"קב"ה, אע"ג דלית מחשבה תפיסא ביה, אבל ברעותא דליבא איהו תפיס"(1)- אע"פ שאין שום מלאך° ושרף יכול להקדיש את עצמותו ית', ואין אפשר לשום נברא להגותו אפילו במחשבה מרוב העלמו דלית מחשבה תפיסא בי' כלל, מ"מ הסוד הפנימי של הקידוש־של־השם° הוא הערצת העצם°, אף שאינו מושג לנו. ומ"מ ברעותא דליבא איהו תפיס - הרצון הפנימי הוא קשור בקדושת העצם. הסוד הפנימי של החפץ וההשתוקקות של הקדושה הוא עולה עד העצם [עפ"י ע"ר ב קכח]. קדושא דסדרא(2) - ◊ ממשכת כח התפילה° גם עם הציורים שבעולם המעשה [פנ' כו]. קו(3) - הקו - הכח המתגלה מהאור [פנק' ג סב]. קו הא"ס° הנכנס ברשימו° ונמצא שם תמיד, פועל תמיד. היסוד הפועל את התיקון°, הגורם המביא לידי הטוב השלם. יסוד החיות העולמית האלהית, המביאה לאחדות הכוללת והטוב הכללי בהתעלות העולם. (היסוד) המבטיח, מקיים בהכרח, כי יחודו ב"ה קים, נמצא, ואם בהעלם. וזה יביא שיופיע בגלוי, בשלמות המוחלטת, לעתיד לבוא, בתקופה המשיחית [עפ"י פ"ה רמד]. קו הא"ס החודר ברשימו בְּצמצום, החיות האלהית האין סופית, הנמצאת בכל מקום ובכל דור, והיא עושה את היחוד, שהיא מסוד היחוד הא"ס, מציאותו ומציאות שלמותו שהכל אחד, זה מה שנותן קיום לעולם שלא יחרב [פ"ה רמו-רמז]. קו - ענין הקו שלא עד סוף המקיף(4) - <הפעולות שעושה א"ס° ית', על ידם נפעל הכל ג"כ בערכנו בצורת צל, והעיקר פעולותיו ית', וממילא חקק שיהיו בגבול אצלנו. אבל כל זה במדרגת הקדושה°, אבל> הסט"א°- "לא יגורך רע", ע"כ, היא "אל זר"°, שאין הפעולות שנעשות מצדה נפעלות בתורת צל לדברים העליונים שפועל הוא ית' בערכו, וזהו דלא נגע הקו במקיף עד סוף, כדי שיהי' סיגים, <ומ"מ הם פועלים ע"י רצונו ית' לתכלית התיקון°> [פנק' ג קמה]. ע' במדור זה, "נוקבא דתהומא רבה". קו המדה(5) - הצל הפרושֺ על האור־האין־סופי°, באֺמֶר, של צור עולמי עד, די לעולמיו העליונים, להיותם מתגלים בקו של מדה, ובשיעור האפשרי להיות מאירים להוייותיו וברואיו וכל יצורי מעשהו לעד [עפ"י ע"ר ב עד]. "קו ירוק המקיף את כל העולם כולו"(6)- שלילת המציאות שהיא מגדרת את עצם המציאות [ע"א ב ט קנא]. "קוב"ה° דרגא על דרגא סתים וגליא, אורייתא הכי נמי סתים וגליא, ישראל° הכי נמי דרגא על דרגא, תרין דרגין אינון יעקב וישראל חד גליא וחד סתים"(7) - הכוחות של הפעולות הטובות של הנהגתו ית' הם שלמות גדולה מצד עצמם, והם בעצם שלמותם יותר חשובים מערכם מצד הפעולות שיצאו מהם, ע"כ המציא ית' הכוחות הללו והם עומדים במציאות אפי' בלא פעולותיהם, מצד עצם שלמות מציאותם, וזו השלמות היא מופלאה מאד והוא סתים. ומה שנודע לנו אינו אלא מצד הוצאתם אל הפועל את ההנהגה בנבראים, וזהו גליא. ע"כ הוא מכוון ממש נגד התורה, שהסתום הוא הצורה° שלה מצד עצמותה, מצד עצם שלמותה, מצד עיקר מעלתה, שזו היא המדרגה האמיתית שלה היותר עליונה. והגליא הוא מה שיהי' ממנה נשפע ע"י הסתכלותו° ית' והשגחתו בה לקיום ומציאות הבריאה. מצד