עבור נשמה - ◊ ישנן שלש בחינות, חושים, שכל ונבואה, ולפעמים השכל מכחיש החוש ואז מתעלה החוש להשכל, ולפעמים הנבואה מכחישה את השכל ואז מתעלה השכל לנבואה, וזהו סוד העיבור [ב"ר קפה]. עדן(1)- העונג° הנמשך מצד הידיעה בשלמות רצון־העליון°, שהוא נשגב מכל חכמה°וסבת° כל סידור הגיוני°[ע"א א 168]. תוספת אור° של חיים אמתיים [עפ"י א"ק ב רצה]. יסוד הודאות°[א"ק א רה]. עדן עליון° - העדנה והרוממות°האלהית°[ע"ט סו]. עדן העונג(2) האצילי - רוחב הדעת° ושלות המחשבה°, השוטפת מתוך עצמותה שטפי פלגים של אוצרות חיים, מלאים הוד°והדר°, גדולה°וקדושה°, תפארת°ומלכות°, שכל הצער הגדול והחבלים של הלידה הרוחנית° מתהפכים על ידם למקורות של עונג נעים ונפלא, זיו° חיים, המחיים גם כן את המות°, ומהפכים את כל בלהותיו למגדל עז° ומבצר מלא בטחון°, ואומץ לבב [א"ק א קצו]. ע"ע עונג. ע"ע עונג, עונג הגן. ע"ע "גן עדן". עדן העתיד - עתיד ההתעלות העליונה, שהכל מתעלה, הכל מתפתח, והכל דולג ודוהר למעלה, הכל שמח, מתרעע, מרנן, ומלא גילה פנימית, ושבע שמחות, ונחת עדנים, והוד° הכל, והדר° מקור הכל מאיר בחלקיותו של כל אחד. אורו וישעו של הקץ היותר מרומם, סוכת־עורו־של־לויתן°[עפ"י א"ק ב תקסד]. ע"ע "גן עדן". "עולם" - ("עולם חסד יבנה") - מציאות הצמצום°[פנק' ג קע]. "עולם אין סוף"(3) - אור הצחצחות° העליונות [מ"ר 295 (פנק' ד עט. קבצ' ב נו)]. עולם האלהות - עולם האצילות°[עפ"י א"ק ב תמב־ג]. "עולם התוהו°" - מצב התוהו - שורש הנשמה° ומקור שאיפותיה. האידיאלים°הנשגבים° בחביון עזם, לפני התגלמותם בגדרם המיוחד. בהיות להם אותה מדרגת גובה וזכוך, ואותה התרחבות כמותית ואיכותית, שבריקום עולמם הציורי. האורה°בחסנה°. עז מרומה, מעלת הויתה הנאצלת° של ההתגלמות [עפ"י א' קלב]. צורה של תוהו - תכונה שהיא אצילה ומתרוממת מעל כל רעיון [עפ"י ר"מ קעו]. ע' במדור זה, נשמות גבוהות של עולם־התוהו. "עולם התוהו" - ◊ עולם התוהו° עומד הוא לפנינו, כל זמן שאין אנחנו מגיעים לידי התיקון־העליון°, כל זמן שכל אחד מזרמי החיים והנטיות השונות אשר להם מתנשא לומר, אני אמלוך, ואני ואפסי עוד, שאז אין שלום° בעצמנו, ואין שם־ד'°מופיע° עלינו [עפ"י א"ק ב תקע]. ע' במדור זה, "עולם התיקון". ושם, קליפות, הקליפות של עולם התוהו. ושם, "חושך". ושם, נקודים. ושם, נשמות גבוהות של עולם־התוהו. עולם התוהו - ההסתכלות בעולם התוהו - ההסתכלות באופני הדיעות הזרות, בדמיונות ארחות העבודות הזרות וכל נבכי תעלוליהן [עפ"י קובץ ח קמז]. עולם התוהו ועולם התיקון° - ◊ ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין מצד קלות דעת והפקרות ובין מצד עלית דעת והתעוררת רוח עליון, הוא מענין עולם התוהו°[א' קכא־ב]. "עולם התיקון" - עולם מאוחד שכל אחד מחלקיו מחובר לזולתו, והתקרב הבריות לתכלית אחת [עפ"י מ"ש צה (מא"ה ב רמז)]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אורה. ע' במדור זה, "עולם התוהו". ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מהיכן נבראת האורה וכו'. "עולם התיקון" - עולם התיקון היותר עליון - עומק העתיד היותר רחוק, שכל מר יומתק וכל רע° יהפך לטוב°, וכל חשך לאור [א"ק ב תקא]. ע' במדור זה, תקון עליון. "עולם חסד יבנה"(4)- עולם - מציאות הצמצום°, עולם הוא מענין העלם - שצמצם הוא ית' הנהגתו כדי שתהי' לנו השגה ודבקות בו ית', שזהו החסד° היותר גדול והטובה היותר שלמה [עפ"י פנק' ג קסח-קסט, קע]. ע' במדור זה, צמצום. ושם, "אין בטובה למעלה מעונג". עולם עליון° - העולם העליון - ציורי° ההשכלה והדבקות־האלהית°[א"ק ג שכט]. אור הקדושה°, המוסריות°הטהורה°, שלטון היושר°, שפעת הנשגב°[שם א ערה]. עולם עליון° - העולם העליון - הופעת השליטה הנשמתית [א' כח]. ע' במדור זה, עולם תחתון. עולם עליון° - עולם שרשי ההויות בצורתם האצילית°, בנעמם° העליון [אג' ב לז]. ההויה הרוחנית העצמותית [מ"ר 3]. ע' במדור זה, בינה. עולמים עליונים - גנזי־מרומים°, אוצרות של מעלה [א"ק ג קנז]. (העולמים) האידאליים הגבוהים, רוויי העדן°[א"ק ג קפח]. עולם תחתון - העולם התחתון - העולם המוגבל ומצומצם בטבעיותו [א' כט]. ע' במדור זה, עולם עליון, העולם העליון. עולמות - כלים° לכלול בהם אור°השי"ת° בכח השגת הערך הכללי המתגלה בהם [ע"ר א רצ]. המוסר°, היושר°, הקדושה°והחסידות°, בכל עומק הרגש והרעיון°בפנימיות° החיים [עפ"י א' קמט]. עולמים עליונים - (עולמות) רוחניים, שכליים, שנחלי עדנים נצחיים מצויים בהם [קובץ א תשיב]. עולמות מלאים - שיטות שלמות [א"ק ג קפד]. מלא עולמים - היצירות השכליות, צורות החיים של ההרגשה, ההכרה, הבחינה והמעמק המדעי, תעופת המחשבה° של הגות הקודש° ושל הרוממות המוחלטה והכבירה [עפ"י ר"מ עז]. עולמי עולמים - כל הטוב°והיושר°, כל האמת°והיופי°, כל הכשרון והגבורה, כל הקודש°והטוהר°[ע"א ד ט צ (ג"ר 93)]. "עומק"(5)- כל ה"עמקים" שבספר יצירה - עומק הדבר ושרשו <לא עצם הדבר> [פנק' ג מו]. עומק הרע(5) - מצולות־ים°[קובץ ו רג]. "עומק רום"(5) - הנקודה היותר מצומצמת של פנימי פנימיות של כל ישותנו במלואה [כת"י]. יסוד ושורש המציאות כולה [א"ל קכב]. עומק הרום - ראש פסגת כל האידיאליות°, מכון הסגולה היותר מפוארה של מקור כל היש וכל שורש שרשי שרשיו [עפ"י ע"ר א ט]. ע' במדור זה, רצון, (רצון ד'). "עומק תחת"(5)- כל פרטי צדדיה חלקיה (של המציאות כולה) [א"ל קכב]. "עומק תחתית" - ההתפשטות היותר מתרחבת של החוץ [כת"י]. עיגולים(6)- (לעומת יושר°) - חקי ההויה המקיפים כל בעז הענקי של ההכרח והקביעות שלהם. חקי ההויה המוכרחים, חקי הברזל האיתנים, שאינם משתנים בפעולתם על