שמות כינויים ותארים

אלהיים


הגדרות מבוא:

כינויים - (של השם) - התרשמות הפעולות (של המחשבה־האלהית°) לסוגיהם [אג' ג מא].

שמות - היחוסים שכל יש מתיחס על פיהם לאור־אין־סוף°. והם הם המקיימים את הכל וקוראים את הכל להויה [א"ק א קיט].
הענינים שחוץ מזו של גדולת°־אין־סוף°, שהם הסברות להגיע על ידן למקור האמונה°, בחילופי המדרגות שבהן, שהנם בגדר "אברין דמלכא"°, ויש מהם בגדר "לבושין דמלכא" [עפ"י א' קכה].
שמות והסברות אלהיות - הדרכים שהנשמה מתפרנסת על ידן עד אשר יאיר לה אור יותר עליון, יותר עצמי ומקורי, אשר "אז תתענג° על ד'", על ד' דייקא [פנק' א שסא-ב (קבצ' א קצב)].
השמות הרבים והשונים, בהסתעפות רזי° עולם - חלקי ההרכבות שהכח הנשמתי° שלנו עושה, עד שהוא מתרומם אל הרעיון° האלהי° הקדוש° בטהרתו° [א"ק א קיח].
השמות - האותיות°, ההגיונות°, המחשבות°, משאות הנפשות אשר מעולם ועד עולם [שם ג קעח].
שמות הקודש - יחודי° אורות עליונים, זיווגי° מידות, חיבורי נשמות°, שילובי° עולמות°, בהם אצור כל אידיאל° מובחר בתכלית תמציתו העליונה, וכל חכמה מפוארה, וכל מחשבה שכלית, חברותית, תרבותית, במובן היותר עליון, <אשר רק על ידי כמה דרגות של ירידות והתמזגות עם החיים הרגילים, מוצאים אנו חלק מעוזם המקודש בבהיקות הדרישות הטבעיות של החסד והאמת, הטוב והיושר, הנימוס והיופי, הצדק והמוסר, הרגיל בחיים ובחברה היותר נאורה ומטוהרת בשאיפותיה, והיותר חסינה ותקיפה ברוחה ומגמותיה הטובות> [קובץ ב שמז (ע"ט קלא)].
השמות הקדושים - ההשגות° שבהם ציירנו° את האלקות° [ה"ה כו].
השמות הקדושים (חוץ מהשם־הקדוש־הנכתב°) - מושגי האלהות° שיכול כל אשר שכל במוחו ורגש בלבבו לבטא ולשאוף לו להשתוקק אליו ולהתקשר בעניניו [חד' מ].
◊ על התוכיות של הרצון° הנשמתי°, החשק הרצוני לאלהים־חיים°, מתלבש כח המדע הקדוש°, שבו יש חקיקות ציוריות°, המקנות שיגובים° ואמוצי חיים כבירים, המשתכללים ועולים° ומתבטאים בשמות הקדושים, מלאי° אדירות קודש° [עפ"י ע"ר ב עח].
◊ פליאי שמות ותארי הוד, מעלים אותנו להשגב בקשר חי מלא האחדות־המוחלטה°, במקור חיי־כל־החיים° אור־אין־סוף° [שם א סה].
השמות האלהיים - אינם מסמנים את עצם° האלהות, כ"א את האידיאלים־האלהיים°, את דרכי־ד'°, את חפציו°, האצילות°, הספירות, המדות, השבילים, הנתיבות, השערים° והפרצופים°, שמקצת תכנם האידיאלי חקוק וקבוע הוא ג"כ בנפש האדם, אשר עשהו האלהים° ישר° [ע"ה קמה].
כל מה שאנו רואים, שומעים ומרגישים, מכל הענינים וק"ו מענינים המוסריים והשכליים, וביותר מענינים האלקיים, הכל המה בתור מלבושים, שמות, שתחתם נמצא תוך עצמי, ליותר קיים ויותר חי ואחדותי [אג' א מט].
"שמותיו של הקב"ה°" - תאריו ית' ופעולותיו [מ"ש צה].
פעולותיו [קבצ' ב כב].
ההבדל בין השמות השונים - ענינו - הגדרות על הארתו° של מושג נשגב°, ההבדל בין מדרגה של אור° מזהיר ובין מדרגה של אור כהה, או לפי שינויי המדרגות של פרטי ההארות [עפ"י אג' א קלד].
ר' במדור מונחי קבלה ונסתר, מדות ושמות, לעומת ספירות. ע' במדור זה, אור אין סוף.

"שמות הטומאה°"(1) - יחש כל כך קלוש ואפל, על פי ירידותיו°, שעל פיו מתיחס מצוי לאור־אין־סוף°, עד שהתוצאות, היוצאות ממנו לגבי המצוי ההוא, הן נוטות להרס ואפלולית [עפ"י א"ק א קיט].

שם - השגת עצם רצונו° התכליתי והדבקות° בזה [מ"ש רמז].
השי"ת - תכלית כל תקוה [מ"א א א].
שם ד'° - רוממות התכלית־הכללית° [ע"א ב ז יח].
שם - התכלית העצמית [שם ג א יג].
שם השם הנקרא על שם האצילות° - האידיאלים° הנשגבים° ונחמדים מעולם עד העולם [ע"ה קלח].
שם ד' - פעלו והדרו° ודרכיו° הכוללים [ע"ר א תה־ו (ע"א ב 330)].
גילוי הרצון שלא ע"פ סדר הסיבות°, ע"ד הנפלאות [עפ"י מ"ש שנח].
השם המקודש - ההתפשטות המקודשה° שבאה מתוך הרום° הנעלה בעזוז פלאיו [ע"ר א ריח].
השם של הקודש° - המקור החפצי°, המעולה ביסוד קדושת בחינת הרצון° הנקדש, שממנו נובע כל מה שיש לו יחש למהותה של מגמת ההויה [ע"ר א ר].
"שמו הגדול"(2) - החפץ החבוי בחביון רז מחשבת־הקדש־העליונה°, <שרק בהגמר כל העלוי יתכן לומר שבא השם הגדול לידי גלויו> [ע"ר א קצט].
השם הגדול - המגמה° הכללית החובקת את כל המציאות כולה מראשית° עד אחרית° [ע"ר א קטו].
שמו הגדול יתעלה - הנהגתו [ע"א א א נג].
השם הגדול הכולל כל - הקבוץ הכללי של כל ההזרחות° וקשר הכחות בכל מלא העולמים°, בחומר° וברוח°, במוסר° ובחברה [אג' א רלא].
שם ד' - אותן ההבעות הנותנות דחיפה לביטויינו לקרא־בשם־קדשו° [ע"ר ב עט].
מגמתה העליונה של התורה°, האידיאל האלהי° של שעשועיה° של תורה, ביושר° התכליתי של קדושת° כל ההויה, ואושרו־העליון° [ע"ר א ס].
קדושת אור־התורה°, מקור־החיים°, יסוד השלום° שמו של הקב"ה°, שאך בו יושע ישראל° לעולמים [שם ב רי].
אור־ד'° השוכן בנו, השורה באומה° כולה, התורה° והמצוות°, חוקי־ד' ומשפטיו° על ישראל [א' קלו].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, קריאה בשם ד'. ושם, רוממות שם ד'. ושם, לא ידעו את שם ד'. ע"ע מחשבת שם־ד'. ע' במדור זה, השם ית'.

