מהות המספר הוא הבעה של קישור בהדברים שהם נבדלים לעינינו, תוכן של יחס בין פרטים מאיזה סוג שהוא או מין. המספר, בתור סכום כללי מקבוץ פרטים, מביע לנו כח מקיף אחד על תנועות שונות אבל ביחד עם זה מתאימות. מהרגשת המספר תיכף מצטייר לפנינו המושג של נשמה מאיזה חזיון או ישות. למעלה מזה, בהענינים הרוחניים°, מושג המספר הוא מלא אורות°קודש°שנאצלו° להוית העולמות° "המונה במספר צבאם" וזו היא ההבחנה החיובית של המספר. אולם גם שמה, במרחבי הרוח, בספירות העליונות, כמו בהדברים הנבראים, אנחנו מבחינים גם בצד השלילי שבתוכן המספר, פירוד הסכום לפרטים, לרבוי הכמות, בשביל מטרת רבוי האיכות שלהם בעלות בני מקבלי השפעה לאין גבול [א"א 160]. ענין המספר - מורה ג"כ על פרטיות המציאות של כל דבר [מ"ש קיט]. אחד - קדושת° החיים הפנימיים° של אור°הנשמה°האלהית° המאירה בההויה כולה, מראשית° המצאה ברוח־ד'°, עטרה קדושה°אידיאלית°[עפ"י ע"ר א קמב]. ההוראה שאין במציאות שום רשות אחרת ורצון אחר שולט כלל כ"א רצון° הבורא ית', ומלכותו בכל משלה [שם ב שמב]. ציור° הכל, שהוא כולל כל הכוחות הפרטיים באחדות° אחת(1)[שם א רמט]. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "אחד". שנים - ◊ לא נכנסו בכלל רבוי°, אלא שיצאו מכלל אחד°[ע"ר א קמב]. שלשה - מורה על הרבים, רבוי° מתפזר ומתרבה לפרטיו. המספר המפרט. התחלת הרבוי [ע"ר א קעט, קמב]. ששה - ששה קצוות המכרחים להמצא בכל בחינת מקום. יסוד המקום. ששה קצוות של החומר°[ע"ר א קמב, אג' א רלא]. הקצוות הגשמיות, שהם תנאי כל חומר [ע"ר א שמ]. שבעה - ימי בראשית, ימי־(ה)בנין, ערכים נעלים מודדים מדות נשאות, להחיות בהן כל חי ולשכלל בהם כל יקום [ע"ר א קמב, צה]. יסודות הכמות המעשית, כמו ששה° קצוות של החומר°והכללות° שלהם [אג' א רלא]. מזג הגשמיות והרוחניות ואחדותן. בשבעת ימי בראשית יובנו ששת ימי המעשה הגשמיים והשבת° הרוחנית, שהיא מטרתם והשלמתם, וכד' מהר"ל מפראג ז"ל על היחש של ששת הקצוות הגשמיות, שהם תנאי כל חומר, והצורה°השכלית° הכוללתם. התכוננות כל הסבות הגשמיות והרוחניות בחוברת [עפ"י ע"ר א שמ]. סגולת המספר שבעה - מקושר עם ערכי שבועה°, המורה על בנין עולם גלוי ומיושב [ע"ר א צו־ז]. תשעה - גמר הרבוי°, סיומה של הפרטיות [ע"ר א קמב, קמג]. היחיד, של כל אחד ואחד מהרבים, מתיחס במספר תשע [שם ב של (ע"א א 122)]. מספרים הפרטיים [ע"א ב 213]. סכום האחדים, שמשם ואילך אפסה הפרטיות [ר"מ קלב]. עשרה(2)- הכללות°[ע"ר א קמב]. התחלת ציור° הרבים בכללות [שם רעב]. כלל הרבים, התחלת הכלל [שם ב של (ע"א א 122)]. הרושם את הרבוי המתאחד, המתכלל, ומתעלה לכלל האחדות בכללותו [עפ"י ע"ר א קעט]. ערך° הכלל. העשירי