כ

כה(1) - המדרגה המגבילה, שעומדת על קץ מעלת הנברא, שבטויה הוא כה, כלומר מכוון עם הציור° העליון° והמגמה° העליונה, אע"פ שפועלת באיזו מדה של שעור ושל הגבלה, אבל רושם שלה בא מלמעל מכל גבול, מנחלת שדי ממרומים° [ע"ר א פח].

כונה - הציור° השכלי° והמוסרי°, הודו° והדרו°, פארו° וקדושתו°, עליתו הבלתי פוסקת, המרומים° האלהיים° שלו [א"ק א קכד].
◊ הכונות הטובות, הכלולות מרזי קודש, בתורה°, בתפילה°, ובמצוות°, הכל יחד, וכל פרטיותן - שבילים לגלות על ידם את האור־העליון° של חכמת־הקודש°, כדי להביא את הופעות הקדושה הזאת בעולם, להשביע לכל חי רצון, בחיי־שעה° ובחיי־עולם° [שם ג].
הכונות של כל פעולות העבודה - אותו שפע החיים הרוחניים הגנוזים באותן המעשים הטובים, בהם, בהוייתם, ברמזי תכונתם וכל קישוריהם [א"ה (מהד' תשס"ב) ב 498].
הכונות העליונות - הלב והתוך של התורה° ומצותיה° [ע"א ג א עג].

כֹּל - הַ"כֹּל"(2) - עומק נשמת־האומה° שרוממות נשמת האדם מרוכזה בקרבה, רוחב נשמת כל היקום, כל היש שבנקודת־ציון־הפנימית°, מקור התענוג° משולל כל תוכן ותואר מוגדר [עפ"י א' צד].
השכינה° [א"ק ב תז].
בכל - "בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה" - כנסת־ישראל°, ששואבת מתמצית כל האורה האלהית כולה [קובץ ו קטז].

כֹּל - הכֹּל העולמי(3) - השלמות של ההויה כמו שהיא בהתכנית האלהית העליונה [עפ"י קובץ ו רפח].
מקור הברכה, מקור־החיים° [עפ"י קובץ ז רכג].
"כֹּל" - ההכללה המקורית המקפת וכוללת, של כל ענין המציאות בעצמו [עפ"י ע"ר ב תז־ח].
הקים והמנצח והמתמיד בכל השינויים והפירודים, הריבויים והסתירות שבכל מלא רחב ההויה, התוכן הפנימי של כל זה, נשמת החיים, הנשמה הטהורה, ההקפיות והכלליות של כל אלה [עפ"י ל"י א ט].
ר' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "אחד".

כלב(4) - (כלב דקליפה°) הכלב הנובח עז הנפש אשר לא ידע שבעה - העזות שביסוד הרע° והפרא שביש, בין בגופניות העצמית, בין בעולם ומלואו [עפ"י א"ק ב תצה־ו].
צהלולית רוח של עזות נוראה [קובץ ה נה].
◊ כלב - בדרך רמז - היצה"ר° וחיילותיו. <כי הכלב יש בו מדה שכאשר ירגילו האדם אצלו יהי' נאמן לאדוניו עד מאד וישמרהו, ואם ירגילוהו בכעס ואכזריות ורע יהי' חי' רעה, כמש"כ בע"ז: "הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי". והכי נמי היצה"ר, כאשר ירגילהו האיש השלם ביראת־ד'° לעבודת° השי"ת° כמ"ש "'בכל לבבך' בשני יצריך", יהי' נאמן ומסייע לעבודת השי"ת, ואם ח"ו ירגילהו ברע יהי' טורף נפשו מאין כמוהו> [פ"א קסו-ז].
◊ כלב - מורה על פחיתות המדות° בכלל. נוסף לזה ניכר הוא בהנהגתו, שהיא נגד מדת־החסד° והפכה <שהרי מזונותיו מועטין> [עפ"י ע"א א א ו].
ע' במדור זה, חמור, (חמור דקליפה). ושם, שור, (שור דקליפה). ושם, חושך, חש"ך.

"כלה" - שבת נקראת כלה(5) - מצד ההשגה במקומה° בקבלתה מהעליונים, מצד יחוסה לת"ת° [ע"ר ב כא].
ע' במדור זה, שבת, נקראת כלה, ונקראת מלכה.

