בעלי חיים

עניינם, ונמשליהם


רוב ערכי מדור זה נלקטו ע"י הרב עזרא אלכס הימן.

אווז - רומז לחכמות המפורסמות, המשמיעים קולם ותועלתם לרבים. כמו חכמת הטבע, תכונה וכיו"ב [מ"ר 438].

איל - כח המתעורר שבחיים, המעורר את המפעלים, ביתרון התעצומה שבהמשך החיים [ע"ר א קסג].

אריה - רומז לחסד°, והוא מלך בחיות שמקבלים שפעם מחסד בשאגה ולא ע"י מה שבני אדם עובדים בהן. <כי החיות רובן ככולן אינן נתונות לבני אדם לעבוד בהן. משא"כ הבהמות שהן נושאות בעול עבודת בנ"א ותועלותיהם, ובפעולותיהן קיבלו חקם> [עפ"י ע"א א א ה].
ע"ע "מרכבה עליונה", פני אריה.

אריה - הגבורה הגופנית בתקפה. ההתרגשות הגופנית ועוזה [ע"א ב ח י].
ע' במדור זה, כפיר, ושם, שחל. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אכליה אריה.

בהמה - דדי בהמה - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר.

בן בקר - (לעומת עגל° ופר°) - בן שתים, הרחבה מעט של הכוח החומרי שכבר אינו נטפל אל הנשמה, אך מצד שני אינו שולט על הכוח השכלי. כח המוכן לטהרה° (אך לא לקדושה°) [עפ"י מא"ה ג רפד, רפה].

גדי - בעל חיים הומה מרעיש ומשעיר, שרישומו עֹז־חיות חיי שעה של הוללות שפלה [עפ"י ע"א ב ט רמו].
ע' במדור זה, שעיר. ושם, שה. ושם טלה.

גמל - הבעל חיים הגדול בכמותו, מסמל את ההגשמה [ר"מ פד].
◊ התיאור אשר להתפשטות של הצורה הגשמית שבבעלי חיים הרגילים, מתבטאת במראה הגמל, ציור הכבדות הגשמית והכמות העבה [שם ו].
מציין יראה ומתוכה צניעות [עפ"י מ"ר 443].

דבורים - הכוחות הרעים° [מ"ר 423].

דג - חית המים°, מורה את הנפשיות, תוצאת היצירה הבאה ממזוגו של השטף הגדול, מקולות מים רבים אדירים [ר"מ פח].
בעל חיים שהנפש החיה שלו צפה ואינה טבועה בחומריות הגוף רק היא חפשית וע"כ כוח החיים הנפשי חזק יותר [עפ"י ע"א ב ו לב].

דגים קטנים - ◊ יחד עם יתרונם שאין הנפש קשורה הרבה במסכת הגוף, עוד גופם קטן ודל ואינו חוצץ בעד הכוחות החיוניים שבנפש [עפ"י ע"א ב ו לב].

דגים - ◊ הנטיה הגופנית חיה בהם בכל תוקף, בלי מעצור, בנטייה המינית, הפך הפרישות [עפ"י ע"א ד ח לז].
ע' במדור זה, נחש. ושם, חזיר.

דגי הים - נקודות חיים רבים לרבבות אין מספר המתגלים מכח הצורה האמיצה, באוצר השטף הכללי, <יסוד המי"מי, [של] המושגים, הציורים, החפצים והשאיפות, בהמזגם יחד, בהתנשאם למרומי ההכללה, בהקבעם בצורתם השוטפת וההומה> [ר"מ קלד].
נון - התגלות החיים המרובבים, מתוך האוצר המזהיר כולו באור נגוהות מרובבות, מאוחדות ומאורגנות, ממוחיות למזג אחדותי מלא שטף ועז [ר"מ קלד].
ספיגת החיים, סמל ההפריה וההתגלות החיונית מתוך השטף המלא של התמזגות כל הפרטיות אל הכלליות האיתנה, מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד' [ר"מ כא].
התגלות החיים בהיותם מסומנים בנקודות ידועות. התגלות ההפריה של הדגים, וידגו לרוב, <מתעלם הרעיון החי באחיזה גופנית, כדמות תרגום לגבי מקור, ויאמר נון ולא דג> [ר"מ צ].
דגיות - בתרגום - נו"ניות - התגלות נקודות החיים בתוך תוכנים גולמיים, מועבים לעומת האורה המקורית, וזיו החיים בהם מתנוצץ הוא בצורה של הפראה והתרבות נערצה [ר"מ קלד].

דגים - תנינים הגדולים, דרי הים הקבועים - ע' במדור זה, כוורא, נוני ימא.

