גא - תאור הרוממות הגשמית [עפ"י ר"מ קמא]. גאוה עליונה - הגאוה העליונה - ◊ כשאור הקודש־העליון° של המקור הראשי אשר להחכמה° הקדומה מופיע בהארת אורה° בתוך הגמול° העולמי, ומשפט°הצדק° מבהיק את אורו בבהירותו, הגאוה העליונה מתגלה בעולם [ר"מ קמא]. ע' במדור תיאורים אלהיים, גאות ד'. גאונות - מקוריות יסודיות [שי' א 67]. גאונות רוחנית - עצם כחות הנפש, קדושת הרגש וגדולת הכשרונות, בהתקבצם יחד, באיש אחד מיוחד ומצויין [עפ"י א"י כד]. גאונים - תקופת הגאונים - התקופה הגדולה שאחר חתימת התלמוד°, שהיתה תקופה הרת עולם בחיי הרוח הפנימיים של אומתנו. הנוגעת לעיקרה ויסודה של חכמת־ישראל°. תורת ההלכה°והאגדה° של רבותינו הקדמונים בבבל, גאוני סורא ופומבדיתא, אשר מידם נמסר לנו המבצר הגדול לחומת אש דת התלמוד° הבבלי כולו [מ"ר 315]. גאות עולמים - גאות קדש° המתנשא מימות־עולם°, המתעלה מכל עלוי°ופאר°, למעלה מכל תכן של שאיפה היותר נאצלה השיכת לכל דבר נברא, גם בהתאחד הכל למטרתו היותר עליונה, שהיא תשוקת קדשם של עם ד' [עפ"י ע"ר א קנט]. ע' במדור תיאורים אלהיים, גאות ד'. ושם, מתנשא מימות עולם. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, גאה. גבהי גבוהים - מקור שרשו, חיי נשמתו (של האדם), אור חיי נשמת כל העולמים, אור אל־עליון°טובו°והדרו°[עפ"י א"ת י ב]. גבוה - (לעומת נמוך°) - כללי°ומופשט°[עפ"י קובץ ג קז]. גבוה - (לעומת רם°) - ◊ מצטיין ג"כ ביחש להמשך הדבר, ההולך וגבה מתחתית מצבו עד הרום־העליון°[ע"ר א קיב]. גבולים - זמנים ומקומות, מעשים ומחשבות, שאיפות ורצונות מוגבלים [ע"ר א קצג]. ע"ע מגביל. גבולים - גבולים וגדרים - המניעות [ע"ט טו]. ע"ע הגבלה. גבורה - הגבורה המפעלית - היכולת להסיר בחוזק יד את כל המפריעים לציורים° ההבנתיים והידיעתיים מהתגשמותם במעשים [עפ"י ע"א ד י ח]. היכולת להגשים, להוציא אל הפועל [עפ"י א"ק ג קו]. כח רצון כביר וכח מפעל עז, שיוכל להוציא מן הכח אל הפועל כל אשר ברוח עמו [עפ"י פנק' א שצט]. גבורה - היכולת לעמוד נגד כל מהרס המציאות ומחריבה, העמדה נגד כל העומד להחריב ולהפריע את הטוב° ואת ההשפעה הראויה להביא תועלת לברואים [ע"ר א קג]. גבורה - כשרון הגבורה - כיבוש החיים, ישוב העולם, וההתכוננות המעשית לכל פרטי פרטיה [קובץ ו קנז]. גבורה - אומץ הנפש של שכלול הרצון, בתגבורת עזוזו, היראה°[עפ"י מ"ר 100, וקבצ' ב קסו]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, גבורות הגבורה. גבורה - מדת הגבורה (האלהית) - ע' במדור מונחי קבלה ונסתר. גבורה - (לעומת גדולה) - ע' בנספחות, מדור מחקרים, גדולה וגבורה הבדל שביניהם. גבורת האמת - ע"ע אמת, גבורת האמת. גבישי - משוכלל במלוא מדתו ותאר חמרו°[עפ"י רצי"ה א"ש יב הערה 16]. גבר - איש° באנשים עם מילוי כל כחותיו בהקפה שלמה, חי ופועל [ע"א ג ב קעב]. ע"ע "אנוש". ע"ע "אדם". גברת - אשה° ראויה להנהגה [ע"א ב ז מז]. גג - הבניה העילית שבמושב