בחסדיו, כל רודפי י-ה ישיגוה בין המצרים. תשע"ד.
"על הניסים.. ועל הגבורות.. ועל המלחמות"
ראינו ניסים. אנחנו חיים בתוכם. התאחדנו באחדות מופלאה בדמי שלושת אחינו. בדמייך חיי! מדינה שלמה תחת כיפת השמים-ברזל. יודעים אנו את גודל הנס הטיבעי הזה, ואת ההשגחה הפרטית על כל טיל שלא מתיירט ונופל לבסוף ברחמים. כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם!.
כמעט והתרגלנו, והנה ליבנו פועם בשערי עזה. התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי! וקולו של רבי ישראל נג'ארה, רבה של עזה (ומחבר פיוט 'י-ה ריבון') מתנגן לנו בתפילה וכיסופים: "אלהא די ליה יקר ורבותא, פרוק ית ענך מפום אריוותא. ואפק ית עמך מגו גלותא, עמך די בחרת מכל אומיא!..".
והנה אנחנו בפנים. נלחמים בגבורה בשם כל ישראל. נלחמים את מלחמת הטוב. לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה. מתפללים מעומק הלב: "נא גיבור! דורשי יחודך – כבבת שומרם!".
הימשיכו הניסים??? התשמע צעקתנו יודע תעלומות???
והנה רכב אש וסוסי אש. ויפרידו ביננו. ויעלו בסערה השמים.
נשמות של 'אור יקרות. של טוהר וטוב'. נשמות של עוז ותעצומות. של רוח גבורה ומסירות נפש.
על הנסים. ועל המלחמות. יש הודאה על נס, ויש הודאה על מלחמה. יש ניסים של שמירה ויש ניסים שמעוררים אותנו לגלות את כוחינו. לזכור את עצמינו. איזו גבורה ותעצומות נפש – קיבלנו מחיילנו, ממפקדינו! איזו אמונה ומסירות נפש!
כמעט שכחנו שאנו ערבים זה לזה. כמעט שכחנו שיש דברים שאנחנו מוסרים עליהם את הנפש. כמעט שכחנו כמה אנחנו מאמינים בטוב שלנו. כמעט שכחנו כמה אנחנו מאמינים.
יש דברים שאינם צומחים אלא במלחמה. השמים שמים לד', והארץ נתן לבני אדם. כשרואים מחטי"ם ומגדי"ם מסתערים במסירות נפש, נחקקים בלוח ליבו של עמנו דברים שלא ימחקו לעולם.
ובית נוסף מרבה של עזה מתנגן לו בשקט. בדימעה שאי אפשר לעצור. לא של אובדן אלא של תפילה ובניין. אבנים טהורות של ירושליים ובית המקדש: "למקדשך תוב ולקודש קודשין. אתר די ביה יחדון רוחין ונפשין. ויזמרון לך שירין ורחשין. בירושלם קרתא דשופריא".