כלי - (לעומת אור°) - המקבל לתוכו את האור° של החיים העצמיים [ע"ר א כו].
הלבוש° החיצון המעשי של האור <שהוא נשמתו° הרוחנית°> [עפ"י א' קנח].
הסגנון (לעומת התוכן) [ע"א ד יב ה].
ההויה (לעומת מחשבת־ההויה) [עפ"י א"ק ד ת (א"ה 1098)].
רצון שכלי רוחני המתגלה לנו, שהוא רצון אלהי ממש, שע"י אנו מכירים (את) המחשבה שפעלה (את) גילויו בזה האופן [פנק' ג פג].
כלים - הגילויים° של האור [שי' חוב' 25, 6].
הופעות הסדרים, המעשים והחזיונות של אצילות־האלהות°, נפש ההויה <בדיבור (עליה) מצד המדע האלהי> [עפ"י א"ק ב שמח].
כוחות היצירה הפועלים בההויה [קובץ א קיא].
גלויי החיים של מלוי ההויה שהרצון הטוב עושה בהם את חפצו - כל תכונה של יושר°, של מוסר°, של קדושה°, של גבורה° ותפארת° [עפ"י א"ק ב שסז].
התפיסה החיצונית° לביסוסם של החזקת התוכנים [א"ק א סז].
הסברות ותכניות, המועילות לסול דרכים בשביל הסתגלות מעשית על פי האורות° [ההארות°] היותר עליונות° [א' פו (ע"ט קלא)].

כלי - חיצוניות דכלי - פעולתו של הרצון השכלי רוחני, המתגלה לנו בסדר פעולתו, כפי מה שנראה לנו [פנק' ג פג].
ע' במדור זה, אור המקיף הוא בחיצוניות הכלי.

כלי - פנימיות דכלי - מה שיש בעומקה של הפעולה של הרצון השכלי רוחני, שאינו מתגלה ומ"מ פועל ומצוי הוא [פנק' ג פג].
ע' במדור זה, אור פנימי הוא בפנימיות הכלי.

"כליל תפארת"(6) - כתר° דעת־עליון° ההולך ומתנשא, הולך ואור, עד נכון היום [קובץ א תשסא].

"כלת משה"(7) וכל תכסיסיה - כללות ההטבעה של המטבע האלהית בנפש־האומה°, שהקנתה לה טבע חדש, המחוללת את הענפים כולם ע"פ רוחה בדרך הסתעפות מהמקור האלהי. כללות הרוח, וסעיפי פרטיו, כמו שהם משתלשלים בתוכיות האומה ופרטיה, שהכל סקור הוא ומתבלט בהצד האלהי העליון, הצד השמימי°, שמשם התורה־שבכתב° נתונה למשה [עפ"י קובץ א צח].

כנסת ישראל - ע' במילון.

כנסת ישראל נחתת לאשראה בארעא - ע' במילון.

כנסת ישראל - (לעומת תפארת־ישראל) - ע' במילון.
כנסת ישראל עולה למעלה מתפארת ישראל - ע' שם.

כפור שמים - "הוד הקרח הנורא"(8) - שורש קדושתה° של הכפירה°, מצד התוך שלה, שהוא כוונת ההשגחה° העליונה, לעקור את הסיגים של האמונה, שהם חוצצים בין האדם ובין אור־אלהי־אמת°, ולטהר° את כל הסחי שנתקבץ בשטח התחתון של רוח־האמונה°, שמתוך כך יטהרו השמים° ויראה האור הבהיר שבתכונת האמונה־העליונה° [עפ"י א' קכו־ז].
ע' במדור זה, קרח הנורא.

"כפשע ביני ובין המות" - "על דא אמר דוד, דהוא מלכות כנסת ישראל, כי כפשע ביני ובין המות"(9) - כח המוסר האלהי, הנובע מתוך ההשפעה העליונה של השאיפה האלהית המלאה, האצורה בנשמת האומה מירושת קדושת־אבות° וממורשת האידיאליות העליונה של אור תורת אלהים־חיים° העומדת על גבה, בתכונת החיים הצבוריים, הוא נהרס עד קרוב ליסוד, עד סמוך לנקודת האפיסה [מ"ר 283 (ח"ה קא)].
ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, "דוד, דהוא מלכות כנסת־ישראל".