גוי ועל אדם יחד, הפועלים את טובם על כל הרעים, ומקדיחים בצד הבוער שלהם גם את הטובים והישרים [א"ק ג כד]. הטבע°הרוחני° שהוא מגביל°[שם כה]. העיגולים רומזים להנהגת המציאות כמו שהיא בטבעה, הסדר הטבעי, הנהגה הטבעית [ע"א א 20, 26]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, עיגולים ויושר. "עידנא דבעי קוב"ה לאוקרא לדיקניה" - ע' במדור זה, זקן. ""על ד'" על ד' דייקא"(7) - למעלה מכל מבטא ומכל מושג, לעילא מכל ברכתא ושירתא, תושבחתא ונחמתא, הגנוז וצפון המתגלה באור האמונה והאהבה, המתראה בתכסיס התורה והמצוה כולה [א' ע]. "עלמא דאתגליא"(8)- התכלית העקרית, בהיות השי"ת° מנהיג על ידי ניסים° גלויים, שיהיה אור־ד'° בגילוי [מא"ה ג קמא]. ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, רחל. "עלמא דאתכסיא"(8) - בהיות השי"ת° מנהיג ע"פ הטבע, (ש)אז אור השגחתו° מכוסה וטמיר [מא"ה ג קמא]. ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, לאה. "עלמא דדכורא" - סודו - תורה°[מ"ר 442]. ע' במדור זה, "עלמא דנוקבא". ע' במדור זה, פרצופים: דכר. ושם, נוקבא. "עלמא דחירו" - ע' במדור זה, חרות, "עלמא דחרות". "עלמא דיובלא" - ע' במדור זה, יובל, "עלמא דיובלא". "עלמא דנוקבא" - סודו - עובדין [מ"ר 442]. ע' במדור זה, "עלמא דדכורא". ע' במדור זה, פרצופים: נוקבא. ושם, דכר. "עלמא דשמיטה" - ע' במדור זה, שמיטה, "עלמא דשמיטה". "עלמין" - "כולהו עלמין" - הקפת הכל, בחידורו וגדלו°, בהודו°ונצחו°[א"ק א ריא]. ע' במדור זה, בינה. "עלמין דכסיפין"(9) -העלמין° הכי עילאין [נ"א ה 26]. "עמודא דאמצעיתא"(10)- התפארת°, התכנסות כל הגוונים°, בחטיבה° אחת נאותה, שכולם עושים יחד את הציור° היותר נאה [מה"ה ד קצט (קבצ' ב קלג)]. עקוד - העקוד - המילוי ההרמוני°, הכל בכלי אחד [א"ק א קפט]. צרור החיות הכליית העליונה <בוקע ועולה בשמיעה עליונה(11)> [אור הרזים, ירושלים תשנ"ט לז]. האצילות° שכוללת את ענפיה ולבושיה, בבי"ע°, בתוכה [פ"ה שיג]. ע' במדור זה, נקודים. ושם, ברודים. ושם, "ישראל צאן קדשים". ע' בנספחות, מדור מחקרים, עיגולים ויושר. ◊ עקודים נקודים וברודים - ג' עולמות שאינם אלא ג' איכויות של ד' המהויות, של "כל הנמצאים שנמצאו מראש האצילות ועד סוף העשיה°" (- אבי"ע) [עפ"י פ"ה שי, שיב]. ר' במדור זה, שמות, (מילוי השמות), שם ע"ב. עשיה - עולם העשיה - העולמים בהתנהלם [עפ"י א"ק ב תה]. מדת העשיה - מדת הדין המלכותית, המעשה המשכלל בפועל את היצור [פנק' ג שדמ]. ע' במדור זה, אצילות, אצילות האלהות. ושם, בריאה, עולם הבריאה. ושם, יצירה, עולם היצירה. ור' שם, אבי"ע. ר' במדור זה, שמות, (מילוי השמות), ב"ן. "עשר ולא אחד עשרה"(12) - א"ס° הוא אינו בכלל הספירות° <כנגד מחשבת הרוחניים הקיצוניים (החושבים שכל הסכום של