ע

עבד - "כעבד לפני המלך" - (שלמעלה ממדרגת שר) - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

עבדי־ד' העומדים בבית־ד' - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

עבדי־ד' העומדים בחצרות־בית־אלהינו - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

עברה מטמטמת לבו של אדם(1) - מתטפש בשכלו שאינו יכול להבין מחשבות קדושות כמקדם [מא"ה ב רסד].
אי אפשר לאור אהבה° ויראה° לפלש במקום אשר נסתמו חרכי אורו, <ומעוט האהבה והיראה גורם כמה מדות רעות, והמדות הרעות הן בעצם הגורמות לגופי העבירות> [מא"ה א צד].
אור השכל האלהי שמאיר בנפשו להורות לו הדרך הישרה° ושיכיר כל מכשול עון° למען יסור ממנו, מתחשך ע"י עניני החטאים° שמאפילים את זוהר הנפש החכמה [שם קיג].
ע"ע טמטום.

עד דכפנת אכול, עד דצחית שתי(2) - שאם יתגבר הכפן והצמאון אולי תגרר הפעולה אחר הרצון של הגוף ולא אחר השכל הדבוק בהבורא ית', ע"כ, עד שלא יצמא ואין הרצון שליט כ"כ, יעשה מה שצריך ויהי' קישור הדבר לשם־שמים° באמת [פ"א קצט־ר].

עד שלא היה העולם היה הב"ה הוא ושמו בלבד(3) - כל הדרגין מובנים רק מצד הבריאה; אבל זאת ההשגה הכללית שלזו השייכות, זו מושגת לנו גם קודם בריאת העולם, אע"פ שא"ז הנהגה פרטית. אנו משיגים ענין מציאותו בלא העולם, וענין היחס שיש למה שהוא עתה, עמו ית', שמצדו ודאי אין שינוי, א"כ מעולם הי' זה מצד אחדותו [פנק' ג סא].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, הכתר, הקדום כקדמות א"ס ב"ה. ע' במדור זה, הוא ושמו בלבד.

עדות שקר - עדות על מה שלא נראה [עפ"י ע"א א ב ח (ע"ר א רמז)].

עדי עד(4) - לאין תכלית וחקר [ע"ר א קצט].
ע"ע עַד, העַד.

עדי עדיים(5) - המעלה היותר עליונה נוספת על הטבע [ה' רטז].
רוח ישראל העולה למעלה, תשוקת האומה בכללה לבא לתכליתה שהוא נשגב ונפלא, ומאותה התשוקה הכללית, נמצאת אש קודש בלב כל אחד מישראל, בוערת כאש, שאינו יודע בעצמו טיבו וענינו, וזאת התשוקה היא לדבר גדול מאד [עפ"י ה' עו].
שיבוץ התורה כולה בכל פרטיה והזכות למעשה המצות, שיהיו מעשיהם הגשמיים גורמים מעשים נשגבים [מא"ה ג קפד].
עדי המצות° שנתן השי"ת° להם <אע"פ שלא הי' לפי השלמתם כמש"א "ואת ערם וערי'" שפי' בלא מצות>, שע"י המצות יזכו אל התכלית הרצוי' לסוף הימים, <דהיינו מדרגת נשואין°, שיגיעו לטהרת עצם הנפש בהופעה גדולה ועליונה> [עפ"י ה' עו].
ע"ע עטרה. ע' במדור זה, ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים וגו' ואת ערום ועריה.

עדן - דישון עדן(6) - כשאש של גיהנם° מתהפך בכל עז גבורתו לחסד° וצינון [קובץ ו רעה].

עובדי כוכבים - ע' במדור אליליות ודתות.

עול מלכות־שמים°(7) - עשות הטוב° והישר° בעיני־ד'° [א"ה 730].

עולה של תשובה(8) - השבת האבדה משכל ומדות. שהעברה° מטמטמת־לבו־של־אדם°, ומתטפש בשכלו שאינו יכול להבין מחשבות קדושות כמקדם, וצריך להתיגע מחדש כקטן שנולד, לפי ענין הקלקול, לישב דעתו בשכל־טוב° ולישר לבבו במדות טהורות° כפי מה שהיה בערכו קודם החטא° [עפ"י פנק' ג יז, יד-טו (מא"ה ב רסו, רסד)].
עולה של תשובה - תשובה חיצונית, התשובה התלויה במעשים [א"ש ו א1 (קבצ' ב צג)].

עולי עין(9) - יותר רוממים מאפשרות שליטת העין וכל השפעה חיצונית נפרזה לרעה [ע"א ב ט סב].

