Page 23 - לדרכה של המכינה בני דוד עלי
P. 23
22
משנתם סדורה להם ,ההתמודדויות בצבא יותר קלות ,ויש גם
בוגרי ישיבות שמצליחים במשימתם (מה שהיה נדיר מאוד
לפני קום המכינות) .אין גם ספק "שהאווירה הישיבתית"
בישיבה הגבוהה שבה לומדים שעורים גבוהים ,היא יותר
"ישיבתית" מאשר המכינה ששם קובעים את האווירה רק
שיעורי א' ו–ב' .ובודאי יש בחורים שאווירה זו מושכת אותם
יותר מהלימודים המסודרים במכינה ,וגם על זה נאמר" :אין
אדם למד אלא במקום שליבו חפץ" ,ובודאי יש בחורים שדרך
זו מתאימה להם יותר.
ועם כל זה סבור אני שהאתגר בשירות הצבאי המלא,
במיוחד בפיקוד ,וכן ביחידות מובחרות (וגם ביחידות
עורפיות מובחרות) ,הוא עדיין קשה
מאוד ומורכב מבחינה רוחנית .ודרך
המלך היא להכין את הבחורים לצבא
לא רק ע"י "אווירה ישיבתית" ,כי אם
ע"י לימודים רוחניים רחבים המבהירים
להם את הסוגיות הרוחניות עימם הם
צריכם להתמודד .שמלמדים אותם את
היחס לדור תהפוכות ,את היחס למדינה
וצבאה ואת הסוגיות היסודיות של טעם
הציצית ,תפילה ,חיי משפחה וכו' .מספר
רב של נושאים רוחניים ,שמי שלומד
שלושה סדרים ביום גמרא אינו מסוגל
ללמדם בשנה או שנתיים .ובודאי שיש משמעות עצומה
לשאלה האם הישיבה מלוה את הבחור לאורך שירותו הצבאי
ונותנת לו גיבוי ,או שהוא נעזב לנפשו.
ויש כאן גם שאלה נוספת ,האומנם נכון הוא לטשטש
את תפקידו של בית המדרש? האומנם נכון הוא שישיבה
תעסוק בהכוונה והדרכה לצבא ,האם אין זה פוגע בתפקידה
כ"ישיבה" ,להעמיד את האידאל הגדול של בניין התורה,
ובניית תלמידי חכמים בעם ישראל? ואולי דווקא ההקפדה
