ת

תבונה(1) - אור התבונה העליונה - בינת כל עולמים, רחובות הנהרה, והארת° החיים, דברי אלהים חיים [ע"ר א קנד].
◊ התבונה חודרת ומוציאה מן הכח אל הפועל את החיים° והאור° הגנוז בכל פרט ופרט, שואבת מהבינה־העליונה°, ומענקת עושר לפרטים הרבים, בהמון שינויי גווניהם° [עפ"י א"ק א נג].
הצורה° הרוחנית° העליונה ברידתה לתוך ההצטירות הנפשית המחוברת עם הרגשות והנטיות הגופניות [עפ"י קובץ ה רמג].
ע' במדור זה, שכינה עליונה.

תוהו - מחשכים, בלבולים [קובץ א קעב].
העדר סידור [ע"א ב ט שכה].
חסרון כל סדר [עפ"י שם רצד].
בלא צורה° גמורה [קובץ ו קצג].
דבר שאין לו צורה כלל, שהלב נשאר מתהה עליו, מבלי להגדירו מפני חוסר צביונו והעדר צורתו. חוסר צורה ומהות עצמית, הראויה לעמידה ולהערכה [עפ"י ע"ר א קד].
בלא סדרים וחוקים מקושרים [שם רפט־רצ].
ע' במדור זה, תקון.

תוהו - ההבדלים הנגודיים שגורמים שכל פרט מעכב על חברו, שכל הגיון° סותר את משנהו וכל קבוצה אנושית צוררת את רעותה, וכל יחיד מהאישים מתנשא לאמר: אני אמלך ואפסי עוד [אג' א שג].
ע' במדור זה, "עולם התהו".

"תוספת"(2) - מהות העילוי°, התענוג° העדין של התוספת התדירית, ששם מגיע רז היצירה כולה בחביון העז° האלהי°, התוכן של העליה, של ההוספה, של הפרית אור° ותוספת כח, בעילוי אחרי עילוי, זהו התוכן שהיוצר חק ביצוריו, זהו הרז שהעולמים כולם נקראים להתהוות°, למען הוציא אל הפועל את הרז של התוספת, של הברכה° ההולכת ומתגברת כמעין המתגבר, זאת היא המטרה שהרוממות הבלתי גבולית שמה בשבילה גבולים וחוקים, קוים ומדידות. והמרומים האין־סופיים הולכים ומתגלים, בתוספת אין־סופית, בצעידת עליה, שלא יש שום אפשרות להיות עדן° עליון° זה מצויר° בהשלמות המחויבה, המוחלטה מצד עצמותה, אבל סוף כל סוף עדנת הגבול לא תחסר ממלא־כל°, ועדן הגבול הולך לרומו°, לאין קץ וגבול, מתדמה למקורו, בחק האי־סופיות [ר"מ סח־ט].
המטרה הראשית של ההויה בכללותה, לכונן סדרים מוגבלים, כדי שיהיו תמיד הולכים ומתעלים, ויהיה תוכן התוספת, מעלת העליה, מחוברת עם כל מדות השלמות העליונות, אשר אי אפשר לכל זה להמצא מאפס צד הגבלה° [ע"ר א קסה].
עומק הדר° עז°, השלמה בלתי פוסקת המתעלה, בגרעון המכשיר את התוספת, בצמצום° המכשיר את ההרחבה, עומק התעלות האורים° הבלתי סופית, המתעלה בשחרור עליון, ברכת° עדנת שעשועי° עולמים, בשביעת טוב מתק תענוגים° עדינים°, בספינת אחדותם° [עפ"י א"ק ב תקכח].
ע' במדור משכן ומקדש, "חטאת לד'". ע' במדור זה, "יחוד ברכה וקדושה". ע"ע אדם, תעודת האדם שנוצר בגללה.

"תורה דלעילא" - ע' במדור תורה.

"תורה דלתתא" - ע' במדור תורה.

"תורת חסד" - ע' במדור זה, בהגדרות המבוא.

תיבה - (ביחודים° וכונת° שמות°) - מבטאת את רבבותיהם של העולמים° והמון יצוריהם, במצב של שלמות המציאות [ב"א ד א 22 (ג"ר 126)].
ע' במדור זה, אות. ושם, נקודה.

תיקון - ע' במדור זה, תקון.

"תלי ברקיע" - ע' במדור זה, "נחשא דאורייתא", הנחש דתלי ברקיע.

