מונחי קבלה ונסתר


הגדרות מבוא:

קבלה - חכמת־ישראל° האמיתית שיסודה הוא ההכרה בערך האלהי° של נשמת־האומה°, שהיא כולה צפיית ישועה°, כראוי לחכמה עליונה, שאינה מתפשרת עם ההוה הלקוי כי־אם עולה היא ברוח־ד'° אל העתיד המתוקן הנהדר בקודש° [עפ"י מ"ר 280, (ח"ה צו), אג' ב צא].
ע' במדור תורה, חכמת התורה, עיקר תכליתה.

חכמת עולם הפנימית - האורה־האלהית° השרויה בישראל, ביחידי־סגולותיו בגלוי ובלב כל האישים וכל הדורות בגניזה, המגלה ומראה שכל שלום־העולמים°, כל מוסר° נכסף וכל צדק פנימי מבוסס ונחסן, וממולא כל הדר־נשמה וכל בטחון חיי־עולם לכל נוצר, כל עזוז מגמת החיים וכל שמחת נשמות בעליצותן העדינה, הכל אחוז וקשור ביסוד גדולת שם־ישראל° בעולם, בברור זהרה של תורה בגדלות־גדולתה [עפ"י אג' ג כב].

חכמת האמת - הפירוש המקובל של אמונת ישראל, בכל מרום קדושתה וטהרתה° [אג' ב רלב].
החכמה האלהית העליונה. חכמת הרזים°, חכמת־ישראל° המקורית והאמתית [א"ק א קז, קיב].
יסודה של תורה [א"ה ב 306].
יסוד התורה והיראה [א"ה ב 312].
ר' חכמת הקודש.
חכמת האמת - יסוד חכמת ישראל האמיתית - ההכרה בערך האלהי של נשמת־האומה° [מ"ר 280].

תורת נסתר - חכמות המדברות בענינים עליונים ונסתרים, מעניני הנשמה° [עפ"י מ"ר 439].
המושכלות המופשטות היותר עליונות ורחבות [עפ"י ע"א ג ב רפב].
ע' במדור תורה, תורת נגלה.
◊ כללו של נתיב המסתורין - עוצם היחוד של הקודש° והחול° בשרשם העליון [א"ה א 529].

תורה הפנימית - חזיונות הקודש שאין להם מבא של הקשבה° כ"א בהתעלותה של הנשמה ורוממות גבורתה באור חייה היותר זכים ועליונים [א' צא].

חכמת התורה הפנימית - ההבנה הרחבה של דעת גנזי תורה, השכלת הבנות כלליות שופעות בבת אחת אור חכמה מרובה [עפ"י ע"א ג ב עז].
מקור חכמת־ישראל°, מקור הדעות והמחשבות של היהדות, יסוד נשמת־האומה° [פנק' ד תצב].

"תורת חסד"(1) - תורה־דלעילא°, תורת הסוד° המתגלה לישרים° ביסודה על פי אליהו° בהתבסמו כבר <והרי הוא מוכן לשליחותו לבשר שלום, לעשות שלום בעולם, ולהשוות את המחלוקת, לקרב ולא לרחק> על ידה יוחל אור של סוכת שלום להיות הולך ונפרש על ישראל, ועל ירושלים, ועל כל המון לאומים [עפ"י א"ק ד תק].
סתרי תורה [פנק' ג צא].

סוד - (הסודיות הכללית) - נשמת האמונה°, נשמתא־דאורייתא° [א"ק א י].
התהילה־האלהית° המושגת בשיקופם הפנימי של בעלי היראה־הטהורה° החיים בה [עפ"י ע"א ד ח לה].
יסוד הסוד - המחשבה° שהיא הנשמה המחיה את כל הדיבורים וכל המעשים, בין בהיותם מתעתדים לצאת לגילויים בין כל זמן היותם ספונים עדיין בכחם הפנימי. זהו הרז°, האור, מקור המחשבה [ע"א ד ח לה].
יסוד "סוד ד' ליראיו"°(2) - ההשכלה הישרה והפשוטה, שכל המאורעות שבעולם, כל היצורים, כל מעשיהם, וכל פרטי עניניהם, טבעיהם, תכונותיהם, מדותיהם, ארחות חייהם, החמריים°, וקל וחומר הרוחניים°, הכל הוא תמצית מההופעה של כללות ההויה, ויש הכנה בשכל° ובכח ההשערה° הרוחנית למצוא את השרשים במקורם [א"ק ב שצד].
ע"ע השקפה שרשית.

