זבובי מות - ע' במדור בעלי חיים. זדונות מתהפכות לזכויות - ע' במדור זה, תשובה, זדונות מתהפכות לזכויות. זדונות נעשים כזכויות - ע' במדור זה, תשובה, זדונות נעשים כזכויות. זה ספר תולדת אדם - ע' במדור אדם הראשון, "ספרא דאדם". זה אלי ואנוהו - ◊ מורה על קרבת אלהים ודרכיו, והטבעת חותמם המלא על דרכי החיים [ע"א ב ב מד]. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "אלי". זוהמא - הטביעה העמוקה במצולות החטא° בטבעיות הנפש, עד שהיא בעצמה אינה מורגשה כלל, <היא (- הזוהמא) משתקפת רק מתוך מהלך החיים הכלליים, ומוצצת ביחידות הסקירה לאנשי צפיה מיוחדה> [קובץ ז פו]. קליטה חצונית של המהות הסובבת את כל החיים, המוטבעים, המורגשים והמושכלים, המורידה אותם לתהומות של כל זוהמת החמרנות וכל עמקי הרשע הנכרכים עמה [ע"ר א יז]. זוהמת העולם - הגסות° הגופנית והנטיות הרשעיות האחוזות בגוף הגס [קובץ ז מה]. רז זוהמת החיים - סילוק המחשבה°מאלהים°, סילוק הרעיון, הרגש, הדבור והכתיבה, האמנות והסדרנות החברותית, היחידית והמשפחתית מאלהים. הבריחה מהגדלות° (שהיא) כל יסוד הכחש של הקטנות°[פנק' ב ריד]. זוהמת הנחש°(1) - הכנה חזקה בנפש אל הדברים שהם תועבה לפני השכל האנושי והדעה הישרה. כל החסרונות הטבעיים המביאים לאדם למעט חשקו אל דרכים הטובים והישרים האנושיים [מ"ש שב (מא"ה ג קנו, קנז)]. חסרון ההסתכלות בבהירות עושר החיים מצד איכותם, מבלי העמד את כל היסוד על הכמות שבהם, שאינו כ"א מעור את העין ומרמה את הדעה (ומוביל) להליכה אחר תאות עינים הגסות°[עפ"י ע"א ד ו כא (ח"פ צו)]. הירידה° של כללות המין האנושי [מ"ש רפו־ז (ה' רמד)]. זוהמת הנחש, מקום שליטתה בעוצם טבעה - מקום שהאור הנשמתי° לא הואר בטבע [עפ"י א"א 128]. ע' במדור זה, פסקה זוהמתם. זוהר הרקיע - ע"ע זוהר, הזוהר הנשמתי ביסודו. זוכין לדברים שנאמרו בימינה־של־תורה - ע' במדור תורה. זוכין לתורה שנתנה בימין - ע' במדור תורה. זיו השכינה - ע"ע זיו אור אלהים. ר' במדור זה, עולם הבא בו צדיקים וכו' נהנים מזיו השכינה. ושם, שכינה, זיו השכינה. זיו שדי(2)- מקור כל עונג°, מכון כל העדנים הרוחניים [פנק' ב קצד]. זינת עיניים - "זנו עיניהם"(3) - התלכדות רגשות הנפש עם חזיון המתהפך בקרבה לכח פועל [ע"א ד ו עז]. זכה נעשית לו זֵר, לא זכה נעשית זרה לו - ע' במדור תורה. זכה - נעשית לו סם חיים. לא זכה - נעשית לו סם מיתה - ר' במדור תורה. זָכוֹר - המשך אור חייו (של הענין הזכור) למשכי זמנים, שנים ותקופות של דורות [עפ"י ע"א ד ט יט]. זכור ושמור - (בשבת) - ע' במדור מועדים וחגים, שבת. זכר ימות עולם, בינו שנות דר ודר(4)- יש לזכור מתוך התבוננות ולא כהעלאת גרה בעלמא. התבוננות היטב בהתגלות הבורא בנבראים שבשמים ובארץ. ימות עולם - ה'פיסיקה'. שנות דר ודר - ההיסטוריה האנושית, סידור האדם על הארץ [עפ"י שי' ג 277]. זכות אבות - ע' במדור האבות. זכירת "ברית אבות"°(5) - שהקב"ה° זוכר° לישראל°, ענינה - כדי להעלותם אל מדרגה גבוהה יותר מערכם, וזהו בשביל הקדושה° שהכינו האבות [מ"ש רפב (ה' רמ)]. זכירת הברית° - יחש האמת°הטהורה° אל המערכות