הוא סוכם את כלל המספרים הפרטיים [עפ"י ע"א ב 213]. אפיסת הפרטיות, והתאגדות הכל לכלל אחד [עפ"י ר"מ קלב]. הקיבוץ במספר הכללי, שאז מתקבצות יחד הקדושה הכללית והפרטית [מ"ש קכד]. סכום אגודת הרבים במספר [ע"ר א שיב]. המספר היסודי שהוא מכון כל קצב ושיעור [שם ד י ג]. יסוד המספר, הראוי להתיחס בין לדברים שיש להם קץ ובין לדברים שאין להם קץ, כי בכפל העשריות אין להם קץ [מא"ה ג קלט]. חוזר להתאחד בסכום האחד°, וזה מורה כי מצד קדושת° החיים הפנימיים° של אור°הנשמה°האלהית°, המאירה בההויה כולה, מראשית המצאה ברוח־ד'°, כל הגבולים, כל הפרטים וכל הרבויים°, מראש ועד סוף, מתאחדים לעטרה קדושה אידיאלית° - אחד [ע"ר א קמב]. מדת העשר - קדושת הכלל° השכלית העליונה [ע"ר א קמב]. עשר - הרבוי המאוחד לחטיבה° אחת. יסוד הקדושה° בהארתה המושכלת העליונה, המתאר את כל הרבויים שבעולם בתכונה מאוחדת [שם קמא]. ◊ מסומן הוא העשר ביסוד ההוראה הרוחנית, מושג המחשבה ואצילות הקודש בהארתה [ר"מ קפח]. ע' במדור אותיות, יו"ד. אחד עשר - האחת הבודדת - המציינת הכרה ושאיפה פרטית, העומדת בעולם, ושהיא הגורמת לכל מה שמתקלקל ומתפרד מיסוד קדושת האחדות°. שורש מקור עומק הרע של מדה פרודה זו הוא בטוב־העליון°, ומצד זה קשורה היא אל החטיביות הכללית של העשר°[עפ"י ע"ר א קמא]. שנים עשר - גבולי האלכסונים, שבתכונת המקום המוגבל יש קשר עם הרבוי°, המתפצל מסוד האחדות°[ע"ר א קמב]. ◊ כמו שכל דבר יש בו י"ב אלכסונים כך האחדות הפשוטה מתגלה בי"ב גוונים°[ב"ר ריב]. שתים עשרה - ההקפה הכללית בהרחיבה את דעתה על כל האופק של חוג ההרגשה מהחושים ומהשכל, המגעת מהמושכל המופשט שלעומת המוחש[עפ"י ע"א ג ב רפב]. ע' במדור זה, שנים עשר אלף. ע"ע ששת הצדדים אשר לששת הקצוות. שלשה עשר - מורה את האחדות הגמורה, התאחדות המספר המתאחד (עשרה) עם המספר המתרבה (שלשה), המספר המכלל עם המספר המפרט. <ובשביל כך אח"ד עולה במספר י"ג> [ע"ר א קעט]. שלשה עשר - "אחד" בגימטריא "יג" - אחדות כוללת על הי"ב° גוונים [ב"ר ריב]. ששה עשר - יסוד המקום°, ששת הקצוות, המקבל אור°וחיים°, וקדושת°הכלל° השכלית העליונה (עשרה°) [ע"ר א קמב]. עשרים - ב' המספרים של עשר°, מספר עשר שבגבול ומספר עשר שבאין גבול [מא"ה ג קלח]. שבעים - הכח עליון° של העשיריה היסודית של הכללות, המאיר על שבעת־ימי־הבנין°[ע"ר א קמב]. השבע° של יסודות הכמות המעשית, בריבוים ע"י עשר°[עפ"י אג' א רלא]. ת"ק - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ת"ק שנה בין הארץ לרקיע, וכו'. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, צורתק. אלף - מוערך לעומת האידיאליות° ברוממות מטרת עצמותה [ע"א ד ה עח]. ציור° מהגדולים [מ](ב)המספרים° והוא משותף ג"כ בלשון למוד, "אאלפך חכמה", ומורה העושר של הדעת המגיע מעצם הידיעה שאליו מכוונים בתור תכלית [עפ"י ע"א ב ו נט]. סמל הרבוי°[אג' א רלא]. שנים עשר אלף - (שימוש במספר לעומת החיים האקונומיים) - ◊ ההשפעה המתרחבת ביד נדיבה המתוארת בהתפשטה לארבע רוחותיה במובן המלא של ההתפשטות, דהיינו שלושת המרחקים המצוירים° בטבע אורך הרוח, ראש תוך וסוף, כשהם צריכים להתבאר מצד חוסן ריבוים שזהו דמות העושר°, הנם מתבארים יפה בתכונה של תריסר אלפי [ע"א ד ה יא]. ששים רבוא - המספר הכולל בקרבו את סכום הדעות והפלגות וערכיהם הפרטיים [ע"ר א שפח]. הסך הכללי שראוי לתכלית הכללית [מ"ש קכב (מא"ה ב טו)]. ◊◊◊ אחדוֹת סוד עשיה°. ויצירה°עשרות. ובריאה°מאות. כי כל מה שיתעלו הדברים בקרבתם לשרשם כן הוא גודל אורם וריבוי זיום ותפארתם [מ"ר 422]. יחידות - ההגיון־החתום° [ר"מ ב]. מושג היחידות הוא סתום° לגמרי. כל מה שאנו מכירים ומציירים איננו צורה של יחידות בשום אופן. מורכבים הם כל מוחשינו, וכל ציורינו המחשביים הרי הם כמותם, מלאים הרכבות וריבויים°. על כן המושג של יחידות, הוא מושג חבוי וסתום, אלא שמכל מקום, כיון שאנו מסמנים לנו עכ"פ איזה ציור כהה בערך היחידות, הרי הוא מקביל עכ"פ לעומת המערכה° הראשונה של ערכי הרוח ההוגה וחושב שמתגלה בנו, שמכחו יוצאים הם לאורה כל ההתגליות והציורים, אבל הוא בעצמו הרי הוא סתום וחבוי ממושגינו, וזהו ההגיון־החתום°[ר"מ קפז־ח]. עשיריות - ההגיון־המחשבי°[ר"מ ב]. ההגיון החתום אין בו שום שליטה מחשבית, אבל הוא פועל בחביון עזו במעמק הנשמה, שתצא מן הכח החבוי אל הפועל איזה הופעה מחשבית ע"י ההתאגדות הראשונה של היחידים שמושגם נעלם מאתנו, כשהם באים עכ"פ למדה הראשונה של ההתרבות שהיא מדריגת העשירות, הסמוכה למדריגת היחידות הנעלמה. ע"כ מסומן הוא מספר העשר ביסוד ההוראה הרוחנית, מושג המחשבה ואצילות הקודש בהארתה. וההגיון המחשבי מקושר הוא למדת המספר של העשירות בדמיון סגולתו, בהתגלות יסוד החכמה, בתור מציאות המתגלה בראשית, שהיא באמת ההתגלות השניה להחתומה שקדמה לה, שהחכמה היא לעומתה יש מאין, ההגיון המחשבי, שכבר יש הכרה למציאות ישותו, אף כי לא יוכר עדנה בכל תיאור מפורט [שם קפח]. מאות - ההגיון־המלולי° [ר"מ ב]. ההגיון המוכר בתיאור מפורט הראוי להיות נבטא בביטוי מילולי, שלצורך התגלותו הרינו יוצאים מתוך המספר המתואר בהערכה העשירית אל המספר של המאות, הנולד מסגולת העשירות שההגיון המלולי מתקשר אליו, ומתדמה לו בערכיו. הביטוי המקודש בא כבר למדת עצמותו, והשאלה מדוייקה בתכונת המהות כבר גומלת היא את פריה, ובא שורש מאה, מיסוד לשון מלת השאלה המבררת - מה, המושפעת