הרז - אור°, אורו של עולם [פנק' ג שלג].
"רזי תורה"(3) - רזי עולם, סוד־ד'° - תוכן רחב חפשי° שבו מורגש השיגוב הגדול שבשורש נטית נשמתו° ממקור החיים שלה [עפ"י א"ק א ה].
מעמקיהן של ההכרות הפנימיות° [עפ"י שם צו].
הרעיונות ההולכים ונוצרים כשהחופש עולה עד למרום פסגתו, כשאין הנשמה° סובלת משום מוטה ועול של כל דעה מוסכמת, שיוצאת שלא ממקור־ישראל°. שפע רוח־הקודש° ההולך וזורם מרוח ישראל ברעיונות [עפ"י שם קלה].
אורה־של־תורה° האמיתי הפנימי° [א"ש ד ט].
רזי עליון וסתרי תורה - רום פסגת המחשבה היותר עליונה ורוממה [אג' א כו].
הרזים העליונים של העולם הרוחני° - סודות הנשמות, והחיים העומדים ממעל לכל ערכי° החיים המחוברים לחומר° וכל משאלותיו הגשמיות והרוחניות [ע"ט קלב].
רזי עולם - דרושים אלהיים ומוסריים עליונים של חכמה והסתכלות־נפש גדולה [עפ"י מ"ר 293 (ח"ה קטז)].
השכלת רזי תורה - הסתכלות בהירה במושגים הרוחניים°, בהגברת הטוב° הרוחני, ע"י תלמודם העליון וסקירתם ההקפית [עפ"י א"א 89].
כללי רזי תורה וסתרי חכמה בנועם ד' - לימודים כאלה, שהצביון הנצחי עומד בהם בגילוי מורגש. המחשבות המופשטות וציורי ההוד המוחלטים של הכללים הגבוהים בפאר מעלתם [קובץ א שי].
חכמת הרזים - חכמת־האמת°, חכמת־ישראל° המקורית והאמתית [א"ק א קיב].
ההגיון הרזי - החופש° הישראלי, כלומר, הנשמה° הישראלית בהיותה בתור נשמה יחידה יונקת מטל החיים של כנסת־ישראל°, חושבת ומציירת על פי טבעה, ועל פי כל אותם הגורמים שגרמו לה לחשוב על דבר כל אותם המאורעות הגדולים, המיוחדים לישראל ותולדתו, על פי אותו היחש האלהי, העליון, המובלט, אשר הופע באומה נפלאה זו [א"ק א קלה].
"רזי תורה" - שפע זרם של הברקות, ותוכן של דברי־תורה° בהלכה° ובאגדה°, שהם הופעה של רוח־הקודש [מה"ה ד רטו־רטז].

מגמת חכמת הרזים - פתוח כח הנשמה, עד כדי עמידה על כחה הפנימי, לשאוב ממקורה, בלי שום הצטרכות של התלמדות אמצעית [א"ק א צה].

שפת הרזים - השפה העליונה המדברת את האמת המוחלטה בלא שום נסיגה לאחור. שפה ברורה של אור אמונה במעלתו העליונה - המקום ששם האור היסודי שורה בטבעו, וכל אותו הקישור השפתי קשור בו בעומק האמת. השפה העליונה של מקור האמת [עפ"י א"ק א קיא].