עולם הבא - בחינות שונות יש בשימוש במושג:(10) א. העולם ההולך ובא.(11) ב. עולם הנשמות.(12) ג. לימות המשיח, לעתיד לבא.(13) ד. לעתיד לבא לאחר תחית המתים(14) [קבלתי מהרצי"ה, ל"י ב קמ].
עולם התיקון°, ביום־שכולו־טוב° וכולו ארוך [א"ל קל].
פנימיות החיים, נשמתיות החיים, שמתגלה דרך השארות הנפש [שי' חוב' עדן העתיד].
עולם הבא - סדר החיים והויה של קישור העולם ההוה המוגבל־החושי, באופן ישר עם כל מה שהוא נעלה וגבוה ממנו, קשר מפולש עם כל הקוסמולוגיה החמרית° והרוחנית° כולה באור־אין־סוף° המנהיר נחלי־עדניו° בכל נשמה° המתגדלת אז על כל אפסיים [ע"א ד ו מז].
העתיד הטוב, המוכן לעולם כולו [ע"ר ב קנז].
עת שלימות כל היקום כולו <שהיא למעלה אפילו מההשלמה האנושית, ואין צריך לומר שהיא עליונה ורחוקה ביותר במדרגתה מההשלמה הלאומית המתבודדת, אף שהם תוצאותיה> [ע"א ב ט קיב].
עולם° הבא תדיר(15), מתגדל וצומח, מכח האורות° החיים של אור־התורה°, של זריחת° הקודש° אשר להמוסר° והצדק° האלהי°, המתילד תדיר מכל הגיון תורה, מכל תעופת דעת, מכל מעשה טוב, מכל זיקוק מחשבה ורצון המתעלה לטוהר° חפץ־אל־עליון°, הקבוע תדיר בנשמתם־של־ישראל° [ע"ר ב קנח].
כל המעמדים הבאים תדיר לעילוי של חיים והויה [שם א טז].
האור° הגדול של ההתענגות־על־ד'° אשר בנחלת־יעקב° [שם ב קנז].
הרוחניות° היותר עדינה ונשגבה° [ע"א ב ט רכה].
החיים הרוחניים והנצחיים [עפ"י פנק' א רמא וע"א ג ב כט].
חיי החיים, עדן יסוד החיים [עפ"י מ"ה אהבה ד].
עולם הבא - חיי הנצח. העולם הנצחי [ע"ר א סג, סד].
חיי העולם הבא - ◊ שם הולכת° התעלומה האלהית° בזיו° כבודה° ומתגלה בזיו° יקרתה, למלאות עונג° מבלי די לכל צמאי האורה°, אשר קנו חיי־עולם° בהתקשרותם הנצחית° בדבר־ד'° [ע"ר א יז].
ע' במדור זה, חיי עולם הבא. ושם, לעתיד לבא. ור' שם, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. ע"ע עולם העתיד.

עולם הבא בו צדיקים יושבים ועטרותיהם° בראשיהם ונהנים מזיו השכינה(16) - עניינו - מעלת ההשגה העליונה ברוממות קדושת החירות° האלהית הנמשכת להם מדבקותם° הנשגבה בד', שמתוכה הם נהנים מזיו־השכינה°, בהיות מסולקת מהם מחיצת ההבדלה שעל ידי העוונות°, המבדילים בינינו לבין אלהינו, שהוא כמו עטרותיהם בראשיהם של עבדים בשנת היובל מראש השנה ועד יום הכפורים, שהוא גילוי מעלת החירות [א"ל פג].
ר' זיו השכינה. ע' במדור זה, צדיקים יושבים וכו' ונהנים מזיו השכינה. ושם, שכינה, הנאה מזיו השכינה.

עולם הזה - העולם הזמני הראלי המצומצם [ע"א ד ט עא].

עוקר הרים - (לעומת "סיני") - ר' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

עושי רע - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

עושי רשעה - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.

עזבו את ה', נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור(17) - כשחטא ישראל, נפגמה נשמת־האומה°, המאוויים העליונים והקדושים שהם יסודות כל קיומה, הלכו הלך וחסר, הלך ועומם, עד אשר נחשכו מאורותיה, החפץ האלהי שבעמקי נשמתה ירד בערך הממשי בחיים וברעיון, ונשאר טמון וגנוז [עפ"י מ"ר 282 (ח"ה ק)].

עזה כמות אהבה(18) - כמו שהמות° מוחה את ציורי הגוף וקשריו מעל הנפש, הכי נמי האהבה° הגדולה להשי"ת° מוחה ומסירה מן הלב כל ענין אחר זולתו [מ"ש רמד].

עזי פנים - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות.
עזי פנים שבדור - ע' שם.

עזר כנגדו - יסוד חיי המשפחה הוא להכיר שרק על־ידי שניהם ישתלם הבנין, ולא להיות רק ל"עזר" לבד - לתועלת היחיד, כי אם להשלמתם שניהם - "כנגדו" [עפ"י ל"ה 41].
ע' במדור אדם הראשון.

