"הא משיחכון" - (שנאמר על רבי־מאיר°(1)) - הארת נשמה ממערכה° כזו שהעולם יעלה עליו אחרי שכבר אורו־של־משיח°יזרח°והרשעה° כעשן תכלה [אג' ג פז]. הארתו של משיח, שתורתו יכולה ומוכרחת להתפשט על כל קהלות גויים וסדרי ממשלותם, ועל כל ארחות החיים והבלטות פרטיהם עם כל מילוי העז וההוד שבהם [א"ק ג שסז]. הריגת משיח בן יוסף(2) - ביטול ערכה של התיחדות הלאומיות. <במשיח־בן־יוסף° מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם. אמנם התכלית האחרונה אינה התגדרות התיחדות הלאומיות בלבדה כ"א השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת לקרא כולם בשם־ד'°, ואע"פ שזה צריך ג"כ מרכז מיוחד מ"מ אין הכונה כולה רק המרכז כ"א פעולתו ג"כ על הכלל הגדול. וכשצריך העולם לעבור ענין הלאומיות אל הכללות צריכה להיות ג"כ כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת, שיש עמה המגרעות של אהבה פרטית יתרה. על כן עתיד משיח בן יוסף ליהרג, ומלכות אמתית וקימת תהי' משיח־בן־דוד°> [א' קס].