ב

""בבגדו בה" בגין דבגדו בעבודה זרה"(1) - ההסרה מעבודה־זרה° שבתכונה החפצה בחיי צדק° ויושר°, משפט־אמת וטהרת־משפחה. הטוהר המוסרי האידיאלי, שהוא תולדת האורה° האלהית° שבנשמה° הבאה לסדר את החיים כולם ע"פ מבט בהיר, בטהרת רגש הכרת־הטובה° החברתית המעשית הנובעת ממנו; וברוממות להבת האהבה אל הטוב והיושר בעצמו [עפ"י מ"ר 285].

"בדיחי דמלכא(2) עילאה" - היחידים, סגולת הדורות, בעלי הנשמה° המאירה תמיד, המלאה תמיד שלהבת אש קודש°, וצמאון־אלהי° עליון°, הספוגה כולה תמיד בנחלי־עדנים° של קודש־קדשים°, השרויה תמיד בתוך ספירה של שירת° זמרת° נגינת נועם° קודש, הצמאה ומתענגת יחד, היודעת את ערכה°, ושומרת ומגינה היא בגאון ענוה° על כבודה ויקרת תפארתה° [עפ"י א"ק א קפא (ע"ר ב ז)].

בֹּהוּ(3) - תאר הבא על כל דבר שכחות יוצרים כלולים בתוכו, שמוכשרים הם כבר לתנועת פעולתם אבל לכלל פעולה מוגמרה עדיין לא באו [ר"מ קל־קלא].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, תוהו ובהו.

בינה - (ספירה) - השלמות המתברכת [א"ק ב תקלג].
המסתר העליון, עולם החירות° [עפ"י א"ק א קד].
עלמא־דחירו, דכל חפש° וחירות אשר בעולמים מינה תליא. צורת° העולמים° כולם, וכל אידיאליהם, שיגוב תכלית הויתם, וכל רום ועומק של חייהם, עדנת שירתם וריווי שמחתם°, וחדות° עדונם. האור° המתהוה בהכנתה של החכמה° אל הציורים°, האידיאלים°, בתור השלטה על ערכים מציאותיים, ששם העולם של החרות מתראה. עולם החרות, עדן הציורים ויצירת האידיאלים באופן הראוי לרדת לתפיסת הוית אידיאלים מוגבלים, יוצרי עולמים, מהוי חיים, ממציאי נשמות, ומחדשי צבאי צבאות(4). דוגמתה של ההכרה הטהורה (- של החכמה) המתבסמת בבשמי השירה, בנגינת נועם וחדות רננים. הנועם° [עפ"י א"ק ב רפג־ד].
האידיאל° העליון° איך שהעולם צריך להיות, בתכלית הטוב°, הנועם והאושר°, לא כמו שהוא עם גבוליו ומיצריו וזעירותו°, כי אם ברעיון הדרור° המוחלט מכל מועקה שבעולם, עולם מלא, עולם־עליון°. אידיאל עולמי מלא בעתיד [א"ק ב תקעא].
אור הבינה - הנועם העליון של עולם־הבא° [א"ק ב תקט].
סוד הבינה - מים־העליונים° עלמא־דאתי°, הוא הנהר היוצא מעדן°. עומק החכמה, קדושת° שורש התורה° [עפ"י מ"ר 441].
האם המחוללת כל השכלה תורית, וכל אמת°, תפארת° ושלום° רב [קובץ ו רה].
הצורה° הרוחנית° של התכנים המופשטים, שכל מערכותיה של תורה° ממנה יוצאות [עפ"י קובץ ה רמג].
הבינה העליונה - כולהו עלמין, הקפת הכל, בחידורו וגדלו°, בהודו° ונצחו° [עפ"י א"ק א ריא].
בינה עילאה - אם הבנים, עולם עליון°, מלא חיים ויפעה° רחבה ומלאה נהרה [עפ"י ע"ר א קנב].
סוד החיים [מ"ר 436].
ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, אלהים־חיים. ע' במדור זה, "אורייתא מבינה נפקת". ושם, "עלמין". ושם, עולם עליון. ושם, יובל. ושם, חמשים שערי בינה. ושם, מ"ט שערי בינה. ושם, דין, מדת הדין של מעלה.

בינה - בינת כל עולמים - אור° התבונה° העליונה, רחובות הנהרה והארת° החיים, דברי אלהים־חיים° [ע"ר א קנד].

