ג

גאונים - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

גֵּאוּת ד' - ע' במדור תיאורים אלהיים.

גֵּאוּת ד' - לראות בגאות ד'(1) - להתרומם לחוג רעיונות נישאים, להתנשא עד מרום קדושתם של ישראל°, ולהרגיש עם זה חיים מלאים° ובהירים [עפ"י א"י נב].
לחזות בגאות ד' - להתרומם אל קדושת המוסר° הרם° והעליון° למעלה מכל נטיה [פשוטה] (שפלה) ומורגשת, (שהנפש) עומדת היא ע"פ אותם ההדרכות העליונות שהן מושכלות רק במלואת כבוד־ד'° והדר° גאונו בחדרי הנפש פנימה°, (ומתמלאת ב)מילוי העליון° של גודל° החיים ורעננותם° אשר לגאות ד', המעטרת את הצדיקים בענות־צדק° [עפ"י ע"א ד ד ב (ח"פ מד:), א"ק ג ראש דבר כט].
חוזה גאות ד' - מתמלא אומץ באור־האלהי° הזורח° בנשמתו [עפ"י קבצ' א קעד].

גאותן של ישראל(2) - עוזם° ותפארתם°, ומילוי כחותיה של האומה° [קבצ' א סה].

גאותן של ישראל - לחזות־בגאות־ד'°, אור החסד־העליון° של ישראל, שהם תמיד דבקים בו, מראש צורים, מברכת־אברהם°, <ומסגלים לו את כל העולם כולו> [עפ"י ע"ט נט].

גאים - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

גבורה של תורה - ע' במדור תורה.

גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה(3) - המצווה ועושה, כיון שנצטווה הוא האות שכבר חקק יוצר כל ית' בטבע נפשו את הכנת כל אותן הדעות הקדושות שהמצוות° מוכנות להן להוציאן אל הפועל; וזה שלא נצטווה לא הוכנו בנפשו. כי זה המצווה אינו צריך כ"א להוציא מן הכח אל הפועל את הקדושה° הצפונה בנפשו ע"פ מעשה שמים; וזה שותל מחדש אותן הנטעים בנפשו ע"י כח בשר ודם, ודאי אין ביניהם דמיון [מ"ש קכח (מא"ה ג קמג)].
המצווה ועושה מתפעל שכלו ועולה למעלה בקיום נצחי ומפואר בדרך עצמות מהמעשים, כאילו היו פעולת השכל הנצחי ממש ועוד ביתר שאת ויתר עז. והאינו מצווה ועושה אע"פ שהולך באורח יושר, אבל אין שכלו מקושר מצד העצם במעשים, רק השכל לבדו, <ואם מתעלה השכל ע"י היישרת המעשים והמדות, זה רק בסיבה מקרית ולא עצמית> [עפ"י מא"ה ד רד-רה].

גדול יום שהוקם בו המשכן כיום שנבראו בו שמים וארץ(4) - יום הקמת המשכן°, שקול כיצירת עולם ומלואו, הקמת המשכן זו פעולה הכוללת בתמותה את יסוד העולם הרוחני בכל מילואו [עפ"י ע"א ד י י].
מתאימים הם הפרטים של תכנית המשכן לכללות העולם, לצורתו החמרית וביותר הרוחנית [ע"א ד יא כב].
◊ ע"י מעשה המשכן נגאלו° - בתור הכנה לעילוי העולם העתיד לבא, בהתרוממותן של כל ההוייות למקורן, ובאיחודם של כל הנפרדים במקור אחדותם - הפרוד של הדברים, ערכם הניתק מעל הכל, <שהוא מכון של כל עמל ויגיעת בשר> [עפ"י ע"א ד יא יט].

