Page 11 - קריאת כיון ד - שות - מי את הציונות הדתית
P. 11
ש ו " ת s h o o tמ י מ י ן ו מ ש מ א ל 11
לא רק שאין סתירה יודע לברר מהי דעתה של תורה במצבים
בין סמכות המפקד אלו ,נדרש האדם הדתי לשאול מדי פעם את
לתורה אלא אדרבה, הרב מהי דעת התורה .אבל כפיפות האדם
הדתי למצוות התורה אינה נובעת מסמכות
התורה מחייבת הרב כי אם ממצפונו של האדם הדורש ממנו
את החייל הדתי לקיים את התורה ,והרב מעביר לשואל את
להישמע להוראות האינפורמציה ,את בירור ההלכה מהי דעת
המפקד בתחום
התורה במקרה זה .החיוב להישמע לתורה
הצבאי הוא כולו אוטונומי לשואל ,הבוחר על פי צו
מצפונו לקיים את דבר התורה.
יוצא שאין שום הבדל בין דתי לחילוני.
שניהם נשמעים לצו מצפונם ,אך לכל אחד
מהם יש ערכים שונים שמצפונם דורש
לקיים.
למה אין בכך סתירה לסמכות המפקד? כי
המפקד לעולם לא ידרוש מאדם לוותר על
ערכיו .אין לו סמכות לכך .הסמכות של
הפיקוד כולה שייכת לתחום הצבאי ,והנחת
היסוד היא שצה"ל כצבא מוסרי אינו רוצה להוביל את חייליו לפעול נגד
מצפונם12.
המפקד הצבאי אינו מדריך את חייליו בענייני אמונות ודעות .הוא מפקדם ב .
בכל הקשור למשימה הצבאית ,לאימונים ,לכושר ,לבניין הכוח ,והשיא
– לפעילות המבצעית .בכל התחומים האלה גם על פי דין תורה יש חובה
גמורה להישמע להוראות המפקד ,כי הם שייכים ל'משפטי המלוכה' .כלומר
הנהגת הציבור והתמודדות עם אויב הן דברים המשתנים לפי שינוי הנסיבות,
התקופות וחריפות הבעיה .על כן נתנה התורה סמכות לכל מנהיג להגדיר
את הדרכים לפתרון הבעיות הללו ובאילו אמצעים יש לנקוט ,ועל כן על פי
דין תורה ,ממשלת ישראל ,שר הביטחון והרמטכ"ל – הם ורק הם – אמורים
ואנו סומכים על מפקדינו (וגם תובעים מהם) שלא ינצלו את סמכותם הפיקודית לדרוש . 12
מחייליהם לפעול בחוסר מוסר נגד מצפונם .ובאירוע ביתא המפורסם ,אף שהיה ברור
שהחיילים קיבלו פקודה מבצעית לשבור לפלשתינאים ידיים ורגליים באלות – הם נשפטו
ונקנסו במאסר ,כי נדרשו להפעיל את מצפונם האישי ולא להסכים בשום אופן לפקודה שהיא
בלתי מוסרית בעליל.