דרקון - דעות רבות מרעילות ומטמטמות את הכשרונות המוסריים [עפ"י א"ה (מהדורת תשס"ב) ב 64].
ע' במדור זה, נחש. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אילה זו, רחמה צר והקב"ה מזמין לה דרקון שמכישה וע"ז מתרווחת ויולדת.

זבוב - רוח ודעת האומות המנגדת מאד לדעת וסדר הנהגת ישראל בעולם. דעת והנימוס ההולכים ושוררים מצד סדר התולדה של כל העמים [עפ"י מ"ש קצט].
צל ציור° רע וכל נדנוד מחשבה רעה [ע"א ב ז נג].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, יצה"ר דומה לזבוב.
"זבובי מות"(1) - צרעה ארסית, דעה כוזבת ממיתה [ע"א ד ח מה].

חזיר - ◊ הנטיה הגופנית חיה בו בכל תוקף, בלי מעצור, בנטיית הכיעור החמרי, נגד היופי הרוחני [עפ"י ע"א ד ח לז].
ע' במדור זה, נחש. ושם, דגים.

חמור - סימן ההכנעה הגמורה וקוצר הדעת, שלא ידע כ"א אבוס בעליו [ע"א ב ט פח (ח"פ לז.)].

חמור - הכח החמרי, הנטי' החמרית, התאות החמריות [ע"א א א ו].
"חמור נוער" - השטוף בתאוות גסות [עפ"י ע"א ב ט קנב, ושם א א ו].

חמור - (חמור דקליפה°) החמור הגס°, החמור הרע של הרשעה° - העצלות, הכבדות, העפריות, שביסוד הרע° והפרא שביש, בין בגופניות העצמית בין בעולם ומלואו [עפ"י א"ק ב תצה־ו].
רוח החמרנות העיור° המצוי במציאות ברחיפותיו [קובץ ה נה].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, חושך. ע' במדור זה, שור, (שור דקליפה). ושם, כלב, (כלב דקליפה).

חמור - באור שימוש שורשו בקדושה - שורש הכח לקשר אמונה באופן הדרגאי, שיהיו מונחים השכל והמדות הטובות בלב, בכל דרכי תורה, חזקים וקבועים במקום° נאמן. הכח העובד והפועל להיות הקדושה נקבעת באדם ומושרשת. הכח הפועל לקבוע בלב האדם אמונה פשוטה ותמימת דרך [עפ"י מא"ה ב רסו־ז].
ע' במדור זה, סוס, ושם, פרדה, ושם, שור, ע' בנספחות, מדור מחקרים, "יד חזקה" "זרוע נטויה".

חתול - שונרא - (בעל חיים בעל) תכונת השכחה, שמביאה שלא להכיר את קונה(2), סבת כל ההיזקות. <כל הסיבות המזיקות בעולם סיבתם האמיתית היא שכחת ד', וחסרון הידיעה הזאת המשלמת כל חסרון מביאה לידי כל היזק והשחתה. ע"כ יש יחס לכחות המזיקים בעולם לשונרא, שאינה מכרת את קונה> [עפ"י ע"א א א מז].

טלה - שפלות הכח, "כרחל לפני גוזזיה נאלמה", חסר ההסתערות והמית החיים שבין בע"ח [ע"א ב ט קלג].
טלה - זנבו - הקצה האחרון של כח השביתה והעדר הפעולה, הפסק כח הפועל <שעל ידו יבאו הכחות הסוערים להיות מצומצמים בערכם> [עפ"י שם].
ע' במדור זה, שה.

יונה - ◊ מצוינת באמונתה באהבת חיי משפחתה [ע"א ב ט צב].

יתוש - הבריה הקלה העומדת בתחתית סולם ההויה של החיים, דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה(3) [ע"א ד ח ג].

כבש - המשכת החיים של תכן הזמן, ההולך לאטו, "ככבש במרחב" [ע"ר א קסג].
המשך כח החיים בשרשו, המתאים לתכונת הזמן [ע"ר א קסד].
המשכת החיים בהתחלתם [ע"ר א קסה].
כבש - תכונת הקרבן של כבשים - ע' במדור משכן ומקדש.

