זבול(1) - האמצעי בין (אוהל -) ארעי (לבית -) לקבע [פנק' ה קלב]. זוהר - הזריחה°וההברקה° של האור לכל שלל צבעיו° הרבים המתנוצצים בבהירותם הנפלאה [עפ"י ע"א ד ט לח]. חן° העושר המיוחד של האור° והברק [צ"צ א עט]. זוהר(2)- הזוהר הנצחי - הגודל° והרום הקדוש°, המופע מאור° חיי כל עולמים°[עפ"י ע"ר א יח]. זהר עליון - שם°קודש־ד'°[עפ"י שם ר]. זוהר - הזוהר הפנימי - החיים שהם מגמת הכל, שכל היש חי בו בנשמתו פנימה. המאור האלהי של האותיות המאושרות של שם המפורש, הפועלות והמשפיעות בתכונתן האלהית [קובץ ז קמו]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, טל. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, יה"ו. זוהר - הזוהר הנשמתי ביסודו - השכל־העליון°[א"ק א יא]. "זוהר הרקיע"(3)- מרחב ההתפשטות הנשמתית°העליונה° של האדם, ההוד° העליון הנמצא בנשמתו בעצמיותה הגדולה לאין חקר, האורה־העליונה° של הנשמה, ההיקף העליון של הנשמה העליונה בהתרחבותה המוחלטת [ע"ט קכה (א"ק ד תעה)]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, כוכב. ושם, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. זוהר - ההוד° הנעלם, המתנוצץ ומסתתר המבהיק ונגנז שהוא העמילן ויסוד המזין של ההשכלה בכלל <שהיא מתגלה בכל המדריגות בקודש°ובחול°, בכל יצירה רוחנית° לפי ערכה, בהוד מפואר ובזיו° כמוס> המתנוסס בתוכיות הרוח הטהור שבלב זכי הרוח, השואבים מאצילות החיים של רוח־הקודש° הצפון במעמקי הנשמה°[ר"מ קעד]. זוהר - ספר הזוהר - ע' במדור תורה. זיו אלהי - מעוז הזיו האלהי שממעל לכל גבולי־עולמים - הגודל־העליון°[ע"ר א כ, ועפ"י שם ב עד]. שכינתא° [א"ק ג יט]. זיו(4) אור אלהים - זיו החיים - שכינת־אל°. אור־אלהים°, הממלא את העולמים° כולם, המחיה ומרוה אותם מדשן°נועם־עליון° של מקור־החיים°, ונותן חיל°בנשמות°, במלאכים°, ובכל יצור, לחוש את פנימיות° תחושת החיים. יד°אל° עליון הפתוחה ומשביעה רצון° לכל. מקורם של היצורים העליונים שביצירה, ברואי מעלה ומטה [עפ"י א"ק ב שכט־ל]. ◊ הזיו מתנוצץ מברק היפעה° המתגלה על כל המון הברואים, היצורים, והנעשים, בכל הקצבת מהותיותם, השוכן עליהם ושומר את צביונם [ע"ר א יג]. זיו השכינה - השפע החיוני הכללי [עפ"י א"ל רמז]. זיו שכינת אל - אור°עולמי־עולמים°[א"ק ב תקל]. הזיו העליון - ההארה°המלאה°[עפ"י שם תה־ו]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, שכינה, "זיו השכינה". ע' בנספחות, מדור מחקרים, אור, זוהר, זיו. ושם אור, זיו, ברק. זיו החיים - טוהר°הרוח°, ברק השכל, זיו°המוסר°, נועם האהבה°והאשר°[א"א 73]. זיו החיים מתמשך על הכל - הוד°השירה° בסוד חייה הולך ומתפשט על כל החוגים, הקרובים והרחוקים [א"ק א פז]. זיו של מעלה - אור עליון° שמעל כל רעיון°ומחשבה°[א' קכ]. ע"ע הארת זיו שכינת אל. זיכוך - זכוך האדם - רוממות דעתו ושכלו, כינון תכונותיו ומעשיו לצד היותר נעלה וישר°[עפ"י קובץ א קטו]. זין - כלי המלחמה להגן נגד כל מחריב [ר"מ פט]. הכלים שהמלחמה נאסרת על ידם נגד כל מפריע, נגד כל אויב ומתנקם, הנצחון המלחמתי, הנשק, הכח לכלות כל מפריע [עפ"י שם ט־י]. זית - ◊ מורה אורה [ע"א ב בכורים כט]. ע"ע שמן זית. זכויות - ע"ע זכות. זכות - ענינה - רצונו של איש ישראל כדי להתקרב לאביו־שבשמים°[מ"ש