טהירו עילאה(1)- טוהר העליון - תוכן עליית מחשבתן־של־ישראל°[ע"א ד ט קלט]. טהרה העליון של האידיאה הראשית במחשבת ההויה [עפ"י שם שם קמג]. טל עליון(2)- הטל העליון - שעשוע°האחדות־האין־סופית°[א"ק ב תה]. הטל של תחית־המתים°, הנושא שמלאכי־השרת° חיים ומתקימים ממנו, חיים איתנים, חיים שאין עמם מות°. ושפע° החיים הללו הולך הוא ופועל את פעולתו, עובד הוא את עבודתו התדירית, להביא את העולם לידי מעמדו. וכל ההטבות°וההארות° שבעולם, הקטנות והגדולות, החיצוניות°והפנימיות°, עשויות דרגות של סולם לאושר° החותם העליון של תחית המתים. ואותו הטל העליון, שסיגיו ומותרותיו נותנים כח לכל מרץ החיים, עקרו ופנימיותו הוא גנוז בתורה°, והתורה בהתגלמותה, גם בהסתעפות ההבטאה היותר חיצונה ומפוצלת, לכל ערכי החיים, והדמיונות המתוארים, היא התגלמות עצמית של אותו הטל העליון [עפ"י שם שעח]. היסוד העתיד של אור החיים השלמים, שהם עתידין להיות מופעים בעולם לעת אשר יגלה אור החיים המלאים, השולל את המות° בעצמת חילו [ע"א ד ט צא]. טל - הזוהר־הפנימי°, החיים שהם מגמת° הכל, שכל היש חי בו בנשמתו פנימה. המאור האלהי של האותיות המאושרות של שם־המפורש° הפועלות והמשפיעות בתכונתן האלהית. שפעת חיים של אותיות המילוי של השם, של שלשת האותיות המנהלים ומשפיעים מחיים ומחדשים [עפ"י קובץ ז קמו]. ע' במדור זה, "שראשי נמלא טל". 'טמא יונק מהקודש והטוב'(3)- מצייר° לו (הנושא הטמא, שהמהותיות העצמית שלו הוא רע) מושגים של הטוב, של הקודש°, של הרוממות הנשגבה, ועל ידם מתאדרת מהותיותו, ואופיו מתגדל ומתענף, כחות רצונו מתפשטים, ושליטתו והשפעתו מתגברות. <ומתוך שהעצמיות שלו הוא רע וטמא, הרי הוא בשיטתו העליונה, במעופו המתעלה, מכין כלי מות להמון כחות של הטוב והקודש, של התום והיושר> [עפ"י קובץ ח א]. "טמיר" - "טמיר ונעלם" - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים. טעם, ראיה, שמיעה, ריח - ע' במדור זה, חושים עליונים.
שפע טל, חלק טל, שער שלישי פרק חמישי: "טהירו שפירושו אור ואין לו שום שם אחר כי לקורבתו למאציל ב"ה לא יצא עדיין ממדריגת מאציל שיהיה נקרא בשם נאצל וכאלו הוא אמצעי בין מדריגת מאציל למדריגת נאצל ולא נקרא לא מאציל ולא נאצל". בלשב"ו הקדו"ש, שער הפונה קדים פרק ג: "וכן נקרא אותה הרשימו ג"כ בשם טהירו עלאה כמ"ש בריש זוהר (בראשית טו.) והוא על שם אור הרשימו המאיר ובא ממאור א"ס. כי תוקף האור הוא נמשל לצהרים שהוא תרגום טהירו. וטהירו עלאה הוא הרשימו דענינינו. כי אור א"ס עצמו הוא נעלם בתכלית ההעלם, והגילוי הראשון הוא אותו אור הרשימו ומשום שהוא מאיר מאור א"ס והוא אור גדול מאד נקרא הוא בשם טהירו עלאה כי שם הוא שורש האור. כי אור הוא דבר שמאיר מאחר, אור השמש וכיוצא בו, אבל דבר המאיר אינו נקרא אור, לכן נקרא טהירו עלאה כי שם הוא האור היותר עליון שמאיר מאור א"ס עצמו והוא אויר הקדמון. כמ"ש הגר"א (בתז"ח נ.) והוא אוירא עלאה סתימאה כנז'". ושם פרק מד: "והטהירו דענינינו הנה הוא הצמצום והמקום פנוי והחלל לכל העולמות כולם שאמר הרב בע"ח". ובשערי גן עדן לר"י קאפיל ג.:, פתח ג דרך א: "טהירו עילאה פרושו מקום פנוי, כמו "טהרו של מזבח", שפירושו מקום פנוי מן הדשן". ביונת אלם לרמ"ע, הקדמה בענין הטהירו: "הטהירו עילאה היא כמו השדה וי' הנקודות הם נזרעים בתוכה". ובחסדי דוד, לרבי דוד מג'אר, נב.: "המלבוש הוא סוד עסמ"ב וכשנחלק המלבוש ונקפל חצי התחתון שהוא סוד מ"ה וב"ן והלביש לחצי העליון שהוא ע"ב ס"ג המקום הפנוי, שהוא במקום שהיה חצי מלבוש התחתון, נקרא אויר קדמון, והכדור הנעשה בתוכו שבתוכו עומדים י"ס דא"ק נקרא טהירו, וע"ג הטהירו בין אויר קדמון למלבוש עומדים י"ס דא"ק עילאה סתימאה. [...] והמבין יבין כי א"א לדבר יותר". ע"ע במדור זה, צחצחות, ובהערה שם.
ע' מים אדירים לרמ"מ משקלאב, עמ' יג.
ע"ח, שער מב פרק א, (שער החשמל פרק א). מבו"ש, שער הקליפה, פרק ב.