תמורות(3) - השינויים של המעמדים והמהותים, מקור המשחת של כל הקנאה השנאה והתחרות [ר"מ קפג].

"תמכין דאוריתא"(4) - התורה־המעשית כולה מתוך שהמעשים הם מכוונים להוציא על ידם אל הפועל את המגמות של המחשבה השלמה העליונה שהיא מתחזקת ע"י המעשים, נקראים כללות המעשים כולם לכל פרטיהם תמכין דאוריתא, שהם תומכים את היסוד הפנימי, אור־החיים° שבנשמה, הגנוזה בתוכיות המעשה [ג"ר 113].
ע' במדור זה, "לכל עושיהם" אילין חסדי דוד הנאמנים תמכין דאוריתא.

"תנין עִוֵּר" - קליפת° תנין עִוֵּר(5) - רצון כַּעוּר, אכזרי, גס°, עור° ופרוע. הכח העור הפועל כל כך במלא העולם של החושים והדמיונות°, הרגשות והשאיפות, וגם המחשבות° האנושיות, ובכל היקום המוחש. הכח העז של העבדות° הרשעה, המעמד השמרי של ההויה, בעוזו ועצמתו, התמהון והרשעה, העורון והרצון החמרני° [עפ"י א"ק ב תפב־ג].
רצון עִוֵּר וחרש. החרשות והאלמות שברצון שהן התגלות° של השדרה התחתונה של כח היצירה, בתכונה מעשית, שיש מטרה עליונה° להשאירה במצב מטומטם כזה. יסודו העצמי הנקודתי של הרצון, שהוא רצון לבד שאין עמו שום תאר חיובי אחר, באין כח חיים, ובאין רגש ודעה [עפ"י שם תפד].

תפארה - "והוא יהיה בתפארה" - תפארת° גדולתו־העליונה° והמפוארה°, שאין כל שינוי וחילוף תופס בו כלל ועקר. עליוניות כבוד° אל° המרומם, המתעלה מכל שינוי ומכל התפעלות ותמורות°, שלגביו בענין אחד ואחדות שוה הם כל המצבים [עפ"י ע"ר א מז־ח].
תפארת הרז° הפנימי המחדש והמאחד את הכל באחד° [ח"פ לב:].
יסוד התפארת אשר אין לה חקר - רום הפאר° של המגמה° התכליתית של הכל [עפ"י ע"ר א קצט].

תפארת - התכנסות כל הגוונים° בחטיבה° נאותה, שכולם עושים יחד את הציור° היותר נאה ומלבב [קבצ' ב קלג].
התכנסות כל הגוונים, בחטיבה אחת נאותה, שכולם עושים יחד את הציור היותר נאה, זהו "עמודא דאמצעיתא"° [מה"ה ד קצט].
מבט התפארת - המבט השלם, שכולל את כל הגוונים בהתאמה [שם].
מדת התפארת - האמת, שהיא כלליות הגוונין [רצי"ה ג"ר 133].

תפארת - (ספירה) - האידיאליות° האלהית°, ההוד° שביסוד המציאות° [א"ק ג קפד].
ההרמוניה בעצמה, הדרת° האחדות° ביקרתה, הסוכמת את כל ההויה החיצונית והפנימית לסך שלם אחד, המכניסה את תנועות החיים הגשמיים והרוחניים עם כל הדר המציאות לדיר אחד, ומזקקת את כל חלק לחבירו זקיקה מוחלטת של פאר חֵי־העולמים [עפ"י קובץ א תו].
תפארת המגמות° האידיאליות, הנאדרות בקדש°, של כל ההויות הנפלאות, האורה° החיה הכללית של כל היקום [ע"ר א קצח, א"ת א א].
מדת התפארת - המטרה האידיאלית של הוית הכל, האורה־העליונה°, שבגללה ראויים כל העולמים° להמצא, שהיא הרבה יותר ויותר עליונה בקודש° מגופם של כל העולמים כולם. האידיאל של הויתם של כל העולמים. קוב"ה°, אידיאל הכל [א"ק ב תז].
◊ התפארת האלהית - מתגלית בכנסת־ישראל°, במהות נשמתה°, ביסוד חייה הכלליים, וחודרת היא בכל נשמת כל יחיד ויחיד מיחידיה [עפ"י שם כב].
התפארת העליונה - תפארת הרוח העליון°, שלאור° השכל° האלהי, הכשרת רוח־הקודש° של האומה° הקדושה°, שהיא כולה שקויה בטללי־אורות° של קדושת הנבואה°, המושרשת בסגולתה°, בשכלה הבהיר המלא ברוחה° העצמי, המאיר את דרכה, לדעת° באפיה הפנימי° ידיעה עצמית מקורית את ד'° אל° אמת°, עד כדי נשיאת דגל° קודש זה, שהוא תפארת כל ההויה כולה, ברמה לעיני כל אפסי ארץ [שם עה].
הופעת° השכל הנשגב°, המלא אור־חיים°, ובהירות אצילית, רעיונית ומפעלית, היא מבטאת את הפאר־העליון°, את התפארת המוחלטה, שממנה היא מקצעת לה את ארחות החיים כולם, שורש כל התורה, כל העבודה, של כל ההלכות°, תילי תילים, וכל מעינות פלפוליהם [א"ק א קנג].
התפארת האלהית - היופי° העליון [קובץ א תרו].
תפארת - זיו התפארת - חיי תורה־שבכתב° [עפ"י שם ג שמג, א"ת א א, ב].
ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, אלהות עליונה. ע' במדור תורה, תורה, מגמתה העליונה של התורה.