האדם [ע"א ד ח טז]. למעלה מהתכונה הרגילה של המון החיים, יושבי שפל, בכל תביעות חייהם ורגשות נפשם [ע"א ד ח טז]. גד - יסוד הגד - הגדה מראש את גורל האדם, הנמשך מההמשכה הנמשכת בקביעות איתנית, כפי הטבע הקבוע, מבלי הבא בחשבון את אשר תחולל יד האדם בבחירתו לשנות בו [עפ"י ע"א ד ו צט]. גד - המשכה תדירית ההולכת ומגרת את השפעתה בהמשכה קבועה, שמתוך כך נקל להגיד גם כן את הגורל האישי למשתקעים בתכונת ההוויה על פי היסודות המוצקים והאיתנים שבה בחומר וברוח <שאין לה שום מקום במציאות לפי האמת> [עפ"י שם]. הסכמת חלקי העולם הכללי, הגשמי והרוחני°, במבטם והתאחדם זה עם זה, להיות משפיעים את המסלול של צביון החיים המיוחד אשר לכל נושא, שתיאור ההתגמלות של הנושאים, בואם בגבול המפעל, והערכתם לגבי העולם החיצוני לערכם, והכשרון לשאוב מכל מקור המזדמן להם, לינק מכל מבוע של חיים ושפעת כח הבא בהתנגשות עמם, זה כולו מתמם את ערך המזל°, העושה חטיבה קבועה על המהלכים של הפרטים מתוך המהות הכללית, שרק בהנשא הרוח למעלה מהעיבוי הגבולי, ובהתרוממו ממעל להדלות העולמית, הרי הוא מתנשא למעלה מן המזל, אין מזל לישראל. אבל בהיות ההגמלה מחוברת לשאיבה, ועם דלות ההקצבה, ופתיחת התפיסה המוחשית, או ההצטיירות ההבנית, כשמתאגדים יחד, נעשה המורד מוכן לערך מזלי, ובא גד [עפ"י ר"מ קמד]. ע"ע מזל, יסוד המזל. ע"ע כוכבים. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מערכת, (מערכת הכוכבים). "גדול" - מורה על רוממות מעלה [מ"ש קכח (מא"ה ג קמג)]. "גדול" - אדם גדול - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, "אדם גדול". "גדול" - (כינוי לד') - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים. גדולה - ההצטירות° הכללית של המעשה אשר עשה האלהים°[ע"ר א רל]. גדולה - (לעומת גבורה) - ע' בנספחות, מדור מחקרים, גדולה וגבורה הבדל שביניהם. עע"ש רבים, תאר הרבים לעומת תאר הגדולה. גדולה - (גדולתו של אדון־עולם) - ע' במדור תיאורים אלהיים, גודל עליון. גדולה לד' - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. גדוף - (כלפי שמיא) - כמה מדות יש בגדוף, ומעקרו ומכללו הוא מיעוט יחס הכבוד° וחרדתו - והזילותא שבזה [להלכות צבור (מהדורת תשע"ט) רצג]. ◊ מכח הכרות חשוכות וציורי שקר בהענין־האלהי, שכל מיעוט יראה וכבוד הוא בא מיסודו, הולך הרע ומתגבר עד כדי התוכן החשוך של הגידוף°. אמנם הגידוף תוכן שלילי יש לו, לא קישור לאיזה ענין, כ"א ניתוק מהאור הטוב המחייה כל העולמים, אבל ההחשכה שבאה ע"י הריחוק, מחוללת תנועה רבה של רשעה בהכחות השפלים [קובץ ה ל]. ע"ע גדפנות. גדלות - (לעומת קטנות° באדם)(1) - כלליות°. הכנסת האדם את עצמו בחיי הכלל, מתוך הכרת הטוב°והאור° באמתת עצמם, כשהאדם שוכח מעט את עצמו, את פרטיותו, והטוב הכללי לוקח את לבבו, בביכור המחשבה־האצילית°העליונה°, כאשר האמת של שכר ועונש איננה הגורם העיקרי בדחיפת החיים המוסריים°, כי