שם - חלקי המציאות ופרטי הפעולות המתהוות בעולם שכולם הם ע"פ השגחתו ורצונו העליון [ע"ר א רפו].
שם - השלום האמת° והצדק° והחיים [אג' א שסג].

שם ד' - שם הקדוש הכולל כל, והמחיה כל, מקור הכל [ע"ר א קנ].
התוך והאור הטוב המחיה את החיים [ע"א ב ט רצו].
השפע השמימי האלהי, האינסופי, הנצחי, המאיר לארץ ולדרים עליה ומחיה את כלם, (מ)מקורו העליון והנאמן [עפ"י ל"י א קנו].
השי"ת שמו - מקור החיים [פנ' פא].
אור שם ד' - מקור חיי ישראל° [אג' ב ריא].
שם ד' המיוחד לישראל° - הקדושה העליונה האלהית, השולטת על כל החקים שבטבע°, והעומדת ממעל לכל הגבלה וגדר [ע"ר א רכא].
ע"ע קדושה, הקדושה התלויה בשם השם ית'. ע' במדור זה, השם ית'. ושם, י־ה־ו־ה.

שם ד' אדון הברית - מקום° גזעה ומעון אור חייה של הנפש° [ע"א ג א סב].

שבעים שמות יש להקב"ה°(3) - הקבוץ הכללי של כל ההזרחות° וקשר הכחות בכל מלא העולמים°, בחומר° וברוח°, במוסר° ובחברה - זהו מובן השם־הגדול° הכולל כל. וההסתעפות° של המובנים לפלגות של כחות הפעולה וההנהגה בריבוים, שהם שבעים° - משבע° של יסודות הכמות המעשית, כמו ששה קצוות של החומר והכללות שלהם, וכיוצא בזה דימויים רבים, בריבוים ע"י עשר° - הם הסך־הכל המתגלה במרחק אופק ההסתכלות. וראויים האורות° הללו למסור ציור° הוד־מלכות° למלך עולמים, ע"פ חזון ברואי מטה הקוראים בשם המלך הגדול, לאשר הוא למעלה מכל שם ותאר, אבל מקור חיי כולם [אג' א רלא].

מושגים - המושגים הקדשים - מגמות° כל ההויה כולה [ע"ר ב נג].
המושגים האלקיים - האשר° והטוב° מצד עצמם, שהמה יסוד האושר והמוסר° [עפ"י אג' א פה].

לבטא את השם° - לפרש את האור העליון [א"ק א עט].

א

אב - היחש המלא, שחסדו° הגדול° מתיחש לבריותיו. יחש האב° האמיתי, המחולל כל, את חלקי המהות הרוחנית° והחמרית° כמו את עצם החיים, שכולם מחסדו הם באים, ובשפעו° הם קימים ועומדים [עפ"י ע"ר א קצו־ז].
המחולל, מקור הטוב° החיים° והאורה° [עפ"י ע"ה קמה].

"אבינו" - ההשגה° הקדושה° הבאה מטהרה° של הנפש להראות פני־ד'° שלא מצד הכרת הברואים לבד רק מצד הכרה של עצם הטוב־העליון° הנשפע° בנבראים, ההכרה העצמית באורו° ית', בהשגת זיו° העליון° של אור־פני־המלך° המתנשא לכל לראש מעל כל ענין העולמות° [עפ"י ע"ר א רפט].
◊ ע"פ ההשגה, המשגת (את הבורא) באור° הנפש°, הנעלה והנשגב מכל ציורי° השלמות הנכרים ע"י הברואים, נקראהו בשם אבינו [שם שם].
שם ד'־אלהי־ישראל° [פנק' א תיב].
ע' במדור זה, "מלכנו". ושם, "מלך הכבוד". ע' בנספחות, מדור מחקרים, אחדות ויחוד. ושם, השגחה לעומת רצון. ושם, אלהות, שני דרכים בהכרת האלהות, ההשגה הכללית.

"אבינו שבשמים°" - מקור־החיים° העליונים° שלנו בשרשם העליון הנשא ומרומם לעד° [ע"ר א קטו].
מקור החרות האמתית [ע"ר א הקדמת הרצי"ה ז].

אדון כל - בורא° כל עולמי עד מראשית° סתר־עליון° עד מעמקי אחרית° כל פעל גלוי [ע"ר א צו].
בורא כל המעשים, אדון כל הנשמות° [ע"ר א קנ].

אדון כל - המנהיג את כל עולמים° במדת מלכותו° ושפעת° השגחתו°, בשביעת טובם [ע"ר א קפט].
הגדול מכל הכחות כולם, שהנם רק שביבים מקבלים חיים ועצמה, מאוצר חסנו וגבורתו העליונה. רבון כל העולמים, מקור כל ההויות [ע"ר ב פ].
ראש הפסגה של אמיתת הויתנו [מ"ר 172].
ע' במדור זה, אדני. ושם, "אדונינו".

"אדון כל הארץ"(4) - מדת מלכות־שמים°, המציירת° את האלהות° בתור אדון, שהשיעבוד מביא לעשות רצונו גם נגד הרצון של הפרט. שהצורה° הנפשית מקבלת את הציור של הכבישה° הנפשית נגד התוכן האלהי, בהופעת הרצון [עפ"י קובץ א שכב].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ארון הברית אדון כל הארץ.

"אדון עולם" - מקור האדנות־העליונה, המתעלה גם מכל ציור° מלכותי° מופשט, יסוד חפץ° החפצים ורצון־הרצונות°, אידיאליות° של כל האידיאלים, שלמותה של כל שלמות [ע"ר א מו].
ע"ע אדנות מוחלטה(5).

אדון עולם - אדון לעולמו, המתקשר בהשגחתו° המדויקת והמעלה את הכל לרום הגודל° והאושר° [ע"ר א נג].
רבון כל [ע"ר א צז].

"אדונינו"(6) - האדנות לגבי דידן <הבאה מצד ההכרה הבאה מתוך מסבי החיים, מתוך האור הזורח בהגבלתו בכל מרחבי העולמים, ותהלוכות החיים המצומצמים>. רבון כל העולמים, מקור כל ההויות [עפ"י ע"ר ב פ].

"אדיר במרום" - רצונו° העליון° של השי"ת° הוא מושל בכל הסבות° הכלליות של הנהגת ההויה, העומדות ברומו־של־עולם°, והן מוכנות להתנהג ולהשתנות לפי המטרה המחויבת מחכמתו° ית' [עפ"י ע"ר א רפה].
"אדיר במרום ד'"(7) - כוחות המערכה° משולב עם ההשגחה, "אדיר במרום" - המערכה היא תקיפה אבל כח הפנימי הוא שם־ד'° המשגיח° [מא"ה ג רלג].

"אדיר במרום ד'" - עלום עליון, שכל חמדת כל ההויה לו תערג ואליו תתרומם ותנשא, ממעל לכל כמיסה, ולעילא לעילא מכל גניזה של שלילה רוממה, המתעלה מכל רזי הדומיה [חד' סז (פנק' ב קצג)].
ע' במדור זה, אין סוף.

"אדיר שמך בכל הארץ" - ע"ע האדרת שם ד'.

אדירירון(8) - הרננה° האדירה של ההויה, כמו שהפיתגוריים היו אומרים ע"ד ההרמוניה של המוסיקה הכללית, <שהוא חזיון נצחי בעמקי הרוחניות°> [אג' א רלא].