תקון - שכלול, הויה [עפ"י א"ק ב תקכו].
אחוד [עפ"י מ"ש צה (מא"ה ב רמז)].
תקונים - הכשרות ממלאות את עז החיים המרוממים, מרוממות שגב קודש־עליון° [ע"א ד ט צז].
פעולות שהעולם מתבסס על ידם [קובץ א תשסג].
תיקוני העולמות° - השלמת כל הכחות התלויים בבחירה־רצונית°, שהם נוטלים את החלק היותר חשוב שבהויה, שיהיו נוטים לתיקון° עולם והמשכת הטוב° והחסד°, על ידי שיזוככו כל הנשמות בצדן הבחירי, "והכל לפי רוב המעשה"°. ועל ידי הזיכוך של כל הכחות וההויות שהבחירה טבועה בהן, מזדככים גם כן כל המעשים שפעלם ותכונתם הוא בדרך חק טבעי והכרח, בדרך גניזה. <כי נקודה גנוזה של בחירה וקורט של חיים נמצא בכל> [עפ"י קבצ' ב קסא].
הטבת המציאות כולה, שמצטרפת מהטבת חלקיה [א"ה ב 742 א"ב ה].

תקון - (במצב מתוקן) - בידיעת הערך° והשעה [עפ"י מ"ר 40].

תקון - אורות°, סדרים [קובץ א קעב].
ע' במדור זה, תוהו.

תקון - לתקן - למלא אורה°, להשלים בכל תיקונו° [עפ"י א"ק ב רפז].
לחבר ולמלאות הטלת שלום° בעולם, על ידי הטלת שלום בנשמה° פנימה, על ידי הופעת° דעה° שלמה וכללית, השולחת תמיד אור° וחיים° לכל העברים [שם א קכא].

תקון - יסוד תיקון העבודה° - לסדר כל דבר וכל כח, בין בנפש ובין בעולם, ביושר° על מכונו, ולא להפך הסדרים ולמנוע בזה השפעת° הכחות [מ"א ב ג].
קישור כל המעשים לקראת התכלית המרוממת [עפ"י ע"א ב ז נז].
ע' במדור זה, תקון עליון, התקון האמיתי.

תקון - תיקון האנשים - הישרה והשכלה [פנק' א תרל].

תקון היסוד - ע' במדור הנטייה המינית.

תקון הכללי של העולם כולו(6) - המטרה האידיאלית המבוקשת - לעשות את החיים טובים והגונים, ויותר ראויים להקשר בקשר נצחי, בקשר הקודש°, בקשר שמחת עולמים, בקשר עדני עדנים, בקשר זיו ונהורא מעליא, באור חי־העולמים° [א"ק ג קמח].

תקון הכללי של השכינה - ע' במדור זה, שכינה, התקון הכללי של השכינה.

תקון השכינה - 'האבות תקנו את השכינה'(7) - הנשמות הגדולות, שעולם עתיד נשאו בלבבם, הם חשו בעצמם שהנם, הם וכל מהותם, המשך של הרצון האלהי בעולמו, המטביע את חותמו ברוח האדם, שהוא משכלל את פנימיות ההויה ע"י עלייתו [קובץ א תקטז].
ע' במדור זה, שכינה, תקון השכינה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מרכבה לשכינה.