הטעונות ליסוד ההרגש [ע"ר א שפה]. ערכם של המדעים האלהיים° והשגותיהם הגדולות שהם ראויים להיות תעודה להאדם, מתוך שהם נערכים בערך כזה שיתאימו להאחז בדרכי המוסר° ומושגי היושר°והעבודה־האלהית°, שראוי שתתפוס אותם הנפש האנושית [שם שפד]. ע"ע אמונה בברית. זכרון למעשה בראשית - ע' במדור מועדים וחגים, שבת. זכרון למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים - ע' במדור מועדים וחגים, שבת. זִכְרָם(6) - הרישום שלהם, הזכר שהם עושים במציאות, ע"י פעולותיהם [עפ"י ע"ר ב סז]. זמרת הכבוד°(7)- הרגש החי של גדלות° ההויה ויפי° סדורה, בעוצם חסד°עליון° אשר בה, ורום האידיאליות°שבמגמתה° הכללית [ע"ר א קצא]. זמרת יה(8)- זמרת° עולמים, למעלה מכל חשבון ומדה, שמתמלאת הנשמה עם התגלות אור־החיים° של חסד־ד'° הנפלא [עפ"י ע"ר א קפח]. זן - הקב"ה זן אותך(9) - סיפוק התמדת הקיום [ע"א ד יב יח]. זנו עיניהם - ע' במדור זה, זינת עיניים. זנח ישראל טוב(10)- כשעוממה בישראל הכרת הרוח העצמי, שכח עזו וגאותו. כשנאבד ממנו ערכו העצמי, ולא הכיר את יתרונו עד אשר זנה אחרי אלהי נכר הארץ, נאבד ממנו ג"כ דעת ערכו [ש"ה, הקדמה, יא, ע"ה קלז]. זנתה אמם הובישה הורתם(11) - חיי הצבור נתקלקלו כ"כ, עד שהתכונה הלאומית בעצמה החלה לפעול בנגוד לעצם יסודה. הטוב האלהי שבה הוסתר ונרדם, והאופי המעשי לקח לו דרכי רשע והשחתה [מ"ר 283 (ח"ה ק)]. רוח האומה בכללה ספג אל תוכו יסודות רעים וזרים, עד אשר העיב את טהרתו העצמית [ש"ה, הקדמה, יא]. זקנה - הזקנה הנמצאת באומות(12) - רפיון כח הקיבוץ. האומה או הקיבוץ המתרופף בקיומו עד שאינו יכול מצד רפיון כחו להשפיע בעולם מאומה לטוב, וממילא יושפעו על ידו עניינים מושחתים ופרעות מוסריות, ע"כ הגיע זמנו להמחות מן העולם, כיון שנתמלאה סאתה. שכל זמן שיושפע מאיזה קיבוץ לטובת הצדק - עין ד' על יראיו. אמנם כאשר הכח הכללי אפס, אז הוא דומה לאדם שכבר מלא ימיו ונזדקן שאין לו עוד מה לעשות עם החיים, ע"כ הוא חולף והולך לו [עפ"י ע"א ג א כב]. זקף לבינה והשתחוה לה - ע' במדור אליליות ודתות. זרוע ד' - המנהלת חדת העולמים והלאומים - ע' במדור תאורים אלהיים. זרוע ד' בעולם, בבנין הלאומים - ע' שם. זרוע ד' אשר נגלתה - ע' שם. זרוע הנטויה - ע' במדור מועדים וחגים, פסח. זרע אדם(13)- גבורי האצילות. האנשים בעלי הנפשות האציליות°, מחיי הרוח° ומעדני הנשמה°, המודיעים ומזריחים° את אור־ד'־העליון° על האומה° והעולם [א' עג]. זרע בהמה(13) - גבורי הגשמיות. האנשים בעלי הנפשות הנוטות לבנין מעשי, לישוב ארצי ולשאיפה מדינית [א' עב]. ע' במדור זה, גלילי. ע' במדור נפשיות, נפש הבהמית של האדם. זרע ברך ד'(14)- נעטר במדות קדושות ישראליות שאהבת א͘מן לעם ד' ולכל הליכותיו בקדש, לאשרו ולרוממות קרנו, תמצא בלבבו קן נאמן [עפ"י ע"א ב 322 מעשר שני כד]. זרעו של יצחק(15) - עצמיותה של הצורה°הרוחנית° בישראל, (ש)החק הקדוש, אשר הגבורה והפחד־המוסרי־העליון הוא שומרו, מתכנה שלא תוכל להפגם בפנימיות יסודה [עפ"י ע"א ד יב נ]. ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך, יצחק, מדתו של יצחק.