ד' - אור־אין־סוף°, מקור כל השלמות, המרומם על כל ברכה°ותהלה°[א"ש י ד]. השלמות המוחלטת והגמורה של סיבת° הכל, מחולל כל ומחיה את הכל [עפ"י א"ק ב תמב]. אור°חיי־כל־החיים°. שרשא ועקרא דכולהו־עלמין°[עפ"י א"ק ב תקע, תקכא]. אור מקור־החיים°[ע"א ג ב קעה]. יוצר כל בראשית כל ראשית°, מקור כל מקורות החיים. מקור מים חיים [פנק' ב רט]. מקור חיי כל העולמים°, אלוה נורא הוד [ע"ר א קפו]. מקור ההויה, חיי החיים, ויסוד היסודות של כל היש, רוממות הענין־האלהי°[שם]. מקור־חיי־כל־החיים° כולם, בורא° כל העולמים ב"ה [ע"ר ב סד־ה]. מקור חיי כל החיים, מקור יסוד חי כל העולמים [א"ק ג שלח]. מקור כל החיים, אור כל ההויה, יסוד כל היש, אדון־כל° השוכן בכל וסובב את כל [עפ"י ע"ר ב סד]. האידיאל הקיצוני העליון שבעליון, מקור הכל [א"ק ב תקסט]. המקור הכללי, אשר מאל אלהים אמת הוא נובע, שהכל בו חי ומשפעו הכל הולך ומתעלה, הכל הולך ומתפשט, והכל כלול באחדותו ובשפעת רוממות קדושתו, העליונה לאין סוף [ע"ר א רח]. משוש החיים ומקורם, יסוד הטוב°, אור־אין־סוף°וזיו°הדרו°[ע"ר א קט]. המקור של שלמות הקדושה° והטוב [א"ק ד תפא]. מקור הרחמים°והחסדים°, המלאים גדולה וגבורה אין קץ [קובץ ב קלח]. מקור החיים החכמה והחסד, מקור הסדר והמשטר, החפץ והיכולת הכלליים [ל"ה 134]. מקור החיים [ע"ר ב סה]. המושג האמיתי° הכללי, שהוא חובק את כל המציאות החמרית°והרוחנית°[עפ"י ע"א ג ב קסו]. קדוש° בכל הקדושות, מתעלה מכל החקים והגדרים, מרומם מכל הגה ורעיון [עפ"י ע"ר א רכב]. הבורא כל ומחיה כל, רבון כל העולמים ואלוה כל הנשמות [ב"ר שכו]. אור חיי העולם [א' טו]. האור, האמת°, היושר°, הטוהר°, (ו)מקורותיהם היותר עליונים [עפ"י קובץ ו ק]. ההויה הכללית בכל אורה [קבצ' ב קמה]. מקור כל הכלליות, שהוא מבוע נשמת חיי כל חלקיהם ובטחון עז אמתם של כל התורה, כל ישראל, כל האדם, וכל ההויה [עפ"י א"ל רכא]. האוביקטיביות° האלהית המוחלטת של מעין החסדים°"האידיאלים"° העליונים העצמיים [א"ל קל]. המקוריות, הכלליות והנצחיות [עפ"י ל"י א ז]. חי־העולמים° ומקוריות נשמתם [א"ל קסה]. היוצר°[צ"צ א כד (א"ל ריב)]. הכללות המוארה והשלמות הנעימה, אור היחוד, קאלון קאגאטון של אפלטון (תפארת°) [ד"ל כג]. ע' במדור זה, השם ית'. ושם בהגדרות מבוא, שם השי"ת. ושם, אלהות. ושם, אלהות עליונה. ושם, י־ה־ו־ה. ושם, אל, אור אל מסתתר. ושם, קב"ה. ע"ע אור ד' העליון. "ד' אחד ושמו אחד"(1)- הוא ושמו - השלמות וההשתלמות [עפ"י א"ק ב תקלב־ג]. ד' אחד ושמו אחד - מלכות־שמים°ומלכות־הארץ°בחטיבה° אחת, האידיאל החברותי והאידיאל הרוחני המרומם, הגדול