"כוורא"(4) - נשמה גדולה וקדושה העוסקת הרבה בעיון. אדם קדוש וגדול בענקים כרשב"י וחבריו שהם פטורים ממצוות [מ"ר 432 433].
"נוני ימא"(5) - תנינים הגדולים, דרי הים הקבועים - המתרוממים כל כך ברום העילוי של הרוח העליון, עד כדי הקבעה של טבע עצמי ויסודי של אזרחיות אמיתית בעולם הנאצל <שאז מאור החיים הגדול של הרוחניות האיתנה, מתהפך כל העולם החומרי לאוצר רוח גדול, והכל מתאים יחד בעצת שלום> [עפ"י א"ק ג קד].
הקדושים העליונים הם נמשלים לדגים שבים שאין צריכים כלים לשוט, ע"כ הם משוטטים ע"י חכמתם וקדושתם גם אם ממעטים במעשים ע"י שקידתם בתורה ועיון שכלי, כרשב"י וחבריו [מ"ר 433].
דגים - הנשמות המשוללות כבר מהגוף נמשלים לדגים [מ"ר 431].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, המנונא סבא. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, הולכי הים באניות. ושם, אניה. ע' במדור זה, דג.

כלב(6) - (כלב דקליפה°) הכלב הנובח עז הנפש אשר לא ידע שבעה - העזות שביסוד הרע° והפרא שביש, בין בגופניות העצמית, בין בעולם ומלואו [עפ"י א"ק ב תצה־ו].
צהלולית רוח של עזות נוראה [קובץ ה נה].
◊ כלב - בדרך רמז - היצה"ר° וחיילותיו. <כי הכלב יש בו מדה שכאשר ירגילו האדם אצלו יהי' נאמן לאדוניו עד מאד וישמרהו, ואם ירגילוהו בכעס ואכזריות ורע יהי' חי' רעה, כמש"כ בע"ז: "הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי". והכי נמי היצה"ר, כאשר ירגילהו האיש השלם ביראת־ד'° לעבודת° השי"ת° כמ"ש "'בכל לבבך' בשני יצריך", יהי' נאמן ומסייע לעבודת השי"ת, ואם ח"ו ירגילהו ברע יהי' טורף נפשו מאין כמוהו> [פ"א קסו-ז].
◊ כלב - מורה על פחיתות המדות בכלל. "והכלבים עזי נפש", <שזאת המדה כוללת המון מדות רעות> נוסף לזה ניכר הוא בהנהגתו, שהיא נגד מדת־החסד° והפכה <שהרי מזונותיו מועטין> [עפ"י ע"א א א ו].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, חושך. ע' במדור זה, שור, (שור דקליפה). ושם, חמור, (חמור דקליפה).

כלב - סירוס כלב - כבישה יתירה של הנטיות הטבעיות של האדם, ובכללן אותן שיסודן היצר והתאווה [עפ"י קבצ' א צה].
ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, סירוס כלב (יסוד איסורו).

כפיר - המשחית המפותח בגבורתו הגופנית, שהיסוד הגופני הזה מובלט בו הרבה ומונח בו התוכן הפועל של ההיזק שלו [עפ"י ע"ר ב עז].
ע' במדור זה, תנין. ושם, פתן. ושם, שחל. ושם אריה.

לויתן - הכח הבהמי שבים, המציין את הקודש הרגיל [עפ"י א"ק ב שיז־ח (ע"ט קיד־טו)].
ע' במדור זה, שור הבר. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, לויתן ושור הבר הנופלים במלחמתם.

לויתן(7) - כללות יצוריו של בורא° כל, היקף החיים כולם, שזהו הרוח המבליט את הלויתן. הקפת החיים האדירים האצורים בציורו° וכחו הנעלם של הלויתן [עפ"י ע"א ד יד א].
כח החיים הכללי. (ש)יחודו, השכל הטהור המשיג את כל החזיונות, והוא העונג° והשעשוע° החיים האמיתיים. במדרגה זו תושג הדעת° מצד עצמה, וכל הענינים מצד העונג ושחוק°, המורה שאין שיעבוד לתכלית יותר נשגבה, כי החיים השלמים הם תכלית נמרצה [פנק' א סב].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, קב"ה, הקב"ה שוחק עם לויתן. ושם, סוכת עורו של לויתן.

"נוני ימא" - ע' במדור זה, "כוורא".

נחש(8) - (בעל החיים) העומד ברום מעלת החיים מצד תכונת היצירה, זולת החטא־הראשון° שהוריד את ערכו [ע"א ד ח ג].
◊ אינו מכוון כי אם לנטיית הנשיכה לבד [ע"ט כא (קובץ ב נג)].
◊ אין חייו תלויים הרבה במרכזו <וכל חתיכה מפרכסת לכל הפחות עד בא השמש> [קבצים א צו].
◊ הנטיה הגופנית חיה בו בכל תוקף, בלי מעצור, בנטיית הרשע° המוחלט נגד הצדק° [עפ"י ע"א ד ח לז].
ע' במדור זה, חזיר. ושם, דגים.

