Page 38 - לדרכה של המכינה בני דוד עלי
P. 38
37
שמשרתים בצבא בכל זמן נתון ,די בה כדי ליצור השפעה
ולעורר הערכה ,אבל הצבא הוא בסופו של דבר חלק קטן
מההוויה של עם–ישראל היום ,והשאלה היא -האם אנחנו
מצליחים ליצור ציבור איכותי ,גם אחרי הצבא.
פה כדאי שוב להגדיר את הבעיה המרכזית ש ִאת ּה
מתמודדת הציונות הדתית כמאה שנה ,ועדיין צריכים
הדברים הרבה הרבה שכלול.
לפני כמאה שנה ,כשהיה דרך לצאת מביהמ"ד ,עם התורה,
עם הטלית והתפילין ולקחת אחריות על תהליכי תקומת
עם ישראל בארצו ,לא הצלחנו לעשות זאת .כשהקימו את
"השומר" ,את "ההגנה" ,את "הפלמ"ח" ואת צה"ל – עולם
התורה כמעט ולא היה שם .אלו שכבר נותקו כפות רגליהם
מביהמ"ד – הובילו תהליך זה .אנחנו נשארנו בבתי המדרש.
המבנה הנפשי ,והעולם הרוחני של תורת חול – עצר אותנו.
עם ישראל נחלק לשניים.
אוכלוסיה גדולה הכריזה כי היא את התורה אינה עוזבת,
ונשארה בביהמ"ד .עד היום זו המסורת שלהם -לפתח את
בית–המדרש ולהצמיח גדולי תורה ,אבל הם לא הצליחו
להוציא מביהמ"ד אנשים שיתמודדו עם חיי המעשה ,בעצמה
ובמימדים הנדרשים כדי להקים מדינה.
קבוצה שניה של העם החליטה שצריך לקחת את גורלנו
בידינו ולהתמודד עם עולם המעשה .הם עזבו את ביהמ"ד,
ופרקו מעל עצמם עול תורה ומצוות ,יצאו אל "העולם הגדול",
והם אלו שהקימו את המדינה ,עם כל המערכות הנדרשות -
צבא ,יחסי חוץ ,כלכלה וביו"ב .יצירה כמובן מופלאה שדרשה
הרבה מסירות נפש ,ואנו כולנו כמובן מלאי הערכה וכבוד
לעושים -אך כל זה נעשה בלי תורה ובלי יר"ש -ומזה
צומחים כל הסיבוכים והייסורים הרבים שיש לנו כיום.
מי ייצור את אותה יצירה אותנטית שעם–ישראל מחכה
לה מזה אלפי שנים? את החיבור של הקודש והחול? את
אותה הוויה נפשית של אנשים מלאי יראת שמים ,מלאי