מה שהיא כלי אומנות אל הבריאה. וכמו כן ישראל הם סתים וגליא, הכונה כי שלמותם של ישראל היא גדולה מצד עצם מחצב קדושתם, ומצד זה לא נודע כלל ערכם להיות מושג, אבל גליא הם מצד ערכם ויחוסם להיות פועלים על עמים רבים להודיע כבודו° ית' בהם. וזהו שם יעקב° וישראל°, שהמדרגה התחתונה שבהם, היא שבאה להם קודם, היא בשביל פעולתם על האומות כולן להיות עדים לשמו של הקב"ה, כמש"כ: "אתה הראת־לדעת° כי ד' הוא האלהים אין עוד מלבדו", אבל אח"כ יתגלה עצם שלמותם שהוא אופן נשגב מאד מצד שלמותם עצמם, שמצד רוממות מעלתו אין דרך להיותו מושג, שהוא שם ישראל. <ויען שגם הפעולה הראשונה אע"פ שהיא טפלה לעולם לא תחדל, כי ילוו עמים רבים אל ד' אלקי ישראל, ע"כ לא יעקר שם יעקב ממקומו אמרו חז"ל, אלא שישראל עיקר ויעקב טפל לו> [מ"ש צב־ג]. אורייתא כולא סתים וגליא. ושמא דקוב"ה סתים וגליא - הצד החיצון מתאחד בתורה עם הצד הפנימי. הענינים המושכלים הם הנה כערך סיבות ותכלית, שיבאו הדברים החיצונים כדי לסבב את הצפון בהם, <א"כ האמת היא אחת. וכך נאה לתוה"ק האחת היוצאת מד'־אחד°, שיהיו כל עניני' מתאחדים. ע"כ ראוי להראות שהאמת היא אמת אחת, המתגלה לפי ערך המשיגים בגוונים שונים> [ע"א א ב ז]. סתים -ישראל°, גליא - ישורון°[מא"ה ב רס]. ע' במדור האבות, יעקב, מדת התאר יעקב (לעומת ישראל). ושם, ישראל, מדת התאר ישראל (לעומת יעקב). קוים - (לעומת נקודות°) - האמצעים, הדרכים, השבילים המובילים אל הנקודות [נ"א ד 40]. המשכי הנקודה־הראשונה°, המשכי ההויה [עפ"י נ"א ה 22]. ע' במדור זה, פרצוף. ע' במדור אותיות, בהגדרות המבוא, אותיות. "קוצים הסובבים את השושנה־העליונה"°(8) - השעבודים הרבים אשר סבבו את הנקודה העליונה, שבה ספיגת כל החיים כולם, כל הזיו°והזוהר° שבעולם, כל השלום°והאושר° שבעולם, כל החיל°והחוסן° שבעולם [עפ"י א"א 133]. קוצים וחוחים העוקצים את השושנה העליונה - המצירים והמציקים למגמה° היסודית של נשמת־ישראל°, למשיחיות° בעצמותה, סגולת־ישראל°, סגולת האומה°[עפ"י א"ק ב תקסב]. עקיצות של החוחים הסובבים את השושנה הקדושה - היסורים הפנימיים שסובלים הצדיקים, על אשר אין הרגש של הקדושה טהור בהם לפי תאות נפשם וחשק נשמתם [קובץ ח רז]. "קיסטא דחיותא"(9) - זיק החיים הקטן שגם במות° עצמו הוא נמצא במעמדו היותר אפל [קובץ ו רח (א"א 25)]. רשמי החיים שאינם זזים גם מהגויה המתה, גם מהעצמות, אשר אור החיים היה פעם מקושר עמם. השורש מהרצון היסודי, רצון ההוות°, הבלא דגרמי, הקורט של החיים המופשטים מקישור פועל באיזה גויה, אבל מקושרים הם עדיין נצוצי חיים הללו באיזה קישור רפוי, איזה יחש הקפי [ר"מ קיז]. כח חיים מתעלם שבעצמות וכל מה שיהפך הגוף להם במות [עפ"י מא"ה ב רעא]. "הבלא דגרמי" - זהרורית החיים הקלושה שמובלעת היא בתוך הבשר ומתגלה בעצמות הגופניות [קובץ ז יז (ב"ר א שלו)]. קיצוץ בנטיעות(10) - השכחת האידיאליות° של הקריאה־בשם־ד'°, (השוללת