אדני - השם ההגוי, באור קדושתו המזריח° על כל מלא עולמים. אדון כל העולמים, שהם הולכים כולם באותה המסילה המעשית שהאדנות האלהית° סללה לפניהם בגודל קודשה° [ע"ר א ז].
אדון־כל°, המנהיג את כל עולמים° במדת מלכותו° ושפעת° השגחתו°, בשביעת טובם [ע"ר א קפט].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, מלכות. ע' במדור זה, אלהות עולמית. ושם, אדון כל הארץ.

אדריכל(9) - האדריכל° פועל הבנין בעת היצירה בהתפעלה, עד לא הוקמה הבריאה בתיאוריה - הנשמה־העולמית° החיה והפועלת [א"ק ב שנ].
האדריכל העולמי - בורא° כל המעשים, אלוה° כל הנפשות, אדון כל הנשמות°, הנותן נשמה לעם הארץ ורוח להולכים בה [א"ק ב תיז].
ע' במדור תורה, אמון.
אדריכל - האדריכליות הכמוסה של יפעת עדנת מכונת שכלולי כל עולמי עולמים, בכל נועם° חמדת עדנת פאר° מלכות° קודש° קדשי־קדשים° - התורה־העליונה° מקור עמקי השעשועים° [א"ק ב תמא].

"אהיה אשר אהיה"(10) - אותה הצפיה° למרחוק, אשר כל עבר, כל הוה, וכל עתיד יערך לעומתה, המתמלאת מזוהר° אותו העתיד המאושר° שיתגלה, שהוא באמת היה הוה ויהיה תמיד, המאחד במעלה עליונה את כל הדמיונות°, את כל השכליות°, ואת כל ההופעות° שבכל קדש° וקדש־קדשים° [עפ"י א"ק א רפב].
אמונת ישראל, האידיאל של האמונה, אמונת העתיד, הגבוה באין־ערוך מתוכן של אמונה בהוה, "שער החמישים"° [עפ"י א' קכח].
ע"ע אמונה, "אומן". ע"ע אמונה, "אמונת אומן".

אור אין סוף(11) - מקור כל השלמות, המרומם על כל ברכה° ותהלה° [א"ש י ד].
חַי־העולמים°, מקור הכל, אחדות השלם, שלפני־אחד°, המרומם מכל ברכה ותהלה [עפ"י א"ק א טז].
אור עליון, אור אלהים אמת [עפ"י חד' לט].
הבטאה של תחתית הדרגתו של העוצם°, האור המלא כל, המרומם מכל, מקור אור־עליון° [א"ק ב שט].
העצמיות°, הגודל האלהי, השיגוב הבלתי סופי, למעלה מכל גדרי כמות ואיכות. ערך (ה)ערכים של אין ערוך [עפ"י א"ק ב שצא].
שרש השרשים [ע"ר א קמז, קובץ ז מא].
חי החיים המופשט [קובץ ו ד].
רצון° צדיק חיי־החיים°, אור העולמים כולם(12) [ע"ר א פה, א"ק ג קט].
מקור חיי־כל־החיים°, אדון° כל היש ומלא כל ההויה, מקור כל הרחמים° ואב° כל החסדים° וכל גבורות° נעם°, כל פאר° ויפעה° וכל תפארת° קדש°, שומע תפילה° ומאזין עתירה, בלא קץ ותכלית [עפ"י ע"ר א סה].
יפעת גבורת חיי כל מקורי החיים, מלך כל העולמים [א"ק ד תקז].
מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות, יותר מן ההויה, שאיננו נקרא בשום שם, השוכן בהביטוי של השם, בביטוי של האלהים° ובכל השמות° והכינויים שלבב האדם הורה והוגה, בהנשא נשמתו למעלה למעלה [עפ"י קובץ א קסד (א"ק ד ת)].
ע' במדור זה, אין סוף. ושם, בהגדרות המבוא, שמות.

"אחד"(13) - (תאר כלפי מעלה) - אין לו שניות ולא שינוי דעת. וכל אשר פעל מראש ועד סוף הכל הולך אל התכלית הנשגבה° האחת שהיא רצונו° ית' השלם [עפ"י מ"ש רמז].
שולט בעולמו ביחודו°, וכל מה שברא, ברא רק לתכלית נשגבה ומיוחדה [ע"א א ב ג].
ההוראה שאין במציאות שום רשות אחרת ורצון אחר שולט כלל כ"א רצון° הבורא ית', ומלכותו° בכל משלה [ע"ר ב שמב].
ציור° "הכל"°, שהוא כולל כל הכוחות הפרטיים באחדות° אחת [שם א רמט (פנ' סט)].
◊ האחד המצויר אצלנו הוא בהכרח איזה נושא, המאחד בתוכו הרבה ענינים, חלקי גוף או סגולות נפשיות או מושגים רוחניים, שונים ומפורדים זה מזה מצד עצמם, א"כ אין האחד המצויר שלנו אותו הנושא שיש לו יחש לשם אחד, שאנו ממליצים אותו כלפי מעלה(14), שהוא כ"כ משולל מתוכן של רבוי, כפי אותו הערך של מה שאנו חפצים בתאר של יחיד°, שאנו מבטאים [עפ"י שם נא].
"אחד" - "ד' אחד" - ה"כל"°, הקים והמנצח והמתמיד בכל השינויים והפירודים, הריבויים° והסתירות שבכל מלא רחב ההויה, התוכן הפנימי של כל זה, נשמת החיים, הנשמה הטהורה, ההקפיות והכלליות, ועם זה הפנימיות, הנצחיות והאינסופיות, של כל אלה; קדושת האחדות המקפת° וממלאה° את כל אלה, המקור הסבה, הבורא, היוצר, המהוה והמקים והמנהיג של כל הוית הטבע וההסטוריה [עפ"י ל"י א ט].
התכן הפנימי האחד הכללי האלהי אשר להויה כולה הממלא וכולל את כולה עם כל פרטי החילוקים והמעקשים, החליפות והתמורות שבה, שכולם מובלעים בכלליותו ומגלים את עומק רוממותו [עפ"י שם ח].
ר' במדור זה, אלהות. ע' במדור זה, "ד' אחד ושמו אחד". ע"ע אחדות. ע"ע אחדות עליונה. ע"ע "שמע". ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, תפארה. ע' בנספחות, מדור מחקרים, אחדות ויחוד. ע' במדור מספרים, אחד.

"אחד" - של "לפני אחד"(15) - השלמות של הריבוי° בהוד תפארת° האחדות האלהית [א"ק ב תג].
ע' במדור זה, אור אין סוף.

"אחרון" - כתאר לגדולתו° הרוממה° של אדון° עולמים ב"ה - אחרון לאחרונים אין־סוף° [ע"ר א קיג].
ע' במדור זה, "ראשון".

אין סוף(16) - השלמות המוחלטה והנצחית [מ"ר 34].
השלמות המתעלה מכל עומק הדר° עז° [א"ק ב תקכח].
מה שכוונו (חז"ל) בכלל בתעלומת א"ס - מצד עצמותו ית"ש, (ששם אי־)אפשר להמשיל שום משל ולדבק שום רעיון [עפ"י מ"ר 521].
ע' במדור זה, אלהים, (לעומת אלהות).

