טבע - הטבע - החיים והעולם [עפ"י א"א 113]. טבע - הטבע - הגופניות° והחברתיות [א"ק ב שיז]. טבע - תביעות הטבע - הפשטות, הבריאות, הנורמאליות שבחיים, בהרגשה, בשכל, בהתפעלות [שם (ע"ט קיד)]. טבע - החוקיות הכוללת את האדם והעולם. חוקיות החורזת את כל סדרי המציאות - האדם, הדורות, ההויה וההסתוריה, שמים וארץ. חוקיות המארגנת את כל הברואים והיצורים לחטיבה אחת [עפ"י ב"ר שצז]. טבע - החק הכללי התדירי שבו חקק צור־עולמים° ב"ה את עולמו לעדי־עד°[ע"א ד ה ג]. אחיזת הסבות° במסובבים, באופנים השונים ובתכניות הרבות שהנן עומדות ומסודרות, שוטפות והולכות [עפ"י א"ק ג כח]. קשרי הסיבות בעלילותיהן [קובץ ז לה]. מערכה טבעית - חוליות של שלשלת גדולה, ארוכה ומסודרת, שכל אחת נאחזת בחברתה [א"ק א קמד]. סדרי הטבע - השלשלאות שהן טבועות כטבעות אחוזות זו בזו באופן קבוע ובלתי נהרס ונדלג [ע"ר א מט]. התהלוכה עפ"י טבע - בלא השגחה° פרטית [עפ"י מא"ה ג קפח]. טבע - מהלך ההשלמה לאט [ה' רכ]. הסדר וההדרגה המניחים מקום לאדם להיות פועל לא נפעל [עפ"י ע"א ג ב קצד]. טבע - זרם מצד המשך ההויה, מהאמצעים מהסיבות°[עפ"י נ"א ה 31]. הסיבות והמסובבים [נ"א ה 29]. טבע - (במובן המדעי הרגיל) - חוקי ברזל, החוקיות העיוורת° השולטת במציאות (שהקדושה° לוחמת כנגדה) [עפ"י ב"ר שצז]. טבעיות - היציבות המסודרת של התופעות [ב"א 10]. טבע - עולם הטבע - העולם־התחתיתי°, המוגבל ומצומצם בטבעיותו [עפ"י א' כז־ח]. ע"ע נס, עולם הנס. ע' בנספחות, מדור מחקרים, הנהגת הטבע והנהגה נסיית. טבע הניסי - הטבע הניסי° - אותם החוקים הניסיים והגדרים הנפלאים, המקשרים את עלילותיהם, והכל עשוי בעצה° של החירות־העליונה° שאין עמה שיעבוד והכרח [קובץ ז לה]. טהור - במלא טהרתו - בתוכן המסולק מכל עכירות וזוהם° רצוני משופל [ע"ר א ח]. בלא שום פניה גסה°[קובץ א מז]. לא בתערובות תאוות הגופניות, חלאה וסיג [עפ"י פנק' ג רעז]. מנושא מכל נטיות החומר°וזוהמותיו°[עפ"י ע"ר א כח]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, טהרה וקדושה ההבדל בינהן, בהפרש שבין טהור לקדוש. טהור - שם טהור - השגה° צחה בלתי מעורבת בדמיונות שוא [לא' קפב]. ע"ע "יראת ד' טהורה". טהרה - העתקה מן הרע והכיעור, מן הרפיון והשפלות [ע"א ד ט נא]. העלאה משפלות ומאפשרות עיוות לדרכי חשך [עפ"י שם ג ב נ]. טהרת הלב מתאוות רעות [עפ"י פנק' ג רעז]. הפעולה המזקקת ומעלה [קובץ ה רט]. שיהיה הלב טהור° וכל פניותיו במעשה חובה ורשות לא יהיה כ"א לשם השי"ת [מ"ר 274]. מעלת הטהרה - שתהי' כל הגשמיות לכה"פ הכנה לקדושה°[מא"ה ב שטו (ב"ר שמא)]. תכלית הטהרה - שלא יתערב אפילו משהו מנטיה לצד הרע° והכעור מצד עצמו [עפ"י ע"ר א קלז־ח]. הטהרה האמיתית - קרבתו ית' והשגת רצונו [מא"ה ג רעו]. הקירוב בערך אור־פני־השי"ת°, קרבתו° ית' והשגת רצונו° [מ"ש שיט]. ר' טוהר. ע' בנספחות, מדור מחקרים, טהרה וקדושה ההבדל בינהן. טהרה - הסבה של צורך הטהרה - ע"ע טומאה. טהרה - עצמיות הטוב. יסודו העליון° של תוכן הטוב° המתגלה בחיים [עפ"י א"ק ב תעז]. טהרה עליונה - שפעת° החיים העליונים, המקודשים בקדושה°האצילית°. שפעת החיים ההולכת ממקור־החיים°מהטוב־העליון°. שפעת עז° החיים־החיים בטהרת° טובם [עפ"י ע"ר א לד]. ע"ע טומאה. טהרה - (באדם) - שיהיה