מן החיים) את העז°והענוה°, הקדושה°והשמחה°, הטהרה° והחיים של חפץ לפעולת אמת [עפ"י ע"ה קלד]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מטע ד', "נצר מטעי". קיר - כינוי לכנסת־ישראל° בדרך רז(11) - המעמד המוחש שהרעיונות פונים אליו בשביל כל הענינים של היהדות°והאמונה°. ובהיקף הכללי של העולם היא ההכרה האלהית הבאה מתוך ההסתכלות של העולם והמציאות המוחשית, והגילוי הרוחני הקרוב, הפועל על החיים והמוסר°[קובץ א רפ]. קליפה - הנגוד לאור־אלהים°[ע"ט כא]. קליפות - הרשעה והבערות האנושית [א' קלא]. הרע°והתוהו° [פנק' ג שמו]. קליפה קדמה לפרי(12) - ◊החומריות°והגסות° הקדימה לבא, הדינים־הקשים° והגבורות שלטו לפני התגלות החסדים, העיגולים° קדמו ליושר°[א"א 21]. קדימת הקליפה לפרי בעולם הרוחני - העזות המרוצה, השטיפה החזקה, מתבצרת במקום נמוך ומזוהם, ומשם יוצאת ונקלטת תמצית שמתעדנת ומתרחנת, מתטהרת ומתקדשת, עד שנותנת את ריחה הנפלא ריח ניחח לד' [שם]. קליפות - הקליפות של עולם־התוהו°(13) - כל המניעות שאינן מניחות לגמור מחשבה מסודרת, הגיון משוכלל, והרגשות מפורטות. אלה הם הקליפות של עולם התוהו שהן עורגות אל החורבן והשממון, הרוחני°והגשמי°[א"ק ד תקיד]. קליפת עמון°(14) - הנגוד לאור־אלהים° שבעממיות [עפ"י ע"ט כא]. קליפת מואב°(13) - הנגוד לאור־אלהים° שבגזעיות [עפ"י ע"ט כא]. קליפת שכם(15) - עצת יצה"ר° בגופניות בתאוות, והרבות הקנין לזה התכלית. <כי חמור הוא אבי שכם, ושכם° הוא חלק ובנין הנמשך מצד חמור שהוא דמיון° גמור> [פנק' ג עא]. קליפת תנין עור - ע' במדור זה, "תנין עור". "קן דיליה"(16)- דא שכינתא°דכנס"י°. מקור מוצאו, מחצב גופו, נפשו°, רוחו°ונשמתו°, (של איש ישראל) [ע"ר א שיז]. "קץ הימים" לעומת "קץ הימין"(17) - כל ענין דרושות לו סיבות° המסבבות את התכלית, והסיבות אינן תכלית אבל כל זמן שיש עוד צורך לאיזה אמצעי שיבא, עוד לא בא זמן התכלית, ואחרי עבור כל האמצעים כולם אז כבר התכלית מזומנת. והנה לכל הדברים הטבעיים עיקר האמצעי לסיבתם התכליתית הוא זמן, שכל דבר יעשה בזמן והדרגה, והזמן עצמו יורגש ע"י עבור האמצעיים זה אחר זה עד שיגיע למטרת התכלית. וכשהדבר בא אל מטרת התכלית אין הזמן מורגש, כי הדבר בא לכלל עמידה על מצב אחד בלא חילוף ושינוי, ובאין שינוי אין זמן וצורך זמן. ע"כ השלמת האמצעיים שיובילו אל התכלית זה נקרא קץ הימים, וקץ הימין נקרא התחלת עצם התכלית בעצמה [מ"ש רמו]. קץ הימין - הזמן האחרון, שיביא עמו את אור°הגאולה°, ואורו־של־משיח° יגלה בעולם. קץ הימין°, כלומר אחרית כל הדברים אשר קדמו לאותו הפרק בתור מכשירים לו ומובילים אליו [ע"ר א נו]. התכלית האחרונה של העולם כולו על מה בראו השי"ת°[מ"ש רכה]. קרח הנורא(18)- ◊עז°החכמה־העליונה°, במרום גבורתה, (ש)לא תצא לפעול חוץ מחוגה, (ש)די לה עצמיותה הנשגבה. אבל אור החסד זורם עליה לרכך את קרחה הנורא, שיעשה נהר פלגים, מים קרים נוזלים, להופיע