עטיו של נחש(19) - כח המחאה הכוללת נגד הצדק° והקדושה° שנועד כדי להכין ממנו כח מודד ומשער את הקדושה והטוב° לבל יפריז מדתו. עטיו של נחש° שעמד נגד התוספת של המגע שהוסיפה האשה, ומתוך שהשלילה הזאת מוכרחת היא לנבוע מכח מחאה כללית נגד הקדושה והצדקה, העצה־העליונה° חייבה לתן רשות למציאות הרשע, לא בשביל הרשע כ"א כדי להעמיד הצדק על מכונו. כי הלא כל הסתכלות של חכמה של אמת ושל יושר היא נכונה להתעכר ע"י תוספת ציורים° ודמיונות שאינם הולמים אותם ואלמלא כח הרשע המוחה על כללות הצדק והקדושה הלא היתה התוספת הולכת ומתגדלת עד שהיתה בעצמה מחבלת את האור° והטוב שאליהם מגמתה [עפ"י ע"א ד ה מ].

עין בעין(20) - "יראו בשוב ד' ציון" - התאמת העין־של־מטה, שבנפתולי השעה וקשיי־תחילותיה, שבמדיניות ושבמוסריות, לעומת העין־של־מעלה, שבשלמותו של המשך־הדורות אשר בתקומת התחדשותנו כקדם, השלמת הראייה של כל האופק המציאותי וכל הרקע של גדל־העליליה שבכל צירופי פרקיה של גאולתנו ופדות נפשנו, - היא הנותנת את פתרונות חלומותינו־מלחמותינו ואמיתת הבטחותיהם [ל"י א קצט].
עין בשר הרואה בעין אלהית [שי' הרצי"ה, מועדים ב 136-137].

עין ד' אל יראיו - ע' במדור תאורים אלהיים.

עיני ד' - ע' במדור תאורים אלהיים.

עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו - ע' במדור זה, פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.

עיר גבורים(21) - מרום ההויה הכבירה של המצויים הרוחניים°, המעוטרים בעטרת הנצח° וההוד°, פארי האצילות° האלהית, המופעים בקדושתם מזוהר° גבורה־של־מעלה° [ע"א ד י ט].

עיר הצדק - ע' במדור מקומות וארצות.

עירוב תבשילין - ("אפילו עירובי תבשילין שמר אברהם°")(22) - אפילו אותם הקוים הדקים שמבדילים בין קודש־חמור° לקודש־קל°, <שהם יותר נעלמים מאותם שמבדילים בין קודש° לחול°, ובין טמא° לטהור° וכו'> [אג' א קלה].
ע' במדור זה, קיים את התורה כולה עד שלא נתנה.

עכו"ם אינם קרויים אדם - ע' במדור זה, אתם קרויים אדם.

על ד' ועל משיחו - ע' במדור משיח וגאולה.

על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו(23) - הכח הגובר בכל הדרך המתמדת של התפתחות ועליית האדם ממדרגה למדרגה, מדור לדור ומתקופה לתקופה עד סוף־כל־הדורות°, הוא כח המוסר° והצדק° [א"י לו].

עלה - "ומשה עלה אל האלהים" - ע' במדור משה.

עלה במחשבה לפני(24) - המחשבה היא לפני מי שאמר והיה העולם, ממ"ה הקב"ה, עומק האמת <הנעלם מאד לפי עינינו ועיני הנבראים הטרוטות בכלל, שאנו מתארים את שמות־ד'° ית' וכינוייו ע"פ השגותינו בבריאה ובהשגחה° הגלויה>. מה שנשגב° ממה שיֻשפע בנוהג על שכלינו מצד ההנהגה ההוית. ההשגחה° המושלמת (ש)היא לפני הערכים המורגלים לנו. מצדה לא יצאה כל הבחירה° לפעל כ"א חלק ממנה, ומה שמתיחש לזה החלק (שלא יצא אל הפועל), שם הצדק° הוא עצמי, לא מקרי <כשכר ועונש הגלוי>, ואין יד שום כח פרטי מגעת שם, כ"א מי שלפניו גלויים כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית [עפ"י פנ' כג].
ע' במדור זה, מדת הדין, שעלתה במחשבה, לפני בריאת העולם, וכו'. ושם, רצה הקב"ה לברוא את העולם במדת הדין.

עליה - "ישב בעליה"(25) - מתרומם מעל המצב ההוה ומתעלה למצב הרם העתיד [ע"א ג א סז].
ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, "בני עליה".

עליה - "ד' העלית מן שאול נפשי"(26) - כשחסד־ד'° מופיע, וכשרון ואמצעי הפקת המשאלים של החיים מתחילים למלאות את התפקיד האידיאלי° של החיים, זאת היא העליה מתוך הירידה° של המעמק אשר להשאול° [ע"ר א קפז].

עליונים(27) - (לעומת "תחתונים") - נפשות הצדיקים°, ומלאכי־השרת° [מ"ש שלה].

עם זו יצרתי לי(28) - האומה הישראלית שנטעה יוצר כל להיות לאור עולם [ע"א ג א כ].

