מ

"מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא, וכו' מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא, לית ליה חולקא הכא" - דאמר ריש מתיבתא דבהיכלא דמשיח(1) - קירוב הגאולה° יבא דוקא ע"י ההשתדלות להפוך את הכחות הרעים לטובים, ולא לדחות את הרעים [ג"ר 71].

"מבשרת ציון"(2) - העומדת על הר גבוה האומרת לערי יהודה: הנה אלהיכם - נשמת אלהים חיים ההולכת ומתגברת בתוכנו ומקיצה אותנו לתחיה. שלמות נשמת אלהים חיים המפעמת במסתרים בתוך תנועת התחיה שלנו. דבר־ד'° וזרם אור אל אלהי ישראל המתגלה בכל תנועותינו הקטנות עם הגדולות, ההולך לפנינו לישר הדורים, השוכן° עמנו גם בכל טומאותינו°, <מצמצם את כח גדלו לפי מדת כח גונו השבור ולפי חילה של נשמתנו הרסוקה, ששניהם יחד שבים לתחיה בהדרגה אטית> [עפ"י מ"ר 299].

מדינת ישראל - ◊ יסוד כסא־ד'° בעולם, התוכן האידיאלי° היותר עליון [א"ק ג קצא].
◊ מדינת ישראל וכל עניינה הממלכתי הצבאי שייכת לגופניות האומה־הישראלית° שהיא גילוי והתגבשות של הנשמה־הישראלית° [שי' ב 431].

מדינת ישראל, הקמתה - ראשית גילויה של רוממות ימין° עליון לגאולת° עמו ונחלתו וישועת משיחו° [א' ח].

מלחמת גוג ומגוג - תכונתה - כי יתעוררו עמים רבים להתקומם על אורן של ישראל ודעותיהם, שיסוד הכל הוא דעת־האלהים° שהשרישו ישראל והאירו בה את כל העולם כולו, "על ד' ועל משיחו" [ע"א א א קכו].

מעין הישועה - התכן של מעין הישועה, שיצא מגלויה של הגאולה הארצישראלית, ההולכת וצועדת לפנינו - אמונה וקדושה טהורה, ישראלית, הראויה להיות גם עוברת לסוחר, להחיות עמים רבים, להסיר כל רוכסי החיים של היחידים ושל הצבורים, לעטר את כל הנשמות בעטרות הוד נצחיות, ולחסן את כל הרוחות ואת כל הגויות בחסן ישועות חכמת ודעת [חד' (מהדורת תשס"ח) ריח־ט].

"מעיני הישועה"(3) - "בחירי צדיקיא" שהארת התורה° שלהם נמשכת משמים ומתאימה ושייכת למצב של ישועה. מעיני הצדיקים, שפעת הצדיקים־יסודי־עולם°, חכמי התורה וחכמת־הקודש° במדרגה המיוחדת המתאימה למצב גאולה° וישועה° [עפ"י שי' ת"ת 118].

משברים - צדדי המשברים אשר בדרך הבראתנו וגאולתנו(4) - סימוני מצבים ובירורי תהליכים של התחדשות התהוותנו, הרוחנית המעשית והמדינית, המתרוממת והמתנשאת בכל גבהה מאד. מדרגות מעברינו במהלך עלית־הקוממיות אל טוהר המולדת וקודש תחיתה [עפ"י ל"י ב (מהדורת בית אל) תו].

משיח - המלך המשיח - האדם היותר חשוב בישראל שיופיע באחרית הימים, כאשר תתחדש מלכות ישראל בכל המדרגות הפוליטיות, המדיניות, הממלכתיות והרוחניות. אחרי כל כך הרבה מצבים, תתגלה באחרית הימים נשמתו של המשיח, כוחו של משיח, ההופעה של המשיח, יותר גדולה ויותר ענקית מכל גדולי ישראל שבכל הדורות מאז ומעולם [שי' חוב' 29, 10].
משיח - הגואל° האמיתי של העולם. נושא הגאולה° והישועה° הנצחית של כל ההויה כולה, הכוללת את כל האדם וכל היקום עמו [עפ"י ע"ר א רה].

משיח - המשיח - שלמות ישראל, קידוש השם שיופיע באחרית הימים [פנק' א תרלז (שי' חוב' 6, 25)].
ר' במדור זה, "אורו של משיח".