אם התשוקה־האידיאלית°, לחיים שיש בהם תוכן מדעי ומוסרי במלא מובנו [עפ"י א"ק ב תקט, שם ג שכא־שכב]. גדלות - כלליות [עפ"י מ"ש ס]. ע"ע גודל, הגודל לעומת הקוטן. גדלות - במעמד הבהירות שלה - ◊ אז אנו וכל עצמיותנו נעשים מובלעים בזוהר°הכללי°האלהי° שממעל לכל הגבלת°עולמים°[עפ"י ע"ר א יט]. גדפנות - המרדה גרועה על הטוב שלא תוכל לתן שום דבר ולא תאיר את השכל בשום דבר בינה, כ"א תוסיף עקשות על שרירות לב של הרשעות למלא את הנפש תמהון ושכרון [ע"א ד ז יד]. ר' גדוף. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, אמגושי, גדופי. גדרים - ע"ע גבולים. גודל - הגודל לעומת הקוטן° - הכלליות [א"ק א עט]. ע"ע גדלות. ע"ע גדולה. גוון - צבע - הסברת איזה תכן של הבלטה ללבישת הצורה אשר לעשר הגדול של כלל° ע"י פרט. כשהפרט מתגלה רק כדי לגוון על ידו איזה ציור° תכונתי מוגבל° להופעה גלויה של העשר הפנימי שצפון בכלל, המתגוון ע"י גילוייהם של מדות הגבול של הפרטים(2)[עפ"י ע"ר א קפא]. ציור פרטי [עפ"י ע"ר א קעג]. ע"ע חשמל. ע"ע תחש. ר' צבע. גוי - הקיבוץ הכללי, <שהוא מושפע מהפרט, מהאדם היחיד> [פנק' ג שסח (קבצ' ג קכג)]. קיבוץ של אנשים. הערך הצבורי מצדו הממשי של רבוי האנשים הפרטיים הנמצאים בו, בחבור גזעם ותכונתם כשהם לעצמם [רצי"ה ע"ר ב תא־תב, עפ"י שם א רד, רה־ו]. גוי - ("גויים" לעומת "עמים") - אלה שיש להם הסתגלות לשמירת רוח עצמי פנימי, המתפתחים בהכרה עצמית, שומרי גזעם ותכונתם, בעלי נפש מרגשת הרגשה פנימית, בעלי ההכשרה של איזו רוחניות שירית פנימית, שומרי הרוח המיוחד אשר להם ומאמצים באיזה אופן שהוא את סגולת מוצאם [עפ"י ע"ר א רה־ו]. גוי - (לעומת עם°) - מהות התוכן הקיבוצי הפנימי. המצטרף בעובדת ההתקבצות [עפ"י א"ל עו]. צבור, כמות [שי' פיקודי סדרה ב, תשל"ו 4]. ע"ע עם(3), ע"ע אומה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, משפחות עמים. גולם - ערך°מוגבל° ותוכן נקצב [עפ"י ר"מ קסז]. גוף - הדבר הנדרש לחיים, לאורה° ולהפרחה [א' מח]. גוף, תוכנו - ערך של קבלת חיים מאיזה רוחניות° מציאותית [ע"ר א נב]. גוף - (בתאורי הקב"ה) - ע' במדור תיאורים אלהיים. גוף - הגוף הטבעי במצב תכונתו הגופנית - ע' במדור גוף האדם אבריו ותנועותיו. גופני - (לעומת נפשי°) - כמותי חיצוני° (לעומת איכותי פנימי°) [רצי"ה א"ש יד כא]. גורל - הזכיה הנעלמת, שאין ידועה סבתה המוסרית° הנכונה. מזל־עליון°, שאי־אפשר להעמידו באיזו בחינה הגיונית וצורה משפטית [ע"ר א קט]. שאין מתגלה מה טעם זה זכה, ומד'° כל משפטו בטעם גמור [פנק' ג צ]. גורל עליון - כל המהות התמציתית של חיי האדם [עפ"י א"א 133]. נקודת האמונה°[שם 97]. גזירה(4)- המשפט הגמור, החובה היותר גמורה [עפ"י קובץ ז קפג (ב"ר שכה)]. משפט ודין גמור, חק איתן. משפט צדק שיתגלה בכל שלמותו בבא עתו [עפ"י א"ה (מהדורת תשס"ב) ב 93]. ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, בהגדרות המבוא, מצוות, כל מצוותיה של התורה, חקי התורה. גזירה - ◊ עיקר הנחתה היא לפי ערך שלשלת הנצחיות שהסיבות מתיחסות למסוב(ב)יהם לפי מהלך המציאות [ע"א א א קלח]. גידוף - ע"ע גדפנות. גיהנם - הכח הכללי, ים הכליון וההעדר, המתיך ומחדש חידוש אופי גמור [עפ"י ע"א ד יב נא]. הכח המעדיר והמהרס שמגמתו לשנות את הצורות הראשונות על ידי כחו המכלה, עד שיצאו בפנים חדשות [עפ"י שם מז]. כח המכלה שמגמתו השכלול הכללי שבא באחרית, על ידי ההירוס והכליון. <המגמה של מציאותו היא מגמת השכלול הבאה במקום שיש הכרח של הירוס ושברון, כדי להגיע אל הכונה האחרונה של השלמת ההויה, על ידי הסרתם של הסיגים המוחלטים, וחידוש יצירה חדשה, בצורה מחודשת, מתוך היסוד המקולקל שקדם> [עפ"י שם מט]. שאיפתו של הגיהנם - מגמת התיקון ע"י הרס וכליון הקדום [שם מז]. גיהנם - המירוק° של הנשמות מזוהמתן° (ב)צער העמוק הנחשולי [קובץ ח ק]. מירוק בדרך הפועלת לשנות את טבע הנפש עצמה [עפ"י ע"א א א קסט]. שינוי עצמיות הנפשות להכשירם לצד הטוב° המתקן קלקולים הנדבקים בעצם טבעם [עפ"י ע"א ג ב רעד]. תפקידו של הגיהנם - לשנות את הצורה העצמית של הנשמה, נשמת החיים, הרוח והנפש, על ידי הכליון של החלקים העצמיים הגרועים שנתעצמו בקרבם, עד שאחר ההיתוך הצורי הזה, יצאו כחות החיים הפנימיים בצורה אחרת, לגמרי חדשה [ע"א ד יב נ]. גיהנם - הבוץ בו מרגשת הנשמה את צרתה הגדולה כאשר טבעה בו, בבא זמן האורה והנשמה מתנשאת למרום טבעה. הרשמים הטבעיים שישנם בנפש האדם להיותו יורד על ידם לשפל מדרגת הבהמות, כשהם פועלים את פעולתם ע"י כשלונו המוסרי° של האדם שלא כהוגן, נמשך האדם על ידם במצב רוחני הפוך מטבע הנשמה הטהורה° והאלהית שבקרבו; ומיעוט הכח, שנתדלדל מקרב הנשמה חילה הפנימי ע"י דרכיה הפרועים, הוא מועיל לא להחיותה כולה בשלמותה, כ"א להטעימה את מעמדה האומלל והאיום ולהבעיר את תשוקתה להחלץ מחשכת הדמיונות הגרועים שכסו את שמיה הבהירים [עפ"י ע"א ג ב רלד]. כור מצרף להרוחות°והנשמות° שבגלל חטאיהם° יצאו מעולמם החומרי° במצב של קלקול. הכח שעל ידו יבואו לידי יצירה חדשה ויותר מושלמת, יסורו הסיגים מהכסף הטהור של כוחות החיים ושל כל מה שיחובר להם. כח המכלה והמשבר°, הים הגדול השוטף כליון על כל הצורות הקדומות, המעבר המשלים את צביונה של היצירה בכללותה [עפ"י ע"א ד יב מג]. מקום° ששם מתגלה לעצם הנפש המרגשת הרגש האכזרי שפועלת עליה ההשקפה האמתית של אבדן הטוב היותר נחמד, האוצר היותר יקר שבכל אוצר החיים, שם מתגלה כח הצער° בכל כחו, הצער המגיע מהכליון המוסרי°[עפ"י ע"א ב ט קיב]. חוסר התורה°[א"ת ז ו]. גיהנם - "שרה של גיהנם"(5) - הכח המשבר את הצורה° הרוחנית ביסודה, בכח ההרס האכזרי שלו [ע"א ד יב מה]. גיהנם - "אשו של גיהנם" - כח הצורב של ההעדר הנורא [עפ"י שם מד, נ]. הצירוף והזיקוק, המהרס בזעפו [שם מח]. יסורי גיהנם(6) - צער הנשמה שאינה מוציאה את מעלות רוחה מן הכח אל הפועל, המתענה