גדול כוחם של נביאים שמדמים צורה ליוצרה(5) - שהם אינם באים בדרך למודי לדון מן הבריאה על הבורא, אשר זהו דרך חקירה אנושית בלבדה, אלא מתוך שנפשם מתעלית למרומי שמי ד', מתוך שההכרה העליונה בהדר גאון ד' ועוזו, ההכרה בכלליות המציאות והאהבה, היינו, מתוך קרבתם־אל־ד'°, אל היוצר, מתוך כך, ודוקא מתוך כך יכולים הם להבין ולהכיר, להסתכל ולדעת את הצורה, את הבריאה, ומתוך כך הם יכולים להיות בתוך הבריאה בעולם הזה; ומתוך כך הם מבינים ומכירים, מסתכלים ויודעים, חיים ומסדרים את חייהם. ודוקא מתוך כך - ולא סגי בלאו הכי - כי חיים שאינם אלהיים אינם חיים, ודוקא מתוך התרוממותם למרומי העולמות העליונים ומתוך הכרתם ואהבתם את היוצר°, את מקור הצורה°, הם באים לאהוב ולהכיר את הצורה. זהו למעלה מבחינת "מבשרי אחזה אלוה", להיפך - ממחזה אלוה אדע את בשרי. רק מתוך הכרת ואהבת האלהות°, הכלליות והנצחיות, יבואו הנמצאים הפרטיים ההווים והמוגבלים, לכלל הכרה ואהבה, ובלעדי זה אינם כלל, אלה הנמצאים הפרטיים וחיי עולם הזה בכלל, בכדי הכרה ואהבה. חידה בלי פתרונים ודבר חסר כל מסירת לב, נשארים החיים בלא אור אלהים המופיע לתוכם. את הצורה הם מדמים, הבריאה מכוונת אצלם לפי מערכות אלהים הבורא, הפרטים מכוונים אצלם לפי הכללים, "ירושלים של מטה - כנגד ירושלים־של־מעלה°", וכן בית המקדש, ובכלל העולם והנבראים. ולפיכך הם חיים, אוהבים את החיים, מכירים את החיים ורואים את חזות החיים - זהו ערכם המיוחד של הנביאים, בזה גדול כחם, זוהי גדלות הכח שלהם [צ"צ א כד־ה (א"ל ריב־ג)].
שאינם באים להשגת היוצר מתוך השגת היצירה כי־אם כל היצירה כולה מושגת להם דוקא על ידי קדושת השגת היוצר, כשהיא לעצמה, שלפני בריאת העולם, שהיא ממלאה ומחיה את כל בתי־נפשם [א"ל קכח].
ע' במדור זה, דימוי הצורה ליוצרה. ושם, אהבה רבה. ושם, אהבת עולם. ע' במדור הכרה והשכלה והפכן, אספקלריא המאירה. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, גונין דלא מתחזין מצד עצמם.

גדול מכל האלהים(6) - כולל כל הכוחות ושולט עליהם <ואין שום כח שיכריח הנהגתו בחלק היותר קטן ממנה> [ע"א ב ט ב].

גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה - ע' במדור זה, תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה.

גדולה לד'(7) - ההכרה שכל הפעולות, גם הרחוקות מאד, נעשות בהשגחה° העליונה המדויקת. להתבונן ארחות ההשגחה העליונה מהפעולות, שבשעתן לא היה עולה על הדעת, שיש להן תכלית נשגבה. שלא רק הדברים והמעשים הנעלים, שגם המובן השכלי בראשית ההשקפה היה מיחסם למעשה ד', כי גם הדברים הרחוקים והפעולות הנראות זרות, והמעשים הנעשים מכח סבות אנושיות בחיריות, ולפעמים גם משרירות לב הותל אשר לאדם, גם הם מעשה ד' המה לתוצאות תכליתם הנשגבה, ולכולם יש מערכת הנהגה שמובילה יד° עליון, למטרת הטובה הרוממה לאין חקר [עפ"י ע"ר א שו־ז (ע"א ב ז ב)].
גדולה לד' - הגדלת שם ד' - מעלת הטהרה° וקשר המעשים להשגת תכליתם [ע"א ב ז ב].
ע' במדור זה, רוממות שם ד'.

גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה - ע' במדור תורה.

גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם - ע' במדור זה, יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו.

