לכל אחי ורעי שלום וברכה,
הטלפון הראשון היה מאילן, חבר קיבוץ חצרים ששירת עמי במילואים שנים רבות, עמו נלחמתי בחציית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, "אני מצדיע" פתח את דבריו, וסיפר לי על הכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 10.
אחריו הגיעו טלפונים נוספים והבנתי שאני מוכרח לצפות בשידור, עשיתי זאת והדבר גרם לי צער.
אין לי טענות לאף אחד.
המפיק היה הוגן, הכול אותנטי, ניכר היה שהכתבה נערכה מתוך רצון לפרגן למכינה שבוגריה מגלים אומץ לב ומסירות נפש במלחמות ישראל.
המפיק אפילו הצליח, באופן מאוד מדויק, לבטא את ה"מסר" העיקרי של המכינה – מה שקרוי אצלנו "שיטת אלקנה" – לא כפייה, לא הפגנות, לא שכנועים וויכוחים, כי אם מתן דוגמא אישית ותו לא.
אף על פי כן, משהו מאוד צרם לי – המצלמה נעה כל הזמן בין חדר הזיכרון ובין ההלוויה של הדר גולדין.
הבלטת הנכונות למות עבור עם ישראל הייתה – לטעמי – מעבר לכל פרופורציה – בהקשר של המכינה "בני דוד" בעלי.
נכון, אנחנו בעת מלחמה;
נכון, עדיין משפחת גולדין יושבת שבעה (בשעת שידור הכתבה) והנושא היה גבורת הנפש של בוגרי המכינה שאינם מהססים להתגייס ליחידות הקרביות ביותר, להגיע לקצונה ולהיות בשורה הראשונה, ולדבר הזה – יש מחיר, מחיר כבד!
אבל בבית המדרש שלנו הנושא העיקרי הוא איך לחיות על קידוש השם ולא איך למות.
זה לא סמנטיקה – זה מהות, מהות עמוקה וברורה.
רק לפני מספר ימים קראנו בפרשת השבוע את הפסוק: "ואתם הדבקים בד' אלוקיכם חיים כולכם היום".
דבקות בה' אינה התנתקות מהחיים, זו אינה שאיפה למה שהוא מחוץ לעולם, אלא זוהי צורת החיים היותר אמיתית וממילא יותר מלאת שמחה חיוניות ובריאות נפשית ופיזית.
התכונה הבולטת ביותר של הדר גולדין הייתה שמחת החיים הבלתי נדלית שלו, שלוותה תמיד בחיוך מקסים.
למרות שבחרנו להפוך את חדר הזיכרון לחדר של שיעורים – מתוך מחשבה לפיה ההנצחה הראויה ביותר לאותם נופלים היא שליד תמונותיהם ממשיכים ללמוד את האמת הגדולה שעבורה מסרו את חייהם, – הלימוד עצמו היה על החיים, משמעותם, ואיך לחיות אותם בצורה שנותנת שמחה וסיפוק.
המילה 'אלוקים', וצימאון לאלוקים בתורת ישראל, פירושם שהאדם שואף שכל חייו יהיו ממולאים בטוב האלוקי, במוסר האלוקי, בתורה, במצוות, במעשי חסד, ובאהבת ישראל גדולה – וזו מטרת העל של החינוך בבית מדרשנו!
נכון שכאשר לאדם יש אידיאלים גדולים והוא מאמין בהם, והוא רואה עצמו כחוליה בשרשרת מופלאה של כל הדורות – זה מוביל אותו לרצון עמוק לתרום לחברה ולעם ישראל. ולא רק בצבא – בסופו של דבר רוב בוגרינו ממשים זאת באזרחות – גם שם יש הרבה מה לתרום, אמנם זה מוביל גם לגבורה ולנחישות בקרב – וכאמור, לזה לפעמים יש גם מחיר כואב.
אך לא זהו הנושא, הנושא העיקרי של בית המדרש הוא איך לחיות חיים מלאי טוב אלוקי.
הייתי מעדיף שהמסר הזה יהיה מובלט יותר בכתבה.
כי זוהי האמת שלנו! ובעצם של כל עם ישראל!
על הפרוכת של ארון הקודש במכינה בחרנו – כשהוקמה המכינה – לרקום את הפסוק "לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ד' " – וזה אומר את הכל...
באהבה גדולה,
אלי סדן