בעינויים נוראים [עפ"י קבצ' ב קנז]. הצער הפנימי° על חסרון ההשלמה של הנשמה° במעשים, בידיעות, ובדעות, ביחוד בקנין־תורה°[א"ת ז ה]. מצרי גיהנם - שטף הרצון החיצוני°, שנגד הרצון הפנימי, הוא מצרי גיהנם המתגברים לפי אותו הערך של מניעת אור־התורה°[א"ת ז ו]. מצרים האוחזים בכל מי שריפה ידיו מן התורה; הצער הגדול על מעוט התורה, שבא מצד בטול תורה וצמצום הדעת, המאפיל על אורה הרוחני של תורה [עפ"י א"ת ז ח]. צער הגיהנם בעולם הזה(7) שחשים את כיעור הנפילה בעמקי הרע°, ואי אפשר להושיע° את עצמו [קבצ' ב קז]. המחשבה מוכרחת להתעלות כפי אותה המדה שגנוז בכחה, ואם אין מוציאים אותה מן הכח אל הפועל היא מתענה בעינויים נוראים, שרק המתמכרים אל החושים יכולים הם לשכחם. אבל מי שהוא איש רוחני°, מרגיש את צער נשמתו איך היא נתונה ממש בתוך אשה־של־גיהנם°, כל זמן שאינה מוציאה את מעלות רוחה מן הכח אל הפועל [קבצ' ב קנז]. ע"ע שְאוֹל. ע' במדור מלאכים ושדים, "דּוּמָה". ע"ע ערבה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, קילוסו של הקב"ה עולה מגיהנם כשם שעולה מגן עדן. ושם, עדן, דישון עדן. גיור - ליהדות התורה של האומה - ע"ע גרות, התגירות. גיור - הטרם־היסטורי במובנה של יהדות־התורה - ע"ע גרות. גלוי - "פתוח"°. הדברים הגלויים - כל המציאות המוחשית והמושגת בכלל, וכל המעשים הנעשים במפעלות ידי אדם. כל התכניות הגלויות שבהויה וכל המעשים המושגים [ע"א ד יב ב (מא"ה ב קל)]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, סתים וגליא. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מאמר פתוח. ע"ע "סתום". גלוי - מושג ומורגש [מא"ה ג (מהדורת תשס"ד) קכד]. הנתפס באיזה רעיון שכלי אנושי [ע"ר א קיא]. גלות - חרבן פנימי° ופזור חצוני [א' קח]. חותם הגלות - דיכוי רוח עם ד' ודכדוך סדרי חייהם עד שלא יוכל לקום בהם רוח להרגיש יפה את צרכי החיים הטבעיים כולם באופן הראוי להיות מורגש לעם חי מלא אונים [עפ"י ע"א ג ב סה]. הריסת חיי האומה° בניתוקה ממקומה, "גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" [ל"י א קצב]. גלות - (מטרת הגלות) - <לא בשביל איזה מירוק° של חטא° מיוחד, כ"א> כדי להסתגל להיות גם בגלות עומד חי וקיים בתור אומה°מחוטבת° [ע"א ד ט קמז]. כור ברזל והכשרה לזיכוכה של האומה, כדי שתהיה מוכנת באחרית הימים לשוב לארצה ולחוסן יקרה וכבודה [ע"א ד יד ז]. כור הברזל, (ש)זקק וצרף את האומה, הוציא מן הכח אל הפועל את דעת עצמותה, את נטיותיה הגנוזות, הטבעיות לה, לצדק°לאורה°, לחיי יושר°וטהרה°, באופן שבכל פינות שתהיה פונה בכל צורה שהחיים יראו לה על ידה, תכיר את האור ואת הטוב°[ע"ה קכח]. <ההתקשרות האלהית, העליונה והטהורה, אינה מנגדת כלל את העולם ואת החיים, לכל עמקי תוכניהם, אלא גם מכשרת אותם ומרחיבתם. אלמלא חטאו ישראל לא היו צריכים כלל לסגל להם איזה סגולות מן החוץ כדי להשלים את עצמם בכל ערכי החיים. אבל החטא