אין סוף(17) - השלמות התכליתית [ע"ר ב סג].
בטוי נפלא שאמנם איננו כי אם גלוי עליון, טמיר ונשגב, המורה על עלום עליון, שכל חמדת כל ההויה לו תערג ואליו תתרומם ותנשא, ממעל לכל כמיסה, ולעילא לעילא מכל גניזה של שלילה רוממה, המתעלה מכל רזי הדומיה, "אדיר במרום ד'"° [עפ"י חד' סז (פנק' ב קצג)].
מקור חיי החיים ומציאות המציאות [עפ"י פנק' ד סא (קבצ' ב נב)].
מקור הכל, ומקור כל המקורות, אור העליון, ראשית כל ראשית, ומקור כל ראשית° וכל אחרית° [פנק' א תפד].
האורה־האלהית° הצפונה השופכת אור־חיים° נצחיים° על כל מערכות ההויה כולה [מ"ר 119].
ע' במדור זה, אור אין סוף. ע' במדור זה, אלהים, (לעומת אלהות). ושם, אלהי ישראל.

"אין עוד" - "כי ד' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"(18) - אין עוד כי אם השלמות שבפועל, האלהית, המאירה באין עוד - בתכלית כל השלמויות והמעלות [קבצ' ב מד].

אין ראשית(19) - מרום התעצומה, עומק מקור כל מקור, נעלה מכל הוית הויי הויות, (אשר) שם אין שרעף, גם בערכי° הערכים הבלתי נערכים [א"ק ב תקכח].

אל(20) - מורה על היכולת° והגבורה° של עצם המצאת הברואים, וכל עלילותיהם [ע"א ב 208].
היכולת המוחלטה של יוצר כל ב"ה. בעל היכולת והגבורה האין־סופית [ע"ר א קצו].
האומץ האין סופי של הכח המתגלה ביצירה ובהויה בכלל [עפ"י ר"מ קכב].
אל עליון - מקור הכל [ע"ר א רח].
חיי נשמת כל העולמים [א"ת י ב].
ע' במדור זה, "אלי".
אל - אור אל מסתתר - נשמת כל הנשמות [ע"א ד ו קא].
ע' במדור זה, ד'. ושם, אלהים.

"אל עולם"(21) - המבוקש הנצחי, מקור כל המבוקשים כלם, אשר אליו כל נפש תאוה, ומבלעדו אין מה לבקש [עפ"י חד', מהד' תשס"ח, יט־כ].

"אל ראי"(22) - רום־עולם° של ראיית כל, של ההבטה° הבהירה אשר אין עמה מחשכים. הראיה־העליונה° האידיאלית°, הצפיה° הכוללת והחודרת, אשר התוכן של הארה מסוף־העולם־ועד־סופו° אפל הוא לגביה [ר"מ לח].
הראיה הבהירה הכוללת, שכל הפרטים בה חיים חיים איתנים ונוצצים בעושר בהיקותם. הראיה הכללית, שאת כל היא רואה, בכל הדיוק, בכל העמדה והחטיביות [עפ"י שם יט].
ע' במדור תיאורים אלהיים, ראיה עליונה. ושם, "עיני ד'". ושם, "עין ד'", יסוד העיניים הרואות. ע' במדור השגחה, ההשגחה.

"אל שדי" - המגדיל [נ"א: המגביל] את שוויו של יושר° החיים מצד המוסר° החי המעשי המתוקן שלהם, שמקבל אל תוכו כל־כך מהאידיאליות־האלהית° כמה שהוא צריך למעשהו הממשי שבפועל [ח"ה צח (מ"ר 281)].
אור אל שדי - האומר לעולמו די, ומתוה גבולים לכל חדרי מדע ולכל כחות חיים, ומגלה את הבלטתה המשוכללה של כל יצירה חשובה [קובץ ז פד].
ע' במדור זה, שדי.(23) ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אל שדי, שאמרתי לעולמי די.

אלהות - האצילות° [עפ"י א"ק ב תמב־ג].
הרוח־החיים, התוך, הנצח° והעז° בתוכיות מציאותו, שלעד° יעמוד [עפ"י אג' א נא].
חֵי־העולם°, (יסוד־העולם°), מקור ההויה בעומק תוכן רומו [א"ק א קמג (קובץ ח פה)].
הטוב° [עפ"י קבצ' ב עא].
הספירות°, עצמות הרצון־האלהי°, פעולותיו [פ"ה עט].
האלהות - הכלליות והנצחיות [צ"צ א כה (א"ל ריב)].
ההויה האלהית - עומק הרוממות, הגדל והשגב של הכלליות האחת של תוכן החיים ויסודם הפנימי, האחד, הנצחי והקיים, החובק את כל זרועות העולם וממלאם הוד ותעצומות־אלהים [עפ"י ל"י א ט].
המקוריות המציאותית, בורא עולם ומנהיגו, נשמת כל עולמים וסבת כל הסבות [ל"י ג סא (מהדורת בית אל תקלד)].
ר' במדור זה, "אחד", "ד' אחד". ור' שם, ד'.
אלהות - (לעומת אלהים°)(24) - הכללות° [א' קכה].
האידיאלים־האלהיים° [ע"ה קמו].
המגמות° הטובות הניכרות לנו. ההשלמה של ההכרה, של הטוב°, של האומץ, של כל הנשגב°. הספירות° היכולות להכנס במחשבה ובכוונה [עפ"י קבצ' ב קכג־ד].
ע"ע דעת אלהות, הבינה היותר שלמה שלה.

אלהות - שני דרכים בהכרת האלהות - ע' בנספחות, מדור מחקרים. ע' במדור זה, הבנה האישית של האלהות. ושם, הבנה הכללית של האלהות. ע"ע דעת אלהות, הבינה היותר שלמה שלה.

אלהות עולמית - ההויה של העולמים°, החיות שלהם, הקיום, המציאות, הרוחניות° והעצמיות, המעדנתם, הממלאתם ישות המעלתם תמיד ממדרגה למדרגה. אור° מלכות°. הא° האחרונה של שם הויה, המתגלה בשם האדנות°. שכינה° [עפ"י א"ק ב תז, א' קסא].

אלהות עליונה - המגמה° של המגמות, הנצח° וההוד° שבעולמים°, ומלמעלה של כל כללותם [עפ"י א"ת א ב (ע"ט עח)].
המטרה האידיאלית° של הוית הכל, האורה־העליונה°, שבגללה ראויים כל העולמים להמצא, שהיא הרבה יותר ויותר עליונה בקודש° מגופם של כל העולמים כולם. מדת התפארת°. קוב"ה°. מגמת ההויה למה שהיא נוטה לאן תתעלה [עפ"י א"ק ב תז, א' קסב].
ע' במדור זה, י־ה־ו־ה. ושם, אלהי האלהים. ושם, קב"ה.

"אֱלֹהַי"(25) - קריאה קדושה, הבעת הנשמה במקוריותה, ש(ה)יחיד קורא את ד' בתור אלהיו המיוחד והפרטי אליו [עפ"י ע"ר א סו].
המשרה עלי את אלהותו°, המיוחד לכל בריותיו כאילו רק הבריה הזאת היא לבדה שלו, היחש והקשר היחידי והפנימי שבין היוצר ליצוריו [ע"ר א קפז].
אור־ד'° המופיע על ההויה האישית [עפ"י שם ב עד].

אלהִי - המציאות האלהית - עצמות ההויה השלמה, ואור הכח הפועל השלם, העשיר בעושר של זיו° ותפארת° כמו של הויה ועצם מציאות באין קץ ותכלית, שהמציאות מצד השלמות היותר כלילה שלה, ממבועו היא נובעת, ממנו תתחולל ההויה המעשית בכל שלל צבעי הודה ותפארתה [עפ"י פנק' א שכא].