גדֹלים מעשי ד' דרושים לכל חפציהם הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד(8) - אע"פ ש(מעשי ד') גדולים ורמים ומעולים מחפצי הנבראים ותשמישם, שהרי נתקנו לתיקון הכבוד־העליון°, מ"מ במקום גדולתו שם ענותנותו, שהם דרושים ומתוקנים ג"כ לכל מיני חפצים ותשמישי הנבראים השפלים בערך. וביאר: הוד והדר פעלו - בכלל, כשתתקבץ התכלית הנכבדת, מ"מ קודם הגמר ג"כ יש צדקה גדולה וטובה רבה - וצדקתו עומדת לעד [עפ"י פנק' ג יג].

גדלו לד' - ע' במדור זה, גדולה לד'.

גוי אחד – (גוי אחד בארץ(9)) - גוי שהאחדות בהם היא סגולה° מתעצמת בם, ואין אחדותם רק התאחדת מקרית, ע"י נימוסים מאחדים, או ברית מִקְנה וקנין [עפ"י מ"ש יג].
ע' במדור זה, אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ושם, ועשיתי אֹתָם לגוי אחד.

גוי גדול, אשר לו אלהים קרובים אליו(10) - ישראל°, הנקודה האחת של האנושיות, שהטבעיות של התביעה האלהית נמצאה בה בעצם רעננותה° ובהירותה. המדע והרגש האלהי נוגעים אליו בכל מציאותו לכל חייו, לא יוכל רגע להסיח מהם את דעתו, ואי אפשר לו למצוא אושר בנקודה אחת מהחיים מבלעדם [עפ"י מ"ר 11].

גוי מקרב גוי(11) - בחיצוניות כבר הי' דבקים בשפלות מצרים° [עפ"י ה' ריט].

גוי קדוש(12) - שלא יהי' המוסר° שלהם מיוסד רק על אהבת עצמו כ"א על אהבת הטוב° והישר° בעיני ד' [מא"ה ב מ].
(גוי) המקשר את חייו החמריים עם חיי הנצח, ע"י קדושת התורה והמצוה [ע"ר א ריא].
ע' במדור זה, ממלכת כהנים, וגוי קדוש.

גויעה - ע' במדור מות ועניינו.

גולות עילית(13) - מה ששייך לשכל העליון של השפעת הנבואה° ורוה"ק° [אג' א קכד].
השגה הבאה בדרך התגלות עליונה, ממעמקי אצילות°, ותוכני טהרה° וקדושה־עליונה° השוטפים עוברים, גלי הנשמה המתגברים ומעינותיה ההולכים וזורמים ממקור הטוהר־העליון°, התגלות עליונה, אשר ממנה ינהרו פלגי חכמה ודעת־קדושים° [עפ"י א"ק א ע].
ע' במדור תורה, דרישת התורה בדרך הכהן. ע' במדור משיח וגאולה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ענין תרין משיחין.

גולות תחתית(13) - מה ששייך לשכל הארצי ההגיוני [אג' א קכד].
ההכרה בדרך הרצאה רגילה, באורח עולם ודרכם של בני אדם, בתכונת גופם, חושיותם ורגש נפשותם, או בדרך הגיון שכלם. תחומם של השכל ההגיוני, רגשי הנפש, כח המדמה°, והחושים, וכל ארחות ההכרה, סבותיהם ומעינותיהם [עפ"י א"ק א ע].
ע' במדור תורה, דרישת התורה בדרך השופט. ע' במדור משיח וגאולה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ענין תרין משיחין.

גוף טהור(14) - גוף שלא יעכב את הנפש ממעלותיה אבל לא יתן כח לגבר יותר חילים מכדי שהיתה מבלעדו, זה אינו טמא° מפני שאינו פועל רע, ואינו קדוש°, אבל הוא טהור° שעכ"פ אין בו רע והפסד כ"כ [מא"ה ג רסט].

