לאחר יום קשה מאוד בו חיילנו נלחמים בחירוף נפש להגן על מדינת ישראל. נתבשרנו בבשורה קשה על נפילתם של רבים מחיילנו ובתוכם 13 חיילי גולני.
אחד מהנופלים - הקצין האמיץ צביקה קפלן הי"ד -קצין אג"מ של גדס"ר גולני ,היה תלמיד שלי. במחזור י"ז במכינה בעלי - אשר את תלמידיו לוויתי כרכז מחזור בזמן הלימודים במכינה ובכל מהלך השרות הצבאי הסדיר.

הלב נקרע ! בין בכי עמוק לבין תחושת עוצמה לאומית ותביעה לחוסן ועוז. מה עושים? איך מתנהלים בין שתי קריאות לב אלו?
 

בתמונה: צביקה בזמנו במכינה ביום ירושלים

הדברים הללו מחזירים אותי 8 שנים בדיוק(פחות שבוע) למלחמת לבנון השניה .
בר"ח אב בעודנו גרים בשכונת היובל (גבעה ט') בעלי -התבשרנו בבשורה המרה על נפילתו של חביריינו ,שכינינו היקר - רס"ן רועי קלין הי"ד - סמג"ד גדוד 51 של גולני - ההינו המומים וכאובים.

באותו ערב ,שכנה שלי, נעמה, שבעלה רס"ן (כיום סא"ל) נריה ישורון, הגיעה לביתנו - עם מכשיר פלאפון ואמרה לי "נריה רוצה לדבר איתך מהצבא ! דחוף!" מאוד הופתעתי, כי ידעתי שגם נריה כסמג"ד שריון בגדוד 74, נמצא בלחימה בלבנון באותו הזמן. ( התברר לי שהוא אף השתתף בקרב בבינת ג'ביל, בו רועי נהרג באותו בוקר).
נריה אמר לי בטלפון "נתנאל -אני בהלם - אישתי אמרה שיש אווירת נכאים בשכונה?! לא יכול להיות כדבר הזה! אנחנו באמצע מלחמה! תכנס את כולם לבית הכנסת... תגידו תהילים. תלמדו פרקים מחזקים בתורה. תרוממו את הרוח!"
ההייתי בהלם שעל זה חושב נריה סמג"ד באמצע לבנון... שזה מה שמטריד אותו ...

למחרת בהלוויה של רועי בהר הרצל, נריה הגיע, 4 שעות נסיעה, חצי שעה הלוויה ופגישה קצרה עם אישתו נעמה ושוב נסיעה חזרה לעוד חודש ימים עד סוף המלחמה. בזמן הקצר הזה - נריה תפס אותי בידי, תחב לי מכתב ליד ואמר לי "תתלה את זה בבית הכנסת -שכולם יקראו!"
וכך עשיתי כמובן..(מצ"ב) מכתב מדהים שנכתב על צריח הטנק ושמשקף עד כמה הרוח והחומר תלויים אלו באלו,
עד כמה התודעה והאמונה הן חלק ממשי מההצלחה במערכה. עד כמה לנו פה, לכל אחד ואחת יש חלק חשוב בקרב שם...

ועליהם -על מפקדים ערכיים, מוסריים וגיבורי נפש שכאלה אמר דוד בין גוריון -"תדע כל אם עבריה כי גורל ילדיה מופקד בידי מפקדים הראויים לכך..." (נריה כרגע בעזה כמג"ד גדוד שריון 84).

ואסיים בדבריה של אשת המופת מרים פרץ, שאלירז הי"ד בנה גם הוא נפל כסמג"ד בגולני כמו רועי שכנו, בשכונת היובל בעלי בזמן הלויית בנה כאשר שישה רס"נים מגולני מובילים את בנה לקבורה.
"קציני גולני -זקפו קומה -הרימו ראש! עם ישראל חי! עם ישראל חי! -אלירז תמיד אמר לי - שביום הזיכרון, אנחנו עוצרים דומיה -אבל זוקפים קומה! מרמים את הראש! -עם ישראל חי- גולני שלי!

שנראה עין בעין בישועת ה' את עמו ישראל. בשורות טובות!

לקריאת המכתב שכתב נריה ישורון לחץ על התמונות

​