י"ה(1)- (ב"לשם יחוד") - האורה־האלהית°, המתנוצצת ביסוד הנצחיות°, בעולם העומד ברום ערכו למעלה מכל זמן ומקום, בעולמים°הרוחנים° המופשטים מכל חומר° ומכל נושא של שנוי ותמורה, הוא האור° האלהי המבוטא בשם י"ה. עולם המחשבה האצילית°, שהוא עומד ברוממות עזו בלא שום כהות ופגם בכל עת° ובכל מעמד. החפצים°הנצחיים°, והשאיפות האידיאליות° העליונות, (ש)לעולם בתמותם ובעצמת כבודם הם עומדים וקימים. הנצח° והשגוב המתעלה ברוחניותו. האורות° הנצחיים והמתעלים מכל הגבלה מקומית [ע"ר א יד]. הקדושה־העליונה°[עפ"י ע"א ד יב יז]. מורה על העולם המושכל והמחשבה [פנ' מב]. יו"ד ה"א - שפע המחשבה המוחלטת [א"ל קטו]. ע' במדור זה, ו"ה. ר' וי"ו ה"א. ושם, י־ה־ו־ה, האותיות המבטאות את שם ד' אלהי ישראל. י־ה - שם י־ה - מיוחס להנהגת העולם כל זמן שלא בא עדיין לשלמותו והחסרונות שולטות בו והרע והרשעה עוד לא אפסו מן הארץ. מורה על ההנהגה הזמנית שנותנת מקום להרעות להמצא [ע"א א א קכא]. יה"ו - האותיות המאושרות של שם־המפורש°, הפועלות והמשפיעות בתכונתן האלהית. האותיות המנהלות ומשפיעות, מחיות ומחדשות [קובץ ז קמו]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, יו"ד ה"א וא"ו, דסליקו אתוון לחשבן ט"ל. י־ה־ו־ה - שם הויה - ◊הבחירה־הכמוסה° שאיננה על פי התוכן המוסרי° המתגלה (בהויה), אלא על פי האידיאל°העליון°, שעל פי הצפיה־העליונה°, למעלה מהתנאים שההויה נמצאת בהם כעת. ההזרחות° שבאות מתוכן זה הם אורות°הנשמה°הפנימית° של כל היש, והן כוללות את העבר ההוה והעתיד למעלה מסדר זמנים וצורתם, וכל זה כלול בשם הויה כסדרו ובכל אופני צרופיו [א"ק ג כג (ע"ט ב)]. מורה על הויתו המציאות [מ"ש רצו (ה' רנב)]. מורה הבריאה° להמצאת הנמצאים כולם [א"ה 919]. שם ד' המיוחד - ההנהגה העליונה בכלל שאינה צריכה לסידור הסיבות° כולן בסידריהן [ה' שיט]. השם הנכתב והבלתי נקרא - מרכזם של השמות°הקדושים° המבליטים את המגמה המוסרית הנקיה שבההויה [עפ"י א' קלט]. היושר° האמיתי הצופה את העתיד היותר רחוק בסקירה אחת של רגע ההוה [עפ"י ל"ה 110, וההגדרה הקודמת]. מקור כל קדושת° השמות כולם [א"ק א קצב]. השם הקדוש הנכתב - אמיתות האלהות°, שאליו קשור עם ישראל ה"גוי האחד", המתגלה רק בדרך הנס° והפלא, בדרך האמת המוחלטה של רוח־הקודש° העליון של האספקלריא־המאירה°[עפ"י חד' מ־מא]. השם הבלתי הגוי - הכמיסה הרעיונית°, יסוד מחשבת°אל־עליון° במהות האידיאלית° של מגמת° חיי כל החיים, של מטרת קדש־הקדשים°, של מציאת תכנית כל עולמי־עולמים, בהתרוממותם° אל מכון שורש מחצב הויתם, המוארה באור° התפארת העליונה [ע"ר א ז]. ◊ האותיות המבטאות את שם־ד'° אלהי ישראל° - כוללות בקרבן את כל חיי העולמים° כולם, עם מקוריותם ושרשם העליון°, עם סדרם והרמוניותם [א' מב (א"א 142)]. ◊ מחלקים אנו את העולם הרוחני לארבע פלוגות שכולן מדתן אין להן סוף. העולם המלא הפלוגות של קבלת היש - העולם הפסיבי המקבל; העולם בעל הפלוגות האקטיביות - העולם המשפיע; העולם בעל הפלוגות של אוצרות ההשפעה, שהעולם המשפיע מקבל מהם את העושר הגדול של השפעותיו; והעולם העליון, בעל הפלוגות של המקורות של האוצרות של היש וההשפעה, מקור נביעותם, והתהוות חייהם העשירים בעצמיותם. ואלה ארבעה הערכים עושים יחד שם מלא ועולם מלא, שכל זיו וכל קודש מהם הולך וחי, וכל יש וכל יציר מהם מתקיים ומתהוה נוצר ומתחדש, וכל רעיון ומחשבה מהם נשפע ומתרענן°[קובץ ו רלב]. שם המפורש - גילוי הכונה העצמית בעומק המחשבה־האלהית°[אג' ג מא]. י־ה־ו־ה - מהות הקיים לעדי־עד°, מקור חיי כל החיים, מכון כל השלמות הנצח°וההוד°. שם העצם, השם־הגדול°, מקור כל ההויה, האור הפנימי, החודר ומאיר את כל המחשכים [עפ"י ע"ר א קפט]. ע' בהגדרות המבוא למדור זה, שם ד'. ע' במדור זה, ד'. ושם, אלהות. ושם, אלהות עליונה. ושם, אלהים. ושם, "ה"ו". ושם, ה"א, הא האחרונה של שם, שהיא נעשית שם אדני בפני עצמו. ר' שם, יו"ד ה"א. ר' שם, וי"ו ה"א. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, יו"ד ה"א וא"ו, דסליקו אתוון לחשבן ט"ל. י־ה־ו־ה צבאות - בורא צבאות כל עולמים, צבאות עליונים וצבאות תחתונים, במאמרו, וקושרם וכוללם יחד [ע"ר א קמט]. שברא צבאי צבאות בעולמו, שכולם יחד עושים את צביונו, ומכללות כל הטוב מושגת היא האמת הכללית המלאה תם°[ע"א ג ב רפד]. שמו ית' הכולל כל המדות, התגלות כבודו ית' איך הוא המוציא כל צבא הנמצאים. השם המלא, המתפאר בענפיו וכלול בכל הקדושות ועי"ז מתגלה ממשלתו על כל צבאות מעלה ומטה [עפ"י מ"ר ב 2־421]. ◊ צבאי צבאות ברא הקב"ה° בעולמו. כולם, מראשית° העליוניות של מדרגתם הגבוהה ביותר עד אחרית° התחתיתיות של מדרגתם הנמוכה ביותר, מקושרים הם יחד בלולאות הקודש של החכמה־העליונה°והחסד־העליון°, הכולל את כל ההויה כולה. הקשר הקדוש° הזה, של אחדות° כל צבאות°עולמים° בצביון האלהי° הכולל כל הוא שם ד' צבאות מעוזם של ישראל [עפ"י ע"ר א רטו]. ◊ אדון־הצבאות, שהם כ"כ רבים ושונים, שכ"א שואף לתכלית נשגבה מצד תכונתו, ומ"מ מתאחדים לתכלית כלל אחד ומיוחד [כללית אחת ומיוחדת] כרצון יוצרם ומכוננם [שם שטז (ע"א ג ב מד)]. ◊ הצבאות המה כל הברואים כולם, בהיותם מפיקים תכליתם האמיתית ויקרא עליהם שמו° של השי"ת°. שהכין השי"ת שיהיה מרכז ההבאה אל התכלית תלוי בבחירה° של האדם, וכאשר לא יבחרו בני אדם בתהו° לא דרך, ויקרבו כולם נפשם אל שלמות תכלית האושר° שהשי"ת כוון להם למטרה, כמו"כ חלקי הבריאה° שלעומתם לא ירחיקו מהמטרה, ויבואו אל התכלית [עפ"י מ"ש שמט (ה' קעה)]. ע' במדור זה, צבאות. "יהיה" - "ביום ההוא יהיה ד' אחד וגו'" - סוף סוף ההתרחבות של יו"ד ה"א על ידי מלכות ווי"ו ה"א עד לכדי צורת כפילתו הממשית שלו בעצמו, בהתעלות וי"ו ה"א עצמו לרום אצילות, ועיקר היחוד י"ה בו"ה [א"ל קטו]. ר' במדור זה, יו"ד ה"א. ור' שם, וי"ו ה"א. יוצר - היוצר ב"ה - מקור היש וההויה הגמורה [ע"ר א רח]. יוצר - תואר היוצר מתיחס אל ערכם של כוחות מעשי ד', בתור משרתים פועלי דברו° בעולם ובעולמים°, בענינם בסדר הבריאה ומהלך יצירתה ובכוון עבודתם בתוכה [ע"ר ב תט]. מקור הצורה°[צ"צ א כד־ה (א"ל ריב־ג)]. ר' במדור זה, בורא. יוצר - הוד היוצר - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, הוד היוצר. "יושב שחקים" - ד'° (שהוא) למעלה מעולמנו [עפ"י קבצ' ב סב]. יחיד - השלילה של כל מה שיש בו משום רבויים°[ע"ר א נא]. "יחיד"(2) - הגאה° למעלה מכל חפץ של עולמים°, למעלה מכל תוכן של שאיפה היותר נאצלה השייכת לכל דבר נברא, גם בהתאחד הכל למטרתו היותר עליונה [ע"ר א קנט]. מיוחד, אשר רק לו יאתה ההויה בעצמותה, כי באמת אך הוא לבדו הוא המצוי האמיתי בכל עליוניותה של המציאות, העומדת ממעל לכל ציור° מציאות שתוכל כל מחשבה היותר נשאה לשערה [עפ"י שם קצט]. ע"ע יחידות אלהית. ע' במדור זה, גאה. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר "עשר ולא אחד עשרה".