לאומיות החדשה - הלאומיות החדשה(1)- הלאומיות, שהניצוצות המחיים את האומה מעולם ועד עולם, היורדים תמיד כטל חרמון על הררי ציון, משמי קדם של אמונה טהורה ואהבת דת קודש ותורת אמת, נדעכו ממנה [אג' א קפב]. לאחור - ההנהגה האלהית שהיא לאחור - לצד ההתחסרות [עפ"י ע"ר ב סז]. ע"ע לפנים. לב - הרגש העליון, הרוח הנשגב, רוח־הקודש° הכוללת השורה על ישראל° ועל מלכותו°[ע"א ד ה עא]. ע' במדור אישים, דוד. לב טוב - שורש הטוב שבאדם, המתגלה בכל מהלך החיים שלו [עפ"י שי' ת"ת 192]. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, טוב לב. לב טוב - הלב המלא אורה° של צדק°ומישרים°, הלב אשר תורת־ד'° עשתה אותו ללב חי חיי־אמת°, החש ומרגיש את הטובה האמיתית של חיים המפכים מקדושת°דעת°אל° אמת וקדושתם של ישראל°ונצחם°[א"י נב]. לב רע - הלב הזונה, הנשפל עד שפל כל רגש עכור, אשר לא יוכל לראות בגיאות־ד'°, להתרומם לחוג רעיונות נישאים בכלל, ולא יוכל להתנשא עד מרום קדושתם° של ישראל°, ולהרגיש עם זה חיים מלאים ובהירים [א"י נב]. לבבו - לקח את לבבו - רוחניותו ואומץ חיל נשמתו [קובץ ח עח]. לבוש - (לעומת כסות°) - בגד תחתון [ע"א א 78]. לבטא את השם° - לפרש את האור העליון [א"ק א עט]. לבנה - (בחינתה שבאדם) - כל מה שמקבל (אדם) בתורה ומצות - לטוב, ובעבירות - להפכו, ע"י הצטרפותו לזולתו ואין לו ענין זה מצד עצמו ומעשיו וחכמתו [עפ"י מ"ש קעט (מא"ה א קכ)]. לבצר - לצמצם למנוע [הרצי"ה א"י כו]. לדמות לדרכיו° - לקנות השלמות האמיתית [ע"א א א נג]. להתגלם - להתעטף בהגדרה מיוחדת [א' קלג]. "להתענג על ד'" - ע"ע עונג, להתענג על ד'. להתפאר - ע"ע פאר. לוגוס - בפילוסופיה הדתית העברית של פילון האלכסנדרוני - יצור בעל אישיות אמצעיית מיוחדת להנהגת העולם ומחוברת ולא נפרדת מעצמיות האלהות, ונקראת וקבועה ג"כ בשמה ובכחותיה של זו האחרונה. כח בעל אישיות מיוחדה אלהית [צ"צ קלא]. כח הפועל וגובר בעולם האידיאות° הנחות <שבו מסודר העולם המחוקה, קוסמוס,> כחוק, הנשמע כמו לוגוס, מאמר, אידיאה־דינמיס, כח, סבה פועלת, כסבה הכי פועלת, המתנועעת לעולם. השכל הטהור של הכל, המעולה על כל המעלות הטובות, על הטוב והיפה. <עולם האידיאות בתור כחות פועלים בסדר־עולם, הקוסמוס, אינו אלא במקום הלוגוס האלהי, האידאות הצפויות הן מעבר, סימבולון, ללוגוס, הנשמע מתוכן> [עפ"י ק"ה נא]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, שכל הפועל. ר' בנספחות, מדור מחקרים, לוגוס. לויה(2)- התחברות חיובית של אהבה וקשור ממשי [ק"ת סג]. ר' הסתפחות. לחם - היסוד המזין, הממשיך את חיי האדם בצורתם המפותחת [מ"ר 159]. ◊ מזין ומקשר ע"י כחו הפלאי את נשמת־החיים° עם הגויה וכחותיה [ע"ר א קכט]. ע"ע פת. לילה - ◊עת° שהטבעים החמריים° מתגברים בעולם, עת שאור°הנשמה°האצילי° נדעך מעט, מפני הגסות° הפרושה על האדם ועל החי [ע"ר א קכב]. ◊ עוה"ז, או עת חשכת אור החכמה [פנק' ג כו]. ◊ מתיחד הלילה - בבדידותו האישית המיוחדת של כל אחד ואחד [ע"ר א קעב]. ע"ע יום. לילה - חצי הלילה הראשון - הזמן של רשם היחידיות והבדידות הנפשית, אחרי עמל היום, ותנועת החברה ורשמיה [ע"ר א קעז]. ◊ עומק התכונה הבדידותית, היא קשורה ביסוד המחצית הראשונה של הלילה, בטבעה [שם קעב]. לילה - מחצית האחרונה של הלילה - נקודת החצות היא המכריעה להתחיל את