סודות האלוהות - מורים דרכי־השם° ית' וארחות פעולותיו, ועוצם זוהר רצונו שגילה לנבראיו, שהם ערכים נשגבים לאין ערוך וכוללים כל עמקי המדעים הצחים, בכל הדרושים האפשריים להישאל בכל ענפי ההסכמה הגדולה, והם הם דברי־תורה° ועיקר תורה, שעליהם בנויים כל עמקי טעמי־מצוות° ופרטיהם שרשי האמונה° ומיוחסים לישראל ביחוד, מפני שרק לנביאי עמו מסר סודו, ובנויים הם רק על ענייני התורה בענייניהם, בסיפוריה, באותיותיה, נקודותיה וטעמיה. והלימוד בהם [הוא] מבוא לכל המעלות הגדולות, כי תמשך הנפש אחרי האור־העליון° ותזוכך להיות נכונה לאהבת° השם־ית'° והשראת קדושתם°. חכמת־האמת°, יסודה של תורה [א"ה ב 306].

בינה פנימית קבלית° - קליטת אמת רוחנית עליונה° ברוח רזי° אמונים, שתוצאותיה חכמות נעלמות בחוג ההשויה של הצורה° ליוצרה(4), בכחם של הנביאים° שאינו פוסק מבני הנביאים מדור לדור [עפ"י א"א 86].

החלק הפנימי והמדעי שבתורה° - החלק הנשגב° של כל עניני הלב, התלוי ברגשות, בדעות ובאמונות, שהוא כללות תוכן האגדה°, המוסר והמחקר, הקבלה° והחסידות, ההיסטוריה, הפילוסופיא והפיוט°, עם כל צדדיהם הרבים והשונים. כל אלה הנם ענפים מתורת הנבואה° ורוח־הקודש° המיוחדת לארץ־ישראל° [מ"ר 79].
פנימיות התורה(5) - אור רוח־הקודש° [א"ק א סג].
הצד פנימי שבתורה - חכמת אלהים שהיא אור העולם שבתוכה [ע"ה קמב].
ע' במדור תורה, חלק המדעי שבתורה.

נשמת התורה־הפנימית° - התשוקה להרחיב את האידיאלים־האלהיים° ולחיות בהם בחיי הפרט והכלל, לראות בתפארת° עזם° באומה ובעולם, בכל עזה ותקפה, עד כדי שתהא ראויה להיות נשמה נצחית לעם שלם, וממנה לעולם כולו עדי־עד°, בכל צדדי החיים ההויים והנצחיים [ע"ה קלו].
קרני האורה° המיוחדים לישראל° <המתבלטים ע"י שלש דרכי התורה שמכלל התורה־שבעל־פה°: הרמז, הדרש והסוד, הדרכים שעל ידן אנו מוארים ב>אורות היקרים המתגלים בכל מכמני התורה בכל חגווי נשמתנו [עפ"י מ"ר 176].
אור אלהים המחיה את החיים, שלא יוסד חופש° החיים [אלא] רק לפי אותה המדה שיהיה הוא מאיר בעולם [עפ"י קבצ' ב נד].
"נשמתא דאורייתא"(6) - הסוד°, נשמת האמונה° [א"ק א י].
האמת° של האחדות° ברום גבהה ופארה° הנצחי, והצדק° הנצחי ההולך עמה בלא פירוד [אג' א קסד].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, פשוטו של מקרא.

פנימיות - הסוד° של ההויה [ע"ט מו].
אור־החיים° הגנוז בתורה ובשורש נשמת־האומה° [אג' א קכא].

התשוקה לנסתר - (התשוקה) הנמצאת ביחידי האנושיות בכל דור ודור, היא נטיית האורה° היותר גדולה, שבמקורה היא נטיית החרות° העליונה, החפצה לנתק כל חבל מצמצם ומתיש כח. <ביחוד תגדל השאיפה להיות נפדה מהצמצום הדלותי בעולם הרוח, ברגשי המוסר°, האהבה, היופי, העז והצדק°, ונשמתו של אדם מתרוממת אל האור האלהי ומורידה ממרומי עוזה סדרי חיים כאלה, הרגשות עדינות כאלה, שרעפי גבורה כאלה, שהם משחררים את החברה הצבורית כולה מגסותה ומופיעים עליה אורה> [אג' א רלב].

נסתרות עצמיות(7) - התוכנים המחשבתיים העליונים, שהם עולים בעזוזם הרוחני על כל אוצר של חיים, של כל שפה והגיון [א"ק א קכז].