משיח - תכלית ביאת המשיח - לומר שלו'° לרחוקים, ולקרב הכל תחת כנפי־השכינה°, ע"י שיתבררו אותם שתקנו עניין בחירתם°, עד שיהיו ראויים לקבל ברכת־ד'° [פנק' ג רכב].
שיגיע העולם לתכלית השלמות שיכירו הכל כבודו של הקב"ה, וזהו ע"י שיראו תשועתן של ישראל שלא כדרך הטבע, כ"א "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" [פנק' ג רסו].
ע' במדור זה, "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים" וגו'.

"משיח אלהי יעקב"(5) - כל חפץ טוב שפועם בעז בכל, כל דורש־אלהים° באמת, כל צדיק־יסוד־עולם° בכל מקום שהוא נמצא, בין נגלה בין נסתר, הרי הוא פודה נפשי תדירי לכל הבריות. מרוח המשיחיות° נשמתו היא חיה, נזר אלהים על ראשו, ושמן משחת אלהיו עליו [קובץ ו רסג].
ע' במדור זה, "רוחא דמלכא משיחא".

"משיח בן דוד"(6) - האישיות המשיחית° שהתעודה התכליתית של ההתעלות הרוחנית° היא עיקרה ויסודה, היונקת כחה מן הכח לשכלול הרוחניות בעצמה, אשר הכין השי"ת בישראל°, הכח שהוא מרכז החיים, היסוד העיקרי המרובה באיכותו, המתיחד לישראל עצמם, שע"ז נאמר "ד' בדד ינחנו"° "ובגויים לא יתחשב"° מצד תורת־ד'° והקדושה° העליונה המיוחדת לישראל עם קדוש [עפ"י מ"ר 96, 94].
משיח בן דוד - המכשירים למדתו - הכוחות המגבירים את הרוחניות [עפ"י מ"ר 96].

"משיח בן יוסף"(37) - האישיות המשיחית היונקת כחה מן הכח השוקק לטובת האומה° במעמדה ושכלולה החומרי°, אשר הכין השי"ת בישראל, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצוינים בהן, להיות עם קדוש לד'° אלהי ישראל, ולהיות "גוי אחד בארץ"° "לאור גויים". פעולת משיח בן יוסף תהיה ההכשרה הכוללת שאינה יחודית לישראל ודוגמתה יש בין כל עמי הארץ, בקשת חוזק לאומי, חמרי, ויתר מכשירי החיים הכלליים°, לתכלית הכשרת כלל האנושיות [עפ"י מ"ר 96, 94].
משיח בן יוסף - הכשרתו - ההתנערות לבקש חוזק לאומי, חמרי, ויתר מכשירי החיים הכלליים [עפ"י מ"ר 96].
ע' במדור זה, ציון, ציונות.

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ענין תרין משיחין(7) - משיח בן יוסף כח התורה המגין על ישראל ומכלה את כח הרע, כל זמן שהרעות שולטות, <כל זמן שהתורה עדיין מופרדת לעץ אחר, חוץ מעץ יהודה שהוא מצד עצם הקדושה של ישראל>, ואח"כ יהי' משיח בן דוד, שהוא יהי' הרועה את ישראל ע"פ מעלתם בהתאחד עץ יוסף לעץ יהודה, והנהגת הנבואה גם הנהגת התורה יחד יבאו בשלום. <כי כח התורה, והחכמה שעל פי התורה במשפטיה, שזהו חלקו של יוסף אשר רוח אלהים בו מצד שכלו האנושי, אח"כ יתגלה שזהו עצם קדושתן של ישראל ואמתת הנבואה. אלא שאי אפשר להגיע לזו השלמות כ"א ע"י ההדרכה ע"פ התורה בדרך הפשוט כל זמן שלא נדע על נכון טעמי מצות, וא"א להשלים יחד בממשלה בלתי מוגבלת התורה עם הנבואה. ע"כ א"א כלל שתצא לפועל קדושתם של ישראל, כ"א ע"י כחו של יוסף שהוא העומד נגד המפריעים את ישראל מקדושתם ע"י אור התורה. ומ"מ אח"כ יתגלה שתכלית קדושתם של ישראל מתאחדת עם אור התורה, ואור הנבואה הוא הוא עצמו אורה של תורה. ע"כ כל זמן שהדברים צריכים הכנה, מי הוא המכין, יוסף, שכחו עומד בכל עת צרה שאז ענינו נפרד מענין כח יהודה והשבטים כולם, רק אח"כ יהיו לעץ אחד> [עפ"י מ"ש רכ].
ע' במדור תורה, דרישת התורה בדרך הכהן. ושם, דרישת התורה בדרך השופט. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, גולות עילית. ושם, גולות תחתית.