הקשר האטי, שהולך היחיד ומתנער לקראת חיי הצבור והחברה. ההכשרה שהיא באה בחצות הלילה נמשכת במחצית האחרונה של הלילה [עפ"י ע"ר א קעב]. המחצה המוכן להיות פונה ומתעתד לקראת ההתקנות החברתיות, העתידות לבא ביום [עפ"י שם קעט]. לילה - "מדת לילה" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. לילה - "מדת לילה", עילוי מדת־לילה, שבאה אחר היום° - התגלות חושך° גדל־ערך, <והנשמות מתענגות ע"י מה שמאיר להם אח"כ מתוכו> [ע"ר א תיא]. מדת הלילה ברוח - למעלה מההופעה השכלית, במקום שכח השכל כבר אפס, והציור° המוגבל לא יוכל להגיע שמה, רק הנשמה בהגיון הפנימי שלה, הרי היא הולכת ומתאדרת, בתפארת הקודש החבוי של הדעת־הפנימית°, המתעלה ממדת־היום°, שאע"פ שהיא לכאורה כהה בבהירותה, היא בפנימיותה מלאה רחבות ונהורות מני אפל, בתכונה רוממה לאין קץ [ע"ר ב נג־ד]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "סכלות מעט". לימוד - חמשת חלקי עסק הלימוד - א. שיטה; ב. ריהטא; ג. גירסא; ד. לימוד; ה. עיון [א"ק א עג]. ע' במדור תורה. לימוד - האידיאל הלימודי - כבוד הדעת, אהבת החכמה, היסוד הפילוסופי, התשוקה האלהית°, האהבה°בתענוגיה°[ר"מ קעח]. "ללמוד אמונה באמונה" - יש ללמוד אמונה באמונה, כמו שלומדים עברית בעברית, מתוך כוונה העצמי של תפיסת־עולם־ואדם שלמה וכוללת, בטבעיותו הרוחנית והחיונית. יש לקבוע, ללמד ולהדריך, לבאר ולברר את האמונה מתוכה בעצמה, לא מתוך שטחי עניינים אחרים של רגשיות או מוסריות או שכליות, של תועלתיות או חברתיות או הגיוניות, אלא מתוך רוממות תכנה הפנימי של מציאותה הנפשית [ל"י ב (מהדורת בית אל תשס"ג) תז]. לֶמֶד - ההתרחבות הציורית מתוך הספיגה שכל נושא סופג אל תוכו מחוצה לו [ר"מ יד]. "למהלך האידיאות" - ר' אידיאה. לפנים - ההנהגה האלהית שהיא לפנים - לצד ההשתלמות [עפ"י ע"ר ב סז]. לתכלית ההתעלות [ע"א ג ב נה]. ע"ע לאחור. לצחצח - להחיות להבהיר ולזקק יותר [א' לד]. לרומם - לחבר במקור אור־החיים°, יסוד חֵי־העולמים° [א"ק ב תקעג]. לרומם שם אלהי־ישראל° - להעלות שטפי חיי העולמים אל באר מקור מי חייהם [א"ק ב תקעד]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, רוממות שם־ד'. לשוב בתשובה - ע"ע תשובה (באדם). לשון - (לעומת דבור°) - ◊ הוראת לשון הוא דוקא בהבנה, ודבור ג"כ כשאינו מבין הלשון [עפ"י ט"ר עח]. לשון הקודש - השפה הנועדת להליט בה רגשי קודש° נעלים ורוממים, השפה שמלאכי־השרת° משתמשים בה [ע"א ב ט כ 255]. השפה שעל ידה, על ידי ניביה ואותיותיה נגלה לנו כל מחמד העולם המחשבי היותר עליון ונשגב. הרוח הפילולוגי שהביא אל הנפש את המבטאים והצלצולים הללו הוא לפי"ז היותר עדין ויותר פנימי. הרוח שעל ידו משתקפים החיים בצדם הנשגב והעליון [ג"ר 140]. השפה הברורה המכוונת להשקפת העולם של האספקלריא־המאירה° הכוללת בתוכה את סגולת הדעת בתור כח פועל, לא רק כח סוקר ומצייר את היש, כ"א כח מחולל ומוליד, מוציא את ההוייות לאור עולם, מן האין אל המציאות "העולם בלשון הקודש נברא"(3)[קובץ ו ז]. שפת הקודש - (השפה) היותר טבעית לאדם להוציא בה לעצמו מושגיו היותר נשגבים שיסודם הוא כח יראת־שמים°[ע"א ג ב קעה]. "לשון יונית"(4)- (הלשון) המיוחדת להוציא את המושגים הגנוזים אל הפועל החיצוני, להציגם בעולם המורגש. זהו יסוד היופי° המקנן בה [ע"א ג ב קעה].