח בנו את כל מקורי השירה°[עפ"י ר"מ קעח]. ע"ע חיים, תביעתם השלמה. ע"ע חיים, תוכן החיים. ע' בנספחות, מדור מחקרים, אהבה ויראה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, חיים, "חפץ חיים". ושם, ימים, "אוהב ימים". חיי החיים - הרוח הגדול השוכן בשמי שמי עז°, בהיכל הצדק°והבינה°, הנותן עז וגבורה°, שהוא העז והגבורה, הוא נותן חיים, והוא החיים°[עפ"י א"ק ב שסו]. חיים - שלמות עליונה של סגולת הרכבת החלקים וקשורם [ע"ר א רצ]. כח החיים - התאחדות כל פרטי האברים והחלקים שבגוף למרכז אחד, <שע"י שליטת השכל° שולטים החיים בכל פרטי פרטיות הקטנים שבגוף> [ע"א א ה ע]. חיים - החיים - שורש הרצון השופע על התנועות וההרגשה [פ"א רכז]. היחש האלהי° של ההויה [מ"ה יראה ב (א"ק ד תלא)]. חיים - "החיים" - תוכן הפנימי של החיים, שהוא מלכות־שמים°ויראת־שמים°[מ"ר 390]. חיים - החיים האמיתים - קדושת° הנפש [מ"ש קנב (ה' קצא)]. עיקר החיים (אפילו בחיי הזמן) - עוצם הרגשת הכוחות הנפשיים בהוד החיים [ע"א א ג י]. חיי אמת - חיים של נועם־ד'°וההתענג°מזיו°כבודו°[ע"א ג ב סט]. חיי גדולה°גבורה°וקדושה°[אג' א מט]. (חיים) המתאימים למקור־הנשמה ואמתת הישות [עפ"י אג' ב רסג]. ע"ע חיים עצמיים. ע"ע חיי החיים. חיים - פעולותיו הבחיריות° (של האדם) [ע"א א ב לד]. חיים - תביעתם השלמה - התביעה המרחקת את האדם מן החטא°, המעמידתו ישר° כאשר עשהו אלהים°[א"ש י ה]. ע"ע חיי האדם. חיים - יסוד החיים - רוח° החיים. יסוד רוחני, בעל תוכן מתעלה. הכח המעלה, המרומם, הנושא את נושאיו החומריים°[ע"א ד י, יב יג]. יסוד החיים במהותו - הכח - הכח המעשי, כח העבודה שבחיים ובמציאות, השואב את עז המפעל ממקורו ומשלח את מעינותיו ופלגיו לכל מקצעות המפעלים כולם; ההתעוררות - כח המתעורר שבחיים, המעורר את המפעלים, ביתרון התעצומה שבהמשך החיים; וההמשך של החיים - כל המשכת החיים של תכן הזמן [עפ"י ע"ר א קסד, קסג]. חיים - תוכן החיים - רצון החיים לחיות, המעריך את ערכם [עפ"י ע"ר א לה]. ע"ע חיי האדם. חיים - תכליתם - קרבת־אלהות°[ע"א א ה מג]. חיים - חיים של אמת - חיי־עולם־הבא° מסבת ההטבה הכללית°בחיי־שעה°, והמשכת צורתם°הפנימית°[קבצ' ב סד]. "חיים" - "חפץ חיים" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. חיים - (לעומת אור°) - רצון°, מציאות־מלאה°[עפ"י א' יא, ע"ר ב עז]. "חיים" - תאר למעלה שבמצוות° (לעומת אורך־ימים°) - ההרגשה הקדושה°, שמרגיש (אדם) שנעשה לבבו יותר קרוב אל השי"ת°, ומדותיו יותר מזוקקות וצרופות [ע"ר א תיא־ב (פנק' ג רסח)]. "חיים" - "חלקם בחיים" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, חלקם בחיים. חיים עליונים - החיים העליונים - החיים הקדושים השמימיים חיי החכמה, חיי העדן הקדוש של נועם־ד'°[א"ק ב תקסא־ב]. חיים עצמיים - החיים השופעים ממקור האמת° המוחלטת [עפ"י מ"ר 148]. ע"ע חיים, חיי אמת. תהום החיים העצמיים - אותו המקום°העליון° ששרשי הכחות, הרעיונות°, הצביונות והאידיאלים°, מתהוים שם [ר"מ לג]. חיים פנימיים° - החיים השכליים והמוסריים° של האדם מצד צורתו° וצלמו צלם־אלהים°[ע"א ג א מב]. חיל - החיל - רכישת הכוחות וריכוזם למטרת האושר° העולמי הכללי, שכל אושר של כל נקודה בה תלוי [א"ק ג עא]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, איש חיל. חיל - עז החיל - הצדק° המחדש ומהווה [א"ק ג ע]. חילה - הידיעה במה שאין ראוי לצייר°, כמו חלל פנוי במשפט הכרתו מיראת־ד'°[ע"ר א רנו]. חילוי - תפילה° שבאה לצרכי הכלל <מגזרת חולי. שצרת הרבים מסעירה מאד את הלב, עד שהוא במצב חולי מרוב כאב ועקת נפש, כי לא תוכל נפש היחיד לשאת רגש צרת הכלל הנוגע עד לבבה כ"א ברגש חזק מאד>. (ו)מצייר הרעידה וההגבלה לעמוד בתחום השגתו שלא להרוס יותר במה שלא הורשה. להמנע מלהלך בגדולות במה שהוא מופלא משכל האדם. שבתפילת (היחיד על) הרבים ההכרח לשלח המחשבות בדברים יותר נעלים ונשגבים, עד שראוי להשמר עמהם ג"כ מהרוס אל המופלא [עפ"י ע"א א ד נז]. חילוני - נשמה חילונית - זרם ההויה הבא מצד המשך ההויה שאנחנו קוראים טבע°, ההשגה של אוה"ע, הזרם הבא מהאמצעים מהסיבות°[נ"א ה 31]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, שכינה, גילוי שכינה. חילוני, חולוני, חולני - ע' בנספחות, מדור מחקרים. חילוף - ע"ע חלוף. חינוך - ע"ע חנוך. חיצוני - ע"ע חצוני. חיקוי - תכונת החיקוי (הטוב) - הנטיה של ההתיצבות בתואר המעמד המושג ממעל להגבול המוגבל של היש המפורט הנערך בערכיו המיוחדים. החיקוי המשכלל את הישות הוא מקור הפאר°וההתהדרות°, המעלה את כל שפל אל רום, מכון המנהגים הטובים והקבלות היקרות שהן הולכות משרים וקולעות אל מטרת רוממות צביונו [ר"מ כב]. הכשרון להתקרב יותר ויותר למדרגה העליונה שעליו [נ"א ה 31]. התחקות - יסוד ההעתקה של הציורים°, המושגים, הכחות, המפעלים, והתנועות, המשפטים, השאיפות והאידיאלים, ממרומי מקוריותם לתחתית המשכת החיים והמציאות בחוקיהם [ר"מ כד]. ע"ע קופיות. חירות - ע"ע חרות. חכמה - מה שצריך עיון [מ"א א ב]. חכמה ישראלית - החכמה הישראלית יסודה - ההתגברות של העולם המאוחד על העולם המפורד [א"ק ב תכג]. ע' במדור תורה, חכמת התורה. חכמת הקודש - חכמת־האמת°, הכוללת הדעות כולן, בשלום° פנימי [א"ק א, מבוא הרד"ך 21, ובשער הפתיחה]. ע"ע אורות הקודש. ע"ע מוסר הקודש. חכמת ישראל - חכמת ההסתוריה והבקורת, הגיון הדעות, הפיוט וכל ענפיהם [עפ"י אג' א קמח]. חכמת ישראל - כללות חכמת־התורה° ומדע האמונה°, דעת־אלהים°, הבנת המוסר הנשגב וחינוכו וקנייתו, שבכללם נכנס ממילא ג"כ כל מה שנקרא בדרך הרגיל בפי הדור בשם זה(3)[עפ"י פנק' ג שיח]. הדעות והמחשבות של היהדות°[פנק' ד תצב]. חכמת ישראל המקורית והאמתית - חכמת