"משיח ד'"(8) - המלך הנושא נזר קודש°, כשכח המשפט הכללי של האומה מתנשא לתעודה הרוחנית של המין האנושי. מלך נושא נזר כזה, שמשחת אלהים עליו להעמיד במשפט ארץ מצד המעמד היותר רוחני ורם של החברה האנושית, לפי התעודה האלהית המלאה אור צדק° ויושר° אלהי. (מלך ש)תכלית מציאותו היא לרומם את הכלל אל השאיפה של הצדק האלהי, של הנשגב והקדוש שראוי לחול בלבו ונפשו [עפ"י ע"א ג א י].

משיח גנוז בקן° צפור(9) - (המשיח) נמצא בצורה עוברית בכנסת־ישראל° שהיא תמצית כל ההויה כולה. הוא מציאות טמונה, שמתפתחת על ידי רוח־אלהים° המרחפת, בדרך של נוגע ולא נוגע [פנק' א תרלז (שי' 6, 25)].

משיח יצא מהיכל־קן־צפור°(40) - יצא מכל הקדושות° שבכח ויגלה בפועל, וראו כל בשר יחדו [אג' א שסט].

משיחיות(10) - נשמתו של משיח. מהותיותו של דוד° הבלתי משתנה, שלעולם עומדת בצביונה, שעומק רצונה ועצמיותה איתה במלא המובן. סוד הברית אשר למלכות־בית־דוד°, "כירח יכון עולם" "וכסאו כשמש נגדי". תמצית העצמיות של אומת ישראל [עפ"י קובץ ה לח].
סגולת־ישראל°, סגולת° האומה°, המגמה° היסודית של נשמת־ישראל° לחיות חיים אלהיים° במובן החברותי, כמו שהחיים הללו הנם מצויים למעלה מן החברה, וכמו שהם נסקרים במשאת נפשם של יחידי־סגולה° המקודשים°. השושנה־העליונה° [עפ"י א"ק ב תקסב].
המשיחיות הישראלית - מלכות־שמים° וארץ יחדו [קובץ ג נה].
התכונה המשיחית - להעלות אל מרומי הקודש° את כל הערכים המעשיים [קובץ ו רצא].
המגמה המשיחית - ההתעלות הכוללת [א"ק א, מבוא הרד"ך 38].
היסוד המשיחי - החוסן הנצחי°, המביא את הגאולה° ואת אור° הישועה° האמיתית שתבוא באחרית לכל היצור כולו, שבשביל כך העולם כולו כבר הוא שווה בהויתו, ושמחת° המציאות מוכרחת להתגבר, ע"י הזכר המרומם והנערץ של מגמת ההויה כולה, שתצא לאור ע"י אורו־של־משיח°, שהוא מוכרח להתגלות כי כבר ישנו אצור במשיחי־ד'° אבות° העולם, שמופיעים בסגולתם המשיחית בכנס"י° כולה בתור ענפי נשמותיהם [ע"ר א רה].
משיחיות - תוקף לאומי נהדר מאד, וכח שלטון של ישראל [קבצ' א לז (פנק' א קב)].
ע' במדור זה, "ימות המשיח".
משיחיות, עיקרה ותכליתה - הופעת מלוכת ד' בתבל. תקופת האורה° שהשלום° יכון וממשלת הצדק° תשים משטרה במלא עולם. דהיינו שכבר ישוב הניגוד האנושי - הניגוד שהיה (לכתחילה עומד) [עומד בתחילה], ביחס אל הגויים, במעמד מקולקל והרוס מאד ולא בא אל תעודתו שהיא תכלית שכלול העולם בהמון צבעיו° - להיות לכח אחד שכולו מקושר זה בזה בחטיבה° של אחדות גמורה, [כאשר] כבר יקום השלום בפועל על מכונו. העת אשר כבר עלה המעמד למדרגה הגבוהה אשר הניגוד חלף כולו ואין כאן כ"א חטיבה אחת מלאה גוונים° מרובים היודעים להוקיר זה את זה ולכבד את כל נטיותיהם המשונות, כי יוכרו כולם להיות עולות לתכלית עליונה אחת ומיוחדת, הגדולה בכבודה והדרה, שהיא השלמת העולם בכל תכונותיו כולן, שממנה יתראה הדר הממלכה האלהית במלא עולמים [עפ"י ע"א ד ו מה].
משיחיות - כלליות [שמעתי מהרצי"ה].
הדינמיות, שכלול האידיאליות° של התורה° ודתיותה, בממשיות קדושתה° [ל"י א מד].
משיחיות באמיתת מובנה - שלמות חייהם של ישראל° ושכלולם, לגאולתם° ושיבתם קוממיות לארץ נחלתם, בשבירת עול הגויים מעליהם ובשחרורם משעבוד מלכויות [עפ"י שם].
ע' במדור זה, משיח. ור' שם "אורו של משיח".