עם לבדד(29) - <(אין הכוונה לעם ה)מתגדר בלאומיות מיוחדת היכולה לעמוד בלדתה של תחרות עם כל מיני רוחות לאומיות, שאין להם כ"א חוג מטרתם הכנוסה וסגורה בלאומיותם או בתנאי החברה שהם יוצרים, כ"א> עם תמציתי° המוכשר לספוג בקרבו את כל כבוד־גוים°, את מבחר האידיאליות° האנושית המחולקת, ולהפיצו אח"כ כדרך כניסתו בתוספות שכלול ועבוד ומטבע הגון וקבוע של חותמו הבולט והמזהיר (של העם) [עפ"י מ"ר 25].
מתיחד בסגולותיו° [ע"א ב ט של].
ע"ע אומה כללית. ע' במדור זה, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי - ע' במדור האבות.

עם נבל - ע' במדור אליליות ודתות.

עם נבל ולא חכם - "עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו"(30) - אחיזה בתורה° באטימת אזניים משמוע לקול־ד'° הפשוט הקורא בכח על ידי כל שערי־האורה° הטבעיים, של הבינה הטבעית ושל רוח המוסר־הטבעי° אשר לאדם, שהיא נחלת כל האדם, מפני שחושבים שנמצא את אור התורה בתורה הקרועה מכל אור־החיים° הפרושים בעולם בפנימיתו ובנשמת האדם בהדרה [עפ"י א"ת יב ה].

עם נברא(31) - עם° שחודש בו רוח חדש לא כפי מה שהיו מוכנים מקודם כ"א כאילו נבראו בריאה חדשה [עפ"י מ"ש רפג (ה' רמא)].

עם סגולה(32) - בעלי קדושה° נבדלת אלהית° [מ"ש ש (מא"ה ב קלה שם ג קנד)].
ע"ע סגולה הצפונה העליונה. ע"ע סגולת ישראל.

עם קדוש(33) - (עם) הרואה את המחשבה העליונה שיש בבנין עולם ביצירתו התולדתית [א"ק ב תקנו].

עמוד האש - הכח האיתן של אור הקודש [אג' ג קסז].

עמוד ענן משלים לעמוד אש(34) - ציור האמוני משלים ומשכלל את הצד המדעי. <שכל זמן שלא נתבסס יפה בלב הכח המעשי, הבא מצד החכמה וההכרה באופן המשלים את כל הפרטים שהאמונה מדרכת להם, לא יזוז הציור התחתון של הרגש האמוני מן הלב. אמנם, לפי ערך הגעת המעשים למעשי אבות(35) שקיימו כל התורה כולה עד שלא נתנה(36) - שכבר משתרש יפה בלב הכח המעשי העליון הבא מהכרה עצמית, כן יהפך ציור האמוני לציור משלים ומשכלל את הצד המדעי העומד בתור עטרה° ויתרון במעלת הצדקה> [עפ"י ל"ה 158].

עמוסי בטן(37) - היהדות־הטבעית° שע"ז נאמר על עם ד'° "העמוסים מיני בטן הנשואים מיני רחם", כעוברים במעי אמם, דבקים בכנס"י° ובעול מלכות שמים ברגש אמונה° שלמה ואהבה טבעית נאמנה° [ע"א ב 235].
ע"ע אמונה, היסוד הטבעי של האמונה.
העמוסים מני בטן, הנשואים מני רחם - בית ישראל המרגישים את התורה° בחייהם במילואם בקיומם, בחפצם, בהרגשתם ובחוש ההיסתורי שלהם, כמאוחדה ומתאימה עם כל מעמד חייהם, ויודעים בזה יד־ד'° ובריתו° [עפ"י ל"ה 232].

עמך - (עם ד') - מוכשרים ומוטבעים בכללות° אומתנו°, (ל)תפיסת האור־האלהי° וקביעות הרצון של תכונת חיים כאלו, שהענין־האלהי° ירשם על ידה בעולם. העממות הטבעית שלנו, ביסוד נפשנו, שהוטבע כראוי לקליטתה של הקדושה־האלהית° ואורה°, להיות מלא בה גם בלא שום רצון מצדנו, גם בלא שום הכרה ובחינה שכלית הגיונית [ע"ר א קה].
ע' במדור זה, בני בריתך.

עִמָּנו - ד'־צבאות° עמנו - הננו חיים ברצונו, וחשים ברוחניותנו° הפנימית° את קרבתו° ואחודו עמנו [ע"ר א קמט].

עניה - "דרשתי את ד' וענני" - ע' במדור תיאורים אלהיים.

ענין אלהי(38) - הענין האלהי - בתוך כל ערך החיים (של האומה) בעומק טבע הנשמה, בהתאמה ללשד המחיה את ההסתוריה הלאומית, (המתגלה) [המסגלה] בכשרון יצירת הנבואה° בבחירי בניה, המביאה למדרגת עם עולם, שכל האנושיות תכיר את סגולת־נשמתה° - הוא העצם הישראלי שתאריו מתגלים בכל התנועות השונות, ורוחו־של־משיח° הולך ופועל את השלמת צביון זה עד עת° קץ (השלמה) [השלמתו] [א' סד].
מקור ההויה, חיי־החיים°, ויסוד היסודות של כל היש, שממנו תוצאות להופעת האחדות° המקורית של ההויה, הכוללת את האדם ואת העולם בהופעה מאוחדת מקיפה [עפ"י ע"ר א קפו].
הקדושה° האחדותית° של יחוד° האל° המיוחד ב"ה. שורש היש° [עפ"י א"ק ג שנח].
אור חי־העולמים°. אור העולם [א' סו].
◊ אין־סוף בפועל, המחולל להוציא אל הפועל מה שהוא אין־סוף בכח. תוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה [עפ"י שם ב תקלז].
הענין המנהג ומתגלה ומחיה בכל עלילות ההיסתוריה כבכל מסבות הטבע בחקיו ותורתו [צ"צ א צט (א"ל רסד)].