האדם טהור° בכל דבריו ודרכיו ומחשבתו שלא יהיה בהם שום תערובת דבר שהוא נגד רצון־עליון° ית"ש. <ואפי' אם לא יהיה לו חטא°ועבירה° בפועל רק שהוא נוטה לחטא ג"כ אין זה טהור> [מא"ה א קנ]. מדת הטהור - שימחו מקרב לבבו כל הנטיות של החטאים ותאוות חומריות [שם]. הטהרה הגופנית - (הטהרה) במזג ומדות - שקיטת התאוה וזיכוך החומר [א"ק א רמ]. טהרה - "הבא ליטהר" - המתאים את הויית מציאותו עם המציאות הכללית שלכל ההויה כולה לכל הרום° ולכל העומק שלה [עפ"י ע"א ד יב ל]. טוב - הסדור הקיים בתנאיו המורכבים המתקבלים על רצונו ודעתו של אדם [ע"ר א קפט]. המושג המתאים [א"ק ב תנט]. טוב - המשכלל את הישות [ר"מ כב]. התכונה שהיא מכוננת לשכלולה של ההויה, לכללותיה ולפרטיותיה, לרוחה ולגויתה [א"ק ג קסג]. שאיפת בנין, קוממות, הארה°והתרוממות°[שם ב תעו]. מוביל לתכלית השלמות הנצחית° הרצויה [עפ"י ע"ר א פ]. בנין העולם שכלולו ופארו [פנק' א שכט]. ע"ע רע. טוב - שמה שראוי להשפיע ולהתלבש באיברים ופעולות משפיע° לזולתו [מא"ה ד קסג]. ע"ע "רע". טוב - הטוב האמיתי - הטוב־הכללי°, חן° השכל הטוב, המוסר°והיושר° האמיתי, שא"א שיבנה כי אם על ידי תיקון־עולם־במלכות־שדי°[עפ"י ע"ר א שפו (ע"א ב ט רצ. א"ה 721)]. חפץ° השם יתברך [מ"ה ברית א (פנ' ה)]. השגתו° יתברך [מא"ה, ענייני תפילה, תקט]. הטוב ההולם עם כל הכחות הפנימיים והחיצוניים של הנפש ועם כל ההויה כולה [קבצ' ב קח (מא"ה א (מהדורת תשס"ה) עג)]. טוּב - הטוּב הגדול - הטוב העולה מהכללות המאוחדת של כל הפרטים, בין פרטי הזמן, בין פרטי המקום, בין פרטי המציאות בכללותה [ע"ר א צט]. "טוּב ד'" - המציאות כולה [ע"א ב ז לט]. "טוּב ד'" - מדת טובו המוחלטה, אשר לא תגור עמו כל רעה [ע"ר ב פח]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אעביר כל טובי על פניך. טוב - הטוב הכללי - הטוב־האלהי° השורה בעולמות° כולם, אור חֵי־העולמים°. נשמת־כל, האצילית, בהודה וקדושתה [א"ש פרק ב]. כבוד־שם־ד'°, להועיל לכלל המציאות [ע"א ב ט שכא]. הטוב־המוחלט° הסובב כל מצבי ההויה [מ"ר 4]. הטוב האידיאלי, המתגלה בהשקפת האחדות°, הוא הטוב־המוחלט°, הנשאף בטוב המתעלה [א"ק ב תנא]. הטוב המוחלט - הטוב האלהי הנצחי שבמציאות כולה. הטוב אל הכל. הטוב האלהי הכללי. מלכות־שמים°[א' נב]. הטוב הכל־כללי, הנצחי, האינסופי, האלהי [צ"צ כג]. טוב אלהי - הטוב האלהי - עוצם היכולת° ואדירות החפץ, להיטיב°, להאיר° ולהחיות [א"ק ג יא]. הטוב הגמור, היסוד של המגמה° לכל התגלות אלהות°, והשפעת התורה°והנבואה° בעולם [א"ק ב תקמד]. הטוב לכל [ע"ר ב רסד]. הטוב הגמור - עוצם הרצון לתיקון°, לשכלול, להויה [א"ק ב תקכו]. הטוב־העליון°[נ"א ה 30]. ◊ בעולם הגדול של הטוב המוחלט, ערכי ההבדלה שבין טוב לרע מתבטלים, מרב טובו ותגבורת שפעת חייו האדירים [עפ"י א"ק ב תצט]. טוב - "רוב טוּבך"(1) - הטוב הרב, הטוב־המוחלט°. מלא החיים, בכל עז° ואומץ, בקדושתו ושאיפת טובו, שרק רצון° הבורא כל עולמים יעשה בעולמים כולם, ורק החפץ° הכביר והקדוש העליון יהיה הרודה והדוחף את כל מערכות המעשים בכל היקום, בטבע, ובכל משטרי המציאות [ע"ר א קנט]. טוב העליון - זיו־העליון° של אור פני המלך המתנשא לכל לראש מעל כל ענין העולמות°[ע"ר א רפט]. החכמה־העליונה°[ע"ר ב