הרזים°[עפ"י א"ק א קיב]. קבלה°, שיסודה הוא ההכרה בערך האלהי° של נשמת־האומה [עפ"י מ"ר 280]. ע' במדור תורה, חכמת התורה. חכמת נשמת אל בעולם - החיים הרוחניים°העליונים° הכוללים. החכמה° הכללית העליונה, החיה ומחיה את ההויה [עפ"י ע"ט סב]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, ספירות, חכמה. חלום - ציור° בחפץ כביר, המשולל מכל התחשבות עם איזה מניעה, עם הגבלת יכולת, מאיזה צד ופינה [עפ"י ר"מ מח]. חזיון החלום - החזיון הפנימי שהנפש מתבודדת בעצמותה כשמתנשאת מעל לכל הגבולים הצרים של העולם המעשי, ומתנשאת הנפש לעולם אחר לגמרי [ע"א ד ה פד]. חלום - ענינו - התעוררות מהכח והסגולה° הפנימית שיש בנפש החולם לסבב את גלגל מעשיו ומקריו [מ"ש רלא (מא"ה ג קא)]. התחלת ההתפתחות שהסגולה הנעלמה שבנפש מתפתחת לצאת מן הכח אל הפועל [מ"ש רכה (מא"ה ג צד)]. הוראת החלום - שיש סגולה צפונה בנפש החולם שכאשר תצא מן הכח אל הפועל תסבב אותן הפעולות הנוגעות לו כפי מה שבא רמיזתן בחלום [עפ"י מ"ש רכד (מא"ה ג צד)]. חלומות ופתרונם - עניינם - עיקר הכח אל הפעולות הנוגעות לאדם שם השי"ת בסגולות נפשו ובציוריו°, והציורים באים ג"כ בהשגחת° השי"ת ע"פ המעשים, והם מתחילים לצאת מן הכח אל הפועל ע"י החלומות°, רק שאותן ההוראות שצריכין חלומות לצאתן אל הפועל עדיין חלושות הן ועוד לא יצאו כראוי אל הפועל. והחלום כשם שהוא בא מכח עומק הסגולה שבנפש שבא ע"י מעשיו ומדותיו ודרכיו של אדם, ה"נ ע"י החלום מתחזקת הסגולה הצפונה שהרי מתחזקת בציורה, מיהו צריכה עוד להתחזק ע"י הפותר ע"פ דרך האחת, והפותר הוא מפתח את הסגולה. ע"כ אם יפתור בכל ההוראות הצודקות שבו, אע"פ שסותרות זא"ז כי זו תהי' לטוב וזו להפכו, כולן נכונות להתקיים [מ"ש רכה]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, כל החלומות הולכים אחר הפה. חלוני - ע"ע חילוני. חלוף - שלילת ערך קיים מתואר בחליפין, כמו "יציץ וחלף" [ע"ר א נד]. ע"ע תמורה. חלל - המקום הריק המשולל ממציאות [ע"א א ד נז]. חַמָּה - (בחינתה שבאדם) - ענין פעולתו שפועל (אדם) עליו, בתורה ומצות - לטוב, ובעבירות - להפכו, מצד עצמו ומעשיו וחכמתו [עפ"י מ"ש קעט (מא"ה א קב)]. חמר - החמריות שבעולם - הכוחות הפועלים המכניים [ע"ט סו]. הטבע הקשה, החשוך, הקשור לחק עפר אבן וברזל [עפ"י א"ק ב תקכד]. חמרי - החזיון החמרי של ההויה - ממשותה הראלית <שהיא המסקנה של החזיון הרוחני של ההויה, של האידיאל שלה, ועולה עד ראשה> [א"ת ד ב (ע"ט נג)]. הענינים החמריים - (הענינים) המדיניים אקונומיים [ע"א ג א לג]. חמרי - (הכח החמרי בנפש) - התעודדות החיים, חשק העבודה ומרץ הפעולה [א"ק ג ראש דבר ל (מ"ה יראה ט)]. ע"ע רוח. ע"ע רוחניות. חן - הגודל°והפאר° הנפשי, המתגדל ע"י ההכרה לטובה, שהאדם מכיר איזה חזון, איזו מציאות, אע"פ שהרושם הזה, של הגודל והפאר, אין בו