גוף טמא(15) - גוף תקיף ברעתו עד שינגד לכח הקדושה° ולא יניח להנשמה° לעלות במעלות הקדושה [מא"ה ג רסט].

גוף נקי(16) - בעל גוף נקי - שהמוסר הטבעי כבר קנוי לו כראוי, ולא הפסידו במעשים רעים ומדות עכורות ורעות שהם תועבה לאדם שלם מצד צורתו האנושית [ע"א ד ד א].

גוף קדוש(17) - גוף נעלה בקדושתו° עד שיתן כח להנשמה° להוסיף שלמות וצורת° אלהים [מא"ה ג רסט].

גוריא דנורא בבית קדש הקדשים - ע' במדור זה, בטול יצרא דעבודה זרה.

גזר עליה אדם הראשון - ע' במדור אדם הראשון.

גילוי אליהו - מדת אליהו(18) - האהבה־האלהית°, כשהיא באה למדרגתה העליונה, מתהפכת היא לתכונה של קנאת־ד'°, במדתה הטהורה°. אז אינה עוד כח נפעל מהציור העליון האלהי, אלא מתהפכת לכח פועל, וכל המהות העצמית מתהפכת לתכונת האהבה, ומתפשטת בכל הרוחב של החיים וכל הגיוניהם ופעולותיהם. נשמה פועלת עליונה, כשהיא במדתה הגמורה, אינה צריכה לשום עיבוד וחידוש צורה. באישיות הפרטית היא מדת אליהו°. ולפי אותה גבורת האהבה ועומק שכלה, עוצם חילה וקדושתה, כך היא מדת גילוי אליהו האישי [עפ"י א"ק ג שסד].

גילוי אליהו להשוות את המחלוקת(19) - אופן הארה° מופיעה דעה° ואמתיות° בערכי הקודש° העליונים°, שמהם מסתעפים חיי הכלל°. אליהו (בכתיב מלא) [ג"ר 64].

גילוי אליהו לעשות שלום° בעולם(19) - אופן התגלות רוח° פועלת מוסר° ושקט של שלוה. אליה (בכתיב חסר) [ג"ר 64].

גילוי עריות - תכן קלקולו - ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן.
איסור גילוי עריות - ע' שם.

גלגלא(20) - (הכללי) - כח התנועה הכללי [ע"א ב ט קמב].

גלילי - בעל הכחות האבירים והחזקים שבנפש, המוטבע באומץ בתוקף וטבעיות. גלילאי לא דייקי לישנא ותלמודם לא נתקיים בידם(21), אבל הם הגבורים אשר מעולם הלוהטים ברוח־האומה° והארץ° [עפ"י ע"א ד ט סא].
ע' במדור זה, זרע בהמה.

גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו(22) - את - הנשמה האסורה בבור - החומר°, שבלא כל חכמה קנויה, כאשר כח ההולדה הערל° הוא בשילוחו, הוא היפך החכמה - אין מים בו, בדם בריתך כח ההולדה הכללי הנפשי נעשה חפשי ובן חורין [עפ"י פנק' ג קעח].
ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, ערלה, סוד הסרת הערלה. ושם, ברית מילה.

גנוסיא - יום גנוסיא(23) - יום ההולדת, שבו מתחזק כח הקיום וההויה כמו שהיה ביום שבו יצא אל המציאות [עפ"י מ"ש סה (מא"ה א צו)].

גר אמת - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

גר תושב - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

גרי צדק - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

גרים - קשים גרים לישראל כספחת - ע' במדור זה, קשים גרים לישראל כספחת.