גרם, והמחשבה העליונה הועמה, ומה שנשאר הוא אור של תולדה, שאין לו אותו הבוהק העליון וההכללה הגמורה של העליוניות המוחלטת, של המחשבה האלהית, וממילא אין לו אותה סגולת ההרחבה, עד שבא הדבר, שההתיחדות עם התכונה של ההתקשרות האלהית, החסירה את הכשרון לשארי כשרונות>, והוצרך הפיזור של הגלות כדי להשלים את החסרונות הללו, לספג את כל היתרונות של כל הגויים אל תוכם כדי להשלים את צביונם, <והשלמת הצביון והזיכוך הארוך של הנפש הלאומית בכור הברזל של הגלות גרם לאפשר את החזרת האורה העליונה> [א"ק ג שסז]. תכלית הגלות - כדי שיוכלו גם האומות להכיר כבוד־ד'°[ע"א א ה פג]. גמול - הגורל°המוסרי°[עפ"י ר"מ קכט]. קשור הגורל עם מהלך החיים הרצוניים [עפ"י שם צו]. משפט הצדק°[שם קמא]. הגמול הגלוי - התגלות°המשפט° המעשי שבעולם ומלואו [שם קמג]. גמול - מדת הגמול העליונה האידיאלית - וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. הגמול האידיאלי העליון המופשט, הגנוז ביסוד החסד־העליון° אשר בו עולם יבנה [ר"מ קמב־ג]. גמילות חסדים - יסוד גמילות חסדים - נטית החסד והאהבה של הבריות, היוצאה מכלל הרחמים על אומללים ונדכאים, אלא חפץ ההטבה ושפור החיים, להרבות טוב לכל [ע"ר א סג]. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, גומל החסדים. גמילות חסדים טובים - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, חסדים טובים. גן החכמה - ההכרה העליונה והבהירה, ההרגשה היפה והעדינה [קובץ ג קעח]. "גן עדן"(8) - ההצמחה של כללות העדונים, מקום°זיו° חיי הנשמות°והתענגותם°האצילית°, בטיסתם העליונה העולה למעלה למעלות, בכל חזות עולמי פאר° נגוהות, בדליגות מעלות ע"ג מעלות, ובשובע שמחות° של תענוגי רוית קדשים°, ההולך וצומח בצמחי מעדניו, הוא התגלות העדן° של גן־ד' [ע"ר א יז]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עדן, דישון עדן. ושם, אטייל עמכם בגן־עדן. ע"ע, עדן העתיד. גן עדן - ◊ מורה שישוב המין האנושי לגובה מעלתו בפרטיו, עד שלא יהיה צריך שום לימוד והדרכה, ולא עזרת קיבוץ, כ"א לחיות בגן עדן, לעבדה ולשמרה, בתור טיול°ועונג° מורחב הממלא את החומר והרוח עדנים [קבצ' ב צז]. תיקון°המלכות°, שלעתיד ושקודם החטא° (ה)מכוון לקבלת נשמות ישראל בעצם, תיקון הנשמות ועילויים, נקרא בשם גן - המצמיח הנטיעות וארזים אשר נטע ד' [עפ"י פנק' ד תמ]. יסוד גן עדן - השבת כללות האדם לטהרתו°האלהית°, שהיא למעלה מכל חילוק לאומים, שהוא עומד למעלה מעולם הזה [קבצ' ב קנז]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, נקודת ציון. ע"ע רוח גן־עדן אלהים, המנשב בנשמה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אטייל עמכם בגן עדן. ע' במדור אדם הראשון, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה (מששולח האדם מגן־עדן). גן עדן - בבחינת "גן הדס" - צורתו הרוחנית, הריחנית, של גן עדן, המוסיף ריח טוב ועדין שהנשמה° נהנית