בינה העליונה מינה דינים מתערים(5) - המסתר העליון מכוון להוציא גם כן את כל אותו הארג של החוג המצומצם, המוגבל כל כך במצרי גבולות חוקיים חזקים ואיתנים, בכל צמצומם, והחלטת גבוליהם [עפ"י א"ק א קד].
ע' במדור זה, דין, מדת הדין של מעלה.

בינה לא קיימא רק לשאלא ולא למינדע(6) - התכלית, אין לנו מושג תכליתי כעת לדעת מה היא [עפ"י ע"ר ב רעג].

בינה עליונה - אידיאליות° קדושה° במעמקי הבנתה המקורית, ששם אור־החיים° ויסוד כל החיים הוא נעוץ. מעין שורש כל נשמותינו [ע"ר א ז־ח].

בינה פנימית קבלית - ע' בהגדרות המבוא למדור זה.

בירור בירורים°(7) - (לעומת העלאת־העולמים°) - טוהר° הכונה התכליתית של כל פעולה, המקיף שאיפה פנימית, ומחשבה דבור ומעשה, בין בעניני מצוה ומוסר, בין בעניני רשות וטבע [עפ"י א"ק ד תקיג].
התיקונים המוסריים הפרטיים, שבתהלוכות חיי האדם, גם של היחיד וגם של הצבור, שהם מהוים את רובו הגדול של ישור נתיבותיהם ורפוא הריסותיהם [א"ל רלח].

בירורים(8) - מתוך אור אמונת־דעת המציירת° את שטף החיים המלא כל מאור חי־העולמים° ההולך וזורם למעולה שבמגמות° - שכל המטרות האידיאליות, העולות על לב כל חכם־לב° וכל הוגה רמות, כאין נגדה - מתמלא הלב חפץ להעלות את כל כח חיים ויש למעלה למעלה. ומתחילה ההכרה הפרטית להתגלות בכל פרט מכל פרטי הפעולות והתנועות, שכולם הם עליות של חיים. <מהחשובים שבהם הם עניני האכילה, שמי שהוא טוב־עין באמת וחפץ בטוב־הכל יכול לאכול בקדושה°> [עפ"י אג' ב לח].
ע' במדור זה, העלאת ניצוצות הקדושה. ושם, העלאת מחשבות לשרשן. ושם, בירור בירורים.

ביתא דלעילא(9) - העולמים כולם, <שא"א להם לצאת אל פועלם הגמור בשכלולם המלא, כ"א ע"י תיקון העולם שע"י ישראל> כל העולמים [א"ק ד תקיט].

ביתא דלתתא(9) - העולם המוגבל בכל הוד גדולתו ביפיו הקדוש בעזוז מוסרו בנצחיותו בשלמות נשמותיו [א"ק ד תקיט].

"בכל ביתי נאמן הוא" - ע' במדור משה.

"במזלא תלייא חבורא דלהון" - ר' במדור זה, מזל.

ב"ן - (שם במילוי ב"ן, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה)(10) - עולם העשיה, מלכות עולם התחתון, המקבל. הבת, המלכות° [פ"ה תמ].
ע' במדור זה, מ"ה (שם במילוי מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א).

"בני בשר"(11) - אותם שהרהרו בתשובה° ולא יכלו להוציאה בפה, דטעמין טעמא דגיהנם° [ע"ר ב קסב].

בנין עולמות° - שכלול שיטות המוסר°, היושר°, הקדושה° והחסידות°, בכל עומק הרגשתם ורעיונם° בפנימיות° החיים [עפ"י א' קמט].

"בעל החוטם"(12) - אדם של צורה°, שהארת הנשמה, הנהנית מהריח, ניכרת בו בשפע רב [ר"מ קכה].
אדם־גדול°, שכל חושיו מחכימים לו ואינו נגרר אחרי הרע° והטעות והדמיון שבהם [מא"ה ב נט].

בעלי היסוד(13) העליונים - גדולי הנשמה°, המכירים את הליכות דופק החיים של כללות האומה° כולה [א' צז].

בעלי הסוד - בעלי הסוד העליונים - ע' בהגדרות המבוא למדור זה.