קעז (מא"ה א קיט)]. זכויות - הפעולות הטובות° מכל צד, שתהינה טובות כשהאדם הוא (ה)הולך ופועל ע"י המכשירים שמוצא לפניו ממעשה שמים, הרי הוא מתדבק°בדרכי־ד'־יתברך° פועל כל [ע"א ג ב קצד]. זכירה - דבקות ההכרה [ל"י א י]. ר' זכרון. זכירה - זכירה את ד' - דבקות ההכרה האלהית התמידית. הזכירה הפנימית, הנשמתית הקבועה, החיה והקימת בישראל, של תוכן החיים ויסודו הפנימי הכולל, ממקור החיים וההויה ומעין ישעם וחפצם [עפ"י ל"י א י]. ר' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, שכחי אלהים. ע"ע זכרון (לפני ד'). זכירה - זכירת הצור° - העלאת עצמיותו (של האדם) אל העולם המגמתי העליון [א"ק ב תקנה]. זָכָר - היסוד העקרי שבתולדה והמשכת החיים, הסגולה° המפעלית [עפ"י ע"ר א מ]. כח המפעלי שבחיים [ע"ר א מב]. ◊ המוכן לעבודה שכלית היותר רוממה וטהורה, השולטת ג"כ על עז הרגש [ע"א ג ב נ]. זכרי - תוכן פועל מפעלים חיים חזקים וגמורים [ר"מ קלא]. ע"ע נקבה, נקבי. זֵכֶר - (השגת זכר ד' לעומת שם־ד'°) - התרשמות הנרשמת על הנשמות°, מצד ההשגות הבאות מסבת ההסתכלות במעשים הנפלאים של דרכי ההשגחה° העליונה על כל תקופה ותקופה, בתור חטיבה פרטית. הרישום של פליאת גדולת° השם יתברך וצדקו° העליון, היוצא מתוך כל הדורות ומסיבותיהם [עפ"י ע"ר ב פג]. זכרון - קשר שייכות ודבקות [שי' מועדים א 25]. ר' זכירה. זכרון - "זכרו לעולם בריתו", הזכרון העולמי - תכן הברית°[עפ"י ע"ר א רב]. זכרון(5) - (לפני ד') - כח הסגולה°האורית° כמו שהיא בעינה לפני ירידתה° והתמעטותה במשך הדורות בירידתם, שאותה הבהירות, שעמדה הסגולה הקדושה° המיוחדת, שממנה באה הנקודה הנשמתית°הקדושה° לכל פרט מפרטינו, נזכרת ומופעת מכח שורש מציאותה [עפ"י ע"ר א פג]. ע"ע פקידה. ר' זכירה, זכירה את ד'. ע' בנספחות, מדור מחקרים, פקידה וזכרון, ההבדל בין פקידה לשאר דרכי זכרון. זמן - (לעומת נצח°) - ההוה התדירי [ע"ר א סד]. ע' במדור מועדים וחגים, קידוש הזמנים. זמן - סדר יחסו של האדם אל העולם [עפ"י א"ל רמט]. ◊ יחסי האדם והעולם מתגלים הם במציאותו של ענין הזמן, ומסתדרים בסדריו [ל"י א קלב]. האדם בעולם. סדר החיים של האדם בעולם הזה. ענינה של הופעת הנשמה בגוף בסדר ההסטוריה. <הזמן אינו דבר שיש לו מציאות כשלעצמו, אבל בו מצוייה עובדת מציאותנו> [עפ"י שי' ב 132]. ענינו של הזמן בכלל, במהותו הטבעית - רציפות התנועה של השינויים החליפות והתמורות, אשר יוצר בראשית, המחדש מעשהו בטובו בכל יום תמיד, משנה עתים ומחליף את הזמנים, במערכת רצונו [א"ל רמט]. זמר(6) - (בטוי) עומק ההרגשה בנועם השתפכות הנפש [עפ"י ע"א ד ה עח]. התפרצותו הבטויית של הרגש הלבבי, המתעמק בעומק הנפש, הצפון בחגוי החיים, שאינה יכולה להתלבש בבטויים, כי אם בתנועות קוליות מסודרות [עפ"י ע"ר א קפו]. הבטוי של הרגש הנפשי°, ההולך ומתעמק במעמקי החיים הרוחניים°, (שיש והוא בא) בתור תוצאה רבת הכח מתוך ההסתכלות הבהירה, המצמחת את השירה° בתחילה [עפ"י שם ר]. השגת° הנפש דרכי חייה האמיתיים בעת המשכת הזכרון להמשיך אור החכמה, אחרי שמכסה כבר הענין באופן שאין הרקיע־בטהרתו°[עפ"י מא"ה ב רסט־רע]. הרוח° המתלבש בלב° ע"פ השכלת השכל בציור אמיתי של זכרון מעניני השכל, והמחשבה בעניני השלמות והרצון בהם באמת לפעול, הרוח המשמח את