כל הגבול, כל הפרט, כל המתגלה, בין בחוש בין בשכל, חיבורו יחד במושג אחד, זהו עצמיות מהות האלהות), להשכיל, ש'בלתי מוחש ומושג, העליון מכל גבול', הוא כ"כ רם, כ"כ גדול, כ"כ אדיר במציאות, עד שלגבי דידיה אין כאן כל גבול, כל מוחש, כל גלוי. וכל מה שהוא גלוי מוחש ומושג, בכל חוש, בכל שכל, בכל מדע, גם עליון שבעליונים, לא יוכל להחשב גם כערך של ניצוץ קל לגבי אור של כל היקום> [עפ"י פנ' קיא]. "עשר ולא תשע"(12) - המלכות° היא מכלל הספירות°באצילות° ביחוד לא בפירוד <להוציא מסברת הטעות של החמרי[י]ם שכל המתגלה המוחש והמוגבל איננו יונק ממה שהוא למעלה מכל גילוי, מכל חוש ומכל גבול> [עפ"י פנ' קיא]. עשרה הרוגי מלכות - (עניין הריגתם)(13) - מירוק° איום המעלה אל מקור אורו, את מה שהיה מוכן להופיע בתוכן של טוב, המופיע בתור אור של טוב בכלי, שגנוז בעצם עמקו סיג חזק מאד [א"ק ב תקכה]. ע' במדור אישים, עקיבא. עתיק - (פרצוף) - ע' במדור זה, פרצופים. "עתיק יומין" - "דברי עתיק יומין" - ע' במדור זה, פרצופים. "עתיקא קדישא" - ע' במדור זה, פרצופים. פאר עתיקא קדישא - ע' שם.
זוהר ח"ג יג. "ועדן הוא דאיקרי קדש עלאה". וע' נפה"ח, שער ד כח "סוד העדן כידוע שהוא הבחי' נשמתא דנשמתא (דאורייתא)". ובפתחי שערים, נתיב עיגולים ויושר, בית נתיבות ו "עדן הוא סוד פנימיות בריאת האדם, וכוונת מרכז הפנימי של הבריאה בשביל קיבול שכרו ושלמותו".
עדן העונג - ס' עץ הדעת טוב פר' כי תשא "עונג הנפשות ר"ת ענ"ג עדן נהר גן לנשמה ולרוח ולנפש". באדיר במרום ח"א "הנה העדן והגן הם שתי הקצוות, והנהר אינו אלא ההמשך היוצא מן העדן אל הגן, וכו'" ושם "אבל סוף העונג הוא העדן, שזהו, עין לא ראתה".
עמק המלך, שער ט פרק ט: "אדם קדמון וכו', נקרא עולם אין סוף". נובלות חכמה ליש"ר מקנדיא, עלה ב: "ההויה הראשונה אור א"ס ב"ה, ובהיות הויה זו הראשונה והמעולה שבהויות היתה בשפע רב מהתפשטות רחמיו אשר אין בהן מחשבת צמצום או דין כלל, על כן קראו חכמי הקבלה הזרע רב הזה 'עולם א"ס', ר"ל שיספיק שיבראו ממנו עולמי עולמים בלתי בעל תכלית". אדיר במרום ח"א ד"ה: אמר ר' שמעון יאות הוא ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך וכו': "אך הא"א בעצמו באמת הוא מקור ההנהגה. ופירוש הענין, כי בהיות הוא ראש האצילות שהוא ההנהגה אשר לעוה"ז, הנה כל מה שלמעלה ממנו נקרא עולם אין סוף". מאמר הויכוח לרמח"ל סי' קמ (שערי רמח"ל עמ' פט): "עוה"ב הוא למעלה מן האצילות, חוץ מן העבודה. והנה לענין זה נמצא עולם א"ס, נקרא אדם קדמוןוכל מה שתלוי בו". לשב"ו, חלק הביאורים, דרוש עיגולים ויושר, ענף א אות ד. "בערך האצילות הנה נקרא העקודים והא"ק בשם עולמות דא"ס [...] וכמ"ש הרב במבו"ש שע"ב ח"ג פ"ה, כי כל האורות שהם עליונים נקראים א"ס לבחי' עולם אשר למטה ממנו".