כתר - (ספירה) - כתר עליון - רצון, שהוא רק אצילות צמצומית° מאור־אין־סוף°, רצון הישות, יסוד היש־האמיתי° [עפ"י א"ק ג לב].
המערכה° הראשונה של המחשבה־הכוללת°(10) האלקית, המתעלה מכל ספר וסיפור. האור° והשלמות, המציאות° וְהַהוֹיוּת° האדירה, שמתוך שאין לנו אפילו הגה של רעיון° לאחד מתנאי הוייתה, היא מבהקת אותנו בחשכה. מערכת זוהר התעלומה, המחיה ומאדרת, שכל דת וכל מוסר°, שכל שלום° וכל עונג°, כל דעה° וחכמה°, כל חק ומשפט, כל טבע° ומשטר, כל מסודר וכל מדולג, רק מניצוצות האורה° הַמּוּצַּצִים מתוך מחשך הנוגה° הנם זורחים°, ועל ידה מתיצב הכשרון היותר פנימי° שלנו על בסיסו ותקפו [עפ"י אג' א נא].
המגמה° הקדושה העולה מכל המציאות כולה על פי מחשבתו° של אל דעות [ע"א ד יב כח].
כלל תכלית הרצון מכל מה שיהי' בסוף כל מעלה שייכת לנבראים [פנק' ג קלה].
העולם היותר עליון [משפט כהן רי].
אור° הכתר הכללי - הסקירה העלומה, המקירה° כל ענג° ועדן°, כל קדוש° וטוב°, הכוללת הכל באוצר קדשה [א"ש יא א].
אור הכתר המכתיר את הכל - האור העליון (ש)כל החפצים וכל הדעות באורו כלולים. וכל אשר יגלה בכל אפסים, בקדש° ובחול°, הכל אליו עולה, וברוחו אצולִים ובקרבו הם אחודים באחדות מבֹהלת. מכל לב חושב וכל מח הוגה, ו(מ)כל שרעף ורעיון על כל היא (האחדות המבֹהלת) מתגדלת, וְמשֻׂגָבָה לעומת כל חכמה ומדע. ההויה העליונה המלאה חמודות, הנותנת לכל חיים, אורה ותקומה, (ש)כל זהר וכל אורה בכללה עקודות°, ומעל כל פלא ומורא היא מאוד אֵילִימָה. המעין החי השוטף בתעצומות אדירים. ממכון כתר עליון אור אדני° פורץ כפרץ מים כבירים. כללותו וטובו, גדלו ועשרו מרהיבים את כל פונה אליו [עפ"י א"ה (מהדורת תשס"ב) ח"ב 574].
◊ שורשה העליון° של החכמה° - יש לו יחס עם אור° הנשמה° ביסוד החדוש° התמידי שלה, המעין הנובע מלא חיים עליונים, השוטף והולך בלא הפסק [עפ"י ע"ר א קלט].
כתר - (לעומת מלכות°) - רעותא ורצון לפי המשפיע [פנק' ג קצג].
ע' במדור משכן ומקדש, "שרף" (הנוטף מעצי הקטף).(11) ע' במדור זה, "אין". ע' במדור זה, אין סוף.

כתר מלכות־העליונה° - שטף הרצון° בכל מעמקיו [א"ק ג קט].

כתר מלכות כל עולמים - שהכל מתעלה ועולה, והכל אובד את כל ישותו, מפני יפעת גבורת חיי כל מקורי החיים אור־אין־סוף°, מלך כל העולמים [שם ד תקז].
ע"ע עטרת המלוכה העליונה.

כתר מלכות - כתר° מטרת המלכות° [קובץ ו רפח].
סוף־מעשה־במחשבה־תחילה° [מ"ש קכא (מא"ה ב טו)].

"כתר, הקדום כקדמות א"ס ב"ה"(12) - ההשגה הכללית, של כל הדרגין המובנים רק מצד הבריאה, מושגת לנו גם קודם בריאת העולם, <אע"פ שא"ז הנהגה פרטית>. אנו משיגים ענין מציאותו בלא העולם, וענין היחס שיש למה שהוא עתה, עמו ית', שמצדו ודאי אין שינוי, א"כ מעולם הי' זה מצד אחדותו [עפ"י פנק' ג סא־סב].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עד שלא היה העולם היה הב"ה הוא ושמו בלבד.