אלהִי - המקור האלהי - השלמות הבלתי תכליתית [עפ"י קבצ' א קפ (פנק' א שלו)].
אלהי - אינסופי, נצחי, המאיר לארץ ולדרים עליה ומחיה את כלם [ל"י א קנו].
ע"ע אור אלהי, מקור האור האלהי.

"אלהי אבותינו" - המשפיע עלינו את קדושתו° כפי המדה של הטהרה° הקדושה° והדבקות° המושפעים בנפשותינו, מצד קדושת האבות° [עפ"י ע"ר א עו].
ע' במדור זה, "אלהינו". ושם, "ד' אלהינו".

"אלהי האלהים" - האידיאליות הכללית, המקפת את כל היש מעומק רום° עד עומק תחת° [מ"ר 463].
מקור־חיי־כל° אין־סוף°. מקור המקורות וחיי החיים אדון־הכל° ברוך הוא [ע"ר ב פח].
ע' במדור זה, אלהות עליונה.

"אלהי יעקב" - נעם־ד'° ואור אלהי יעקב - שם־מלא°. החיים הנעימים והאדירים הקדושים והנצחיים, שבאוצר החיים הצפון בציון° מכלל יופי [עפ"י אג' א מו].

אלהי ישראל - מקור שם אלקי ישראל - מקור־המקורות°, מקור הכל. מה שהוא ע"כ יותר רם על כל, אע"פ שלפי ערכנו הוא כמי שאינו, שום צורה מושכלת ומטפיסית לא נמצא בו, אבל ידענו שאי אפשר אחרת כ"א הכל ממנו, (ש)אין אנחנו מדברים ואפילו לא חושבים בו, אבל במה שאין אנחנו שוללים אותו כבר הכל חי וקיים עדי־עד°. אין זה המונותיאיזם השולל את הכשרון המעשי, את החברתיות ואת היופי. מקור הכל הוא אין־סוף° הבלתי־מושג, שהוא מקומו° של עולם, שרק ע"י רבוי הגוונים° המצטבעים אנו יכולים לדבר בו ולהשיגו, ע"י רוב המעשה ורוב שלו'°, ע"י רוב אהבה° ורוב גבורה°. ההויה העליונה המשמחת את הכל ומחיה את הכל, ומתגלה ע"י הגילוי הסוביקטיבי° שבלב כל דורשיו° ומשיגיו [עפ"י אג' א מח].
שם ד' אלהי ישראל - אבינו° מעולם עד עולם [פנק' א תיב].
נשמת אומתנו הפנימית, מקור כל הופעת הרוח של חיינו הלאומיים בטהרתם° [עפ"י אג' ג קצג].
ע' בנספחות, מדור מחקרים "ד' אלהי ישראל", לעומת "שם ד', מלך ישראל". ע"ע לרומם שם אלהי ישראל.

אלהי עולם היחיד° והמיוחד - הטוב° הגמור, החיים°, האור°, הכל, המרומם על כל, ומרומם על כל רוממות, וטוב מכל טוב, טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, מחיה הכל ושומר הכל, ומצמיח ישועה° לכל [א' מט, מ"ר 2].
הכל ומקור הכל ויותר כל מן הכל(26) [עפ"י אג' ג ד].
ע' במדור זה, אלהים. ושם בורא, בורא כל.

אלהים(27) - מורה על ההנהגה [א"ה 919].
הנהגת ד' במשפטיו ועלילותיו על ארץ רבה, שההתבוננות בה מולידה את האהבה° והיראה° העליונה השכלית [עפ"י ע"ר א רלה].
ההנהגה הקשורה בסדרי הסיבות° המקושרות וחבוקות זו בזו ע"פ רצונו ית"ש [מ"ש שנח (ה' שיט)].
מיסד כל החוקים, מסדר כל הטבעים°, מתיחס אל היצורים המוגבלים, ביחס של קרבה גדולה, שהיא מלאה השגחה° של חמלה ורחמים° לאין סוף ותכלית [ע"ר א רכב].
ע' במדור זה, "אלי". ע' בנספחות, מדור מחקרים, השגחה לעומת רצון.
שם אלהים - שם° המתפשט בתור כח מנהיג, מושל, מארגן ומאחד, מעלה° ומקדש° [ע"ר א כ].
◊ (בשם אלהים כלול) הטבע של המוסר° הכללי, הנמסך [הנמשך] בעצמיותה של ההויה, (ש)ההנהגה האלהית°, המקושרת עם היחס המוסרי, בין באישים פרטיים בין בלאומים ובכללים, הכל הוא המשך (ממנו) [עפ"י א"ק ג כג (ע"ט ב)].
ע' במדור זה, י־ה־ו־ה, שם הויה. ושם, "ד' הוא האלהים".

אלהים(28) - מקור לכל, למעלה מכל. נשמת כל הנשמות° [פ"א ז, מ"ה דבקות ג, א"ש טו י].
מקור הויתינו, מקור כל היש° <שהננו נמצאים באמת בהמהותיות האמיתית רק בו, ומחוץ לו הננו רק קלוטי המקריות> [חד' כה].
הישות המוחלטת (שהיא) השורש הקבוע – החי וקיים בכל השלמות ובפועל הגמור – של האחדות° הרוחנית וההתעלות התדירית המגמתית° [עפ"י פנק' ד לח-לט (מ"ר 16)].
מקור הישע°, מעין האושר° וההרמוניה של כל היש, מקור חֵי־העולמים° [עפ"י קובץ ג רעח (חד' מח)].
המקור הנצחי של החיים [קבצ' ב צז].
הטוב־המוחלט°, שהוא אמת° מוחלט(ת) [עפ"י קבצ' ב קכט].
ע' במדור זה, אלהי ישראל. ושם, אלהי עולם היחיד והמיוחד. ושם, אל, אור אל מסתתר.
אלהים - (לעומת אלהות°)(24) - העצם° [ע"ה קמו].
העצמיות [קבצ' ב קכג].
מה שאיננו נקרא בשום שם°(29). מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב°, יותר מן המהות, יותר מן ההויה [עפ"י א"ק ד ת].
אור אין־סוף° שבתוכיות הנשמה [א"ק ד תא].
גדולת שלמות אין סוף. <שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת>. אור הצפון שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו: "אלהים" [עפ"י שם קכד].
מקור ההויה של הכללות° שכל נברא° חש בו עליונות של אין קץ לגבי הכלליות [עפ"י א' קכה].
אלהים - גדולת אלהים - השלמות העליונה שאין לה סוף וערך° [שם קכח].
עז אלהים - האמת המוחלטה, הגודל לבדו, המקוריות° בעצמה [עפ"י א"ק ג ריח].
ע' במדור תיאורים אלהיים, גודל עליון. ע' במדור זה, השם ית'. ושם, בורא. ושם, "גדול". ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, אין סוף.

"אלהים חיים"(30) - שם - עולם החרות°, יסוד עצמיותם העליון° של העולם והחיים [עפ"י א"ש ה ו1].
מקור החיים של שורש המציאות. אל עולם [פנק' א תיג].
אלהים חיים - אור תורה° וחכמה° עליונה, זיו° הטוהר־העליון° אשר למנה נתנה מנשמת אלוה ממרומים [א"ק ג קלב].
ע' במדור תיאורים אלהיים, אור פני אלהים חיים. ושם, "דברי אלהים חיים". ושם, דרכי אלהים חיים. ושם, קול אלהים חיים. ושם, רוח אלהים חיים.