ממנו המון בריות לאין תכלית, והולכת הצטיירות החכמה, ומתגלמת בכל יצור וכל מפעל [קובץ א רצא]. ע' במדור זה, כפור שמים. קשרה של תורה בהקב"ה(19) - קשר תורה דלתתא הפרטית עם תורה דלעילא הכללית. הרמת מעלת ההרגשה האצילית הטמונה גם בקרב כל חגוי התורה ופרטיה כולם, לאותה המדה של ההרגשה העליונה הכוללת, שהיא מפכה בנשמה מהנועם העליון [עפ"י א"ת ג א]. קשת(20)- הקשת - המחשבה°האלהית° הטבועה ברוחו° של האדם, ערובה היא לקיום העולם, להיסוד המוסרי° הגורם קיומו [ג"ר ז 5]. קשת בענן - סוד הקשת בענן - נוגה°השכל° בכח המדמה°. החשמל°[קבצ' א נז]. ע"ע ברית, יסוד הברית. קשת - "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ד'" - שלל הצבעים הרבים המופיעים על ידי הניגודים המתרבים כאשר מקבלות התנועות הרוחניות איזה סגנון מיוחד השונה זה מזה <מתוך כך שמחצדי־חקלא° בכרם אחד הם עובדים, אך כל אחד משקיף על חלק מיוחד של ה"שדה אשר ברכו ד'"°, ולוקחים הם להם כל אחד שורה מיוחדת בתוכיותו של כרם חמד זה אשר תירושו ישמח אלהים ואנשים. ואותה שורת הכרם, שכ"א עובד עליה מיוחדת היא, ואולי עומדת היא במצב שונה מעט זו מזו> [עפ"י אג' א שא-ב]. "קשת בגווני נהירין" - ""קשתי", המוקש לי", כח המדמה בטהרתו°[קבצ' א נז]. ציורי הדמיון לפי מה שהשכל משיג צורך מציאות בערך העתקה מעומק השכל, המושגים היותר רמים, שאז הוא מראה דמות כבוד־ד'° באמת [קבצ' א נח]. "קשת, קשין דפירי" - מה שלמטה מהגווני נהירין, הטעויות האפשריות לפול בכח המדמה [קבצ' א נז].
זוהר ח"ג רפט:, מאה קשיטה לרמ"ע סי' לב. שומר אמונים לר"י אירגאס, ויכוח שני, סי' כז. לקוטי תורה לרש"ז, פרשת מטות פא עמודה ד, ותורה אור כז. ע"ע ע"ר א קצח ד"ה בשבחות ובזמירות. ובע"ר ב תסב ד"ה בשבחות, ציין הרצי"ה לזוהר ח"ב רסח:-רסט. דלית מחשבה תפיסא בי' - ת"ז יז. ד"ה פתח אליהו.
זוהר ח"א יד:
ע"ח, שער א ענף ב: "וקו זה כעין צינור דק אחד אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של א"ס אל העולמות". ע"ע בנובלות חכמה ליש"ר מקנדיא עלה ב, המובא לעיל בהערה ל'אור אין סוף'.
ע"ח, שער א ענף ב: "וראש העליון של הקו נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו. אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה". מבוא שערים ש"א ח"א פ"ב: "הקו ההוא הנמשך לא חזר להדבק בתחתית העיגול דא"ס ולא נמשך למטה". ע"ע פתחי שערים, נתיב הצמצום, יג.
קל"ח פ"ח לרמח"ל, פתח ל: "והנה עתה צריך שתבין דבר אחד שנתחדש אחר הצמצום, והוא קו המדה, וענינו - כח גבולים העושה ההעדרים והחסרונות. וזה, כי הנה כבר נקבע ענין אחד שלא היה מתחלה, שהוא החסרון, שבתחלה היה הכל שלמות, ואז יצא החסרון. וזה סוד הדין שנתגלה בצמצום, והוא הכח של ההעלמים וההעדרים". "קו המדה, והוא העושה ההעלמים בשיעורים". ושם פתח לג: "ההעלמים שהיה קו המדה הולך ועושה - שבכל העלם מתחדשות תולדות לפי ההעלם ההוא".