כלל משום נטיה מעשית לטובה ממשית ולכבוד להנושא ההוא [ע"ר א עט]. נתינה לחן - מציאות המעוררת רגשי כבוד, גדולה ותפארת, בכל הנפגש עמה, ובכל הסביבה כולה [עפ"י שם שם]. ע"ע חסד. חן - עניינו - השפעת° דבר [שם רנו]. כח החן ואור הנשמה - קרני ההוד° היוצא מזוהר° אור חכמת אדם אשר תאיר פניו [ר"מ קעד־ה]. חן - החן הפנימי של המחשבה - הקדש° היסודי שבתוכה [א"ש יד יד]. חִנּוּך - הכנסה בענין מחודש מתמיד [ע"ר א תלג]. חִנּוּך - הטית התוכן הנפשי אל המבוקש מכאן ולהבא [עפ"י ע"א ד ט ל]. עבודת רוח האדם. עסוק בפתוח הכוחות הנפשיים, להשלימם, להוציאם מן הכח אל הפועל, לעדנם, להרחיבם, לחדדם ולשכללם, ולהעמידם על מצב החופש°[עפ"י קבצ' ג יא-יב]. פקוח והוצאה מן ההעלם אל הגלוי ומן הכח אל הפועל מה שהוא גנוז בנשמת המתחנך ושהוא גלוי בתור אופי כללי ומרכזי בכללות האנושיות וקבוציה ההיסטוריים והלאומיים. התאמת היחיד עם התרבות הכללית בעומק טבעה [עפ"י מ"ר 33]. הדרכה, להסתגלות לההויה הכללית ולמקוריותה [שם 100]. חינוך - של האיש הפרטי - ההוצאה מכח לפועל, מהעלם לגילוי, את הכוחות והכשרונות הנמצאים בנפש הילד בטבעה, או הראויים לפי טבעה להתקבל בה ביותר מתוך ההשפעות החינוכיות השונות [ל"י א ו]. יסוד החינוך הטוב - לבסס יפה את הרגש הטבעי לטובה°, לצדק°, לקדושה°ולמישרים°, באופן שכשיגדיל האדם כבר ימצא דרך החיים מוכנת לפניו ואיננו צריך כ"א להוסיף לקח ושכל־טוב°, לעלות מעלה־מעלה°[ע"א ג ב ריד]. מטרת החינוך - להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב°וישר° לפני ד'° ואדם [עפ"י אג' א ריח-ריט]. תפקיד החנוך - למצוא את הדרך לטרקלין־מלכו־של־עולם°, אל הנקודה הפנימית של דרך החיים, מלכות־שמים°ויראת־שמים°[עפ"י מ"ר 390]. תעודת החנוך בישראל - להביא את הילדות בעצם תומה וטהרתה אל גבול הבחרות והשחרות, הזקנה והשיבה, באופן שתוסד עוז, שלעולם לא ינוס לחה [מ"ר 230]. ר' תרבות. חנוך - החנוך הכללי אצל העמים - צורת חינוך המכרת את הילדות רק למעבר בעלמא, לזיין על ידה את האיש העתיד בכלי קרב למלחמת קיומו [עפ"י מ"ר 230]. חנוכת הבית - (חנוכת בית־המקדש°) - קביעת הבית הגדול והקדוש שממנו תצא תורה° ואורה לישראל ולעולם עדי־עד°. קביעות מקום האורה° לישראל ולעולם [ע"א ג ב נ]. ההכנה, הכשרתו של האידיאל ההולך ומתהוה, הולכת ונמשכת ע"י עבודות תדיריות, הקבועות במקום היותר מוכשר להתעלות היותר מקודשת [ע"ר א קפו]. חניה - קביעת מקום והתפסו [ע"ר א רנו]. חנינה - מדת החנינה - בוחן לבבות הוא ידע את הטוב העצמי שגם בהמנעו מצאת אל הפועל הוא חפץ יקר ונעלה שראוי למצא חן° מצד עצמיותו, ע"כ גם הנחשלים שבטובים, שטובם לא יצא אל הפועל, אבל כ"ז שלא הושחת יסודם והזיק האחרון קיים בקרבם מנחלת אבות, ראויים הנם לחן, יגיעו למצבים כאלה שיוכל הטוב הגנוז ג"כ לצאת לפועל [ע"א ד ה לב]. חסד - ענין שירושם בנטיה מעשית, להגדיל הטוב של איזה חזון, או איזו מציאות, בכל מלוי הרצון [עפ"י ע"ר א עט]. ע"ע חן. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אהבת חסד. חסד - כח החסד - הרצון להשפיע טוב°, שאיפת הטוב° מצד עצמה [עפ"י ע"ר א קג]. חסד - הנהגה טובה של צדק°ומשרים° [פנק' א לט]. כח הצדק°והיושר°, החסד°והרחמים°, המוסרי°הפנימי° שבנפש האדם [א"ל רג]. ע"ע צדק, כח הצדק. ע' בנספחות, מדור מחקרים, חסד לעומת צדקה. חסד - ◊ מדת החסד - כוללת כל המדות הטובות כולם [ע"א א א ה]. חסד - אור החסד של אברהם אבינו - ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, אברהם. חסד - (לעומת ברית°) - האידיאליות° המנודבת. מעלת חפשו° ויסוד מציאותו מתוך רצון מלא נדבה, שהוא גילויו האידיאלי של כל דבר נעלה בחיי־הרוח°[עפ"י ע"ר א פג, פד]. ע"ע אחרית, לעומת הראשית בחיי הרוח. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. חסד - מדת החסד המיוחסת לבית הלל(4)- הכשרת הרגש לפי המדה האנושית ועשית דרך סלולה לכל העם כולו, יעלו בה כקטן כגדול [עפ"י ע"א ב ח ד]. ע"ע דין, מדת הדין המיוחסת לבית שמאי. חסד מוחלט - "רב חסד" - ההטבה° שאין לה קץ ותכלית [ע"ר א קכח]. השטף הגדול של החסד°[שם נו]. חסחון(5)- ההבטה בעין יפה, שלא יקטן בעיניו כל פרט [עפ"י פנק' ב קסז (ל"ה 247)]. חסחון - החסחון הרוחני (בישראל) - ההבטה בעין יפה על כל מה שהוא משלנו, ממוסר, ממִדות, מדעות, מדינים ומנהגים, לאהוב הכל ולחבב הכל [עפ"י פנק' ב קסז (ל"ה 247)]. חסידות - כשרון אמנותי נפלא המבסס את רוח האדם בכללו ומעמידו על עמדתו העליונה, שהוא שואף אליה בפנימיות תכנו [עפ"י א"ק ג שמו]. דבקות־אלהית°, (ושייכות ל)חכמות רוחניות עליונות מופשטות [עפ"י שם רז]. התעמקות קדושה° בהכרה בהירה של הבינה והמדע הרוחני המזהיר. יסודה אהבת־החסד°, שאיפת ההטבה המוחלטת כשהיא מתגברת בלב, עד שהיא נטבעת בטבע הנפש [עפ"י ע"ר א קפז־ח, קצז]. התעמקות קדושה המביאה לידי הבעה גלויה את יסוד ההארה הצפונה, המתגלה בהתגלות מצערה לפי הערך, בפי עמו (של התהלה°) [עפ"י ע"ר א קצז]. הנטייה אל הטוב°והצדק°[עפ"י פנק' ב סז (ל"ה 106)]. החסידות הטהורה - אהבת חסד במלואה [א"י סד]. חסידות, יסודה - יסוד תמימות העבודה והחסידות האמיתית - שהשלימות הפרטית ותשוקתו אליה לא תתפש מקום כלל לעומת חשקו בשלימות הכלל [ע"א א ג נא]. החסידות ענינה - לעשות נחת־רוח־ליוצרו°[מ"ר 275]. שורש החסידות האמיתית - ההנחה האמיתית של כל דבר ע"פ תכונתו האמיתית בתכלית היושר° והתיקון, עד שלא תמצא הפרעת סדר מפני כל רוח ונטיה אף כחוט השערה [ע"א א ה צא]. מדת החסידות הגדולה - ◊ יוצאת מתוך בינה°אלהית° עליונה ותכופה [א' נג]. חסידות - החסידות המעשית - ההתגשמות של קרבת־אלהים° בחיים בפועל [א"ק ג שיא]. ע"ע מעשים של קדושה שהחסידות המעשית מתלבשת בהם וכו'. יסוד תמימות העבודה והחסידות האמיתית - שהשלמות הפרטית ותשוקתו אלי' לא תתפוש מקום כלל לעומת חשקו בשלמות הכלל. <ואיש כזה שקנה לו השלמות הזו ביושר שכלו וטבעו, הוא החסיד־האמיתי° ההולך בעצת השכל ולא ע"פ הרגש של אהבת עצמו> [עפ"י ע"א א ג נא]. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, חסיד. חסידות - (מגמת תנועת החסידות) - לרומם קדושת המדות, קדושת האמונה, (ו)ההכרה הכללית בקדושתם של ישראל ומעלתם, (ו)להגדיל את רגשי הקדש, הנרדמים בלב בטבע, ע"י רוממות ערך התפלה [א"י כה]. להאיר את האור־האלקי° בעשירות ובזריחה° מבהקת בכל לב° וכל מח [אג' א קלב]. ע"ע התנגדות. חסיון אלהי - הבא מתוך הדבקות° - צרור־החיים°[עפ"י ע"ר ב עז]. ע"ע הבטחון הנשגב. "חסין" - פאר° חסינותו - עז גבורתו [ע"ר א קנט]. ע"ע חוסן. חפש - החפש היסודי - התפשטות הנפש וכחותיה לאותם הצדדים שהיא נוטה, שוקקת ושואפת אליהם מעצמות טבעה [מ"ר 33]. כשתנועות החיים הולכות אחרי ההכרה הברורה בטוב° שנמצא בנטיה שהן חפצות לנטות לה [קבצ' ב מז (ב"ר שכח)]. מצב החופש - שיהיו הכוחות הנפשיים עושים את תפקידם ברוח האדם לא על־פי מועקה של עבדות°, כי־אם על־פי הכרה והתנדבות הרוח המלא אורה°, ודעת מלאה בערכו ותוכן פעולתו [עפ"י קבצ' ג יא-יב]. האידיאליות° העליונה שהיא גלוי אור הקדש° שבשאיפה הפנימית של הרוח° [חד' קמ]. הרגשת שורש נטית הנשמה ממקור החיים שלה [עפ"י א"ק א ה]. חפשי - שיסודו ביסוד הנשמה° במקוריותה [קובץ א תקיב]. חופש, עליתו עד מרום פסגתו - חיים ברוחו הוא, כפי חפץ הטבע האביר של נשמתו החיה [א' ק]. כשאין הנשמה° סובלת משום מוטה ועול של כל דעה מוסכמת שיוצאת שלא ממקור־ישראל°[עפ"י א"ק א קלה]. החופש הישראלי - ההגיון הרזי°, כלומר, הנשמה° הישראלית בהיותה, בתור נשמה יחידה יונקת מטל החיים של כנסת־ישראל°, חושבת ומציירת על פי טבעה, ועל פי כל אותם הגורמים שגרמו לה לחשוב על דבר כל אותם המאורעות הגדולים, המיוחדים לישראל ותולדתו, על פי אותו היחש האלהי, העליון, המובלט, אשר הופע באומה נפלאה זו [א"ק א קלה]. חפש גמור - בלא כח צביוני מיוחד [עפ"י א"ק ג לו]. בלא שום העקה [פנק' ג שלג]. חירות הרצון [א"ק ג לו]. ע"ע חרות. ע"ע דרור. חפש דעות - תעודתה של שאיפת חופש הדעות - סילוק הפחדנות הרפויה מכל התחום השכלי, כדי שיתגלה אור האלהים במלוי אורו, במלא חופש של שם־מלא° [מ"ה פחדנות ג]. חפש העליון - חופש רוח טהרה°וקדושה°[אג' ב רכו]. ◊ המבוקש העולמי היותר מגמתי°[שם]. חפש - עולם של חפש - כשהעולם המוסרי° מרומם את העולם החוקי הסבתי כולו ומושכו אליו, משפיע עליו מאורו ונמצא שהוא כולו טבוע בים של אור־חיים° זה של החוקים המוסריים שהם הרבה עליונים ונשגבים מהחוקים הסבתיים [עפ"י א' יט]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, יושר (לעומת עיגולים). חפש מחשבה - התעלות° ושכלול המחשבה°, כשיותן לה כל היקף גדלה, כשיוכנו אשיותיה על פי הגודל הכמותי והאיכותי, בכל אשר תעיף שם את עיני רוחה°[עפ"י א"ק א רטז]. חפש עליון° - דבר־ד'°[ע"ר א מט]. הגבורה°והחסד° המוחלטים, באין גבול מדה והערכה [שם מו]. החפש האלהי - היכולת המלאה באין מעצור, הכוללת את האידיאליות° המלאה השלמה ומכוללה מכל חמדה, מכל נצח°והוד°, מכל נשגב°ומפואר°[עפ"י א"א 140]. החפש העליון - היכולת־העליונה° האוצרת בקרבה המון עולמים° לאין תכלית [א"ק ג כח]. החפש הגמור - אמיתת השלמות, ההוראה ליכולת הגמורה [עפ"י ע"א א ה קז]. החופש - אפס הגבלה, כל יכול(ת[עפ"י פנק' א רנד]. חפש גמור - אפס מצרים וגבולים°מצמצמים°[ע"ר א קס]. מרומי האור° והחפש העליון - שם עטרת המלוכה צפונה, מקום° ההפך הגמור של העבדות° וההכרח - מקור מלכות ישראל [עפ"י מ"ר 38]. חפש עליון - תשובה־עילאה°, עליצות דרור°[א"ק ג ז (א"ש יב ט)]. החפש - שכל מקודש, יסוד החכמה־הקדומה°, אומן°, אב האמונה־העליונה - אמונת־אומן°, שמכוחו האמונה נאצלת [עפ"י א"א 128, 77]. החפש העליון - ההתעודדות המאושרה המתעלה מכל רעיון° ומכל הקצבה מחשבתית, וק"ו מכל סדר מדותי ומכל תכונה מעשית [ע"ר א יג]. חצון - עולם חיצון - המציאות הרחבה של הרוחניות ממעל להויתנו [א"ק ב שמח]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, חיצון, עולם חיצוני. חצוני - ההכרה החצונית (לעומת פנימית°) - ההכרה השכלית° שבאה מתוך הכרת העולם והמציאות°[א"ק א נח]. מושג חיצוני - מושג הבא לאדם מחוץ לפנים [עפ"י שם שם]. חצוני - בנין חצוני ברוחו° של אדם (לעומת בנין פנימי°) - התורה, החכמה וההכרה, בלא -היראה°, התפילה°והעבודה°. כל מה שהחפץ הפנימי° עומד מרחוק, או אינו משתתף בזה. <אפילו ההכרה המדעית כשאיננה משתכללת כל כך עד לכדי הטבעת הרצון היותר עמוק על פיה. כל זמן שתהיה מציירת° והוגה, וחפץ הלב בחייו אינו נוטל חלק במעמק החיים הציוריים הללו> [עפ"י א"ק ג פח]. חצוני - ע"ע סקירה חצונית. חצוני - חצוניות באדם, הצד החצוני - הכלים°החמריים° וההמשכה הטבעית אחרי נטיותיהם [ע"א ג ב קא]. ע"ע פנימי, פנימיות האדם. חצוניות העולם - (לעומת פנימיותו) - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר. חצות לילה - ע"ע לילה, חצי הלילה הראשון. ע"ע לילה, מחצית האחרונה של הלילה. חרדת קדש - החרדה והרגשת כח הקדושה ע"י ההתנגדות שיש בטבעה הבהמי של הנפש הטבעית אל השלמות [עפ"י ע"א א ה ה]. חרוב - אילן שתכונת מטעו בעולם בא ע"י דעה מיושבת של אהבת הכלל, באופן מוסרי עליון, בתור חובה של היושר המושכל לנטע בשביל שיהנו הדורות הבאים, "כי היכי דנטעי לי אבהתי"(6). ע"כ הוא יותר קרוב להשכליות הנשאות של גדולי עולם המקפלים את הטובה היותר עליונה של הדורות והזמנים בסקירתם העליונה והקדושה [ע"א ג ב רסז]. חרות - הרוח הנשאה שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם־אלהים° אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם [ע"ר ב רמה]. חרות עצמית - חרות הגוף מכל שעבוד זר, מכל שעבוד הכופה את צלם אלהים אשר באדם להיות משועבד לכל כח אשר הוא מוריד את ערכו, את תפארת°גדולתו°והדרת°קדושתו°, הנקנית ע"י חרותה של הנשמה, חרות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה הישרה והאיתנה היצוקה במהותו העצמית [שם רמד־ה]. חירות אמיתית - גאולה° מכבלים עבדותיים°[א"ק ג לה]. להתפתח על פי הטבע הפנימי בלא עירוב יסודות זרים המעיקים [ע"ר ב רפח]. מצב המתאים לנטיות הטבעיות שביצור ההוא, שיצאו אל הפועל השלם [עפ"י ע"א ג ה ז]. כשהאדם מתפשט בהארת נשמתו לכל הצדדים, לעומק־רום°ועומק־תחת°, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום ואינו מניח מקום בשכל ובהרגשה שלא יחדור שם במלוא חופשו°[א"ה ב (מהדורת תשס"ב) ב 493]. יסוד החירות - החיים על פי הטבע הטהור בלא שום מעיק ומכריח, לא העקה חומרית, לא מוסרית, ולא שכלית [עפ"י ל"ה 222]. עיקר החירות - התגלות הצביון הטהור של הנטיה הפנימית [עפ"י ל"ה 222]. חרות עליונה - שחרור הרצון°, חפש האופי. התכונה היותר עליונה° הראויה להיות מתממת את כל העולם באור החרות העליון [א"ק ג לה]. חרות גמורה - השתלמות שלטון רוח האדם על עצמו ועל העולם. "אי בעו צדיקי ברו עלמא"°(7)[מ"ר 35־34]. חרות - התגלות התביעה הפנימית במציאות המעשית [שי' מועדים ב 129]. ע"ע חפש. ע"ע דרור. ר' עבדות. ר' "חרות עולם". ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. חרות - אור החירות־העליון - ההתודעות האלהית° הבהירה, הבאה רק מתוך הכרה ואהבה°, מתוך רוחב לב, מדושן עונג° רוחני [עפ"י קובץ א תרצג]. חרות - יסודה בישראל - ההכרה שכל דרך־ד'° כתורה היא תולדה נאמנה מכוונת לפי אמתת טבעיותנו הכללית, מצד כללות כנסת־ישראל°[ע"ר ב רפח]. חרות - "עלמא דחירו" - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר. "חרות עולם" - חירות עולמית, כללית, קוסמולוגית, של שייכות לרבונו של עולם. החירות הפנימית [שי' ב 38]. ע"ע חרות עליונה. חשבון הנפש - הלמוד של תורת המוסר°, והבקורת העצמית של האדם [מ"ר 121]. ההשתדלות בינו לבין שכלו במה שיש עליו מהחובות [מ"א ד ב]. חשבון הנפש, מהותו - שיהיה האדם נושא ונותן בשכל על כל עניני נפשו וחיוב עבודתו לאלהים° ית' [מ"א ד א]. חשק - (הדבקות־האלהית° המתבטאת בשם חשק) - קשר מקיף° שעומד מבחוץ (לנפש), ומקרין קרני זוהר° ממרחק, עד שהוא מקיף את כל שעור־קומתו° הרוחנית של האדם. <דומה להביטוי חשוקים, וחשוקיהם כסף, החשוק המקיף את העמוד. תוכן זה מתגלה ע"י מפעלי חיים ומעשים נבלטים, שעל ידם בא החבור של אור הקודש° עם נפש האדם> [עפ"י ע"א ד יב לה]. החשק הפנימי - המחשבה־הרוחנית°, הצמאון־האלהי°[ע"א ד ט צ (ג"ר 93)].