"אלהינו" - הבעה נוראה, המתפרצת כנחל שוטף ממעין שורש כל נשמותינו, של הכרתינו את היחש הכללי הגדול שלנו אל האלהות°, המקיפה° והממלאה° את כל היש, באור טובה° חסדה° גבורתה° וכל פארותיה [עפ"י ע"ר א ח].
(הבעת) תחושת הדבקות־האלהית° בקרבנו, שכולה אומרת כבוד°, וזיו° ענג° בנעם° אלהים־חיים° [עפ"י שם קצח].
היחש של אלהותו אלינו [שם ריא].
היחס אלינו מאלהותו יתברך שמו [שם ריב].
ע' במדור זה, "ד' אלהינו".

"אלי" - מורה על הכח והמציאות, שהוא המקור לאהבה° ויראה° טבעית להקב"ה° מפני שהוא אבינו° הוא עשנו, וכל כחנו נשפע הוא כל שעה מידו הנדיבה, ובטבע כל דבר שהוא משוקק אל מקורו [ע"ר א רלה].
ההשגה° שאינה מעוטפת ע"פ קישורי הסיבות°, כ"א אמיתת שליטת רצונו־הפשוט° בלא לבוש° הסיבות נגלה לעיני [עפ"י מ"ש שנז (ה' שיח)].
ע' במדור זה, אלהים. ע' בנספחות, מדור מחקרים, השגחה לעומת רצון. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, זה אלי ואנוהו.
"אלי" - משגיחי° הפרטי [ע"ר א מט].

"אני" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל.

אתה - הגלוי האלהי° המעטרנו חסד° [ע"ר א קיא].
אור־ד'° בטהרו° [שם קנ].
אור° הרצון° של הוד° מקור־החיים° מתגלה בתעצומות אורותיו° המלאים נגוהות והזרחות° אורות קדשי־קדשים°, וכל התעלומה הכמוסה של הסתר־העליון° מתגלה בכל הדר° קומת° הנשמה־האלהית°, המחיה בטובה את העולמים° וכל יצוריהם, וחודרת בנשמת° האדם פנימה°; האמרה הברורה המביעה את הבהירות של הופעת° אור אל° עליון° על כל מהותיותו של האדם, המוכרת בכל פארה°, מתבטאת בהמאמר המבורר נוכח פני־ד'°: אתה [עפ"י שם ז].
תעודתה הכללית של כללות המציאות, שאין אנו יכולים כלל לבטא את ענינה, יען כי ממנה נכיר את יוצרה [עפ"י ע"ר א רפו].

