ראש אמנה(1)- יסוד הקדושה° של האמונה־האלהית° בעוצם גדלה [ע"א ד יא יד]. ראש הגולה - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. ראש צורים(2) - חיי האבות [א' קמד]. קדושת־האבות° [ע"ר א קכו]. אבינו הראשון [ע"ר ב רס]. אברהם° אבינו ע"ה [א"ק ג שמג]. ראשון - ("מרום מראשון מקום מקדשנו")(3) - הכולל כל ערכי מקומות°[עפ"י ע"ר א קפה]. ראשי נמלא טל - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "שראשי נמלא טל". ראשית חכמה יראת ד'(4)- בלשון חז"ל - תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים [ע"א ג ב פד]. רב חסד - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר. רָבָּה(5)- שלא כדרך הטבעי. חוץ להנהגה הטבעית [מ"ש רלט]. רבנן דאגדתא - ע' בהגדרות מבוא למדור מונחי קבלה ונסתר. (רבנן) דגוהרקי דידהו סליק ונחית מדנפשיה - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. רבנן שמלאכים מעלים את גוהרקי שלהם למתיבתא דרקיע - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. רגלי חסידיו° ישמור(6)- מי שכבר התרומם טבעו למגמת השכל הוא בטוח שלא ישתנה מצדקתו [ע"ר א שיט (ע"א א ה פז)]. רגלי ד' - תחת רגליו - ע' במדור תאורים אלהיים. רגלי ד' תחת כסא הכבוד - ע' במדור תאורים אלהיים. רגע(7)- בערך ההנהגה הכוללת - כל דבר שאינו חק בהנהגה, א"כ סופו להתבטל [ע"א א א ח]. רדיה - "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרֹמשת על הארץ"(8) - שררותו ודאגתו (של האדם) על כל החיים ללמדם ולהשכילם, לשכללם ולהעלותם, מעמק עכור(9) של פראותם. רדיה להועיל למשועבדים ולרעות אותם דעה והשכל בשבט מישור שבט מלכותו [עפ"י ל"ה 54]. רדיה של טובת הירודים, לשכללם, להטיב מצבם ולעסוק בהתפתחותם החומרית והרוחנית [ל"ה 65]. ממשל רב של מלך אשר בחסד יכון כסאו, לטובת המונהגים תחת שבט מישור, שבט מלכותו [א"ה ב 241]. רדיה - תכלית מובנה וערכה המכוון - עצה° במה ואיך להיטיב את גורלם של אלה בעלי החיים הנמוכים הנשפלים במעלת היצירה בחמריותם ומוסריותם [עפ"י א"ה ב 100, א"ב י]. רוב טובך - ע"ע טוב, "רוב טובך". רוח אלהים(10)- הרצון הטוב, החפשי מכל מועקה [א"ק ג מ (קובץ ד צה)]. רוח אלהים המרחף על פני המים - היסוד של החפץ העליון, המאמר־הסתום° הנותן מקום° ומשען לכל היקום [ע"א ד יב ו]. ע"ע רוח ד'. ע' במדור תיאורים אלהיים רוח אלהים חיים. רוח אלהים המרחף על פני המים - כיונה זו המרחפת על קינה(11) - רז היצירה העליונה - ההכנה הנשמתית באדם של כמה אופנים של ציורים° והגלמות, ע"י הענפים הקטנים היוצאים מהמחשבה־העליונה°, מההארה האלהית הגדולה, שאינה יכולה להתפרש בשום הגיון של מחשבה, וק"ו בשום ביטוי שפתים, וכש"כ שאינה יכולה להתגשם בהנחה של איזו בליטה שבכתב ושל איזו דוגמא מעשית, שיהיו למוסדות להמון הגיונות, דבורים וספריות, שכולם יהיו יונקים ממקורה של אותה ההארה העליונה הגדולה החופפת תמיד על ענפיה היוצאים ממנה כיונה זו המרחפת על קינה [עפ"י פנק' א תז]. רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד' - ע' במדור משיח וגאולה. רוחא דמלכא משיחא - ע' במדור משיח וגאולה. רום עולם(12) - עולם האצילות°, עולם האלהות°, מקום° שאין סתירות, גבולים ונגודים, רק אושר°וטוב°, ורוחב