מעל כל חיי חברה וקיבוץ, החובק במתי שחקים בגדלו ותעצומות הפשטתו, המלא הוד°נצח° נצחים, מתאחדים ומתמזגים יחד [א"ק ב תקסב]. ד' אחד ושמו אחד - האחדות האמיתית המאחדת ומקשרת את כל הפרטים היותר רחוקים בהתעלותם אליה [עפ"י קבצ' א קכח]. החיים, ההולכים ומתרבים לפרטיהם עד אין קץ, ישובו אל יסודם המאוחד, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם [עפ"י ר"מ קפו]. שכל הטומאה° תכלה, והרצון מתוך חופשו יתעלה אל הטוב־המוחלט°[א"ק א שצה]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, והיה ד' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד. ושם, קריאה בשם ד' אחד, שאיפתה. "ד' אלהי ישראל", לעומת "שם ד', מלך ישראל" - ע' בנספחות, מדור מחקרים. ד' אלהים - מקור חיי כל עולמים [נ"ה ט]. "ד' אלהינו°" - הרוממות° האלהית בטהרת°הקדש° המיוחדת לישראל°, שבשביל כך אנו מבטאים את השם הקדוש, בצירוף היחש של אלהותו אלינו [ע"ר א ריא]. שאת יחוד אלהותו עלינו הננו מכירים מתוך ההופעה של התגלות ד' המיוחדה על נשמותינו מתוך אורה וזהרה של תורת אמת [עפ"י ע"ר א קי]. המשפיע עלינו את קדושתו כפי המדה של הטהרה°הקדושה°והדבקות° שלנו עמו יתברך [ע"ר א עו]. הקדושה האלהית המתיחשת לנו מצדנו [עפ"י ע"ר א פג]. המיוחד לנו, המתגלה בהויתנו המיוחדת כ"גוי גדול" [פע' לו]. ע' במדור זה, "אלהינו". ע' במדור זה, "אלהי אבותינו". ד'° הוא האלהים°(2)- המוסר° הטהור והדעות המופשטות ברום מעלתן מתאחדות הן ביחוד גמור, ונמצא שד'° הוא האלהים° השופט את כל הארץ, אחד הוא מחולל החכמה והיופי [עפ"י קבצ' ב קיט]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר. ד' מֶלֶךְ - ההויה בכל הקיפה, מיצור היותר קטן עד ההופעה הרוחנית, המלאה גבורה°גדולה°ותפארת°, מעוטרת בכתר°חכמה°בינה°ודעת°, מבלטת בגדולה את נצח הנצחים, ובגבורתה, המאגדת את כל ההפכים, את ההוד° ההויתי, ובתפארתה, המלא דעת, מיסדת את יסוד° הכל, מפרחת את פריחת הכל, כל הנשמות, הרוחות והנפשות, כל התנועות והחפצים, הרצונות וההסכמות, כל השאיפות וההתפעליות, וממציאתם בכל ערכיהם בקובץ אחד, סידור ממלכתי [א"ק ב שצג]. ע' במדור זה, מלך. ד' מָלָך - האורה°, ההולכת למלא° את העולמים כולם מזיו°ההופעה־האלהית°, שכנסת־ישראל° עוסקת בה, במהלך חייה התולדתיים, ע"י קדושת נשמתה ואמץ החזקתה במעז תורת־ד'° אשר אתה, המאצילה מכח החיים שלה פלגי אורה על היקום כולו, החל מתכונותיו הרוחניות°, ההויות השמימיות° בכל מלא הדרן°, וכלה בתכונה הארצית°, בברכת הטבע וכל כחותיו, המשפיעים אמץ חיים וברכה לכל יצור בכל מלא היקום [ע"ר א רט].