  1. סנהדרין צא.
  2. ע' במדור זה, שם, "שמו".
  3. במד"ר פר' יד יא. אותיות דר"ע אות א.
  4. יהושע ג יא, יג. זכריה ד יד, ו ה. תהילים צז ה. וע' זוהר ח"ג קיא:־קיב.
  5. ע' עטרת ראש להרד"ב, שער ראש השנה סי' ה.
  6. תהילים קלה ה.
  7. תהילים צג ד.
  8. היכלות פרק יד; ת"ז קכ:; ע"ע ברית מנוחה ז; פי' ר"י הארוך בר קלונימוס האשכנזי (המיוחס לראב"ד) לס"י, פ"א סוף מ"י ד"ה ורוח אחת מהן; עקדה שער יב; קול בוכים לגלאנטי, ב י, עה"פ ישבו לארץ זקני בת ציון, דף כט.; י' מאמרות לרמ"ע, חקו"ד ח"א ג וביד יהודה שם, ס"ק י; יערות דבש, ח"ב, הספד בק"ק מיץ ח"י אב תקט"ל, ד"ה מחכמת המוזיקא; ס' הברית, ח"א מאמר יז פרק ט, ד"ה ויהי בימי (דף צא.:); פאת השלחן, הקדמת המחבר, דברי הגר"א בענין חכמת המוסיקא; קונטרס ההתפעלות, ליקוטי באורים לר' הלל מפאריטש, מהדורא קמא, דף ט: ושם דף נא:; מלבי"ם, בראשית א יד תורה אור, תהילים צב ד, קמד ט, איוב לח ז, ושם שם לז; ק"ה עמ' מט, נב, ובחוברת מלחמה ושלום לרד"ך לט:. ע"ע מורה נבוכים, ח"ב פ"ח.
  9. של"ה, בית ה' דף ה.: "שורש השש קצוות והנהגת פעולת העולם ע"י מלכות נקרא במדרשי רז"ל אדריכל". ע"ע קהילות יעקב ובפרדס לרמ"ק, בערכי הכנויים, ערך אדריכל. ובפתחי שערים, נתיב אורות אח"פ דא"ק, י: "המלכות נוקבא דז"א שהוא האדריכל הבונה כל עולמות בי"ע". ובמשך חכמה, בראשית, עה"פ נעשה אדם בצלמנו, "משל האדריכל הוא כח האלקי המצמצם לתת מקום לבריותיו להיות חפשים ולבחור כאשר ירצו והמקובלים ומהם הרמב"ן דברו בזה נשגבות ויובנו לפי דברינו".
  10. בא"ב פרק ט, (א"ה 750 (מהדורת תשס"ב ב 96)) "על שאלתו של אדון הנביאים ע"ה "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם" באה התשובה: "אהיה אשר אהיה", השם, התעודה של משלחתך, שנקראת בשם שולחה, שפעולותיו הן שמותיו, תדע לא בתור דבר שאפשר לו להיות עבר, כ"א היא תמיד עתיד "אהיה". מפני שהוא נובע ממקור האורה, מבאר מים חיים של ההשלמה האלהית ליצוריו, שהוא דבר ההולך ואור הולך ומתפתח. העתיד הקרוב, המעלה מטומאת ע"ז, משפלות העבדות והבערות הפראית מיד, והעתיד הרחוק הנשגב המוחלט, שעומד לעדי־עד, המתרומם במעלותיו הקולטוריות לאין קץ ותכלית, "אשר אהיה"". ובע"ר ב רעב ""אהי'" שהוא הכנה, אבל באמת הוא רק הכנה להכנה, כי השיעבודים עתידים להיות ג"כ הכנה, ויצ"מ הכינה אותנו שנוכל להתקיים בקדושתנו בשיעבודים. א"כ הוא "אהי'" פירושו הכנה, שאינו השם ממש כ"א ע"ש "שאני עתיד לאתגלאה", "אשר אהי'", עוד להכנה יותר קרובה אל התכלית, ולבנ"י אמר רק "אהי' שלחני", שידעו שהיא הכנה, ולגדולות מהם הוכנו". ע"ע שי' ב עמ' 23-25.
  11. בנובלות חכמה ליש"ר מקנדיא, עלה ב: "ההויה הראשונה אור א"ס ב"ה. ובהיות הויה זו הראשונה והמעולה שבהויות היתה בשפע רב מהתפשטות רחמיו אשר אין בהן מחשבת צמצום או דין כלל, על כן קראו חכמי הקבלה הזרע רב הזה 'עולם א"ס', ר"ל שיספיק שיבראו ממנו עולמי עולמים בלתי בעל תכלית, לא שהם בפועל עולמות בלתי בעל תכלית. ומחוייב היות כן ר"ל בלתי בעל תכלית בכחו, כי כח הבן ככח האב, שאין כילות וצמצום במקום שכולו חסד ורחמים, והוא בכורו ראשית אונו לו משפט הבכורה. ומכאן ואילך צור תעודה חתום תורה בלמודינו, אין לנו עסק עם האב הרחמן ב"ה כי נורא מהביט אליו לרוב העלמו ואיומו, אלא עם זרעו, כי כל הפעולות נייחס לשם א"ס ב"ה. והשם הנכבד והנורא הזה יקראוהו חכמי הקבלה בשם 'אור', בגמטריא: 'אור' 'אין סוף' שוים, כי שמש ומגן ה', שמהמאיר לעולם כולו בכבודו יצא האור יקרות הזה, כי לא מצאו שם יותר נאה לזכותו ויופיו ורב תועלתו ומכוון לגדולת הא"ס מזה, כי מכל החסדים אשר עשה עם עבדיו אין דבר חשוב כאור, ר"ל שמשמחת לב, והוא יקר שבמוחשים כולם כי הוא המגיה חשכנו ומוציא כל הברואים מחשיכה לאורה ובאורו נראה אור בחכמה באמת".
  12. אור אין סוף - אור העולמים כולם - ע' אור החמה לרא"א, יתרו, ריש פרשת ואתה תחזה: "בורא כל עלמין יורה על הא"ס, וסתם עלמין בבינה שהיא נקראת עולם". בדומה לזאת ובהתאם לכך, נראה לחלק כערכים שונים גם במקומות בהם משתמש הרב ב"כל־החיים" וב"החיים", ע' במדור זה, בערכי "חיי החיים" לעומת "חיי כל החיים", וכן בערכי "מקור חיי החיים" לעומת "מקור חיי כל החיים".
  13. שולט בעולמו ביחודו, וכו' שאין במציאות שום רשות אחרת ורצון אחר שולט כלל כ"א רצון הבורא ית' - בקל"ח פתחי חכמה לרמח"ל, פתח א: "יחוד האין סוף ב"ה הוא - שרק רצונו ית' הוא הנמצא, ואין שום רצון אחר נמצא אלא ממנו, על כן הוא לבדו שולט, ולא שום רצון אחר". (הערת עמית שלומון).
  14. אחד - אין האחד המצויר שלנו אותו הנושא שיש לו יחש לשם אחד, שאנו ממליצים אותו כלפי מעלה - מורה נבוכים, ח"א פנ"ז "כמו שהוא מן השקר עליו מקרה הרבוי, כן הוא מן השקר עליו מקרה האחדות, ר"ל כי אין האחדות ענין נוסף על עצמו, אבל הוא אחד לא באחדות". ע"ע אלימה רבתי לרמ"ק, מעין א תמר א פרק יד. במאה קשיטה סי' כא "ודע כי אפי' תאר אחד אינו אלא ליחד הספי' כי הדדי מצד השפעת חיותו וטובו בהם" עש"ע.
  15. לפני אחד - ס"י פרק א ז "שאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר".
  16. ע' הערה בערך זה, במדור מונחי קבלה ונסתר.
  17. ע' הערה בערך זה, במדור מונחי קבלה ונסתר.
  18. דברים ד לה, ושם לט.
  19. ע' הערה בערך זה, במדור מונחי קבלה ונסתר.
  20. ע"ע ע"ר ב תסו ד"ה זה אלי.
  21. בראשית כא לג.
  22. ע' תרגום יונתן, רש"י ומצודות, מלכים א ט ג ד"ה עיני ולבי. פתחי שערים, נתיב אורות דנקודים ב, וכן במגן וצינה, פרק ל, דפים סד: סה. בשם הגר"א. ובהעמק דבר, בראשית יד יט "דעין הוא כנוי להשגחה". אלימה רבתי, דף כ. "הראות שהוא השגחה עליונה בג"ר".
  23. בע"ר ב תסז־ח, מבחין הרצי"ה בין שם שדי לאל־שדי, ומביא גנת אגוז ח"א שער השם, המגדיר את השם שדי שהוא שם העדות המעיד על ענין השם המיוחד, "שדי לו בו"; ומחלק בין שדי כשהוא בלבדו לשלמות ענינו בהתחברות אל־שדי, שהיא מעלת ההתגלות של האבות (כך גם הסביר רבנו הרצי"ה זצ"ל את כוונת רש"י במה שכתב בשמות ו ג ד"ה וארא: "אל האבות", שיש כאן הדגשה על מעלת ההתגלות של האבות. ובשי' ב 84 "יתרון המעלה של משה רבנו, שהוא שקול לכל ישראל, נגד האבות שהם אישיים היסוד והשורש של כלל ישראל"). ובזוהר פקודי רנג. "דבהיכלא דא ההוא רוחא דקאמר וההוא חיותא אפיק תרין נהורין כלילן דא בדא מתקשרן דא בדא ואקרון אל שדי" וכו', ושם במדבר קיט: "אל שדי הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו אמר לעולם די, דהא האי אל הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי אל שדי אל דשדי". לעומת ההגדרה של התגלות־הפעולה שמצד סדר הבריאה - שדי "שאמר לעולם די" (חגיגה יב), באה ההגדרה העליונה העצמית של הבורא שביחס לבריאה - אל, ובאל־שדי מתבטא תיאור הקובע ע"פ הכרתנו מתוך הנבראים, את יסוד מדת הדיות העצמית. ע"ע אדיר במרום, ירושלים תש"נ, עמ' ב־ז.