נסתרות מקריות(7) - מחשבות שיש בהן תפיסה ביטויית (אך) מצד דלדול הכח הרוחני של השפה לא מצא די אונים איך לבטא (אותן) [עפ"י א"ק א קכז].
◊
לימוד סתרי תורה - הופעות° רוחניות° עליונות. מתן חופש לאור הנשמה המתפרץ, שילך ויתרחב, יצייר, ידמה, ישכיל וישיג, ישאף וישתוקק לגבהי־גבוהים°, למקור שרשו, לחיי נשמתו, לאור חיי נשמת כל העולמים, לאור אל־עליון°, לטובו והדרו [עפ"י א"ת ב 92].

כללות החכמה וספרי הזוהר - רמזים למפעלות ד' בעולמות הרוחנים וסוד ההנהגה וההשגחה. דברים פנימיים, מליצות קדושות ונשגבות במהלך ההויה, ההנהגה והבריאה, ומשלים נשגבים המלובשים עפ"י טבע המושכל בלבושים שונים [הסכמות הראי"ה הסכמה מא].
ע' במדור זה, זוהר, ספר הזוהר.

◊
הנמשל(8) - באור הנמשל של כתבי האר"י° עפ"י שיטת הרמח"ל - לתת המושכל, ההנהגה של כל העולם, תורת התעלות העולם [פ"ה יח].
המקום שנתן הרמח"ל להכנס להבנת דברי הזוה"ק והאריז"ל וכלל חכמת הקבלה - א. הכל הוא ענין הוראת דרכי ההנהגה בעבר הוה ובעתיד, וע"ז סובבים כל הפרטים, להורות יחוד שליטת הבורא יתעלה, וענין המשלים והפרצופים ומצביהם, ע"ז יסובו. ב. הטעם (שנתן הרמח"ל) שלא יהיו משלים לבד, רק ענינים פנימיים ואמיתיים(9) - שכה נראה בדרך מראה הנבואה, באופן זה, כפי הערך הראוי לאלו הדברים בעניני הנשמה [פנק' ג עח].

◊
"סוד ד' ליראיו°"(10) - בעלי היראה־הטהורה° החיים בה הם הם משיגי הסוד°, משיגי התהילה־האלהית° בשיקופם הפנימי [עפ"י ע"א ד ח לה].
ע' בהגדרות המבוא למדור זה, סוד, (הסודיות הכללית), יסוד "סוד ד' ליראיו".

"מחצדי חקלא"(11) - תלמידי־חכמים° בלשון הזוהר. מעלה מיוחדת בחכמה - "מרי חיטיא". בחי' בחכמים שהם עומדים במדרגתם ובמקומם ועוסקים בתורה וחכמה, ואינם נדים והולכים. כעובד האדמה היושב במקומו ועובד ומוציא לחם. <ורב יוסף, "סיני", קרי אנפשיה "ורב תבואות בכח שור". כי דומה ענין פעולת חכם על התורה לפעולת השור העובד ומוציא תבואות מהארץ, להיות לחם להחיות בהם את האדם בלחמה של תורה> [מ"ר 440].
המתיחדים רק בעסק הדברים המיוסדים בעומק סתרי תורה קראום חכמי הזהר בשם מחצדי חקלא [ע"א ב ט שלב].
בעלי־הסוד°, חכמי לב, משכילים° מקוריים, המקבלים את המחשבות° ממקור הקודש° - המחשבות הקדושות°, והדעות° הנשגבות הצומחות על המרחב של השדה־אשר־ברכו־ד'° - ומעבדים אותן בעיבוד שכלי והרגשי. ולפי מדת הדבקות־האלהית°, השכלית וההופעית, שלהם, ככה הם מתקרבים יותר אל מקורם של הדברים, והם מאספים אליהם את התבואות הללו. וכל חלק שנוסף ונקבץ על ידי המשיגים, כבר נותן הוא מקום לקליטתו של חלק אחר, יותר נשגב° ויותר פועל, יותר מחיה ויותר מעמיד את העז של קודש ד' בעולמים. והם הם מחצדי חקלא, אוספי תבואת השדה, אשר אור־ד'° זרוע בו [עפ"י ע"ר א תלז, א"ק א קפ].
אוהבי־ד'°, יראיו° באמת וחושבי שמו, בנים דכנסת־ישראל° שהאם רובצת עליהם, הבאים בסוד ד', תלמידי־חכמים° האמיתיים המרבים שלום° בעולם, ומשימים ומטילים שלום בין ישראל° לאביהם־שבשמים°, בהוציאם מן הכח אל הפועל את אור הקודש° הגנוז בכל אישי האומה [עפ"י א' עד (ע"ט קב)].
מחצדי חקלא הנאמנים - גבורי חיל°, אוהבי ד' ועמו, ומחונני בריותיו ועולמו [אג' א רמ].