באין תכלית [עפ"י א"ק ב תמב־ג]. מכון קודש־הקודשים°[א"ק ב שיא (מ"ר 400)]. גאון גלי ים החיים, הקוראים לעולמי עד, אתיו והיו [א"ק א קצא]. חביון־עז° העתיד לבא, עולם־הבא°, אהיה־אשר־אהיה°[א"ק א רה]. למעלה למעלה מכל גבול קצב ומדה [א"ק ב שנג]. רוממות שם־ד'°(13) - הכרת עוצם חשיבות איכות התכלית הרוממה, הקדושה־העליונה°, של כללות ההנהגה העליונה, שאין בה עיקר וטפל, כי־אם אחדות הידיעה מפולשת° בכל הכתוב לחיים. הסתכלות כמה רוממה ונאה היא המטרה, שהיא הים הגדול שגם נחלי הפעולות הרחוקות, שגם הם מוכרות כנעשות בהשגחה° מדויקת, הולכים אליו. ההשערה° של הוד התכלית העליון, ע"פ השגת רוח־הקדש°, כשהנפש מתנשאת מעל למושגים הפרטיים ומכרת את קונה ודרכיו העליונים, ובהיותה משערת שהיא רוממה אז ממצבה הרגיל [עפ"י ע"ר א שח (ע"א ב ז ב)]. ההכרה הפנימית° של הוד°כבוד־עליון°וקדושת° ההנהגה העליונה, ויקרת חסד־עליון° שאין ערוך לו בכל שפה°ולשון°[ע"א ב ז ג]. ע' במדור זה, גדולה לד'. ע"ע לרומם, לרומם שם אלהי ישראל. ריח שמניך - ע' במדור זה לריח שמניך. ריקנין שבך מלאים מצות, כרמון(14)- מצות התורה ביחס אל האדם־מישראל, שייכות למהותו העצמית ולפיכך מזדהות אתה וממלאות אותה, ולא תיתכן במציאות של אדם־מישראל ריקנות אמתית מהן. מילוי זה <איננו כשאר מילויים שבעולם, שבהם הממלא והמתמלא אינם מזדהים כאחד במהותם העצמית, וכשאר גרעינים ביחס אל הפרי, אלא> כרמון שבו הגרעינים ממלאים את כולו, והם הם הרמון, והממלא והמתמלא הם אחד בעצמו [עפ"י להלכות צבור (מהדורת תשע"ט) עמ' שכו]. ריתחא דרבנן - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר. רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק(15) - משל עניינו של רבי מאיר° בלמוד תורה מ"אחר" - משל מורה שהחיצוניות השליך והפנימיות אכל. מוסב הדבר על ענין הסגולה שהתורה פועלת על האדם, שהוא ענין סגולי שבא ע"י המשכת הקדושה, וכיון שהכלי שע"י נמשכה תורה זו הוא פגום, אין דרך הקדושה לשרות באתר פגום(16), א"כ חסרה מתורה זו סגולה זאת של המשכת הקדושה על האדם. אבל באמת כח התורה גדול, והראי' שהרי לסוף אתא לעלמא דאתי וגם ריו"ח הצילו מדינין(17). והיינו שיש בנפש כ"א מישראל עומק טוב, אלא שע"י מעשים רעים הטוב מוסתר מאד והוא בכח שאינו נכר במציאותו, אבל התורה היא פועלת שהטוב הצפון הוא מתגלה ומתחזק. ע"כ זה החלק שהי' מוסתר אצל "אחר" ע"י מעשיו, ר"מ מצא אותו ונדבק בו, ומצאה ג"כ הקדושה הסגולית מקום לחול על תורתו. בסגולה זו מצא שרק הקליפה מלוכלכת דהיינו חיצוניותו של אחר במעשיו, אבל בפנים יש חלק טוב, <והראי' שהרי מת מתוך תשובה,(18) אלא שהיתה רק בהרהור ולא גמרה>. אבל ר"מ הי' מתדבק רק בעומק טוב הפנימי, וכח התורה הי' מסייעו לגלות את עומק הטוב, ע"כ גם הכח הסגולי שבתורה זו לא נפסק והרי היא נמשכת ממקורה מהלכה למשה מסיני בכלים טהורים [עפ"י מ"ש סג]. ע' במדור זה, אשכח תמרי אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. רסיסי לילה(19) - רסיסי השלמות הבאים למעלה°, ונשארים שם מכח הגלות°, שא"א שירדו°למטה°[עפ"י ע"א א א ח]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "'שראשי נמלא טל' וכו'. רעדה(20)- כובד־ראש°[ע"א א ה ז]. רְעֵה אמונה - ע' במדור