ביום שחרב בית המקדש נולד המשיח(1)- ביסוד החרבן כבר טמון גרעין השלמות שתתגלה בעתיד [פנק' א תרלז (שי' 6, 25)]. "בקש יעקב לגלות את הקץ° לבניו"(2)- להודיע את תכלית המעלה למה הם צריכים להגיע, באופן שיהיה אפשר להבין ולקבל על עצמם דוקא שהם יגיעו ע"י מעשיהם אל זאת המעלה [מ"ש רעח]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מדת הימים. ושם, אבן די לא בידין. ע' במדור זה, קץ. "בר נפלי"(3) - תאר משיחי°, (שהמשיח) הוא הנולד ומתגלה ונגמר אחרי כל הנפלים שקדמו לו, של קצי־זמנים ומעלות־נשמות ופקודות־זוועות ופרכוסי־גאולה, שכולם מכשירים ומכינים, במפלאות תמים דעים, את שכלול ההופעה השלמה הזאת של לידת העם־הנברא° הנכתבת לדור אחרון [ע"ר ב תמה]. כמו בן הבא אחר הנפלים, כי כמה משיחי השקר, וזמני הפקידות והגזירות הגדולות והעליות לארץ וישוביה היו בבחינת נפלים, ואחריהם באה הלידה של הולד הגמור משיח האמת והצדק [מה"ה ד מב]. הבא בלידתו והתגלותו אחרי כל הנפלים שקדמו לו לכל צורותיהם השונות [ל"י א (מהדורת בית אל) מט].