ענן גדול ואש מתלקחת - ע' במדור זה כבוד, הכבוד אשר ראיתי על נהר כבר.

עסק הידים - ("ידיו רב לו") - ע' במדור תורה.

עפר יעקב(39) - הירודים שבירודים, שאינם מכירים כי אם את האמת המתגלה להם בלבבם, ואינם נכנעים לשום ענין של השפעה אחרת שאינה מתאחדת בעומק נשמתם הפנימית, אע"פ שהכרתם היא קטנה חומרית ונמוכה מאד, מ"מ הם ראויים להצמחת ישועה. <הם הנם עפר יעקב אשר מי מנה אותם, ומעפר זה תצמח צמיחת אמת ליעקב, ההולכת ועולה מעלה מעלה> [קובץ א תעה].
ע' במדור זה, "מי מנה עפר יעקב" וכו'.

עץ הדעת טוב ורע - ע' במדור אדם הראשון.

עץ החיים - ע' במדור אדם הראשון.

עצמותיך יחליץ - ע' במדור זה, חילוץ עצמות.

עצת ד'(40) - עצת ד' העליונה של כללות ההויה - מטרתן היסודית של מערכות ההויה° [עפ"י ע"ר א קנט].
עצת ד' העליונה - אחרי שהעז והחפש, מכל הכרח מוגבל, של המחשבה־הקדומה°, המחשבה הראשית, בגבורת חסדה, המחייבת לההויה שתתהוה, ולעולם שיבנה, מאז מקדם, טרם הבנותו; אחרי שזה העז בעצמו, וזאת הגבורה המזהירה, היא דורשת את הקשר המפעלי בכל השדרות ההולכות ומשתפלות עד כדי תחום חיי הטבע, המעשה, הבחירה היחידית והחברותית, הנה עצה עליונה צריכה להחזיר את הענפים כולם לשרשם, לטפל את כל ההתגלות (את) [אל] הכמיסה האדירה, ואז החשבון מתמצה ע"י ביטול הנר באבוקה, והשאבתה של הטפה בתוך הים הגדול, המוסיף לה עצמה ומהותיות עצמותית. העצה° הנדרשת לתקומתה האידיאלית של מחשבת יוצר כל העולמים הטובה מאד [עפ"י ע"א ד ט קלח].
ע' במדור זה, מחשבתן של ישראל. ושם, טעם העליון.
השלמות האלהית העליונה, שכל הטוב° והיושר°, כל מדות החסד° והגודל, כל התפארת° הנצח° וההוד°, ברום מעלתם, יזהירו° ויופיעו בכלל שלל צבעי° רקמת חמדתם [עפ"י שם קמג].
עצת ד' - כל הליכות התורה הלאומית מורשה קהילת יעקב [מ"ר 138 (א"ה 721)].
עצת ד' היא תקום(41) - האידיאליות המאירה שברעיון היצירה, הקודמת לכל עולמים, היא דורשת את האור בתכלית בהירותו, מדת־הדין° של מעלה בעוצם חזקה, ומתוך כך האידיאלים שכבר כהו עומדים לשוב לאורם, למקור הצפיה [ר"מ צה].
האורה־האלהית°, המלובשת° בהמגמה° המוסרית° הגדולה והכללית של כלל ההויה, המתפשטת במלא שליטתה בחקי ההויה הרוחניים°, ומפלשת° את דרכה גם בכל כחות הטבע, הנראים כעושים את עבודתם כגלמים מתים בלא הבנה ומטרה. והניצוץ האלהי שולט על הכל בעזו°, ומדריך גם את החושך והרשעה לטהרתה° של המגמה° הנצחית האידיאלית° האלהית, המלאה צדק° ומשרים°, שהיא מכוננת את העז והגבורה°, ומאזרת כח את תוכן החיים וההויה [עפ"י א"ק ג ה].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "אבא יסד ברתא". ע' בנספחות, מדור מחקרים, חכמה לעומת עצה העליונה.
עצת קדוש ישראל(42) - העצה הנובעת מהתגלות המחשבה° הרוממה שמעל לכל המחשבות [א"ק א קכג].

עקבא דמשיחא - ע' במדור משיח וגאולה.
תוכן החיים של עקבתא דמשיחא - ע' שם.

עקיצת עקרב° - כעס המתעורר ע"י טבעיות הנפש, ללא כוונה מפורטת [ע"ר ב קסה].
הכעס המתעורר בטבע, שהוא מסוכן מאד [עפ"י ע"א ב ו כג].
ע' במדור זה, כעס החכמים. ושם, נשיכת שועל. ע' במדור בעלי חיים, עקרב, היזק עקרב.

