Page 42 - לדרכה של המכינה בני דוד עלי
P. 42
41
בספר "חובות הלבבות" " -ככל שיוסיף הישוב תיקון ,יוסיף
השכל חורבן" ,צריך למעט בתיקון הישוב ,כיוון שיש ניגוד
עצמי בינו ובין בניין התורה והקדושה.
אחרי אלפיים שנה הגיע זמן לחזור לארץ–ישראל ולבנות
כאן מדינה שבה הקודש והחול מחוברים .ימי דוד ושלמה
הם הימים הגדולים שביססו את הבירור האמיתי של זהותנו.
וחזרנו לכאן ,לארץ–ישראל ,על–מנת לחולל את הפלא הזה
ולחדש ימינו כקדם ,כבימי דוד ושלמה -ואף יותר מכך!
מי עמל להשגת מגמה גדולה זו היום? העולם החרדי?
על–פי ראייתו ,אם נלמד תורה– החול יעשה מאליו" ,ורעו
זרים צאנך ובנו בני נכר חומותיך" ,15צריך ללמוד תורה והכל
יסתדר .זו אינה אחדות הקודש והחול.
מי יעשה זאת? הציבור החילוני הסבור ש"כוחי ועוצם ידי
עשה לי את החיל הזה" 16בשכחת שם ה' הנותן להם כוח
לעשות חיל?
מי יופיע בעם–ישראל את אחדות הקודש והחול? אנשים
שהם קצת דתיים וקצת חילונים? או בסלנג הישראלי -
דתיים חפיפניקים?
אנשים בינוניים שחובשים כיפה אך עולמם הפנימי ,מאוויי
נפשם ואורח חייהם ,נעוץ כולו בהשגת "איכות החיים"
החמרית?!
האם מסוגלים אנו להעמיד בתוכנו דור של אנשים שחיים
באופן פנימי בעולם של קדושה ,ברוממות של דבקות בה'
מתוך הכרה ,מתוך יראת שמים גדולה ,ודווקא מתוך כך
עסוקים הם בעוז בבניין עולם המעשה?
זוהי פריצת הדרך הגדולה שאמנם כבר נעשו בה צעדים
ראשונים ,אך אנו עדיין רחוקים מלהופיע אותה בכל מילואה,
וזה מוטל עלינו כאן ועכשיו.
.15ישעיהו פרק ס
.16דברים ח יז.