"תקון השמות"(8) - פרוש (השמות°) כפי הרוממות העליונה שבהם, ביציאה מן השפלות והבוז שעטתה עליהם האיולת שנתכנסה במדה מרובה מבלי דעת [עפ"י קבצ' ב קכא].
מציאת תוכן יותר פנימי° בשמות° הקדושים, השגה יותר אצילית, יותר מאירה, בהשגות שבהם אנו מציירים את האלקות°, עם העליה למעלה גבוהה יותר מן המדרגה עליה עמדנו עד כה [עפ"י ה"ה כו].
ע' במדור זה, "פגימת השמות".

תקון חטא־אדם־הראשון° - סודו - כשיתוקנו כל קלקולי האדם [קבצ' ב קכ].

תקון חצות וההתאבלות על ירושלים ועל גלות השכינה - יסוד ענינם - שאדם בעל דעת ולימוד(9), שפִתֵחַ בו את רגש הדאגה הטהורה, המקננת עמוק עמוק בלב כל איש בעל לב טהור ונפש מרגשת, איך להיות להועיל אל הכלל כולו, במועדים הטובים שימצא נפשו מתרגשת ומתגעגעת להתפרץ להיטיב יותר מחוג יכולתה, מוציא את הרעיונות המתרוצצים אז בנפשו פנימה לאורה, ומבטא בשפתיו את חפצו האדיר וגעגועיו הנשאים [עפ"י ל"ה 117].
תקון חצות - קימת נבוני לבב בחצות לילה וידיהם על חלציהם כיולדה (כש)על צרת העולם, צרת ישראל, צרת השכינה, צרת התורה, הם בוכים ומבכים. ויודעים הם ומכירים את עמק הצער במקורו ובתולדותיו, יודעים הם, שכל הצרות והמחשכים, כל נהרי נחלי הדמים הנשפכים, כל התלאות והנדודים, כל הבוז והמשטמה, כל הרשעה והזוהמא, אינם אלא תולדה קלושה מהד הקול של אותו הצער העליון, צער השמים, צער־השכינה°, צער האידיאליות המהותית בהפרדה ממקור תענוגיה. <והאידיאליות העליונה ברוחם של הבריות ובחירת האדם, תשובת ישראל ורוממות אצילות הרוח הרציני, היא קשורה> [עפ"י א' יז].

תקון לאה° - שההופעה° הכמוסה, של שפעת° רוח־הקודש° המיוחדת לישראל° הנמשכת מפנימיותה־של־תורה°, תהיה פונה באורח ישר לקבל את שפעת בהירותה מתוך אור עולם של אוצר החיים אשר באור־ד'°, החופף על הוד יסודה של תורת אלהים־חיים° [עפ"י א"ק א כט].
ע' במדור זה, תקון רחל.

תקון נשמות - ע' בנספחות, מדור מחקרים.

תקון עולמות° - הטבת° המציאות° כולה שמצטרפת מהטבת חלקיה [א"ב 65 (א"ה ב, מהדורת תשס"ב,87)].

תקון עליון - אחדותם של כל זרמי החיים וכל הנטיות השונות אשר להם, בגילוי אור השלום־הכללי־העליון°. הופעת שם־ד'° עלינו שמא גופיה דאקריה שלום, אשר אור האמת° רק ממנו ועל ידו מופיע [עפ"י א"ק ב תקע].
התקון האמיתי - שלא יהיו נקודות° בודדות נפרדות, כ"א סדר קוים° מסודר, "וקו ינטה על ירושלים" [ע"א ב 236].
ע' במדור זה, ברודים. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מהיכן נבראת האורה.

תקון פגם ברית - ע' במדור הנטייה המינית.

תקון רחל° - שההופעה הגלויה, של שפעת° רוח־הקודש° המיוחדת לישראל° בהבהקה של החכמה המעשית, בתורה°, ובכל הליכות החיים הפנימיים והחיצוניים, הנוגעים למפעלים, והרגשות, הקרובים לחוג הפעולות, היוצאת בדרך ישרה מאורה־של־תורה°, תהיה פונה באורח ישר לקבל את שפעת בהירותה מתוך אור עולם של אוצר החיים אשר באור־ד'°, החופף על הוד יסודה של תורת אלהים־חיים° [עפ"י א"ק א כט].
ע' במדור זה, תקון לאה.

תקוני דיקנא - בתיקוני־הקודש, שמההופעות העליונות - ע' במדור זה, זָקָן.