עראי וקבע - ע' במדור זה, קבע ועראי.

ערבים עלי דברי דודיך (דברי סופרים) יותר מיינה של תורה(43) - יינה של תורה - התושב"כ, מצד ידיעתה המעוררת אל טעמי־המצוות° בעוה"ז, לימוד המחזק אצלנו את עשיית המצוות; אך להגיע למעלת הבנת אמיתת טעמי־תורה° כפי שיהיה לע"ל, לזה יש צורך בקיום המצוות בעוה"ז כהלכתן, קיום שאינו אפשרי כ"א ע"י תורה שבע"פ, דברי סופרים, שיורו החכמים השלמים אופן עשייתן, וע"י מעשה המצוות נתרומם לעת"ל להבנת עומק החכמה שלפני המצוות [עפ"י מ"ש קסח-קסט].
ע' במדור זה, אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל.

ערות הארץ(44) - מצרים°, מקום טומאה° מאד, מקור התאוות והחומריות° כולן [עפ"י מ"ש קמ, סו].

ערלים - אומות העולם גם כשהם מולים ערלים הם(45) - הכח הנפשי של אומות העולם בהולדה פחוּת, כי עיקר רצונם בקיומם אינו מעולה [עפ"י פנק' ג קעז].
ע"ע ערלה.

עשה דברים לשם פעלם(46) - פעל טוב° בשביל הטוב, המתגלה, לקשור בקדושת° אמונה־עליונה°, בצורה של רצון אביו־שבשמים°, ומה שהוא למעלה מתואר זה [עפ"י א"א 43].

עשה האלהים את האדם ישר - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, ישר.

עשו אחי איש שעיר - ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך.

עת ההיא(47) - העת° הנסתרת והאצילית, השורש הנסתר והחבוי של הזמן הארת אור התכן של העת, באותה המדה שהיא מושרשת במדרגתה העליונה, בצורה הרוחנית של סדר זמנים [עפ"י ע"ר א קטז].

עת ופגע יקרה את כולם(48) - שנויי העתים והחלפת הזמנים°, במערכת רצונו, מתוכם נגבלים ומצטמצמים לכל השדרות השונות של בני האדם, מעלותיהם ופעליהם, כל מקרי תאונותיהם וכל נגעי פגעיהם, שהם מתגלים בזמן, לפי ערכיהם הם [עפ"י א"ל רמט].

עת לחננה כי בא מועד - ע' במדור משיח וגאולה.

עת רצון(49) - השעה הרוממה, שהרוח הכללי שבעולם מסתגל הוא לאיזו רוממות רוחנית נשגבה שאין אנו יכולים לדעת את גלגלי הסבות העליונות הללו שהזמן הקבוע גורם להם [ע"א ד ט מא].
הופעה° אצילית° ממקור האמת המוחלטה, בתור אותו הזמן, שהננו מרגישים את עצמנו כולנו מוכנים במדה מלאה להיות מתאחדים במהותה של התפלה° [עפ"י ע"ר א מה-ו].
עת שבה קירוב התכלית של התפלה ויתרון פעולתה [ע"ר א רסא].

עתיד הקב"ה° לעשות מחול לצדיקים°(50) - הכונה בעיגול, וההבדל בין צורת העיגול להריבוע, שהעיגול שוה כולו למקום הנקודה בלא חילוק מקומות, והריבוע יש מקומות רחוקים וקרובים. ע"כ לע"ל שתהי' ההשגה שוה, בין בגילוי הרצון שלא ע"פ סדר הסיבות° וכמו כן ע"פ סדרי הסיבות, א"כ בכל המקומות° והמצבים של הבריאה° יהי' אור° כבודו° ית' מתגלה בשוה. ע"כ הוא מחול° של עיגול [מ"ש שנח (ה' שיט)].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, אור ההשואה.

עתידה מינות שתתפשט על כל העולם כולו תשעה חדשים, שנאמר "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל"(51) - כל טומאתה (של המינות°) תלויה במה שעדיין לא נגמרה הטבעיות (האמונית) באופן הראוי לקבל את אור האמונה בשלמותה. <האמונה־הטבעית° היא בסיס, כלי הגון, להכיל בו ולהכניס בתוכו את האורות° העליונים שעומדים למעלה למעלה מכל חק וטבע ועי"ז מתעלה האמונה הטבעית ומזדככת, וטבע האדם והעולם כולו מתעלה ומזדקק ובא ומתקשר לשלמות צורתו האידיאלית, בתיאור המחשבה־הקדומה° האלהית> וכשתגמר הטבעיות בהכשרתה, תצא מידי טומאתה [עפ"י א"א 31].