גרים גרורים - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

  1. לראות בגאות־ד', לחזות בגאות ד' - עפ"י ישעיה כו י, יא.
  2. חגיגה ה:.
    עוזם ותפארתם, ומילוי כחותיה של האומה - בפרדס לרמ"ק שער ח פרק יב: "גאותן של ישראל - השפע והאור שהיה נשפע לישראל על ידי השכינה". ע"ש.
  3. קדושין לא..
  4. מגילה י: "אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ".
  5. כל היצירה כולה מושגת להם דוקא על ידי קדושת השגת היוצר - בר"ר פר' כז א. ע"ע ע"ר א צב־צג ד"ה ויקרא אליו, וד"ה ויאמר אל תשלח, וד"ה כי עתה ידעתי. ובע"ר ב עמ' ד: "אמנם כנטף מים מני ים, כזיק אחד מלהב אש שעד לב השמים, כאות אחד מספר גדול ורחב־ידים, ידע איש אשר כה רמה נפשו להעריך ג"כ את האהבה הפרטית הטבעית בערכה הטהור. וכו'".
  6. שמות יח א. דברי הימים ב ב ד.
  7. תהילים לד ד.
  8. תהילים קיא ב, ג.
    במקום גדולתו שם ענותנותו - מגילה לא.
  9. שמואל ב ז כג. דה"י א יז כא.
  10. דברים ד ז.
  11. דברים ד לד.
  12. שמות יט ו.
  13. שופטים א טו.
  14. פסחים קיב:
  15. ע' בקהלות יעקב ערך גו, שהביא מספר עבודת הקודש פרק י"ח מחלק היחוד "שכמו שלמעלה מדת המלכות הוא הגויה הרוחנית להספירות הנעלמות, והמלכות מלובשת בעונותינו הרבים בתוך הקליפות שהוא הגוף הטמא; כן האדם, נפש רוח נשמה שלו מלובשים בגויה הרוחנית והוא הצלם הרוחני והדיוקן שלו, ועליו נאמר "אך בצלם יתהלך איש", והגויה הרוחנית הלז היא אמצעי בין הגוף העכור להנשמה, והיא המחברתם". ע"ע חדושי אגדות לרי"א חבר ע"ז עמ' כ: "לגוי גוף טמא ולא נולד בקדושה".
  16. שבת מט.
  17. ירושלמי ברכות כו:. בר"ר פר' מה ג. זוהר ח"א קכג., קכח. מדה"נ לך לך, מאמר לך לך.
  18. ע' ירושלמי שבת ח:, שקלים יד:. שהש"ר פר' א ט.
  19. סוף עדויות.
  20. ב"ב עד. גנת אגוז לר"י ג'קטליא, חלק שני, אמתת שם גלגל, עמ' שס: "כי תנועת הגלגל לא תקרא מקרה כי אם יסוד, שאם אין שם תנועה אין שם גלגל, וכמו שהצורה תאמת מציאות החומר כך התנועה תאמת מציאות הגלגל, וכו' והרי התנועה עצם הגלגל ממש, וכו' והרי בהיות התנועה יסוד הגלגל ובלתי התנועה אין לגלגל מציאות. וכו' תנועת הגלגל היא ראשית הגלגל ותכליתו וכו' תנועת הגלגל מציירת צורת הגלגל. וכו'. והתנועה היא הגורמת מציאות הגלגל, יותר ממה שהגלגל גורם מציאות התנועה. וכו'. והלא תראה שינוי הזמן כפי השתנות התנועה, קיץ וחורף יום ולילה, כולם נמשכים אחר התנועה. וכבר הודענוך כיצד התנועה דבקה באמתת ההויה". ובקל"ח פתחי חכמה, פתח ל "שמראש ימות עולם הגלגל סובב רק לנקודה אחת, שהוא השלמות האחרון שימצא אחר כל הענינים. [...] התיקון האחרון, שהוא בגאולה העתידה שתהיה במהרה בימינו, וכל הנמשך אחריה, זה יהיה גילוי השלמות והחזרת הרע לטוב. ולכן אחר השלמות לא יהיה קלקול כלל, כי כבר נח הגלגל מתנועתו, ונתברר האמת". ובפתחי שערים נתיב גדלות דז"א, נה: "גלגלתא היא סוד הגלגל הכולל כל הכוכבים ומזלות".
  21. גלילאי לא דייקי לישנא ותלמודם לא נתקיים בידם - ערובין נג.:.
  22. זכריה ט יא
  23. ירושלמי ע"ז פ"א ה"ב.