נחש - נשיכת נחש - פגיעה מסוכנת מאד, שנושך בלי הנאה, רק מפני החפץ להרע ולהשחית. באה בכונה מאתו, מאיבה הנגזרת בין זרע חוה לנחש, בין שיניו עומד או מעצמו מקיא, אבל הוא מתכוון להזיק. בנשיכתו מתמעט כחו המזיק שהוא מוציא ארסו ע"י הנשיכה, ועד שישוב אליו ע"פ הגידול לא יוכל עוד להזיק [עפ"י ע"א א א קעג, ושם, ג ב יד].
(דוגמא ל)נזק הבא ממזיקים המכוונים להזיק אע"פ שהאדם אינו מכשיר עצמו מצידו לקבל הנזק [ע"א ב ט רמג].
ע' במדור זה, עקרב, היזק עקרב. ושם, פתן.

"נחש" - ה"כרוך על עקבו"(9) - התכונה הגופנית המאפילה את העולם, המזהמת את הטוהר האצילי של החיים [עפ"י קובץ ה רפב].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, משכא דחויא.

נחש - נחש דטומאה(10) - שורש הרע° והרשעה°. הליכת הנחש על גחון - השיקוע היותר גמור בחומריות° עד שאיננו יכול לזוז מהעפר כלל, המכונן את שורש הרשע. הטיבוע בחומריות וגסות° גורם שכל מעדני עולם נטעמים לו בטעם עפר - שאין מקום כלל ליתר רגשות ענג שהם רמים בערכם מעפר גס. דילוגי הנחש לפעמים, שלפעמים מתקנים לו רגלין - ע"י התעוררות רבה לרדוף החומריות גם ע"י תחבולות השכל ודרכי הרשע [עפ"י קבצ' א פ (פנ' י)].
כח הנחש - כח הרע שגורם כל הקלקולים. סיבת° כל הקלקולים [מ"ש רפט (ה' רמה)].
"נחש הקדמוני"(11) - יסוד היצה"ר° הכללי, השורה בכל אומה, בכוסף הרשעה° והחיבול של כעס אויל° [עפ"י א"א 23].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, זוהמא, "זוהמת הנחש". ושם, עטיו של נחש.

"נחש דקדושה" - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר; או במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

נחש - סודו - הזילזול בתורה שבעל פה, <אע"פ שלפעמים בי"ד מבטל דברי בי"ד חברו, אבל> הבא בכפירה ניזוק ומת בלחישת הנחש [מ"ר 445].
ע' במדור זה, עקרב, סודו. ושם, שרף, סודו.

"נחשא דאורייתא" - הנחש דתלי ברקיע - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר.

נשר - מלך בעופות רומז על כח העופות הכללי, שיש בהן עפיפה והליכה [עפ"י ע"א א א ה].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מרכבה עליונה, פני נשר. ע' במדור מועדים וחגים, פסח, "כנפי נשרים".

סוס - שימוש שורשו בקדושה - שורש הכח לקשר אמונה באופן של התעוררות רוח שלא בהדרגה, להשכיל שכל־טוב° שיביא לדרך טובה וקרבת־אלקים°. התעוררות וחפוש בכח עז להמציא פעלים טובים וראוים ולחפוץ קרבת־אלקים למעלה הרבה ממה שהיה חקוק בטבעו מקדמת דנא. הכח הפועל להיות חיות מורגשת בלבו של אדם באהבת° השי"ת ויראתו°. הכח השכלי של ההבהקה המעולה הבהירה והזכה, של עצם נועם° קדושת הנפש המתחטאת לפני קונה באהבה והדרת קודש <והוא טוב למלחמת היצר מאד כי יתעלה האדם ויהפך לבו בפעם אחת כשיושפע עליו שפע° שכל אלקי> [עפ"י מא"ה ב רסו־ז].
ע' במדור זה, חמור, ושם, פרדה, ושם, שור, ע' בנספחות, מדור מחקרים, "יד חזקה" "זרוע נטויה". ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, ""סוסי אש" המה אתוון דאורייתא".

"סייח במדבר", "ערוד במדבר"(12) - הגבורה הנפשית הפראית שאין לה גבול בתוכן התפרצותה [ע"ר ב פג].

עגל - כוחות סוערים. כח השור° מתלווה עם טל הילדות ומניעת דעת כל עול והגבלה [ע"א ב ט קלג].
עגל - כח החומר כפי שהוא בהתחלתו רך ואפשר להכניעו שישמש לקדושה. כח המוכן לקדושה° [עפ"י מא"ה ג רפד].