סא]. מקור־החיים°[עפ"י ע"ר א לד]. תכלית הטוב - מקומו־של־עולם°, החכמה העליונה השלמה [עפ"י מ"א א ו]. הטוב - התוכן של הקודש°[א"ק א צ, ע"ר א שעב, א"ש ו ו]. השלמות העליונה שנשמת כל חי אליה עורגת [ע"ר ב עט]. האור° של החסד°הנאמן°, מקור־החיים°והשלום°, האמת°והצדק°, שכל ההפכים יושלמו אליו [א"ק ג קפג]. האלהות° - [קבצ' ב עא]. זרם הטוב - מקור האושר°, הצדקה° והישרנות, השלום והברכה° [א"ק ג קפט]. הטוב° שהוא למעלה מכל מדה ושיעור. התעלות° עצמנו והתעלות כל העולם, כל היש, כל ההויה למעלת יסוד כל המרחבים, לאור° כל האורות°, לנחלה בלא מצרים [שם שמז]. הטוב האמיתי - אור־ד'° והשכלת אמיתו, נעם° טובו, ענג°יפעת°תפארת°גדולתו°[ע"ר א קנז]. הטוב האידיאלי האלהי - מקור־ישראל°, המקור שכל הטוב של המציאות נובע ממנו. המקור האמיתי של הצד האידיאלי ביסוד המוסרי שבקרב עם ישראל [עפ"י ע"ה קלה]. ע"ע טהרה. טוב - הטוב והיושר° - מרומי המגמות° היותר נשאות, שהם הנם החפצים°האלהיים°[ע"ה קיב]. טוב - כל טוב - חיים שלום°ועדנים°[א"ק ב שסט]. טוב - "רב טוב" - ע"ע טוב אלהי, "רוב טובך". טוּב ד' - ע' טוב, הטוב הגדול. טוב לב - ◊ טוב הלב יבוא כשהנטיות הטבעיות הן קולעות את מטרתן [ע"א ג ב נ]. ע"ע לב טוב. טוהר - בהירותה של הערפליות וחסרון לקויה [צ"צ א עט]. טומאה - עצמיות הרע°. יסודו העליון של תוכן הרע המתגלה בחיים [עפ"י א"ק ב תעז]. הרשעה° הסרה בעיקר עומק מהותה משכלול הטוב°[עפ"י שם תעה]. רגש יחש מציאות הרע והבחנתו [ע"א ג ב עח]. הריחוק בערך אור פני השי"ת [מ"ש שיט]. ע"ע טהרה. ע"ע טמא. טל - (לעומת גשם°) - ההשפעה° שבאה מצד חסד־עליון° לבדו, מכוון כנגד קרבת° השי"ת הבאה ע"י הכנעת° הלב, שע"י שהוא מכניע את לבו השי"ת מרחם° עליו, ובלא השתדלותו מתקרבת אליו השגחתו° ית' ואור־פניו°[עפ"י מא"ה א קנט, מ"ש נט]. שפע קדושת הנפש, שאינו נמנע לעולם וטוב לכל כטל [עפ"י פנק' ה קיט] טל חיים - טל החיים היסודי - הרצון° וההרגשה, ההכרה והתשוקה ממהותה הפנימית° של הנשמה°[א"ק ג קלז]. חכמה ורעננות° של קדושה° [פנק' א תלז]. טללי אורות° - חיי קודש°וטוהר°[א"ק ב שכט]. טללי חיים - לשדי אורות°[א"ק ג שמג]. טמא - שהמהותיות העצמית שלו הוא רע [קובץ ח א]. ע"ע טומאה. טמטום(2) - כשנעשה האדם מדרס לצד העור° שבו, לאותו הצד החלש, שאינו יכול להתגבר עד כדי האומץ של אחיזת החיים° בסדורם כפי התביעה השלמה שלהם [א"ש י ה]. טמטום הלב - איבוד הרושם של ציור° החיים המיוחדים לישראל, טשטוש הקדושה הישראלית, (עד ש)שוב אין כחות הנפש מתקשרים בתכונה ישראלית, ותוכן החיים הפנימיים של האומה, בעומק הרגשותיה, איננו נכנס בתוך (הלב). פגימת הנשמה [עפ"י קובץ א קסא]. שלא יכנס אור הדעת שבמוח אל תוך הלב וזה גורם ממילא קלקול המדות [פנק' ג טז (מא"ה ב רסה)]. טמטום הלב המרגיש והמח החושב - (שלא) להיות עלול להרגיש עדינות ולחשב גדולות° ואמתיות [עפ"י קבצ' ג קלג (קבצ' ב קמז)]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עברה מטמטמת לבו של אדם. טמיר - ספון וגנוז [פנק' ב רט]. טעימה - (לעומת אכילה°) - תתיחס לההנאה של שעת העסק באכילה, ההנאה בעת האוכל [ע"א ג א לה]. טעם - (במובנו הרוחני° לעומת ריח°) - מסמן את השאיפה האידיאלית° לפי ערכה אחרי ההתגשמות המעשית שבפועל [עפ"י מ"ר 237].