ממנו [עפ"י ע"א ד יב מח, מט]. ע"ע ריח בושם של גן עדן. גן עדן - סעודת אכילת הפירות של גן עדן - ההנאה מזיו־השכינה°, היסוד העקרי של חיי־עולם°[עפ"י שם]. גן עדן - (לאדם הראשון) - מקום° הזרחת השכל על אדם־הראשון° בפועל [עפ"י מא"ה ב רסט]. ע' במדור אדם הראשון, חטא אדם הראשון. ושם, אדם הראשון בגן עדן. ע"ע עונג, עונג הגן. גן עדן - ההתיחדות המסותרת במעמקי הנשמה°[עפ"י קבצ' ג קנה]. גנזי שחקים - הספירות° העליונות, ששם חביון־העז°, ושם כל התכונה הכללית של מערכי ההויה, מסבותיה ומגמותיה°, צפויה היא ונערכת [ע"ר א ריד]. גס - חומרי [פנק' ד תלא]. גסות - נטיה חמרית°[עפ"י א"ש טז יב]. ע"ע דק. געגוע - הגעגוע האלהי העליון - הצמאון° האדיר להכלל באוצר האור בחיי החיים העליונים, מקור כל החיים ושרש כל ההויות [ע"ר א סז]. געגועים אלהיים - חפץ טמיר מלא חיים עזיזים מקוריים ממקור חיי עולמים [א' נט]. הגעגועים ההומים לזוהר° הצחצחות° הנשמתיות° - הצמאון־האלהי, החפיצה הפנימית°להתעלות°, להשאב° בחיי חיי מקור חי כל חיי העולמים°[א"ק ג ס]. "גר אמת" - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. "גר תושב" - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. גרות(9) - התגירות - התבטלות רוחנית° גמורה לכללות°האומה°הישראלית°[עפ"י ע"ר א שצח]. גיור - ליהדות התורה של האומה - קשור בסדרי חייה ובמערכת חוקיה ומשפטיה של התורה הזאת ושל האומה הזאת. התחברות והצטרפות אל אומה זו ואל ייחוד שכינתה עם ההתחייבות במשמרת התורה והמצווה [ל"י ג קו]. ◊ גרות עיקרה החלטת קבלתו בדעתו להיות גר בישראל ונלוה על ד', המתחילה לצאת לפעל עם קבלת המצות, וידיעת אזהרותיהן ושכרן ועונשן, ונגמרת ונעשית על ידי המילה והטבילה, ואינו גר עד שימול ויטבול [דעת כהן תמה]. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, גרי צדק. גרות - הוראה של קבלת־מלכות־שמים° באמצעות ישראל וע"י השפעתם [ע"א ב ט קיד]. גיור - הטרם־היסטורי במובנה של יהדות־התורה - ביטול האליליות° ושחיתותיה. גיור במובנה של אגדה והשפעה רוחנית כללית [ל"י ג קו]. "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים"(10) - מדריכים אותם רוחנית [שי' ת"ת 162]. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, גר תושב. "גרים גרורים" - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. "גרי צדק" - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. גרים - "קשים גרים לישראל כספחת" - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל. גשם - (לעומת טל°) - ההשפעה° שאנו גורמים בעבודתינו באתערותא־דלתתא°, מכוון נגד קרבת° השי"ת הבאה ע"י המחקר בגדולתו° ית' [מא"ה א קנט, מ"ש נט]. גשמי - ע"ע התגשמות. גשמים(11), הבאים מיסוד המים - מורים על עצם ההויה הגופנית, שֶׂכֶל הגוף [ע"ר ב קעו]. ע' במדור משכן ומקדש, אש המערכה. ע"ע רוח, (הרוח שלא נצחה את עשן המערכה).