  1. ע' זוהר ח"ב קטו., קיז., קלט.:, ובז"ח, מהנ"ע איכה צא:. ובשערי אורה לר"י ג'יקטיליא, השער הראשון. ע"ע שערי עבודה לר"א הלוי, שער יחוד זו"נ ותה"א פרק יא.
  2. ע' רמב"ן עה"ת, בראשית כד א.
  3. ע' שומר אמונים לר"י אירגאס ויכוח ראשון סי' נא: "כל הנקרא בשמי" וגו', דהיינו "כֹּל", רומז לאדם־קדמון שאין לו שם עצמיי, רק מלת כֹּל רומזת אליו, לפי שהוא הכל, כי כל הארבעה עולמות אבי"ע הם מושרשים בו השרשה רוחנית צוריית שכליית, וממנו נשתלשלו כל הנמצאות, לפיכך נקרא "כל" שהוא כולל הכל". ובמאור ושמש, רמזי שחוה"מ סוכות, ד"ה סוף "הכל רומז להקב"ה שהוא כל יכול וכוללם יחד".
  4. ע' זוהר ח"ב קכא: "דאיהו דינא חציפא דינא תקיפא יתיר מכלא כתיב: "והכלבים עזי נפש"". מעבר יבק, שפתי צדק פכ"ד: "כח כלב, שהוא דין חצוף המתהווה מזווג קליפת שור וחמור".
    היצה"ר וחיילותיו - בהגהות מהרח"ו על הזוהר שם: "נוקבא דס"א נק' כלב הפך בכל".
    מורה על פחיתות המדות בכלל - ע"ע ע"א ד ו סו-סט. קבצ' ב נט [19].
  5. בבא קמא לב:
  6. של"ה, תולדות אדם בית חכמה א: "יעקב מרכבה לתפארת במקומו, ומשה רבינו ע"ה מרכבה לנעלמו דהיינו בסוד הדעת, וזהו כליל תפארת, כי הדעת הוא כליל של תפארת במקומו". ושם ס' שמות דרוש לויקהל פקודי (ג): "משה מלגאו יעקב מלבר, רצה לומר יעקב מצד תפארת, ומשה מצד ה'דעת' שהוא כתר התפארת. וזהו כליל תפארת בראשו".
  7. פסיקתא רבתי פר' ה. ילקו"ש במדבר רמז תשיא: "לכך נאמר "ויהי ביום כלות משה" כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגנונא". ע"ע זוהר ח"ב קמה., ח"ג ד:, קמח.
  8. איוב לח כט, יחזקאל א כב, חגיגה יג., זוהר ח"א כט:, פרדר"א רפ"ד. ובס' הפליאה ד"ה וראה והבן כי ד' מחנות המקיפים: "א"ל למעלה מאלו מעונה כדמות רקיע כעין הקרח הנורא על ראשי החיות שהוא מלא זיו זוהר הוד והדר (עטרה) לפניו מוכן והוכן ברוב מראות האש וברוב מראות להבה ונתן בהדר הוד על ראשי החיות".
  9. ע' זוהר ח"ב רסב:.
  10. כתר. המחשבה־הכוללת. הכוללת הכל באוצר קדשה - בר"ר פר' לד א "בי יכתירו צדיקים יתכללון בי צדיקיא". (הערת חיים וידל). אונקלוס, במדבר לב ג: עטרות - מכללתא.
  11. שרף - עפ"י ע"ר ב תנה ד"ה צרי.
  12. ע' עבודת הקודש לר"מ ן' גבאי, ח"א פרק ב, בשם אחד מחכמי האמת בביאור סודות הרמב"ן. יונת אלם, פרק א "שמו הקדמון כקדמותו והוא רצונו".
    הדרגין המובנים רק מצד הבריאה - בפנק' ג סא: "כפי ערך ההעלם כך יהי' מספר המדרגות שיתגלו, כפי כל הענין שלא נסתלק מהשגה. שענין הא"ס ב"ה א"א שיהי' מושג, וחס ושלום שיחלק בדרגין, ע"כ המדרגות מבונות ממילא ע"י ההעלם".