עוף - "שפורח עליו"(13) - מחשבה־אלהית רוממה שנכנסה בנשמה [עפ"י א"ק א קפד].

עורב - כוח ההתאכזרות על הבנים [מ"ר 429].
עורב נקבה - "פושקנצא" - ◊ מלאה דינים ואכזריות על בניה, כעורב שהוא אכזרי על בניו [מ"ר 430].
עורבת - זנבה - זנב האכזריות, הצד היותר שפל ויותר מכוער שבאכזריות, שאין לו שום עסק רק עם שרירות הלב של היחיד. המכוער שברע° והגס שבו [ע"א ד ו קג].
ע' במדור זה, צפרדע. ושם, תנין.
עורבים - (ענינם) - רשמי הטומאה° השחורה וכחותיה [ע"א ד ט קמח].
הטבעיות הטמאה [ע"א ג ב רצט].

עקרב - "עקיצת עקרב" - כעס המתעורר ע"י טבעיות הנפש, ללא כוונה מפורטת [ע"ר ב קסה].
הכעס המתעורר בטבע, שהוא מסוכן מאד [עפ"י ע"א ב ו כג].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, כעס החכמים. ע' במדור זה, שועל, "נשיכת שועל".
היזק עקרב - נזק הבא בלא כוונת המזיק, כנזקים הבאים לאדם מכחות טבעו בהיסח דעתו משמירה שכלית [ע"א ב ט רמג].
(דוגמא ל)כוחות הטבע הדומים ביחוסם אל ההפסד כההיזק הנמשך מן העקרב, שמזיק בעוקצו מבלי התכוון, מחיא בתר מחיא(14), ואין ארסו פוסק כלל בעקיצתו [עפ"י ע"א ב ט קלא, ושם ג ב יד].
ע' במדור זה, נחש, נשיכת נחש.

עקרב - סודו - רומז על כפירה בתורה־שבכתב° שממית ודאי [מ"ר 445].
ע' במדור זה, נחש, סודו. ושם, שרף, סודו.

ערוד - "ערוד במדבר" - ע' במדור זה, "סייח במדבר".

פושקנצא - ע' במדור זה, עורב.

פר - כח החיים [ע"ר א קסח].
הבהמה הגסה, העלולה להתהפך מתוך כח חמרי שוקט ועובד לכח חמרי מחבל ומזיק, שור° נגח [ע"ר א קל].
הכח המעשי, כח העבודה שבחיים ובמציאות, <"רב תבואות בכח שור">, שכפול הוא: הכח השואב את עז המפעל ממקורו, והכח המשלח את מעינותיו ופלגיו לכל מקצעות המפעלים כולם [ע"ר א קסג].
כח המפעל של עז החיים בכל תוקף עזו, כח השור°, מלא הגבורה° והעז°, המפרר ומפריד כל מה שהוא מקושר ומאוחד לאחדים, בתוקף מפעל החיים שלו [ע"ר א קסז].
ע' במדור משכן ומקדש. ע' במדור זה, שור.

פר - (לעומת עגל° ובן־בקר°) - בן שלש, בו נקבע ונגמר הגידול הבהמי, המתחזק ורוצה לשלוט על הכח השכלי. כח המוכן לטומאה° [עפ"י מא"ה ג רפד, רפה].
פר - (לעומת שור°) - מגודל בפועל ע"י כח החיים ההולך ומתרבה ע"י הרצון והגידול, כח הגידול הבהמי שהתגבר עליו ע"י ההנהגה יותר ממתכונתה שעם היצירה [עפ"י ע"א ג ב פו].

פרדה - "כודנייתא" - (משמש בלשון חכמים כמשל ל)חשוך־בנים° [מ"ר 426].
(משמש בלשון חכמים כמשל ל)ריקן מכל מצוה° [מ"ר 426].

פרדה - ענין משיחת המלכות של שלמה ברכיבה על פרדה(15) - התאחדות צד הסוס° וצד החמור° - "דעל סוס מלך ודעל חמור בן חורין"(16) "ועני רוכב על חמור" - שהוא צד השררות, שמתוך המעלה העליונה, וצד הפחיתות של הטפול המעשי הצבורי [עפ"י ע"ר ב תפט].
להורות עליו שהוא "מלך ובן חורין" [דרכיב על סוס - מלך, על חמור - בן חורין]. הכלי שעליו יחול השפע האלהי בהשגחה בראשונה, וממנו יורק על הכלל כולו. שנוסף על תואר המלוכה ראוי הוא להתאר בשם "בן חורין", שהוא ראשון לקבלת השפע [עפ"י א"ה ד 66 (מהדורת תשס"ב ח"ב 203)].
להורות שבשלמה° נקבצו באו מעלת המלך° ומעלת בן־חורין° [פנק' ג רמז].