בא"ק א נג-ד "תור הגדלות תובע מן האדם שלא תהיינה פעולותיו מצות אנשים מלומדה, אלא שכל פעולה וכל הרגל, כל עבודה וכל מצוה, כל רגש וכל רעיון, כל תורה וכל תפלה, תהיה מוארה באור הגנוז, באור הכללי, הגנוז בנשמה העליונה לפני הופעת פעולתם".
גוון - ע"ע א"ק א מד, ע"ר ב רנה, קנז ד"ה חלק, א"ק ב תנו ושם ג פט, א' ט.
ע"ע בע"ר ב תא־ב. ל"י ח"א ויחן ישראל נגד ההר. מלבי"ם, ישעיה א ד באור המלות.
של"ה, תושב"כ, פרשת חקת, ד"ה במדרש רבות "וכבר השיגוהו (לרמב"ם שאמר שגזרות הם בלא טעם) על זה. ואדרבה כל המצות בטעמיהן הם גזרות". ושם שם ד"ה הענין "לכך נקראים כל המצות גזירות, כי כמו שהנשמות חלק אלוה ממעל, לקוחה ממנו יתברך, כך המצות גזירות, 'אוכלא דאפרת', חתוכות ממנו, מלשון 'לגוזר ים סוף לגזרים', 'והוא עבר בין הגזרים' וזהו כריתת הברית... וכן כל גזרה דרבנן, רצונו לומר, שהוא נגזר ונחתך מטעם איסור דאורייתא, כדי שלא יבא לידי איסור דאורייתא". ושם, שם פרשת כי תצא, ד"ה ודע כי מצות שלוח הקן "מלת גזירה היא מלפני, אינו כפי מה שמבינים העולם שענין גזירה הוא דבר שאין לו טעם, אדרבה ענין גזירה הוא דוקא שיש לו טעם והוא לקוח ונגזר ממה שלמעלה הימנו". אמנם גם הרמב"ם עצמו כתב בסוף ה' תמורה "אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם, כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהן, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם. הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה". ע"ע במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מדותיו של הקב"ה אינן רחמים אלא גזרות.
שבת קד. זוהר ח"ב יח.
יסורי גיהנם, הצער הפנימי על חסרון ההשלמה של הנשמה וכו'. שטף הרצון החיצוני, שנגד הרצון הפנימי - ע"ע אור השם, לר"ח קרשקש, מאמר ג ח"א כלל ג פרק ג ד"ה ואמנם השני והשלישי (מהדורת הר"ש פישר עמ' שלה). הצער הפנימי [...] בקנין־תורה [...] מניעת אור־התורה [...] מעוט התורה - ע' נפה"ח שער ד פרק יז.
ע"עע"א ב ט לח.
גן עדן - אדיר במרום ח"א עמ' מג, "גן עדן הוא פנימיות העולם". אור החיים עה"ת, בראשית ב טו "גן עדן אשר היום אדמת הנפשות לבד".
השוה ל"גר תושב", במדור מדרגות והערכות אישיותיות. לבירור החלוק בין שני מושגי הגרות, ע' ל"י (מהדורת בית אל) ח"ב, מאמר ששים, לבירור ענין הגיור מבחינת היהדות התורתית. ע"ע לבנת הספיר, ויחי, עה"פ אוסרי לגפן עירו. ובברית הלוי לר"ש אלקבץ, סוף פרק יד, כג:.