"רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד'"(1) - רוח ד' - הרוח־האלהי°, רוח חכמה ובינה - הרוח־המוסרי°, רוח עצה וגבורה - הרוח־הלאומי° חברתי, רוח דעת ויראת ד' - הרוח־האמוני° דתי [עפ"י מ"ר 28]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, "ארבע רוחות". "רוחא דמלכא משיחא"(2)- רוח החיים האלהיים שיגלה למלכא משיחא°, אשר על כל ישראל יתפשט [עפ"י ע"ר א קמא, והערת הרצי"ה שם ב תפו]. הרוח המעלה את רצון־העולם°, נפש־החיים° שבהויה, הפועל ושואף, שסעיפיו° מתגלים בכל, בדצח"מ, בכל פרטים ופרטי פרטים, ובכללי כללים, בהיקף כללותו, על ידי התעלות גילוייו הפרטיים, נשמתיהון דצדיקיא° המשביעים אותו רצון, המפתחים צנורותיו° להזלת שפע° עדנת רצונו כל טוב, חיים ושלום עדנים; ובזה הוא מסגלו לקבל מחפץ עליון, מאור רצון ועז העולה למעלה הגבוהה ומתנשאת ממנו, המקיפה את העולמים האידיאליים° בכל מילואיהם, שפעת°ששון°וברכת° עולמים. והעולם מתבסס, וכל רעיון וכל מעשה מתברך, והברכה מסגלת את המחשבות לקבל רשמי הגודל, בלא תערובת דמיוני כזב, בלא חולשה של ספקות, ובלא גרם של היזק, והכל הולך למישרים. וצדיקים שמחים לפני אלהים, עושים את עבודת הקודש, של חכמה ודעת, של מוסר וצדק, של סיגול אל קודש, אל גבורה והוד, בהכרה ברורה, במטרה מסומנת [עפ"י א"ק ב שסט]. רוח־קודש° של נחת ושל שלום° ההולך ומרחף בעולם [קבצ' א קעו]. רוחו של משיח ד' - רוח זיו° העולם, חי־החיים°[קובץ א תשפד]. ע' במדור זה, "אורו של משיח". ושם, "שמו של משיח". ריח - ענין משיח שיהי' "מורח ודאין"(3)- השכלת שכל בדברים רחוקים וגם יהיו מבוררים כהשכלת החוש [פ"א תל].
ויקר"ר פר' יד א. רוח החיים וכו' אשר על כל ישראל יתפשט - ע"ע ע"ר ב ו. ובש"ק, קובץ ג כז. הרוח המעלה את רצון העולם על ידי התעלות נשמתיהון דצדיקיא - ע"ע ש"ק, קובץ ו רסג. ושם קובץ ב סו. וע' לעיל במדור זה, "משיח אלהי יעקב" בהערה שם.