"משיחכון" - "הא משיחכון" - ע' במדור זה, "הא משיחכון".

"משפט בני ישראל"(11) - תמצית האותיות° הנשמתיות של כל ישראל. מהות החפץ הנשמתי הספוג בנשמת משיח° רוח אפנו [עפ"י א' יב].

  1. זוהר ח"א ד.-ד:.
  2. ישעיה מ ט.
  3. ישעיה יב ג.
    "בחירי צדיקיא" - תרגום יונתן שם.
  4. עפ"י ל"י א (מהדורת בית אל תשס"ב) קכא: כל המסבות החיצוניות, צרות־הגלות ותהפוכות־הרוח (משמשות כ)גורמים ממרקים ודחיפות מזרזות לגלויה של ההתעוררות הפנימית לקדושת פנימיותנו, שממנה נובעת תנועת חזרתנו אל בית חיינו וכו'.
  5. שמואל ב כו א.
    כל דורש אלהים באמת, כל צדיק יסוד עולם הרי הוא פודה נפשי תדירי לכל הבריות. מרוח המשיחיות נשמתו היא חיה - ע"ע א"ק ג קנז: "כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים, המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת, הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים, ואור נשמתו מתחילה להאיר בקדושת אורו של משיח". ובש"ק, קובץ ג כז: "אין אפילו אחד מישראל שלא יחיהו ניצוץ אחד מנשמתו של רוח אפינו משיח ד'. ותיכף כשבאה אהבה כללית, ונטיית לב לטובת האומה בכללותה, מחוברת לתקוה של ישועתה, לידי הבעה, מיד החיים המשיחיים מתגלים בקרבה". (ע"ע ש"ק, קובץ ב סו). ע"ע במורה נבוכים, ח"א פ"ל, ובדברי שם טוב, שם דף מח:, ובס' החזיונות לרח"ו ח"ג סי"ד. ובאור החיים עה"ת, דברים טו ז. ובס' קנאת ד' צבאות המלא לרמח"ל (מהד' ר"ח פרידלנדר) עמ' קה-קו "שתי בחינות נמצאות למשיח, אחת היחידה עצמה שהיא המשיחות, ואחת האיש הראוי להיות משיח, שמבחי' זאת נמצאים בכל דור תמיד". ובקול התור פרק א סי' כ. ובס' בית אהרן, לר' אהרן מקרלין, דף קכא: בתורה לכ"ב בתמוז. ובמרגליות הים לרר"מ, סנהדרין צח: סי' יד.
  6. עפ"י המוסבר בנספחות, מדור מחקרים, לאומיות, י"ל שההגדרות שכאן לערכי משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, אינן עפ"י ההסברה המרכזית בשיטת הרב. ע"ע בהערה הבאה.
  7. משיח בן דוד, משיח בן יוסף - יש להבחין בין הבחינות השונות של המושגים האלה, בהגדרה כאן, לעומת ההגדרות הקודמות ממ"ר 96, 94; ולעומת א' קס, שם מסביר הרב בחינה נוספת: "במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם" וכו' ע"ש. ויובנו הדברים עפ"י ס' קול התור לר' הלל משקלוב, מהד' בני ברק תשכ"ט, עמ' יא. ע"ע ס' קנאת ד' צבאות המלא לרמח"ל (מהד' ר"ח פרידלנדר) עמ' קא־ג, ובירים משה, עמ' קה־ח.
    תרין משיחין - זוהר ח"ג רמו:, רמט:, רעח:.
  8. שמואל א כד ו, י. כו טז. שמואל ב א יד, טז. יט כב. איכה ד כ.
  9. זוהר ח"ב ז:־ח:. ח"ג קצו:.
  10. ע' ס' קנאת ד' צבאות המלא לרמח"ל (מהד' ר"ח פרידלנדר) עמ' קד־ו. ושם קה: "שתי בחינות נמצאות למשיח, אחת היחידה עצמה שהיא המשיחות, ואחת האיש הראוי להיות משיח, שמבחי' זאת נמצאים בכל דור תמיד".
  11. שמות כח ל.