"מטייל בפרדס"(12) - המתעסק בסודות התורה [מ"ש ק].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, טיול בפרדס.

בעלי הסוד - בעלי הסוד העליונים - גדולי הנשמה°, המכירים את הליכות דופק החיים של כללות האומה° כולה [קובץ ב כט].

מקובלים - הנושאים בידם את חכמת־ישראל° המקורית והאמיתית [א"ב פרק ה 65 (א"ה ב 742, מהדורת תשס"ב, ב 87)].

"יודעי חן"(13) - מציירי° האמתיות <(כי) חן° הוא השפעת דבר, וחניה° היא קביעת מקום° והתפסו> [ע"ר א רנו].

"רבנן דאגדתא"(14) - חודרי מסתרים וצפונות אלוהיות° [מ"ר 290].
ע' במדור תורה, אגדה.

◊
לחם בשר ויין - מילוי הכרס בהם קודם ל"טיול בפרדס"°(15) - מה שקובע באדם את היראה°, ומבלעדם תחסר לו [עפ"י א"ת ב 86].
מילוי הכרס ב"לחם בשר ויין" במובנו המלא - כולל בקרבו ג"כ את מדע העולם והחיים ואת ההסתגלות המוסרית המדתית, את גבורת הרצון ואת הכרת ערך האדם, ואת כל הטוב הנאה והמסודר שבמציאות הבא מתוך חנוך טוב והגון לכל צדדיו, המצטרף אל כל המתעורר לחיים ולרעננות מכל צד ופנים, באדם ובאומה בספרות ובחיים, בחול ובקודש ובקודש הקדשים [א' צג].

