Page 22 - לדרכה של המכינה בני דוד עלי
P. 22
21
אבל נוצר גם תהליך נוסף .כתוצאה מההצלחה הגדולה
של המכינות הישיבתיות ,וההתבוננות בקידוש השם הגדול
הנעשה ע"י תלמידיהם.
החלו ישיבות גבוהות מסוימות וגם ישיבות הסדר לאמץ
את הרעיונות של המכינה הישיבתית ,ולקרוא לנוער ללמוד
אצלם ,באמירה שהם יכינו אותו כראוי לשרות הצבאי .זה
כמובן דבר נפלא ,ואין אדם מתקנא בתלמידיו" ,ומיניה ומיניה
יתקלס עילאה" .לפני שהמכינה בעלי קמה ,לא היתה אמירה
כזאת נוהגת בעולם הישיבות ומי שהתגייס אחר לימודיו
בישיבה -עשה זאת על דעת עצמו.
השאלה החשובה היא ,האם זוהי רק אמירה על מנת
למשוך תלמידים ,או שבפועל יש לזה ביטוי ממשי בתכניות
הלימוד! האם במהלך לימודיהם בישיבה הם לומדים שלושה
סדרים גמרא ואינם מתמודדים עם מה שצריך ללמוד כדי
להיות יכול לעמוד בקשיים שבצבא ,או שאכן נוספו הדרכות
ושיעורים בנושאים רוחניים הקשורים לשרות הצבאי
הממושך והקשה .והשאלה היא האם אכן ישיבות אלו אח"כ
מעודדות את התלמידים האלו להתגייס לגיוס מלא ולא
להסדר ,וגם מלוות אותם במשימתם הקשה לאורך כל הדרך.
כלומר לאורך כל שנות השרות הצבאי הארוך כשהם מפוזרים
ביחידות שונות ורבות? או שעדיין קיים המצב ,שכאשר הם
מתגייסים הם צריכים לצאת בשקט דרך הדלת האחורית כי
"יאכזבו" את רבותיהם בזה שלא המשיכו ללמוד בישיבה,
והם מתגייסים בהרגשה שהם סוג ב'.
יש אמנם מי שטוען שאין צורך בכל הפרמטרים שהזכרתי,
ועצם זה שהם שוהים שנה או שנתיים באווירה ישיבתית,
יחד עם תלמידים משעורים בוגרים ,ופוגשים "עמל של תורה
אמיתי" ,זה פועל עליהם יותר מלימוד האמונה ,ואינם צריכים
עוד את הליווי בצבא ,הם כבר ידאגו לעצמם.
נכון הדבר ,שכיום ,שכבר נסללה הדרך ע"י בוגרי המכינות,
ובצבא משרתים הרבה מאוד חיילים ומפקדים דתיים אשר