פרדה - שימוש שורשה בקדושה - התאחדות שני הכוחות הצפונים בנפש, הכח השכלי של ההבהקה המעולה הבהירה והזכה, של עצם נועם° קדושת הנפש המתחטאת לפני קונה באהבה והדרת קודש [- הסוס°]; עם הכח הפועל להקביע בלב האדם אמונה פשוטה ותמימת דרך [- החמור°], שכוחו הוא בתמידותו הדרגאית שלא תחסר בכל עת ובכל מצוה, לעומת הפתאומיות ואי התדירות של ההבהקה המעולה. שאז ההבהקה מורגשת ונודעת ועזה, גם תמידית בלא הפסק רגע [עפ"י מא"ה ב רסו־ז].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, "יד חזקה" "זרוע נטויה".

פרה - כח השור° בצורתו המפריאה, הפרה, בשפעת חלבה, בשגירת תולדותיה, בחוזק החיים אשר לה, מסמלת היא בקרניה את האומץ התולדתי שבישות ההויה, הממריצה את ההתילדות והחדוש התדירי בכל מלא עולמים° [ר"מ עז].

פתן - המשחית שהכח הנפשי שבו הוא עצום, ומוכשר להזיק ולחבל בארסו הכביר [עפ"י ע"ר ב עז].
ע' במדור זה, נחש, נשיכת נחש. ושם, כפיר. ושם, שחל. ושם, תנין.

ציפור הדרור - ◊ הטבעיות קשורה בטבע נפשה ע"כ איננה מקבלת־מרות°, ואיננה מכניעה ומשברת את טבע עצמיותה, למרות התנאים החיצונים. היא מסומנת בשם דרור משום שאע"פ שמקום חירותה, המרחב הטבעי שלה, הוא השדה, חירותה הנפשית הפנימית, שלא להכנע משום עול זר, מונע ממנה את ההשלמה הנפשית הפנימית על ידי לחצים חיצוניים - והיא דרה בבית כבשדה [ע"א ד יג יא].

ציפור שמים(17) - נפש חכמה העולה בהשגתה ע"י גדפין שלה למקום° גבוה [מ"ר 436].

"ציפורים" - הציפורים הטסות, קלות התעופה, מכירות הזוהר° החפשי° והנחמד - הנשמות העליונות, שלא נכנסו עדיין בגופים, הנשמות העתידות להבראות, שוכני ערבות [עפ"י א"ק ד תקג].

צפרדע - כח מסירות הנפש - ההתאכזרות העצמית [מ"ר 429].
ע' במדור זה, עורב. ושם, תנין.

קוף - הקופיות - ההתחקות העוזבת את ערכי עצמותה ופונה אל מה שהיא רואה מתוכנים חוציים, נפעלת על ידם להקלט בהופעה החיה והפועלת על פיהם [ר"מ קלו־ז].
ההתחקות [ר"מ כד].
ע"ע קופיות קדושה. ע"ע קופיות רעה.

ראם(18) - "אורזילא" - קרניו נאות ואין כוחו גדול. (נמשלו) - ההולך רק אחר שיחה נאה ויופי ולא יראה לחזק כח קדושת נשמתו בכח דברי תורה אמיתי ויראה. הלומד רק מה שהוא תפארת ונוי לפני הבריות, ולא מה שיוסיף כוח נצחי לנשמתו [מ"ר 427].

שה - "אמרא" - החלש והירוד שבבעלי החיים, השפל ונדכא [עפ"י ע"א ב ט רמו].
ע' במדור זה, טלה.

שועל - "נשיכת שועל" - הכעס הרצוני, הבאה ברצון מכוון [ע"ר ב קסה, ועפ"י ע"א ב ו כג].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, כעס החכמים. ע' במדור זה, "עקיצת עקרב".

"שועלים" - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "ראש לשועלים".

שור - הסיבה לחדש התבואה שעל ידה יחי' האדם, כמש"כ(19) "רב תבואות בכח שור" [מא"ה ב רסו].
בהמת הכח והעבודה, בעלת העול, שמכחה יבואו התבואות המחיות [ר"מ ד].
מכוון נגד הפעולה והעבודה [עפ"י ע"א א א ה].
מכוון אל העבודה [ע"א ב ביכורים כט].
ע' במדור זה, פר. ושם, פרה.

