Page 44 - לדרכה של המכינה בני דוד עלי
P. 44
43
הדתית בנתה עולם ישיבתי נפלא ,הולך וגדל באיכותו
ובכמותו ומגדל אט אט תלמידי–חכמים ,רבנים ,אברכים,
דיינים ...ומה קורה עם אנשי המעשה של הציונות הדתית,
היוצאים להתפרנס ,כעורכי–דין ,אנשי עסקים,
רופאים וסתם יהודים טובים שמתפרנסים? האם
יצרנו מציאות של חיים מלאת עוצמה של תורה האם פילסנו דרך
לבנות מערכות וקדושה שמחברת את הקודש והחול?
ציבוריות של יותר מזה ,לא רק ברמה האישית אלא ברמה
חברה שגם הציבורית ,האם פילסנו דרך לבנות מערכות
ציבוריות של חברה שגם ענייני החול שלה ענייני החול שלה
נעשים מתוך נעשים מתוך הארת חיים של קודש? האם יצרנו
צורת חשיבה שבה כל ענייני הכלכלה ,המשפט ,הארת חיים של
קודש? התרבות ,התקשורת ,הפוליטיקה וכו' ,נבנים
ונערכים מתוך עומק דעת תורה? גם כשיש כלכלן
דתי ,משפטן דתי וכו' ,חוץ מהעובדה שברמה
האישית הוא שומר מצוות ,האם המבט המוסרי ,הכלכלי
המשפטי המדיני וכו' נבנה אצלו מתוך דעת התורה ,ותוך
מילוי רוחני ב–כוזרי ,במהר"ל ,ברב קוק וכד' .בוודאי שיש
אנשים כאלו ,אך לא במידה מספקת ומה שיותר חשוב -אין
עדיין לקיחת אחריות בתוך המערכות הציבוריות .גם אם יש
אנשים שברמה האישית ממשים חזון זה של אחדות הקודש
והחול -עיקר הבעיות והדילמות הם בתחום הציבורי ,בניהול
חיי מדינה -ושם עדיין אנחנו לא נמצאים ,במידה הראויה.
זוהי משימה קשה.
הקיבוץ הדתי ומושבי הפועמ"ז ,במובן מסוים ,היו פעמים
רבות ראש החץ בנושא הזה ,אולם כמו הלהב הראשון של
המחרשה אשר מתקהה מהר מאוד .כך אף הם שילמו מחיר
יקר בהיותם ראשונים במערכה ,ואנו יודעים היטב שהקשיים
רבים מאוד .וכיצד אמנם מתחברים חיי החול והעבודה
להוויה של קדושה? זה קשה מאוד ,במיוחד לנוכח העובדה
שרוב העוסקים בחברה הישראלית בענייני החול הם אנשים