עתידים בתי תיאטראות ובתי קרקסאות שבחוץ לארץ שילמדו בהם שרי יהודה תורה ברבים(52) - לרש"י: בתי עבודה זרה, ולתוס': מקומות ועד - <והא והא איתא> הקולטוס האלילי כשיטהר (לרש"י), יטהר גם כן את רוח המוסר° הכללי הנושב בחיי החברה (כלתוס') [פנק' ד ס (קבצ' ב נא)].
במשך איזה תקופה הלא מוכרחת תהיה תנועה דתית מהפכנית לצאת מכחן של ישראל, לטהר ולצרף את כל סיגי האליליות°, והחמרנות הגסה, המסובכים ברוחות העמים והדתות השונות, למען צרף את כל מערכי רוח האדם, באופן שיוכשר להתעלות למדת השלום° והחופש° המוחלט. "והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שניו, ונשאר גם הוא לאלהינו"(53), ו"עתידין תיאטריות וקרקסאות שבחו"ל שילמדו שרי יהודה בהם תורה ברבים", בין תורה פוליטית מבשרת שלום וחירות, <כדעת התוספות>, שהם בתי החול של חברת העם; ובין תורה דתית, מוזהרת מזוהר האור של דעת האמת <כדעת רש"י> [אג' ג קנח].

עתידים צדיקים דהוו עפרא - ע' במדור מוות ועניינו.

עתידין כל בעלי אומנות שיעמדו על הקרקע(54) - כל מה שיחוייב ויושכל גם בעיון יאומת ע"פ אופן האימות היותר גדל בדרישה, שהוא הניסיון המוחשי, ע"י כלים גשמיים מוחשיים. בסוף הימים, כל בעלי אומנות - (בעלי) החכמות המקריות, שהן החכמות המעשיות, לא יהי' משתמשים בשכל, <שהרי השכל אינו רק מקרי בהן> ולא יהי' השימוש (אלא) רק בחושים מבוררים ומוגשמים - שיעמדו על הקרקע [עפ"י פנק' ג כד-כה].
ע' במדור זה, כל תופשי משוט וגו' אל הארץ יעמודו.
עתידין כל בעלי אומנות שיעמדו על הקרקע - ◊ היסוד הטבעי ישאר לעד הכח המחזיק ומקיים את המין האנושי, שיעמידו על תמימות טבעו [ע"א ג ב קנג].
◊ החיים הטבעיים היפים ונעימים ישובו להדרת טהרתם הטבעית [א"ה ב מהדורה חדשה 100].

עתים חשות עתים ממללות(55) - כשהמעמד הוא בתור הכנה לקבל את ההשפעה העליונה, הרי הכל חש ודומם. וכשהמצב בא לידי המדה, שהמקבלים כל אחד ישפיע על מה שהוא למטה ממנו, אז המילול מתחיל [א"ק א קטז].

עתיק יומין יתיב [...] וספרין פתיחו(56) - הכל הוא בחשבון ובדעת עליון [עפ"י ע"א ב ט קלא].
ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, עתיק.