ממדת העושר הסגולתי שבחביון המחשבה אשר למדת העשר, המתקשרת עם ביטוי העשירות. והעושר, זה הוא אמנם עדיין רכוש שלא נסמן גם בהגדרת השאלה, כי לא ימצא לו הדיבור מקום להתגדר בו עד באו לגבולו, ואז הותר הפה, ותהילת ד' ידבר פי, מאה ברכות, אל תקרי מה אלא מאה. כי אור האלף בתכונתו הגנוזה, עם הסברתו המפותחה, יחד יפעל את פעולתו להרחיב את הפה המדבר אמרי צדק, המתקשר בתכונת המספר המאתי, המאוגד במערכה° של ההגיון המלולי [עפ"י שם קפח־ט]. אלפים - ההגיון־הנשמע°[ר"מ ב]. התכנים המשוערים בהשערה° לבבית פנימית, המתבטאים בשפה ודיבור ומתגלים להשמעות האוזן בכל חילם האצור בהם ע"פ התכונה הדיבורית של ההוגה המדבר בעצמו. המדה שהשמעות ההקשבה כבר ניכרת היא, עד שגם מי שאין מי הדעת נובעים מתוך בארו, הרי הוא שותה לרויה מי תמציות הללו שהיה יהיו בפיו כדבש למתוק, והקטן יהיה לאלף [עפ"י ר"מ קפט]. יחידות עשרות מאות אלפים - ◊ יחידות נגד טבע, עשרות כנגד השכל, מאות כנגד הרצון, אלפים כנגד שכל עליון מסבב רצון המושג, הרצון הכמוס שאינו מושג בשום אופן ואין לו מקום כי אם כשתתגלה בנפש הסכמה למה שמושג מהרצון העליון ית' לרדוף אחריו [עפ"י מא"ה א לג־ד]. יחידות עשרות מאות אלפים - התכנית של המספרים כשנשתמש בהם לעומת החיים האקונומיים - היחידות תציין את המחסור, העשירות את הסיפוק הבא במערכה° אחרי סילוק החסרון של המחסור, המאות מציינות את ההרוחה העודפת על הסיפוק המצומצם, וממילא יציינו האלפים את העושר המתרחב להשפעה על מי שחוץ לו [ע"א ד ה יא]. יחידות עשרות מאות אלפים - לעומת ארבעה חלקי השקפות בעולם - ההשקפה המעשית החמרית (- היחידות), ההשקפה המדעית הנובעת מההכרות החמריות ושילוביהן° (- העשרות), ההשקפה האידיאלית לכונן את החיים המעשיים על פיהם (- המאות), והעולה על כולם ההשקפה האידיאלית מצד עצמה (- האלפים) [עפ"י ע"א ד ה עח]. ◊◊◊ כפילות - הכפילות המשולשת היא רושמת את התדיריות. היא עולה בשלשת המדרגות שבהויה: מציאות, מקרה, קבע. האחדיות מסמנת רק את המצוי. השניות כבר פושטת את היד לרשם את המקרה המתאר את המצוי המתלוה עמו, אבל גם מהר עוזבתו. השלישיות זוהי כבר צעד לקביעות [ע"א ד ט יג].
כולל כל הכוחות הפרטיים באחדות אחת - אבן עזרא שמות כו ו "אחד כולל הכל. כי כל גוף אינו דבר אחד רק הוא מחובר מאחדים. וככה השם הנכבד שהוא אחד כולל הכל ונקרא אחד.וכן העולם הקטן והגדול". דרך החיים פרק ה משנה א "הוא השם יתברך שהוא אחד כולל הכל". נצח ישראל פרק ח "כי דבר שהוא אחד כולל הכל".
אבן עזרא, שמות ג טו "והנה עשרה הוא דומה לאחד. והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה ושם העשרה כוללם". מהר"ל גבורות־ה' יב. דרך החיים ג טו.