תרגום בגימטריה תרדמה(10) - התגלות אור° הרוח° במדרגת ההתעלפות, אני ישנה ולבי ער, שאז אין הרעיון המקורי מתגלה, כ"א ההתלמדות האולפנית. אחוריהם° של הפנים° המחשביים, לא הערות הנשמתית כ"א תרדמתה [ר"מ קיג, ב].
צורת האחורים לגבי הארת הפנים המבהיקה [שם צא].

תרגום בחינת אחוריים(11) - מדריגת הצורה של העורף°, של האחוריים° של הקלסתר המאיר אשר לזיו° המושג העליון [ר"מ קפ].

  1. ת"ז קכג: (מהד' וילנא) "בתבונה דא אימא עלאה דבינה אתקריאת לעילא כד איהי עם בעלה, תבונה אתקריאת לתתא כד איהי עם ו'". ע"ח, שער הזווגים, פרק ה: "וזה התבונה נקרא עוה"ב דאתי, לפי שהיא יורדת למטה ומתגלית תמיד, אבל בינה עליונה נשארת למעלה ואינה יורדת לכן בינה נקראת לע"ל". ע"ע יונת אלם, פרק צ. (ע"ע באור הגר"א על משלי ב ב־ג (מהד' פיליפ) עמ' 35 ובהערות שם, ושם שם ו, עמ' 8־37 ובהערה 23, ושם ד ח, עמ' 62 ובהערה 24) ובפתחי שערים, נתיב אח"פ דא"ק יג "הארה רק בערך הראוי לתחתונים בערך שראוי ז"א לקבל לפי ענין המעשה, הוא סוד תבונה שבו".
  2. ע' בר"ר פר' סא ד, ד"ר פר' א יא, ילקו"ש מלכים ב כ, רמז רמג "תוספתו של הקב"ה גדולה מן העיקר". "תוספתו של הקב"ה יתירה על העיקר לפיכך ברכן (משה) בלשון תוספת". "תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר". וע' נצח ישראל למהר"ל, פרק ג. ספר הכללים לרמח"ל, כללים ראשונים סי' כו. מי מרום ח"א פרק רביעי ג, ד. ע"ע ע"א ד ט כט "והתוספת של הדעה מתמזגת עם העיקר" וכו' ע"ש כל הענין, ושם ד ט סו.
  3. ס"י פ"ד מ"א. ע' בתי מדרשות ח"ב מדרש תמורה השלם. ובפרדס לרמ"ק, שער התמורות ושער היכלי התמורות.
  4. זוהר ח"א ח.
  5. ס' הפליאה יב: ד"ה בא וראה: "ס"ם ושושבינו הוא תנין ניעו"ר". ושם כד.: "והתנין שלמעלה הוא שר שנאצל מס"ם והוא כדמיון שושבין העומד בין ס"ם ולילית בת זוגו והשושבין מקבל מן ס"ם ונותן ללילית ושם השושבין תני ניעור. ודעו לכם שהתנין שבים הוא בלא עינים וכן התנין שלמעלה כדמות צורות רוחניות אין לה עינים ונקראת בריה שאין לה עינים ע"כ שמו תנ"י ניעו"ר, ופי' תנין עור והוא המחבר והמזווג ס"ם ולילית ואם היה נברא עם עינים היה מחריב את העולם ברגע אחד". ומובא בפרדס לרמ"ק, שער כה פרק ה: "והתנין של מעלה הוא שר סומא שהוא כדמיון שושבין אמצעי בין סמאל ולילית ושמו תניניעור והוא כמו תנין עור. ובעלי הקבלה אמרו כי אותו התנין שבים בלי עינים וכן התנין של מעלה כדמות צורה רוחניות בלי גוונים שהם העינים על כן שמו תניניעור וכו'".
  6. ע' דעת תבונות סי' מח, נב. וע' ס' קצור הכוונות, לרמח"ל, שחרית של חול.
  7. ע' שערי אורה, לר"י ג'יקטיליה, השער הראשון הספירה העשירית.
  8. ע' נהר שלום יח:
  9. תיקון חצות וכו' אדם בעל דעת ולימוד - ע' שו"ע או"ח סי' א סע' ב-ג.
  10. פע"ח, שער הנהגת הלימוד סוד התרגום. ע"ע הערת הרצי"ה ע"ר ב תפא ד"ה אמת ואמונה. ובמאמר קדמות ס' הזוהר, לרד"ל, ענף חמישי ס"ק ג.
  11. עמק המלך, שער ה פרק א: "וכל 'תרגום' הוא אחורים".