שור - (לעומת פר°) - שמו על ערך המין, והתכונה הטבעית הפשוטה, "שור בן יומו קרוי שור"(20). מדרגת השור הטבעי כפי הטבע הפשוט שעם הלידה. הכח הבהמי הטבעי הפשוט [עפ"י ע"א ג ב פו].

שור - רומז להנהגה הטבעית° [מא"ה ג קצ].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מרכבה עליונה, פני השור.

שור - (שור דקליפה°) השור הנגח - הרשעה° שביסוד הרע° והפרא שביש, בין בגופניות העצמית, בין בעולם ומלואו [עפ"י א"ק ב תצה־ו].
שכרון של שקיקת הרשעה, ההיזק והחבלנות [קובץ ה נה].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, חושך. ע' במדור זה, חמור, (חמור דקליפה). ושם, כלב, (כלב דקליפה).

שור - באור שימוש שורשו בקדושה - שורש הכח לחדוש שכל־טוב° ומדות טובות בכל דרכי התורה [עפ"י מא"ה ב רסו].
ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, "מרי חיטיא".

שור הבר - בהמות הרים, הכח הבהמי שביבשה, המציין את הטבע°, הפשטות, הבריאות, הנורמליות שבחיים, בהרגשה, בשכל, בהתפעלות [עפ"י א"ק ב שיז־ח (ע"ט קיד־טו)].
ע' במדור זה, לויתן. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, לויתן ושור הבר הנופלים במלחמתם.

שחל - המשחית שהכח הנפשי שבו הוא עצום, ומוכשר להזיק ולחבל בעז רוחו [עפ"י ע"ר ב עז].
ע' במדור זה, כפיר. ושם, אריה. ושם, פתן. ושם תנין.

שעיר - עֵז, הנפש הבהמית העזה והטבועה בשובבות ובשפלות [ע"א ד יא כג].
◊ תכונת השעיר - המתרומם וקופץ ואיננו נותן מנוח לעצמו מתכונתו הסוערת [ע"א ד ו פד].

שעיר עזים - כח מהרס משעיר ומרעיש בעז, שעל ידו המצוי והיש נדחף להתחדש בחידוש יותר מעולה, ומשתפרת כללות ההויה יותר ויותר בהחלפת צורותיה [עפ"י ע"ר א קסה, קסז].
ע' במדור זה, גדי.

שרף - סודו - חילוק והפרדת מקום יחוד תורה־שבכתב° ותורה־שבעל־פה°, <נשרף בסוד אש אוכלה> [עפ"י מ"ר 445].
ע' במדור זה, עקרב, סודו. ושם, נחש, סודו.

תולע(21) - ההשחתה האטית התדירה. התולע האוכל לאטו°, מהרס בהדרגה, ומכלה את החסן° של אור־החיים° אשר לעז° הקדש°, בפעולתו האטית המהרסת תדיר [ע"ר א קכו].
המניעה התדירית, המתקוממת מתוך המחשכים° לעומת אור הקדוש העליון של הקדושה התדירית [עפ"י שם קכט, וההגדרה הקודמת].

תחש - שהיה במשכן° - ססגונא, ששש־בגוונין־שלו° שהם מרובים וכוללים הכל. הכח הכללי של כל הפרטיות לכלל אחד [עפ"י ע"א ג ב עח, פד].
ע"ע גוון. ע' במדור משכן ומקדש, מכסה עורות תחשים. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, קרן אחת שבמצחו של התחש.

תנין - המשחית המפותח בגדלו ועצמו, שהיסוד הגופני הזה מובלט בו הרבה ובו מונח התוכן הפועל של ההיזק שלו [עפ"י ע"ר ב עז].
כח ההתאכזרות על אחרים [מ"ר 429].
ע' במדור זה, כפיר. ושם, שחל, ושם פתן. ושם, עורב. ושם, צפרדע. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "תנין עִוֵּר", קליפת תנין עִוֵּר.

תנינים הגדולים - ע' במדור זה, נוני ימא.

תרנגול - עוף־הכשר המבחין בין הדברים הכלליים, (מ)[כ]יום ולילה, ע"פ דרכו. חיי המשפחה המאוגדים מתראים בו, הוא שולט בבנות זוגו ומתיחש להן יחוש בעל משפחה, השליט, הצועד בגאון, ודואג, מגין ומרחם גם יחד [ע"א ג ב רצט, ושם ד ו קד].

תרנגול - מרמז על ההשתקעות בתאות החומריות, שבאה מכח הפירוד הנמשך מהכוחות הרעים, שמטביעים בכחם שלא לחוש כ"א על עצמו [ע"א א א מו].
תרנגול - כרעי דתרנגולא - הילוכו ומנהגו [ע"א א א מו].