בעלי קבין(14) - בעל קב, חיגר, צולע - אדם־גדול° מאד שהוא מוצא את כל העולם כולו, כמו שהוא, בציורו הפנימי, הוא מבין את הכל ומסתכל על הכל, אבל הכל הוא נשקף לו מתוך גדלו ורוממות מעלתו. אדם גדול כזה הליכותיו פונות להעלות את העולם בלא המתנת ההדרגה למצבו הוא, והבסיס השפל היותר תחתון שבציורי הנפש אינו שלם אצלו, ומתגלה לפעמים בחסרון גופני ע"י הטליעה [ע"א ד ו ב].
ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, שאין בו דופי.

בקיעת ימא דאורייתא בקולמוסא(15) - הנסתרות יהיו גלויות ויהפך ים - התורה־הנסתרת°, חכמות המדברות בענינים עליונים ונסתרים, מעניני הנשמה°; ליבשה - לתורה־הנגלית°, לחכמות המדברות בעניני הגוף, המעשים והמדות; להיות בה דרך לעבור ברגל נח להשיג [עפ"י מ"ר 439].

ברודים - יושר הברודים - הקוים° המסודרים, בשאיפת העקידה העליונה, העומדת בשיא גובהה. הרוממות של החיים, בכל שאונם הנחמד, אל השלום° [א"ק א קפט].
ע' במדור זה, עקוד. ושם, עקודים נקודים וברודים. ושם, נקודים. ושם, תקון עליון. ושם, "ישראל צאן קדשים". ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מהיכן נבראת האורה. ר' במדור זה, שמות, (מילוי השמות), שם מ"ה.

בריאה - עולם הבריאה - התיצרות העולמים [עפ"י א"ק ב תה].
ע' במדור זה, אצילות, אצילות האלהות. ושם, יצירה, עולם היצירה. ושם, עשיה, עולם העשיה. ור' שם, אבי"ע.

בריאה - עולם הבריאה - עולם המחשבה° והרוחניות° העליונה°, הנברא בדבר־ד'° ברוחו ובמאמרו המחשבי, שהוא מתנשא ומתרומם, מתקדש ומתעלה מכל גבול [ע"ר א רלז].
◊ עולם הבריאה מלא בינה° ושירה° [קובץ א תסו].
ע' במדור זה, אצילות, אצילות האלהות. ושם, יצירה, עולם היצירה. ושם, עשיה, עולם העשיה.

"בְּרֵכָה עליונה"(16) - החיים העליונים [עפ"י מ"ר 160].
ימא־דאורייתא° וחוכמתא [ע"א ד ט ד].
ע' במדור זה, מי הבריכה העליונה.

ברתא - העולמים° המוגבלים°, המוגלמים, וכל עלילות מצעדים אשר ליצורי עולמים [עפ"י א"ק ב רפה].
היסוד התחתיתי של המעשים. האחרית°, המעשה המתוה את העולם והחיים [שם א רז].
התכלית היותר קרובה ומובנה, הנקודה־התחתונה°, "אבן מאסו הבונים"° [עפ"י אג' א קמב].
ע"ע ארץ. ע' במדור זה, פרצופים: אבא. ושם, אבא יסד ברתא.