  24. אלהים - לעומת אלהות - מאה קשיטה סי' כב "כי שם העצם אנו מפרשים אותו באמת שם לעצם האלקות סוד ההנהגה, לא עצם האלוק המנהיג העליון חלילה". מאמר הויכוח לרמח"ל, שערי רמח"ל עמ' נו: "האלקות ב"ה דהיינו הבורא, ולא עצמותו". ושם, עמ' עט-פ: "לעיין באלקותו ית"ש, היינו העיון שזכרנו שבין הבורא וברואיו, ההשגחה". ובדרך מצותיך מט: "פי' ל' אלקות (געטליך בל"א) כלומר שהם התפשטותו ולא עצמותו ממש, אבל עכ"ז אינן נפרדי' כמו הנברא שהוא בבחי' דבר בפ"ע". ע"ע הממדים, הנבואה והאדמתנות לרש"ט גפן, תורת הנבואה הטהורה, מאמר ראשון, עיון בהתחלות הראשונות, פרקים יא יב.
  25. עפ"י ס' נשמת שלמה מרדכי, הקדמה ב (בסוף העמ' הראשון) 'מקור שרשה של נפשי מכונה בשם אלוהַי'.
  26. אלהי עולם - הכל, וכו' וטוב מכל טוב וכו'. הכל ומקור הכל ויותר כל מן הכל - בתפילת היחוד לר' נחוניא בן הקנה, המובאת בתחילת הלשב"ו הקדו"ש, בספי' החכמה "אתה יחיד וצדיק מתעלה ומתרומם למעלה למעלה עד אין חקר ומקומך נסתר ונעלם, אתה הוא נשמה מחזקת הנשמה והנשמה לנשמות". אבן עזרא בראשית א כו: "והשם הוא האחד והוא יוצר הכל והוא הכל ולא אוכל לפרש". שמות ג טו "שהשם שוכן עד עומד לבדו ובו הכל עומד". ושם כג כא "וכבר פרשתי כי השם הנכבד הוא שם העצם כי הוא לבדו, גם ימצא תאר השם כי הוא הכל ומאתו הכל". ושם לג כא "וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד, ואין לו צורך לאחר לפניו, ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל, וכל חשבון מהאחדים הוא האחד שהוא הכל... והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו". ושם "והנה וראית את אחורי. מפאת שהוא הכל וכבודו מלא הכל ומאתו הכל וכל תמונתם כל". ובאלימה רבתי לרמ"ק, מעין א תמר ד פ"א "הכל בו, והוא בכל, וחוץ הכל". וע' ספורנו בראשית א ד"ה אלהים (מובא בהערה הבאה). ובנשמת חיים לר' מנשה בן ישראל, מאמר שני, פרק תשיעי "הוא הכל הוא האור הכולל האור הגדול הבלתי תכלית". ובדרוש אור החיים לבעל תפארת ישראל, בסוף סדר נזיקין "ד' הוא עצם רם ונשא נשמת העולם וחיותו, הממציא הכל, ונמצא בכל מקום, והוא יודע הכל, ולחכמתו אין סוף, ולטובו אין תכלית, ולצדקתו אין קץ, ולכחו אין גבול". בשיחת מלאכי השרת, סי' ג: "השם יתברך כולל את כל העולם ר"ל כל כוחות הנבראים שזהו עולם הרוחניי, והוא כמו נפש ונשמה לכל כוחות פרטיות שבעולם הגשמיי. וכו'. ונשמת הכל הוא השם יתברך. ונמצא השם יתברך כולל עולם מלא רוחניי כזה הגשמיי הנראה לנו". ובמשך חכמה ויקרא יט ב "הקב"ה נשמתא דנשמתין, המשפיע ומחיה כל העולמים, כנשמה הממלאה הגוף".
  27. ע"ע כוזרי, מאמר רביעי, א. מורה נבוכים, ח"א ראש פ"ב, ח"ב פ"ו. אבן עזרא, בראשית א א ד"ה אלהים "בעבור היות כל מעשה השם ביד המלאכים עושי רצונו נקרא כן". ובפי' ר' שלמה זלמן נעטטר מירושלים עליו שם, ס"ק מ "ר"ל כי שם אלהים מורה על המלאך המשגיח". ובס' מאמר יום טוב על האבן עזרא, שם בהערות וביאורים הערה 7 "ה' יקרא אלקים ע"ש המלאכים כי הם מבצעים שליחותו ושם ה' ינוח ראשונה על המלאכים". וברמב"ן עה"ת, בראשית א א ד"ה אלהים, ובמהד' רח"ד שעוועל, שם הערה 73. ובספורנו בראשית א ד"ה אלהים "הנה מלת אלוה תורה על נצחי. כי הוא הנצחי בהחלט. ויאמר עליו אלהים לשון רבים להורות שהוא צורת כל הצורות הנצחיות וזולתם כאמרו "מלא כל הארץ כבודו", כי אין לזולתו מציאות זולת הנאצל ממציאותו ולא ימצא שום נמצא זולת מציאותו כאמרו "ואתה מחיה את כולם". ועל צד ההתדמות יקרא כל נבדל מחומר אלהים, ויקראו השופטים המומחים אלהים כאשר ישפטו בצלם אלהים. ולהורות על מעלת נצחיותו אשר ממנו נאצל נצחיות שאר הנבדלים נאמר ש"הוא אלהי האלהים"". ובליקוטי הגר"א סוף ספדצ"נ, סוד הצמצום, לח. (מהד' שערי זוהר) ד"ה דע "כל שניתן לו כח ויכולת מאת השי"ת נקרא בשם אלקים". ובע"ר ב תסו־ז ציין הרצי"ה אדרת אליהו בראשית א: "אלהים המנהיג כל העולם ומלאו ומביט אל כל מעשיהם וכו', כי הוא סובל הכל ומשפיע לכל א' וא'". פתחי שערים, נתיב עגולים ויושר א: "שם אלהים הוא ע"ש הבריאה, וכל פרטי מע"ב שנבראו עלמין דלעילא ותתא. ולכן שם הזה הונח גם במלאכים ואישים עליונים, וכן מורה על הנהגה ושולטנות". ושם נתיב אורות אח"פ דא"ק, בית נתיבות יא: "שם אלהים מורה על כחות אלהיות וגילוי יכולתו והשגחתו הנפרטים, ולכן הוא בלשון רבים ע"ש שהוא כולל כלל הכחות של הנבראים בפרטות וכל הנהגתם". וע' נפה"ח, שער א ב, ובהגה"ה האחרונה שם, ובתשובת ר"צ בתקנת השבין פה.־פז:. ובלשב"ו, ס' הדע"ה, ח"א דרוש ו, סי' ד, אות יא "הוראת שם אלהים הנה הוא על היכולת והכח השליטה אם כללי או פרטי ולכן הוא מלת אלהים שם משותף כי יש כת מלאכים שנקראו אלהים כמ"ש בזוה"ק פ' בא מ"ג. וכן הוא ברמב"ם, יסודי התורה פ"ב ה"ז. והוא מה שאמר יעקב אבינו ע"ה פ' וישלח כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים, ע' רש"י שם וכן הוא בתרגום יונתן שם. וכן שם ל"ב פסוק כ"ט ופסוק ל"א כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. וכן בני אדם נקראו אלהים כמ"ש במשרע"ה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים. וכן פ' משפטים כ"ב ונקרב בעל הבית אל האלהים וכו', שהשם אלהים הוא שם המשותף והוא לפעמים קודש ולפעמים חול". אמנם בהיכל הברכה, דברים דף כד. "תדע שכל אלהים הכתובים בתורה הם קדושים חוץ ממקום שכתב אלהים אחרים" כו' "וכן המלאכים אלהים ובני אלהים הכל קודש כי הוא אלהות המחיה אותם ואין בכליהם רע כלל" כו' ע"ש כל הענין, וכן שם דף ע.
  28. אלהים - נשמת כל הנשמות - זוהר ח"ג קט: "עלת העלות וכו' דאנת הוא נשמה לנשמות". בתפילת היחוד לר' נחוניא בן הקנה, המובאת בתחילת הלשב"ו הקדו"ש, בספי' החכמה "אתה יחיד וצדיק מתעלה ומתרומם למעלה למעלה עד אין חקר ומקומך נסתר ונעלם, אתה הוא נשמה מחזקת הנשמה והנשמה לנשמות". שומר אמונים לר"י אירגאס, ויכוח ראשון, סי' סז: "והכל חי ונובע מהפועל האמיתי הוא האין סוף נשמה לנשמות".
  29. מה שאיננו נקרא בשום שם - בתהילים סה ב: "לך דֻמִיָה תהִלה אלהים בציון וגו'".
  30. ע' תולעת יעקב, סוד ראש השנה סוד התפילה לג: "אלהים חיים הוא המקור שממנו נובעים החיים (בעילוי הכבוד בסוד הקדושים, ובחיי הנפשים) סוד שלשה ספרים". ובחסד לאברהם, מעין רביעי, עין יעקב, נהר ה. "הה' הראשונה מן השם שהוא בינה שהוא סוד אם כל חי וכו', מתפשט החיים מצד אם כל חי והיא נקראת אלהים חיים". ובליקוטי הגר"א בסוף יהל אור, במדבר, מובא במחזור ליוה"כ עמ' תן "התפילות של הגאונים (התוספות לעשי"ת בתפילת ש"ע) בג"ר על העה"ב, כי העה"ב שם בחג"ת אתפשטות' דבינה".