  1. משלי לא כו.
  2. רמח"ל, אגרות פתחי חכמה ודעת סי' ג, (שערי רמח"ל שסג): "וכללא הוא בכל סדר - העליונים הם ממש לפי סדר האדם בכל חלקיו ובכל מהותיו, ועל כן מי שירצה להבין הדברים למעלה, יקח לו מתחלה הדברים ההם למטה, איך שהם לפי הטבע, וידע כי כך הם למעלה ודאי, לפי חוק ששם בהם הא"ס ב"ה".
  3. אבות ו משנה א.
  4. ההשויה של הצורה ליוצרה - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, דימוי הצורה ליוצרה.
  5. אור רוח־הקודש - בפנק' ג עח: "ובאמת א"א לבא לידיעה ברורה בענין האלהות וכו' רק וכו' ע"י רוח־הקודש. שיפתחו פתחים לאדם להבין, מה שאין החושים מבינים ומציירים כלל, ישכיל ע"פ דרך ההנהגה ענינים פנימיים ביותר קירוב, ולא השקפה רחוקה לבדה". וע' לעיל במדור זה, "רזי תורה". ע"ע דברי סופרים לר"צ, ספר הזכרונות, עמ' 61-62.
  6. זוהר ח"ג קנב.
  7. נסתרות עצמיות, נסתרות מקריות - ע"ע נפה"ח, שער ד כח, ד"ה ולא כמו שראיתי. ובא"ק א קכח: "אין לאדם למהר לדון, איזה דבר של הופעות רעיונות נכנס בכלל המסתורין, כי הענין תלוי בהכנתו המוסרית של האדם. וישנם המון לימודים שיראו ערפליים לאיש אחד, כל זמן שההכשרה המוסרית שלו גורמת לכך. ובהתעלותו יהיו מזהירים לפניו כזוהר הרקיע, ויכירם כהכרתו של המשכיל הרגיל את המחשבות הרציונליות, שבתיאורי המדע והמוסר הרגילים".
  8. ע' בהודעה ואזהרה לפני למוד חכמת הקבלה הנדפסת בהקדמת ס' ע"ח. ע"ע ק"ה עמ' ריח-ריט.
  9. קל"ח פתח ז: "נמצא שאין הדרושים הנאמרים משל כלל, כי העליה וירידה והלבשה, וכל הדברים שאמרנו, ישנם באמת בחזון ובנבואה, אלא שאותו החזון עצמו ואותה הנבואה אינו אלא דמות נבואי, ויפה כח הנביאים שרואים החזון, ומבינים הענין". ובמאמר הויכוח סי' סח: "אינם משלים דרושי החכמה הזאת, כי אמת הם, והיינו הם כל מה שנראה לנביאים בראותם הכבוד העליון ומרכבותיו". (בגליון שבת הראי"ה, מס' 23: "סיפר הרה"צ הגרי"ל זוסמאן זצ"ל: "ה'לשם' התנגד מאוד לשיטת הרמח"ל זצ"ל, למרות שהעריך אותו הרבה, בכל זאת הוא כותב בספרו [בחלק הביאורים, ג. ובדע"ה נז. ובס' הכללים ח"ג לא.:] שדבריו אינם נראים לו כלל, בענין שהוא ז"ל כתב שכל דברי הזוהר הקדוש והאריז"ל בבחינת 'ביד הנביאים אדמה', וה'לשם' ממאן בזה מאוד, שבפירוש כתוב בזוהר הקדוש על הרשב"י שעליו נאמר פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות", וכן הוא גם האריז"ל. ושמעתי מפה קודשו של מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שבזמן שה'לשם' כתב כל זה על הרמח"ל, אז נזדמן הראי"ה זצ"ל בביתו של ה'לשם', וראה מה שכתב, והתפתח ביניהם ויכוח חריף בענין זה, וה'לשם' הושפע מדברי הראי"ה זצ"ל, וקצת המתיק את לשון ההתנגדות, וכתב שאינו מתכוון בעיקר עליו, אלא על אלו שהולכים בדרכיו, יעויין שם, והדברים ארוכים". ע"ע ק"ה ריח-ריט, רפו-רפז, רצא). בדברי סופרים לר' צדוק בקונטרס ספר הזכרונות [ג], דף לא.־לב:, הרחיב בהסברה המתאימה עם שיטת הרמח"ל. ובכוזרי מאמר רביעי סי' ג, מהדורת שילת עמ' קה, קי-קיב "כבוד ד' הוא הגוף הדק הבא עקב רצון ד' המצטייר כפי מה שירצה להציגו לנביא". ושם עמ' קיא: "לא רק הנביאים כי אם גם החכמים השיגו את הצורות האלה". וכן במאמר שלישי, עמ' עב במהדורת שילת "היו בחירי החכמים בבית שני רואים צורה ושומעים בת קול". ע"ע מלבי"ם יחזקאל א כח.