  1. ת"ז קמו: (קסח. במהדורה עם ביאור הגר"א) "ישראל וכו', אף על גב דהוו מחוייבין בכמה חובין, כמה דאמרין "אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או כולו חייב", אתמר בהון "אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה", עם כל דא "והפדה" מגלותא, ו"לא ימשול למוכרה" בגלותא, "בבגדו בה", בגין דבגדו בעבודה זרה".
  2. זוהר ח"ב קמח:, ע' י' מאמרות לרמ"ע, חקו"ד ח"א יב וביד יהודה שם, ס"ק מב.
  3. ע' פי' הרמ"ק לס"י פרק א י ד"ה תה"ו ובה"ו רפ"ש וטי"ט - "הם ארבעה אותיות שבשם וכן פירשו המפרשים. והם בחינתם שבבינה תה"ו י', ובה"ו ה', רפ"ש ו', טי"ט ה'. ופירשנו מאי בהו דבר המלביש את התהו. והענין כי החכמה היא י' גל"ם שכך עולה חכמ"ה, והוא דבר המתהא בני אדם שאפילו הרהור אסור בה. וכן פירוש בהו אלו אבנים מפולמות דהיינו סוד יודי"ן שמהם מים יוצאין לעולם שהיינו מקורות הרחמים מן החכמה שבבינה לבינה, כי הרחמים הם מי"ם ובינה נקראת עולם, בה"ו היא המלביש היו"ד, שכך ה' היכל ולבוש ליו"ד כנודע, והיא עניינה כזה ה נקודה בגו היכליה. ומפני היות החכמה נעלמת, וגלוי עניינה בבינה, לכך הבינה נק' בהו שהוא דבר שיש בו ממש דהיינו קצת גלוי, עד שעתה הוא מקום שאלה מ"י ודאי כנודע".
  4. בהכנתה וכו' בתור השלטה על ערכים מציאותיים, וכו' באופן הראוי לרדת לתפיסת הוית אידיאלים מוגבלים וכו' - בפרדס לרמ"ק שער כג פרק יג: "הבינה כו' שבה נערכים כל ההויות המתהוים".
  5. זוהר ח"ב סד.: "אימא עלאה דכלא, דאף על גב דלאו איהי דינא, מסטרהא אשתכח". שער הפסוקים, לך לך, ד"ה ואחריו אריוך "הבינה, דינין מתערין מינה". ע"ע א"ק ב רפד.
  6. זוהר ח"א ל.
  7. ע' פע"ח שער התפילה פרק ז.
  8. רמ"ז על זוהר ויקרא עמ' 343: "דע שדרך הצדיקים וכל מאוויים הוא לברר בירורים מתוך הקלי' ומהם נעשים לבושיהם". ע"ע חסד לאברהם, מעין ה נהר כט. ע"ע חמדת ימים שבת קדש פרק א, ד"ה ומנהג חסידים הראשונים. ע"ע כללים ראשונים לרמח"ל, כלל כט, ובקל"ח פ"ח, פתח לז, סוף חלק א.
  9. זוהר ח"ב כג.
  10. אורות של העינים של א"ק.
  11. תפילת "עלינו לשבח". ובזוהר ח"א מא.: "היכלא תליתאה, בהאי אית רוחא חדא אדרהינאל שמיה, ואיהו קיימא על נשמתהון דאינון דאהדרו בתיובתא, ולא אהדרו, כגון דחשיבו, ועד לא אהדרו בהו מיתו, אלין טרדין לון בגיהנם, ולבתר עאלין לון להאי רוחא ממנא, ונטיל לון, וחמדן לאתהנאה מזיו יקרא דמאריהון, ולא אתהנון, ואלין אקרון בני בשר, ועלייהו כתיב (ישעיה סו כג) "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ד'".
  12. תענית כט. (ובבית המדרש לילינק מעשה די' הרוגי מלכות נוסחא ג עמ' 33). ע"ע זוהר ח"ג קל:, שערי אורה, לר"י ג'יקטיליה, השער השביעי, הספירה הרביעית. י' מאמרות לרמ"ע, חקו"ד ח"ב יג וביד יהודה שם ס"ק לח, מז, נ. ע"ע פתחי שערים, נתיב אח"פ, ז.
  13. בא' צז קיים הרצי"ה את הנוסח בעלי היסוד וציין לגר"א בתיקוני זוהר, תיקון כא ד"ה דנונא. אמנם בש"ק, קובץ ב כט, הנוסח הוא בעלי הסוד.
  14. ת"ז קג. קג:, ע"ע ישראל קדושים לר"צ, אות [ה] ד"ה וגם.
  15. ת"ז מג.: "בפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא, מטה דיליה דקרע ביה ימא - דא קולמוס". גר"א ת"ז מג. ד"ה ויקרע ימא דאורייתא "הקריעה הוא שיהא הים כמו היבשה שיוכלו לילך כל אחד שם בלא סכנה ולא יצטרכו לשוט ויתגלה כמו יבשה - פשוטו של תורה". עע"ש מג: ובגר"א ד"ה דא קולמוס. ובתז"ח (מהדורת רר"מ) צט ד. (י:־יא. עם ביאורי הגר"א). ע"ע אג' ב קסח. א"ק ד תקכב. וע' ס' חסד למשיחו, עמ' 194-196, גוג ומגוג, נספח ג.
  16. ע' ישעיה ז ג. ובעבודת הקדש לר"מ ן' גבאי, ח"ד פרק י: "הבריכה העליונה מקור החיים". ובלשב"ו, הקדו"ש, שער ו פרק ו, באבני מילואים: "נודע הוא שהבינה גופה הנה היא הבריכה העליונה אשר כל ברכאן נפקין מתמן".