  1. קהלת י א.
  2. הוריות יג.
  3. דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה - גיטין נו:
  4. ב"ב עג: וברשב"ם: כוורא - דג.
  5. זוהר ח"ג מב.
  6. ע' זוהר ח"ב קכא: "דאיהו דינא חציפא דינא תקיפא יתיר מכלא כתיב: "והכלבים עזי נפש"".
    היצה"ר וחיילותיו - בהגהות מהרח"ו על הזוהר שם: "נוקבא דס"א נק' כלב הפך בכל".
    מורה על פחיתות המדות בכלל - ע"ע ע"א ד ו סו-סט. קבצ' ב נט [19].
  7. ע' באר הגולה למהר"ל, ע־עא. ע' אבן שלמה, יא יא.
  8. העומד ברום מעלת החיים מצד תכונת היצירה - ע' נתיבות עולם למהר"ל, ח"א, נתיב העבודה עמ' קז-ח. (הערת אהד לנדאו).
  9. ברכות ה משנה א.
  10. זוהר ח"א קכה: ח"ב רלז.
    דילוגי הנחש - ע' זוהר ח"ב קעט.
  11. סוטה ט:
  12. ר"ה ג.
  13. סוכה כח.
  14. ירושלמי ברכות פ"ה ה"א.
  15. מלכים א א לג.
  16. "דעל סוס מלך ודעל חמור בן חורין" - שבת קנב.
  17. ע' ת"ז קג. "צפרי שמיא דאינון נשמתין קדישין". וע' ניצוצי זהר שם ס"ק א. זוהר ח"ג ריז: "'אשר שם צפרים יקננו' בטוליהון מקננן נשמתהון דצדיקייא". ובעבוה"ק ח"ד פרק א (מת"ז תיקונא שתיתאה, כג.): "נשמתין דאתקריאו צפרים". ובאור החיים עה"ת, ויקרא יד ט "שתי צפרים חיות טהורות הם שני משיחים, ונקראו צפור כי כן יתכנו נשמות העליונות כידוע". ובאדיר במרום ח"א (מהדורת ספינר) עמ' ס: "הצפרים המקננים בענפים, והם כמה נשמות התלויות בהם". ובמלבי"ם, שיר השירים ב יב ד"ה עת הזמיר "כי הנפש האלהית יש בה שתי מדרגות: א]. נשמה אשר בגוף הבלתי נפרדת ממנו כל ימי חייו; ב]. מדרגה גבוהה הנקראת חיה ויחידה הבאה אליו ממרום לפי מעשיו וקדושתו והיא נפרדת ממנו בעת הסתיו ותרדמת הנפש. והנה הנשמה במדרגה הראשונה דומה כצפור הזמיר וכו'. ומוסיף לומר וקול התור שהיא מדרגת החיה ויחידה הנשפעת ממרום וכו'". ע"ע מלבי"ם, במדבר יט, תורה אור, בבאור אגדת רבב"נ "החכמים בחידותיהם יכנו את הנפשות בשם עוף השמים וצפרים" וכו' ע"ש. ע"ע א"ק א קפג, א' ק, קה, קנח.
  18. "אורזילא" - ב"ב עג: קרניו נאות ואין כוחו גדול - ספרי זאת הברכה יז.
  19. משלי יד ד.
  20. "שור בן יומו קרוי שור" - ב"ק סה:
  21. ע' מקורות הרצי"ה ע"ר ב תנב סי' כד. ע"ע פי' הגר"א על יונה ד"ה וימן הא' תולעת: "בכל עלות השחר עומדת קליפה א' שרוצה ליטול את כל השפע ונקרא תולע, והוא נגד שם ראשון של מ"ב שהוא בבוקר, מדרש של אברהם, כידוע לי"ח. וע"ז באה עולת תמיד, עולת נגד תולע". וכן בביאורו לסדצ"נ, פרקא קדמאה, ה: עמודה ד (מהדורת שערי זהר). ובס' נשמת שלמה מרדכי בהקדמה: "הנה תדע כי כמו שיש סוד תול"ע בקדושה שהוא סוד תולעת יעקב והוא סוד החסד שבגבורה שהוא סוד שו"ר תם בגי' תול"ע, והוא מתעורר בכל יום בבוקר ומכניע התול"ע הטמא שבס"א שהוא מתעורר ג"כ בכל בוקר לעות אדם בריבו, והוא שו"ר המועד, והוא יונק מדיני הנוקבא של לאה ורחל וכו' והוא סוד עולת תמיד עולת אותיות תולע וכו'".