זוהר ח"א פג. ובנצוצי אורות שם "מדה קטנה דחיות האדם בלב כמו הבלא דגרמי". ע"ע זוהר ח"ג קסט. ובהגהות מהרח"ו סק"ב. ובנצוצי אורות שם ציין לשו"ת הרדב"ז ח"ג, אלף סז. ע"ע ע"ח טנת"א פרק ה. ושם מוחין דקטנות פרק ב. שער הפסוקים, שמואל, עה"פ ומעיל קטן תעשה לו אמו, ד"ה ובזה תבין סוד נפלא. ובקול בוכים לגלאנטי ד ח "הבלא דגרמי הוא חלק הנפש חומרי' בקצת המקשרת הנפש עם הגוף והוא אמצעי בין הנפש לגוף". במאמר הנפש לרמ"ע, חלק ראשון, פרק עשירי "הבלא דגרמי הוא החיים הטבעי שמעמיד האדם על קיום הרכבתו" וע"ש שם פרק שביעי ושמיני. ושם חלק שני, פרק חמישה עשר. ע"ע ס' הברית, ח"א מאמר יז, פרק יד. "נפש החי ומה שלמטה ממנה (כלומר נפש הצומח וכח הדומם) כלם יחד נקרא בלשון המקובלים רשימו דקסטו דחיותא". ע"ע דובר צדק לר"צ, נג:־נה. ובמלבי"ם יחזקאל לז. ע"ע ש"ק, קובץ ז יז־כב (בשמן רענן ח"א שלו־ז).
ע' ת"ז ס. ובסוף תיקון סט קיז:.
זוהר ח"א רכח:, ושם, ב מד.
זוהר ח"ב קח:, של"ה, בית ישראל דף יג: בשם החייט.
עמק המלך, שער יד, פרק יב. בית עולמים לריא"ח, קלה: ד"ה ובאינון.
עמק המלך, שער יד, פרק קי.
ע' חסד לאברהם, מעין ה נהר כה.
תיקוני זוהר ב.
קץ הימים - בראשית ד ג "מקץ ימים". קץ הימין - דניאל יב יג. ע' זוהר ח"א סג. "אית קץ לימינא ואית קץ לשמאלא, ולא ידענא לאן קץ, לקץ הימין או לקץ הימים, א"ל לקץ הימין". ע"ע שם ח"ב לד. ושם ח"ב קלד.: "דאית קץ ואית קץ, אית קץ הימין ואית קץ הימים, קץ הימין דא מלכות קדישא, רזא דמהימנותא, רזא דמלכו דשמיא, קץ הימים, דא מלכו חייבא, רזא דמלכו אחרא, רזא דסטרא אחרא דאקרי קץ כל בשר". ובביאור לר"מ קפז: "קץ, מקורו הוא מגזרת קיצה מתוך התרדמה אשר נפלה על האדם, שהיא הולכת ומלפפת את כל תולדותיו, עד אשר יקומו ויעמדו לגורלם לקץ הימין".
יחזקאל א כב. אור החסד זורם עליה לרכך את קרחה הנורא - ע"ע זוהר ח"א כט:.
זוהר ח"ג רפא.: "דישתדל באורייתא לחבר יתה בקודשא בריך הוא". ע"ע ש"ק, קובץ א רעב, שציין שבהקדמת ספר "אשל אברהם", (לר' מרדכי אשכנזי, תלמיד ר' אברהם מרוויגו, תלמיד הרמ"ז) הרגיש בפליאת תוכן "התגלות המחשבה הבהירה הרוחנית, שהיא כרגע מתנוצצת, ומיד היא נעלמת בתוך תכונית של לימודים והסברות, שאין להם כלל אותו כח של גבורה של מעלה שיש בנקודת ההתגלות ברוב עזה, ברגע הולדה, וחכימי לבא אינון חמאן למלה בשעתא דאתגלי ההיא מלה, עד לא תיעול בגו לבושא. חמאן זה פקיחו דעינא, ואע"ג דמיד איסתים, לא אתאביד מעינייהו"; ומו"ר הרצב"י טאו ציין, להבנת פסקה זו בש"ק, ע' ע"א ד ט ד, ושם יב יב.
ע"ע מלבי"ם, בראשית ט יג־טז ובתורה אור שם, וביאיר אור, הכרמל, ערך קשת. הקשת בענן - יחזקאל א כח. "קשת בגווני נהירין" - זוהר ח"א עב:, קיז. ""קשתי", המוקש לי", "קשת, קשין דפירי" - בר"ר פר' לה ג.