הנפש° ומעירה לבקש דרכים לצאת ממאסרה כדי שתחת הזכרון יזרח° עליה אור השכל [שם רע]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, שיר וזמר, ההפרש ביניהם. ע"ע שיח. ע"ע רנה. השירה בשעה שהיא מתפרצת מתוכיותה, מעצמיותה, משטף יצירתה וזרמה הנשמתי כשהיא באה לידי ביטוי [מא"ה ב רסא]. זמרה - הכח המתמלא בלב°, בהרצון וההסכם השכלי, המורכב מזכרון מחשבה רצון, אם כי עוד לא נשלמה שמחתו בפעל מ"מ בצפיתו יצפה לה [פנק' ג כב (מא"ה ב רע)]. ע"ע שיר. ההבעות הנותנות דחיפה לביטויינו לקרא בשם־קדשו°, בהם אנחנו מרגישים את הנועם־העליון°. ההבעות הקשורות לענפים החודרים לתוך התוכיות הנפשיות שלנו, המשתרגים מתוך האור העליון, שלהופעה° הגדולה המקיפה באורה° את נשמתנו - ההכרה של הטוב°, של השלמות העליונה [עפ"י ע"ר ב עט]. כח הזמר - הרגש, העולה מתוך רעותא־דליבא°, הבוקע את האויר הנעלם, ומתרומם בהרחבת תועפות גדלו ממעל לחוג הצר של הבטוי והרעיון המחולל אותו [ע"ר א קצח]. ע"ע הלול. ע"ע רנה. זקוק - בהיר° ומלא יושר°[א"ק ג נט]. זקיפה - התמתחות הכוחות והארכת החלקים והכוחות החיוניים כולם, להגלות בכל מלא מדתם [ע"ר א עג].
זוהר, הגודל והרום הקדוש, המופע מאור חיי כל עולמים - אור החמה לרא"א, יתרו, ריש פרשת ואתה תחזה: "בורא כל עלמין יורה על הא"ס, וסתם עלמין בבינה שהיא נקראת עולם". וביונת אלם, פרק ד "דע כי אור עדיף מזוהר" "אור צח זהו זוהר מאור, פי' גדולה הבאה מהתנוצצות הכתר והחכמה יחד". ע"ע בנספחות, מדור מחקרים, אור, זוהר, זיו.
ב"ב ח:.
זיו - בדעת תבונות, עמ' עה (מהד' ר"ח פרידלנדר) כותב הרמח"ל כהקבלה לסדרי הבריאה של הקב"ה ודרכיה בבריאה עצמה: "יש דבר אחד נמצא מהתחברות הנשמה והגוף - הוא זיו הפנים... ואין הזיו הזה נמצא לא לנשמה בפני עצמה, ולא לגוף בפני עצמו, אבל הוא הדבר הנולד מחיבור הנשמה והגוף ביחד". ובדרך מצותיך נא. "זיו הנפש הוא ענין חיוני מתפשט בגוף שהוא מקבל חיות זה וחי ממנו. וכך מהותו ועצמותו המחוייב המציאות, שהוא לבדו הוא, ואין זולתו, והוא חיי החיים, כשימשיך ויאיר ממנו ויגלה הארה בבחי' זיו ענינה הוא המשכת חיים בבחי' א"ס וז"ש הודו על ארץ ושמים כו' ופי' הוד וזיו". וע' בנספחות, מדור מחקרים, אור, זיו, ברק. ואור, זוהר, זיו.
תולעת יעקב, סוד ראש השנה סוד התפילה לג: "מה שאנו אומרים זכרנו, הוא ענין בסוד הנהר המרוה צמאונים בסוד כל ענין, כי הוא סוד (ה',) שפע המערכה, 'כי שם צוה ד' את הברכה', בסוד נעלם, 'חיים עד העולם'. כי בהתעלות הכבוד ממדרגה למדרגה ומסבה לסבה אז החיים יוצאים ממקור מוצאם ונמשכים אל הסבות כולם". ע"ע עטרת ראש להרד"ב, שער ראש השנה, סי' טו. מחשבות חרוץ לר"צ, סה. "כל זכירה הוא העלאת הדבר לשרשו והתחלתו כמו יום הזכרון דהרת עולם, כי הזכרון הוא שמזכיר ומצייר הדבר עתה ממש כמו שהי' אז". וע' אלפי מנשה ח"א, סוף פרק צז.
תורה אור לרש"ז, בשלח דף סב: ד"ה אך "ענין הנגון הוא שאין בו רק התפעלות הנפש מפני גילוי התנועות ולא מפני שיש בתנועות ההם מצד עצמם שום שכל והתחדשות אלא מפני גילוי התנועה מתעורר גילוי הלב... להיות בחי' התפעלות הנפש מצד עצמה ולא מצד השגה להוליד מבינתו כו'... ולכן קוראין אותן פסוקי דזמרה שהם בחי' נגון... כשאומר הפסוקים ואינו נוגע לנקודת לבבו אין זה בחי' זמרה ונגון כו'".