רגעים אחרונים של חודש אדר, חודש השמחה, ופתיחתו של חודש ניסן, חודש הגאולה והאמונה. חס וחלילה, לא אמרנו שבזאת נפסיק לשמוח, אלא שנעסוק באמונה וגאולה.
מה החידוש הגדול של יציאת מצרים? מדוע היא נחשבת לאירוע כל כך משמעותי, שבעצם אינו אירוע היסטורי גרידא, אלא תחילתו של תהליך הנותן את רישומו עד היום ולעולם? מאיזה שיעבוד יצאה אנושות כולה כשישראל פרץ את מחסום השעבוד המצרי? מי היה האדם קודם ולאחר יציאת מצרים?
יש שיעבוד "פשוט" של אדם השולט באדם, רודה בו וכופה עליו את רצונותיו, ויש שיעבוד חמור ממנו בו היצר של האדם עצמו משתלט עליו, מעורר בו תשוקות של חומרנות גסה, של שאיפות להנאות ותאוות נמוכות שעליהן האדם משקיע ומכלה את כל כוחותיו, השכליים והרגשיים, והוא יורד ומשתפל בהן ואיתן. כמובן ששניהם כאחד רעים, אבל לא כאן המוקד של הגאולה.
השעבוד היותר חמור של האדם הוא היחס העקרוני שלו אל החיים בכלל וליסוד אישיותו בפרט. אומר הרב בספר "אורות התורה" פרק י"א פיסקה ב':
"האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה…אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה… ולא יכילו שנות האדם לבאר את כל המון החקים המיוסדים בחכמה ומשולבים בדעה וגבורה נוראה שבקרבו. וקל וחומר העם צריך בכללו להאמין באמונה בהירה ונלהבת מאד בחייו בנטיותיו וללכת בהם בבטחה… ".
גם כשנלחמים ברע ובקטנות יש שתי גישות התמודדות עקרוניות. הגישה הראשונה מסתכלת על העולם הגדול, ועל האדם, העולם הקטן, כעל טיפוס שלילי, רע וחסר, שעליו בגבורה עילאית לאורך כל חייו להילחם ברע, כלומר בו עצמו! היסוד לכל השקפת החיים הוא הרוע, והתיקון הוא מלחמה מתמדת, פיתוח שיטות מתוחכמות נגד היצר וכו', אלא שלעולם האדם בסופו של דבר מוצא את עצמו מדשדש בתוך אותה ביצה עמוקה וחשוכה, ושאיפתו היא להגיע אל "המנוחה והנחלה", ליום בו הוא יימלט מהעולם, שהרי אף אחד לא אוהב לחיות בשדה קרב.
ויש גישה הגורסת בדיוק את ההיפך, ולעניות דעתי זהו החידוש הגדול של יציאת מצרים, שבירת העיקרון והמוסכמה של מהו יסוד העולם והאדם. ע"פ מה שאמר הרב מובן שהאדם בעומק ובאמת הוא חיובי, זהו היסוד שלו והוודאות היותר חזקה ומתמדת של חייו. החיים אינם שדה קרב, אלא גן עדן. האדם עסוק בהפרחת החיים, בהוצאת הטוב היסודי שלהם הגנוז וחבוי בו מן הכוח אל הפועל. גם כאן הוא נתקל לעיתים בצמחים שוטים שעליו להסירם, אלא שהם מהווים לו רק אתגר חדש המשכלל את יכולת ההפרחה שלו. הטוב אינו משהוא חיצוני לחיים שעליו להשתלט עליהם בסופו של תהליך, אלא משהוא מאוד פנימי וודאי, שכל מהלך החיים הוא חשיפתו. האדם מסמפט את העולם ואת החיים, ועסוק כל הזמן באור והופעתו ולא בחושך. זוהי מהפכה אמיתי בהסתכלות על העיקרון הבסיסי של החיים כולם, וזהו מבט חדש על מיהו האדם בכלל, מה תפקידו, ולאן הוא צריך לשאוף להגיע!
כך הוא באדם הפרטי, וקל וחומר האומה כולה, מה היא, ובמה היא עסוקה כל ימי היסטוריותה.
עברה כבר שנה אבל אנחנו לא מתייאשים, ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח שי בן רחל, עם כל שאר חולי עמו ישראל.