זה, אמונה, רעיית־האמונה. רצה הקב"ה לברוא את העולם במדת הדין(21)- שרצה שהאדם לא ילך אחר תאותו כלל [מא"ה א קלו]. ע' במדור זה, מדת הדין, שעלתה במחשבה, לפני בריאת העולם, וכו'. ושם, עלה במחשבה לפני. רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות(22) - רבו המעשים המחוייבים, שכולם עומדים לצרף־את־הבריות° להעמיד את היסוד המוסרי° הרחב והגדול לפי ערך המרחב של גדולת הנפש שלהם [ע"א ג ב ריד]. רצויה - "מרוצה" לפני ד' - שׂמה את משטר הקודש° ומפעלו בסדור העולם, להריק שפעת°ברכה° וחיים ממקור הברכה והאושר־העליון°[עפ"י ע"ר א קלד]. הרקת שפעת ברכה וחיים, הבאה בעולם בפעל בחיים ובכל ההויה [עפ"י שם קלד־ה]. ע' במדור זה, מקובלת. ושם, חשובה. ושם, מרוצה. רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם(23)- ישראל הנבדלים הרבה מכל העמים, מבית ומחוץ, במעלות שונות ותכונות נפרדות, ועם זה גם כן בחולשות שונות ולקוים מיוחדים שצריכים הגנות מיוחדות [עפ"י מ"ר 229]. רקיע - השטח התחתון של רשמי המחשבה°[ע"ר ב נג]. הרקיע המבדיל בין מים למים(24)- כח ההכרה בעין השכל הפנימי המבדיל בין החכמה האנושית להחכמה האלקית [עפ"י מא"ה ב רסח]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, מים עליונים. ושם, מים תחתונים. ע' במדור זה, רקיע בטהרתו. רקיע בטהרתו(25)- כשתתגלה לאדם הבהקה בנפשו, אז יכיר בעין שכלו הפנימי ההבדל בין החכמה האנושית להחכמה האלקית עד שיצמא ויכמה לדעת־אלקים°[עפ"י מא"ה ב רסז־ח]. רקיע בטהרתו - הארת התורה־מן־השמים [א' פו]. רשות(26)- כוללת סדרי החברה האנושית לכלליה ועמקי פרטי פרטיה [ע"א ג א לב]. רשעי ארץ - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. רשעים ברשות לבם(27)- המשכת הרשעים לרע היא כולה מצד פרטיותם, ואי אפשרות הגברתם על שקרותו של דמיון יצרם־הרע°, ע"י הכחות הדמיוניים, המראה להם את הרע לטוב ואת החושך לאור [עפ"י פנ' כג]. רשעים מלאים חרטות(28)- שיעורים שונים וצורות שונות של מכאובים על מצב העבר שלהם, או גם על מצב ההוה שלהם, ואין להם היציבות והגבורה של המשך השאיפה והפעולה לתקון המצב להבא ומשאת נפשו העתידיית [א"ל קד].
בתי מדרשות ח"א, מדרש ילמדנו פרשת בראשית אות א: "כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו בראו במדת הדין שנאמר: "בראשית ברא אלהים"", וכו'.
אבות ו משנה יג.
עמוס ג ב.
בראשית א ו.
רקיע בטהרתה - ברכות נט.
שבת יא.
אסת"ר פר' י ג.
יפה מהישועה לרב ניסים מקירואן (עמוד יא במהדורת הירשברג, בנוסח 'הרשעים לא יפסקו מלהתחרט'). מובא בראשית חכמה, שער היראה ג, ד"ה וראיתי, בשם ספר חסידים (אמנם בספר חסידים המצוי בידי לא מצאתי), ובס' שבט מוסר כה. יש המעגנים מאמר זה עפ"י נדרים ט: או ערובין יט.; אמנם האברבנאל עה"ת בראשית כה כט, מייחס מאמר זה "לחכם", והרי"ע בהעקדה, שער סז, "להחוקר (כלומר: לאריסטו, ע"ש בעקדה שער כז) (בפ"ה מהמאמר הט') מהמדות". אמנם בס' יוחסין מאמר ששי: "סוקרט רבו של אפלטון שנת ע"א, ועשה בראשונה ספר האיתיקא הוא ספר המדות". אך בסדר הדורות, חלק ימות עולם, האלף הששי, ה' אלפים קס"ה: "הרב הגדול על כל קסטילה דון מאיר אלגודוש, שנת קס"ה העתיק ספר המדות מאריסטוטלו (ממדות טובות ומוסר) ללשון הקודש".