  1. יומא לט.
  2. ברכות סב:
  3. פדר"א פרק ג. וע' עבודת הקודש לר"מ ן' גבאי, ח"א פרק ב.
    הדרגין מובנים רק מצד הבריאה - בפנק' ג סא: "כפי ערך ההעלם כך יהי' מספר המדרגות שיתגלו, כפי כל הענין שלא נסתלק מהשגה. שענין הא"ס ב"ה א"א שיהי' מושג, וחס ושלום שיחלק בדרגין, ע"כ המדרגות מבונות ממילא ע"י ההעלם".
  4. ישעיה כו ד. תהילים צב ח.
  5. יחזקאל טז ז.
  6. דישון עדן, כשאש של גיהנם מתהפך - אגדת בראשית פרק סא "ולא דייך שייסורין שבאו עליך הצילוך מגיהנם אלא אתה נח בגן עדן שנאמר "ונחת שולחנך מלא דשן"" (איוב לו טז).
  7. ברכות יד:-טו.
  8. ע"ז ה.
  9. ברכות כ. נה:
  10. ע' נחלת אבות, ר"י אברבנאל, פרק ד, משנת רבי יעקב אומר, עמ' רנט־רס.
  11. ע' לקמן הערה 15.
  12. רמב"ם, תשובה, פ"ח ה"ח.
  13. ראב"ד, על רמב"ם, שם. רש"י ברכות נח. ד"ה שאם יזכה.
  14. ע' תוס' ד"ה והוא דלא כרע, ב"ק טז:. וע' ר"ע מברטנורא אבות א א. ובדרך חיים למהר"ל פרק ד יז. ובשערי רמח"ל עמ' פט, מאמר הויכוח קמ. ובבניהו בן יהוידע, ברכות לד:.
  15. עולם הבא תדיר - סוד ע"ס לר"מ ליאון, ד"ה בינה: "וסודו עולם הבא וכו' סוד המדרגה הזאת הנקראת עולם כי היא עולם הבא תמיד והמשכת שפעתו בלי הפסק תמיד". פרדס לרמ"ק שער כג פרק טז: "עולם הבא פירוש שלעולם בא שאינו מתעכב שפעו לעולם אלא בא ולפיכך אמר הבא ולא אמר שיבא". ע"ח, שער הזווגים, פרק ה: "נקרא עוה"ב דאתי, לפי שהיא יורדת למטה ומתגלית תמיד". בדובר צדק לר"צ, ט. "עוה"ב נקרא הבא כמ"ש בזוהר (ח"א רס"ה. מס' הבהיר אות קס, ע"ש) שהוא בא בכל עת בא עד שיבוא לגמרי".
  16. ברכות יז.
  17. ישעיה א ד.
  18. שיר השירים ח ו.
  19. שבת נה:. ע"ע אג' א רה ד"ה לכללות. ע"ע דעת תבונות לרמח"ל עמ' נו.
  20. ישעיה נב ח. בע"ר ב תפט סי' נח הביא הרצי"ה עבוה"ק, חלק התכלית, פ' לו: "ומזה אמרו "אשר עין בעין נראה אתה ד'", כאלו אמר מראה במראה, והוא ייחוד המראה העליונה במראה התחתונה, כענין "כי שמי בקרבו", והוא ייחוד השם הגדול בכבודו. והוציא זה הייחוד בלשון ראיה, כי כשנראה זה בזה אז הייחוד שלם והעינים מביטים זה לזה דרך ישרה, וזה נראה בתוך זה והרי שניהם אחד. וכו' ואמר וכו' שזאת ההארה וכו' וזה הייחוד אין מי שיכול לעמוד וכו' ולדעת היאך ומה היא. ומתי עתידים הצדיקים הגמורים להשיג ולראות בחכמה זו שהוא זה הייחוד הנעלם והסוד? - "כי עין בעין יראו", כלומר בהתייחד עין בעין ובהאיר שניהם זה בזה בשלמות האור והייחוד, ואימתי יהיה זה? - בשוב ד' ציון". ובהערה בשי' למועדים ב שם, ציין א"ק ב תנה. שי' רבנו ליום ירושלים תשל"ג סע' 15. ושי' בראשית עמ' 237-236, 381-380, 421, ושם שמות עמ' 89.
  21. משלי כא כב.
  22. יומא כח:
  23. חגיגה יב:
  24. מנחות כט:
  25. שבת יג:.
  26. תהילים ל ד
  27. כתובות קד.
  28. ישעיה מג כא.
  29. במדבר כג ט. ע' קבצ' ג עג-עד.
  30. אונקלוס, דברים לב ו.
  31. תהילים קב יט.
  32. דברים ז ו, יד ב, כו יח.
  33. דברים ז ו, יד ב כא.
  34. ע"פ שבת, כט.
    אמוני, מדעי - ע' א"א 66 ד"ה כח האמונה, ושם 52 ד"ה החוצפא.
    עטרה ויתרון במעלת הצדקה - ע"ע "עטרין". ע' במדור האבות, והאמין בד' ויחשבה לו צדקה.
  35. ע"פ תנא דבי אליהו, פרק כה. ע' במדור זה, הגעת המעשים למעשי האבות.
  36. יומא, כח: ע' במדור זה, קיים את התורה כולה עד שלא נתנה.
  37. ישעיה מו ג. ע"ע זוהר ח"א יג. ובספר הכללים לרמח"ל, כללים ראשונים סי' כח: "אפס כי הם נשואים מני רחם, והם דבקים בו ית' מצד היות הנשמה חלק אלוה ממעל, ובבחי' זאת לא יתפרדו מעולם ועד עולם. וכו' בבחינת קשר מוטבע בין הקדושה העליונה, כלל הארותיו ית', ונשמות ישראל - אין ביניהם פירוד".
  38. ע' כוזרי מהדורת אבן שמואל, עמ' תצז־תצט.
  39. במדבר כג י.
    מהירודים שבירודים וכו' תצמח צמיחת אמת ליעקב, ההולכת ועולה מעלה מעלה - ע' ש"ק, קובץ א תמז, תרסט, תשכד, תשכג; קובץ ג רצו.
    ואינם נכנעים לשום ענין של השפעה אחרת שאינה מתאחדת בעומק נשמתם הפנימית - ע' א"ק א צה-צו; ש"ק, קובץ ו רפ.
  40. ירמיה מט כ. נ מה.
  41. תהילים לג יא.
  42. ישעיה ה יט.
  43. ע"ז לה. וע' רש"י שם וירושלמי שבת פ"ב ה"ז.
  44. בראשית מב ט.
  45. נדרים ג משנה יא "קונם שאיני נהנה למולים, אסור בערלי ישראל ומותר במולי האמות, שאין הערלה קרויה אלא לשם הגוים".
  46. נדרים סב.
  47. ירמיה ג יז.
  48. קהלת ט יא.
  49. ע' ברכות ח. יומא סט: תענית כד: יבמות עב.
  50. תענית לא.
  51. יומא י. "עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים וכו'".
  52. מגילה ו. "תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים".
  53. זכריה ט ז.
  54. יבמות סג.
  55. חגיגה יג:
  56. ספר דניאל פרק ז ט-י "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ".