ד' הוא האלהים(1)- "זעיר־אנפין°ועתיקא° כולא חד". המוסר° הטהור והדעות המופשטות ברום מעלתן מתאחדות הן ביחוד גמור, ונמצא שד'° הוא האלהים° השופט את כל הארץ, אחד הוא מחולל החכמה והיופי [עפ"י קבצ' ב קיט, א"ק ב תנה]. ז"א° מלביש את א"א°[קובץ א סה]. "דבר ד'" - נהרי נחלי עדני קדש־העליון°[א' מב]. רוחו ומאמרו המחשבי [עפ"י קובץ א תשפב]. אור־ד'°, הנס־המוחלט°, החופש־העליון°, שאזיקי הטבע°, גבוליו ומצריו, כלא נחשבים נגדו [ע"ר א מט]. התוכן העליון של יסוד ההויה כולה [שם נד]. מקור ההארה°, שאורה־של־תורה° בשרשה יוצא משם, בתור אספקלריא־המאירה°[שם קסז]. מקור־החיים°והענוגים°, מקור היש° וההויה המשתלמת ביפעת° יקרתה [שם יז]. מקור מקורות האושר°, הצדק°, החופש והתפארת°[ע"א ד ט קיג]. הקודש בעצמו [מ"ר 490]. "בדבר ד' שמים° נעשו" - שורש הבריאה° ומקור התורה° מן השמים(2), כולל ג"כ השמים העליונים [אג' ד ריז]. "דבר ד'" - בחינת נבואה° מנצח והוד°[אג' ד ריז]. "דברי אלהים חיים" - ע' במדור תאורים אלהיים. או במדור זה, תבונה, אור התבונה העליונה. דדי בהמה שיורדים לבריאה(3)- (היסוד של) הנטיה הפראית בצמאון לאלהות, חפץ ההשגה של עצמות ד', <כי זהו מבוקש נמנע ומדומה, בהמי, ע"כ הוא שורש ע"ז°> [פנ' קמד]. דוד - "נפש דוד" - ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך. "דוד, דהוא מלכות כנסת־ישראל" - ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך. ע' במדור זה, "כפשע ביני ובין המות". דיוקן - הצורה° המוטבעת בחומר [מ"ש רסב]. ◊ מורה על תוכן הנפש בהנהגתה [שם קצח]. דיוקן העליון - צלם־אלהים° בשלמותו [פנק' ג שלח]. דין - יד שמאל°, המכשיר לשפע הטוב° (שהוא התכלית - יד ימין°) בזמן המעשה, פחד העונש והיראה° <שהיא תחילת הכניסה לדרכי־ה'° ית'> [עפ"י מא"ה ב רפד]. דין - מדת הדין - כח המגביל את האור° שלא יתרבה על הכלים°, וישברו°. הכח העוצר והמעכב, הפועל שלא יבקעו הדברים אל הפועל בעוד שאין הזמן גרמא, בעוד שאין הכשר לזה מצד האנושיות [עפ"י א"ב 65 (א"ה ב, מהדורת תשס"ב,87)]. ע' במדור זה, רחמים, מדת הרחמים. דין - מדת הדין - ההנהגה העליונה המצמצמת, המודדת מדה כנגד מדה [עפ"י ע"ר א ריג]. ע' במדור זה, חסד, מדת החסד. ושם, גבורה, מדת הגבורה (האלהית). דין - מדת הדין האיתנה - הקו המחשבתי° בהמצאת ההויה הנגלית שתהיה מפוארה כ"כ עד ההשתוות, בפעולה והופעה°נאצלת°, עם ההויה הגנוזה בסתר־עליון°[עפ"י ע"א ד ט קלז]. מדת הדין העליונה - אור האמת°[ע"ר ב תפח]. תפיסת הבריאה מצד תוכן הרצון העליון, המתגלה לה בערכו העצמותי עד לחשבון צמצומה וגבוליותה [ב"ר שעח]. מדת הדין של מעלה בעוצם חזקה - האידיאליות המאירה שברעיון היצירה, הקודמת לכל עולמים, הדורשת את האור בתכלית בהירותו [ר"מ צה]. הדין הקדוש - התוכן האידיאלי של כל היקום טרם הבראותו [עפ"י ר"מ לא]. ע' במדור זה, גבורה גנוזה. ושם, גבורות, הגבורות. ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, יצחק, מדתו של יצחק. ר' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מדת הדין, שעלתה במחשבה, לפני בריאת העולם. דין - מדת הדין של מעלה - הבינה־העליונה°, שהדינים מתעוררים מצדה, כדי לבסם העולם ולשכללו [פנק' ג שדמ]. דין - מדת הדין מלכותית - מדת העשיה°, המעשה המשכלל בפועל את היצור [פנק' ג שדמ]. דין - מדת הדין הקשה - ◊ מתיסדת ע"פ המבט של ענין היצורים כשהם מצד עצמם [ע"ר א צט]. דין - דינים - הגבורות°והצמצומים°[ח"פ 6]. דין - דינים - הפעולות המרעישות, המחבלות והנראות כמהרסות ומחריבות את העולם [ע"ר א קלד]. דין - דינים קשים - הדעות הרעות, שהן המביאות את המעשים הרעים [ק"ו קנה]. ר' במדור זה, מתוק דינים. דין - כובד הדין - ע' במדור זה, "חבוט הקבר". דין - מדת הדין המיוחסת לבית שמאי(4)- העליה אל חקר עומק החכמה, היא החכמה הגדולה המופשטת ונעלה מכל רגש, בה כלולים כל השלמויות [עפ"י ע"א ב ח ד]. ע' במדור זה, חסד, מדת החסד המיוחסת לבית הלל. ושם, הלכה כבית שמאי לעתיד לבוא. דיקנא - ע' במדור זה, זקן. "דכר" - תפארת־ישראל°[א"ק ב תו]. ע' במדור זה, נוקבא. ושם, "עלמא דדכורא". "דלא ליערב צולמיה° בצולמא דארמאה"(5) - שלא לערבב את הסגנון המיוחד הטהור שלנו בסגנון זר [ע"ה קכב]. דעה עליונה(6)- (לעומת דעת־תחתון°) - הדעה° השרשית ממקור הנשמה [ע"א ד ט ל]. דעה - הציור°הפנימי°העליון° העצום בשפע רוחניותו°[ע"ר א קלו]. דעה עליונה - רוח° חיים [עפ"י מ"ר 298]. דעה עליונה - שורש הדעה העליונה - זיו־החיים°, מגמת ההויה, פאר הכבוד המתעטר ברום מעלה [קובץ ה רי]. דעת - נשמת התפארת°[קובץ ו קצג]. המחבר את המדות, כולל הו"ק, ומתפשט בכולן [עפ"י מ"ר 434]. דעת עליון - האצילות° הגמורה [ע"ר ב שה]. רז° דעת עליון - המבוקש של כל ההויה כולה המתגלה בגוונים בהירים [עפ"י א' סו]. מקור הדעת - אוצר החיים אשר בנשמת חי־העולמים°. מקור האחדות־העליונה°[עפ"י א"ק א קעד]. אור דעת עליון הטהורה - מקור החסדים העליונים [אג' ב רעד]. מקור דעת עליון, היונק מחסדי עולמים שבמחשבה־הכמוסה° - מקור כל התענוגים, האורות המצוחצחות, המפתחים כל טוב וכל נדיבות, כל יופי וכל גבורה ושמחה וכל נועם עליון, בעולמים כולם [קובץ א תשכט]. מקור דעת עליון - עומק אצילותו°והגיון°אידיאליותו° של אור הדעת בהוד־תפארתו°, בהגלותו ביקרו, בתורת משה מורשה קהילת יעקב, הרם ונשא מכל הוראת שם ואומר של חסד° וכל נטית נפש. מאור חיי כל היש בראשית° כל מחשבת יקום ועד אחרית° כל, בו כלולים [עפ"י א"ק ג שמג]. דעת עליונה - ◊ ברכת° ישראל היסודית היא תוספת הדעת העליונה - בה נטוע שורש הדעה המיוחדה לישראל, המרוממה מכל לשון, והיא הולכת בשטף של נבואה גנוזה וממלאה לשד טללי חיים את כל נשמה שבישראל, ועומק החיים העליונים של האומה דוקא ממקור הדעת העליונה הזאת הם יונקים. קוי הדעת חודרים ממקור האומה הכללי בכל דורותיה ומתפשטים ברז הידיעה ההכרית השרויה בכל אחד ואחד מישראל, שבשבילה חי הוא ודורותיו את החיים הישראליים בכללם ובפרטם, כל חד וחד לפי מעלתו. כל נתיבות העצות והמחשבות להנהגתם של ישראל, בעניני החיים והעולם ובעניני הקדושה והאמונה, בעניני המדע והרוח, בעניני הזמן והתדיריות, משפעת זו הדעה העליונה הם באים. כל חלוקי הדעות והמחשבות השונות - פלגים מחולקים וחדרים שונים הם של הדעת העליונה הזאת, אשר "אדרין ואכסדראין מתמלאין מינה", ובהתחלקותם הם מימין ומשמאל מתאחדים על ידי שורש הדעת העליון, המתחלק באחדותו לשני הצדדים, חולקין דדעת הם "תצ"ט ופלגא מכאן ותצ"ט ופלגא מכאן". והם כולם כלולים בשורש הראשי האלהיי, הממלא באורו הרוחני את כל החדרים בהון יקר ונעים. גדולי וטהורי° הדעת מתאמצים לאחוז בשורש הדעת העליון, שהוא באחדותו המקורית בלתי מתחלק הוא ומשקה את הכל בשפעתו המיוחדה, וכל החדרים הפרטיים שמימין ומשמאל הם מסתגלים על ידי זה בסגולותיו, וכל העצות העליונות והתחתונות המתהוות בעולם הנן הולכות ומתברכות° בברכת השלום°, וכל הנטיה העולמית בכל האנושיות ובכל היצורים הולכת ונוטה אל היושר° ואל השלום הבא לרגליו. "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם" [א' לט־מ]. דעת תחתון - הדעת התחתון (לעומת דעה־עליונה°) - הדעת־המעשי°, המתלבש בציור וחזיון מוגבל [ע"א ד ט ל]. השכל האנושי [עפ"י קובץ ד מד].