  10. תהילים כה יד.
  11. ע' הערת הרצי"ה ע"ר ב תסח־ט ד"ה מחצדי חקלא. ובלקוט מהגר"א על ריש א"ר נשא קכז: מובא בתחילת ת"ז (מהד' וילנא) ד"ה ומחצדי חקלא, ואינהו בשולי כרמא.
    חכם התורה כעובד האדמה היושב במקומו ועובד ומוציא לחם - השוה במדור פסוקים ובטויי חז"ל, טייעא, וע' בהערה שם.
  12. ע' ש"ך יו"ד סי' רמו סק"ו. ר' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, "טיול" לעומת "הליכות עולם". ע' בנספחות, מדור מחקרים, "טיול" לעומת "הליכה בדרך".
  13. מטבע לשונית רגילה בין ראשוני המקובלים (לדוגמה: ז"ח עה., והקדמת הרמב"ן לתורה) פרפרזה על קהלת ט יא: "ולא לידעים חן".
  14. ירושלמי, יבמות כד:.
  15. בס' רזיאל המלאך: "כבר נשלם פירוש חבור וציור מספר חשבון בקדושת קבלה המקובלת מפי הגבורה למשה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, כי הם היו בעלי חכמה בעלי קבלה בעלי יראה בעלי כבוד ובעלי בינה. ועליהם נאמר סוד ה' ליראיו. והם גנזוהו בתוך סודות התלמוד, כי הכל קבלה למשה מסיני, ואין מוסרין אותו ללצים ולא לרקים ולא לנערים, כי אם לאיש נבון וחכם. ואשר לא מלאו כרסם מכל אוכל, אל יכנס לפרדס. ומוסרים אותו לאיש נבון וחכם ירא אלהים וסור מרע, כדי שיכוין דעתו ושכלו השלם, ויפתח עיניו ולבו ביושר ויביט באור החיים ויביט קצת דרכי הש"י ויתרומם, ומכחותיו הנוראים והגדולים, כי מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. ואז יבין קצת אור העליון המאיר בעיני נבונים. וכתיב וזרח בשמש אור לישרים. ומזהיר השכל הטהור הטוב, ומושיבים אותו באור העליון, שנאמר בו כי נר מצוה ותורה אור". רמב"ם, יסודי התורה פ"ד הי"ג: "ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות". (ע"ע מורה נבוכים, ח"א פרק לד, הסיבה החמישית מן הסבות המונעות החכמה). ע"ע תורת העולה לרמ"א ח"ג פרק ד. ש"ך, יו"ד רמו ס"ק ו; מצות ראיה עמ' קלט סי' רמו. ע"ע הקדמת נובלות חכמה ליש"ר מקנדיא. ביאור הגר"א משלי כא יז. מים אדירים לרמ"מ משקלאב, עמ' רסו-רסז, רצט. מגן וצינה לריא"ח נח. סב. תולדות אדם ח"א עמ' 60. ע"ע ע"ר א קנד ד"ה והטבת שתי נרות קודמת לקטרת. ש"ק, קובץ א יט. ע"א ב ו עא. ושם ט קס.
    מילוי הכרס "בלחם בשר ויין" וכו' במובנו המלא - כולל בקרבו ג"כ את מדע העולם והחיים - הגהת רמ"א שו"ע יו"ד, רמו ס"ד: "שאר חכמות, וכו', זהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס". א"ק א סד: "הרבה תלויה בהירות הגילוי הרזי באותו הבירור והודאיות, האומץ ורוח החיים, שכבר רכש לו האדם המשיג בפשטותם של הדברים, בחושי בשר, ובלימוד מסודר, ברעות החבורה, ובהשתתפות החיים, וברגש בריא של אנושיות, ונטיה עקרית בריאה טהורה ועדינה אליה. הקודש השמימי מתברך לפי הערך של היסוד התחתיתי של החול, שהוא מתיחש אליו בטהרו". ע"ע קבצ' ב קכב־קכג סי' 19. א"ק א צז. מ"ר 293: "מתי חשוב הוא העסק ברזי עולם. עסק של חכמה והסתכלות נפש גדולה, כשהיא באה עם כל מכשיריה והרחבתה הלמודית והעיונית, המוסרית והמדעית. אין גדולת הרוח של ישראל מתגלה ע"י "דרושי הקטנות" של עסק קטנוני בספרים, אפילו יהיו ספרי מחקר וספרי קבלה, אם לא כשיש עמהם כל אותו הטהר והקביעות. אותו החשק והנעם, הנדרש להסתכלות רחבה אלהית, הבאה מתוך שמחה וגדולה של ענוה ושלות הנפש, מתוך אורך מחשבה והאדרת הדעה וההרגשה הזכה והעדינה, מתוך אהבת החיים ואהבת הבריות, שאהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל, אהבת תורה ועל כולן אהבת ה' היא מחיה אותן, ומסדרת ברוחה הגדול את כל חלקיהן". ובעמק המלך, הקדמה שניה, פרק ח "מאן דלא עאלו בקיומא קדישא בברית, לא ישיגו בחכמה הזאת, ואף אם יאמרו וידברו בספירות לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, ואין בכוחם להשכיל אפילו מן הדברים הפשוטים כלל".