"איש אמונות רב ברכות, ואף להעשיר לא ינקה (מלי כח', כ').
"איש אמונות- המתעסק באמונה ולא ירמה את הבריות, מעותד הוא לרוב ברכות. אבל הממהר להעשיר את עצמו ולא יחדל מלרמות- לא יהיה נקי מן הגמול הראוי" (מצודות).
"איש אמונות" הוא האיש שמנהל את כל חייו באמונה הוא הניגוד ל"אף להעשיר", הממהר להגיע להישגים, גם בדרכים מפוקפקות. איש האמונות אינו ממהר. הוא לא יסטה מהיושר שלו, גם אם הדבר יהי כרוך בויתור על הישג זה או אחר. החיים לא נשקלים לפי הרווחים הרגעיים, אלא לפי האמת. האמונה היא המשכת האמת אל תוך מצבי החיים. ודווקא איש האמונות הוא מתגלה לבסוף כ"רב ברכות". זוהי דרך ארוכה שהיא קצרה. יתכן שהברכה בפסוק מכוונת לברכת ד' שבמעשה ידיו (ראה רש"י), ויתכן שמדובר בברכה שהוא מקבל מכל סובביו ומכריו (ראה אבן עזרא). מכל מקום, ההצלחה באה דווקא מתוך הדבקות ביושר, באמינות- נאמנות, באמת.
לעומתו הוא "האף להעשיר". יש לו מטרה הישגית לנגד עיניו, והדרך אליה- אצה לו. הוא איננו שם לב לכל השלבים, לאתגרים ולדרישות המוסריות שיש בכל הדרך אל אותה מטרה. הוא- "לא ינקה".
הדבקות באמת היא נדרשת מצד עצמה, כי כך אמיתי וכך נכון. אבל היא גם בונה את החיים ומביאה להצלחתם. גם ההצלחה בחיים "ההשיגיים" של האדם נובעת, בסופו של תהליך, מהדבקות באמת. לא רואים את האמת הזאת במבט ראשוני ועכשוי, היא לא מתגלה מיד. היא נבחנת בטווח ארוך, לארוך זמן.
כך אמרו חז"ל במדרש לפרשת פקודי: "איש אמונות רב ברכות- אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכה על ידו, מי שאינו נאמן- ואף להעשיר לא ינקה. איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא... כל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן. ואף להעשיר לא ינקה- זה קורח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה גדולה, ומה היה סופו- ותפתח הארץ את פיה".
"ואלה פקודי המשכן...ביד משה". מלבד כל תפקידיו הגדולים, מונה משה גם לגזבר של אוצרות המשכן. "איש אמונות"- הנאמן בכל ביתו של הקב"ה, הדבק בכל חייו ברצונו של מקום. כל נטיה, כל דיבור, כל מחשבה, וכל שיקול- הכל בהתאמה מלאה לרצון "בעל הבית", עבד נאמן קראת לי". מדבקות כזו- נפתח התפתח לברכה שתשרה.
גם סדר הקורבנות בחומש ויקרא פותח בפניה אל משה: "ויקרא אל משה". "ולכל דברות ולכל אמריו ולכל הציווים, קדמה קריאה לשון חיבה". כל ציווי שאנו מקבלים הוא מכח הקריאה אל משה, התייחדות הפניה של ד' אל משה פנים אל פנים. "איש אמונות", "משה אמת ותורתו אמת", הענוה של משה הרמוזה בא' הקטנה היא מקור ההתאמה המלאה בין מה שקיבל מסיני למה שמסר ליהושע. ה"גזבר" הנאמן- באוצרות הגלויים של המשכן ובאוצרות הנסתרים של התורה, ה"אספקלריה המאירה" שאינה חוצצת. "איש אמונות- רב ברכות".
שבת שלום